עין יצחק חלק ב עד

הרמב"ן ורשב"א והנ"י דשאני הא דיבמות משום דאמרינן כאן נמצא כו' עכ"ז למוכח מתוכו מהני זה. ע"כ ה"ה אף בלא נכתב שם אבי האיש רק אבי האשה דג"כ מקרי מוכח מתוכו משום דלא חיישינן לגבי מוכח מתוכו לזה דשמא היה איש אחר ששם אשתו כשמה בשם אבי' דלגבי מוכח מתוכו סמכינן ע"ז ודוקא בגט הנמצא חיישינן כמש"כ התוס'. ולחלק דדוקא לשני יוב"ש ושמות נשותיהם שיהי' שוים דלזה ביחד לא חיישינן אבל לשני יוב"ש לבד חיישינן דכבר נתבאר דמוכח דלא מחלקינן בזה: ז) אך בעיקר סברת התוס' הנ"ל אין דבריהם מובנים לי כלל במש"כ לחלק דדוקא בגט הנמצא חייש לשני יוב"ש. דאי נימא דכוונתו הוא מחמת דבנמצא אמרינן נפל איתרע כדאי' בפ"ק דב"מ ולכן חיישינן לשני יוב"ש. אבל היכא דלא איתרע לא חיישינן לב' יוב"ש דז"א סברא כלל משום דדוקא היכא דיש חשש פרעון וחשש זיוף אמרינן כיון דנפל איתרע אבל בהא דלקמן (דף כ"ז) דחייש שמא מאחר נפל הגט דלא הוי שום חשש זיוף ושקר וכמש"כ התוס' שם בד"ה מעולם לא חתמנו כו' דלא חיישינן שמא יקלקלה כו' וכמש"כ שם בד"ה כיון במקום כו' דידעינן דמזה יוב"ש נפל כו' ע"ש בסוגיא. ורק החשש הוא שמא מאחר נפל ג"כ ושמא סבור על גט אחר דהוא שלו כמש"כ שם התוס'. א"כ איך שייך בזה לומר סברא דנפל איתרע כיון דלא הוי שום חשש זיוף ושקר. ועוד תקשה לאביי דס"ל ביבמות (דף קט"ו) דחיישינן לשני יצחק ר"ג בעובדא דאספמיא. והא התם לא שייך לומר נפל איתרע דהא לא הוי התם שום נפילה ואפ"ה חשש אביי לשני יצחק ר"ג א"כ תקשה לאביי יפסלו כל הגיטין לר"מ דהא אינו מוכח מתוכו כקושית התוס' הנ"ל. והא ודאי דלמאן דחייש לשני יצחק ושני יוב"ש דחייש לשני שוירי דהוא שני עיירות לפמש"כ הב"ש בסי' קל"ב ס"ק ד' דלא כהרמ"א ע"ש. וליכא לתרץ דנפל שאני דאתרע דהא אביי חשש אף היכא דלא שייך נפל איתרע. ועוד דהא הרא"ש בגיטין פ"ג סי' ג' וש"פ הקשו דברי הרי"ף אהדדי ולא כתבו לחלק משום דנפל איתרע שאני. אלא ודאי כמש"כ דלא שייך כלל התם סברא דאיתרע כנ"ל ודברי התוס' הנ"ל צ"ע לכאורה: ח) וי"ל דכוונת התוס' הנ"ל משום דהא קיי"ל בשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין שם האיש והאשה כדאי' בגיטין (דף ס"ו) ובאה"ע סי' ק"כ. והטעם משום דלא חציף אינש לשנות שמו או משום דלא חציף אינש ליתן גט לאשת חבירו ועיקר החשש דתקנו להכיר שם האיש ואשתו דדלמא יתן הגט לאשת חבירו לא הוי רק מדרבנן. ע"כ לגבי מוכח מתוכו סמכינן על דאורייתא דמה"ת לא חיישינן לזה אבל בגט הנמצא חיישינן שפיר לשני יוב"ש דדלמא יוב"ש אחר כתב לאשתו. אבל גבי מוכח מתוכו דתפיסתה מוכחת שקיבלה הגט מבעלה כמו דקיי"ל בב"ב (דף קע"ג) גבי האי שטרא דהוי כתוב ביה לויתי ממך מנה ובשארי דוכתי. ושני יוב"ש מוציאין שט"ח על אחרים ג"כ מה"ט. ועיקר החשש שמא גירשה אחר ששמו כשם בעלה ולזה כיון דמה"ת לא חיישינן לזה שאיך יחציף אינש לגרש אשה אחרת על שם אשתו רק מדרבנן חיישינן ע"כ סמכו בזה שלא לחוש גבי מוכח מתוכו לזה החשש. אך עדיין צ"ע דתקשה עדיין קושית התוס' הנ"ל דלמאן דס"ל דחיישינן לשני יוב"ש בלא הוחזקו דאיך כותבין שטר על יוב"ש דאף דלא הוחזקו ג"כ חיישינן לשני יוב"ש ואף דכותבין שם העיר עכ"ז מבעי לן למיחש שמא יש בעיר שנכתב ג"כ עוד יוב"ש אחר א"כ יופסל השטר משום דהא לא הוי מוכח מתוכו דכ"ז דלא נתברר דליכא יוב"ש אחר הוי עדיין אינו מוכח מתוכו דהא צריך בירור דהוא לוה המעות ולא אחר כשמו. ובב"ב (דף קע"ב) במשנה שם משמע דדוקא בהוחזק שני יוב"ש אין מוציאין שט"ח עליהם אבל בלא הוחזקו אז שפיר כותבין שט"ח וגובין ממנו ולא אמרינן הא לא הוי מוכח מתוכו דהא צריכין אנו לברר דליכא יוב"ש אחר בעיר זו. ובח"מ סי' מ"ט מבואר דבעינן בשטרות ג"כ מוכח מתוכו ע"ש. ולזה לא שייך תי' התוס' הנ"ל לפמש"כ בכוונת התוס' הנ"ל: ט) וע"כ נראה לפע"ד פשוט דכוונת התוס' הוא ע"פ מש"כ התוס' בב"מ ספ"ק (דף כ') בד"ה איסורא מממונא כו' דלשני יוב"ש לא חיישינן רק מדרבנן. וכמש"כ בירושלמי גיטין פ"ג ה"ג דמשום חומר שהחמירו בעריות חששו לב' יוב"ש. ע"כ לגבי מוכח מתוכו סמכינן על מה דמה"ת לא חיישינן לב' יוב"ש. אבל בגוף הענין לחוש שמא נפל מאחר וכה"ג חיישינן מדרבנן. עכ"פ יהיה איך שיהיה בכוונת התוס'. אין אני רואה שום חשש אם לא כתבו שם אבי המגרש רק אבי המתגרשת לבד לפי דגם ע"פ כתיבת שם אבי המתגרשת סגי דיהיה עי"ז מוכח מתוכו. ואפשר הא דאה"ע סי' קל"ו שאני דזהו לכתחילה בעלמא אבל מחמת מוכח מתוכו דבעינן לר"מ לעיכובא מספיק באם כתבו שם אבי האשה לבד: ענף ב י) עוד נלע"ד מלתא חדתא מה שהורוני מן השמים בעז"ה והוא דהיכא דהעדים נסתפקו בשם אבי האיש ובשם אבי האשה איך הוא וע"כ לא כתבו שם אביהם של האיש והאשה משום דלא מצי לכתוב השם דהא נסתפקו איך הוא שמם דאז גם לר"מ דבעי מוכח מתוכו סגי בכתבו שם האיש והאשה לבד. והוא דהא יש להקשות לפמש"כ התוס' בשיטת ר"מ דס"ל דבעינן מוכח מתוכו מגיטין (דף ל"ד) דאי' שם בראשונה היה משנה שמו ושמה והתקין ר"ג הזקן שיהא כותב כל שם שיש לו מפני תיקון העולם. ופי' כל הראשונים משום חשש לעז פסול בכתב רק שם מקום כתיבה דמה"ת כשר רק מדרבנן פסול שלא יוציאו לעז לומר דאחר גירשה. וכן כתבו התוס' בגיטין (דף כ') בד"ה הא בעינן שמו ושמה כו' וברא"ש שם והר"ן. ובגיטין (דף פ') על משנה דשינה שמו ושמה כו' וכ"כ הב"ש סי' קכ"ט ס"ק ה'. ויש להקשות דמפני מה מהני בכתב רק שם מ"כ לחוד מה"ת לר"מ דס"ל דבעי מוכח מתוכו כמש"כ התוס' (בדף כ"ב ודף כ"ד) דלכן ס"ל בשני יוב"ש דהוחזקו דיכתבו סי' כדי שיהא מוכח לכל הרואה את הגט דנתגרשה מבעלה משום דנולד לנו ספק איזו יוב"ש גירשה וצריכים ע"ז לברר ע"פ בירור זולת השטר. ולא הוי מוכח מתוך הגט לבד לכל הרואה את הגט דנתגרשה מבעלה. א"כ ה"ה בנ"ד דבמקום נתינה קורין לו בשם אחר לא בשם הכתוב בגט א"כ הא לא הוי מוכח מתוכו בעת נתינה. דהא הגט לבד לא מהני בלא בירור כמש"כ הר"ן שם במשנה הנ"ל דמתחילה היו צריכים הב"ד של מקום נתינה לקבל עדים שכן הוא נקרא במדינת הים ע"ש. ואין לומר דכיון דניכר מתוך הגט דזהו גיטה להאנשים המכירים בשמו שבמקום כתיבה דמקרי שפיר מוכח מתוכו. דא"כ תקשה גבי ב' יוב"ש ג"כ לימא הכי דהוי מוכח מתוכו להאנשים היודעים דלא זזה ידם מתוך יד של יוב"ש הב' ביום שנכתב הגט: יא) וכן מוכח בסי' ק"ל סעי' ז' דאמרינן דאם שייר מקצת הגט וכתבו בדף הב' כשר והוא שיהא ניכר שלא נזדייף אבל אם לא ניכר פסול אך אם יש עדים דמעידים דלא נעשה הזיוף ונמסר לה בפני עדים כשר. ומבואר שם בשם הרב המגיד דדוקא בע"מ כשר כשיש עדים שלא נזדייף אבל בע"ח לא מהני דכיון דאינו מוכח רק להעדים דמעידים דלא נעשה זיוף לא מהני משום דבעי שיהא מוכח לכל מראיות השטר לבד בלא שום בירור אחר. וכיון דצריך עוד בירור זולת הגט שכן שמו במ"כ. א"כ קשה אמאי כשר מה"ת בכתב רק שם מ"כ לחוד קודם תקנת ר"ג הזקן. דמה חילוק הוא במה שצריכים לברר דזהו יוב"ש גירש או דכך שמו דנולד לנו ספק להגט איזהו יוחנן גירשה אם בעלה נקרא בשם זה במדינת הים או דלא נקרא כך שם ואחר גירשה דהא עכ"פ לא מהני גיטה לברר בלא בירור זולתו. א"כ קשה דהא בעת נתינה דאז הוא גמר הגט חסר פרט זה דמוכח מתוכו דהא מפרטי הגט הוא דיהא מוכח מתוכו. וכמו כן יש להקשות על כל הגיטין הבאין ממדינת הים שאין מכירין שמו כלל כאן במקום נתינה. ואין לומר דר"ג ס"ל כר"א דעדי מסירה כרתי ולא בעי מוכח מתוכו. דהא התוס' כתבו לעיל (דף כ') דפסול שינה שמו מיירי בכתבו שם יהודה בגליל ואינו