עין יצחק חלק ב עג

לאוקמי המשנה בכה"ג. וברייתא דאינו חושש לב' יוב"ש מיירי בכתב שם אבי המגורשת דלא חיישינן לב' יוב"ש שיהיה שמות נשיהם שוות ג"כ. אע"כ מוכח דאין לחלק בזה כלל לפי דהגמ' ס"ל דאי נימא לחוש לב' יוב"ש בלא נכתב אבי המגורשת דה"ה לפ"ז מבעי לן למיחש אף בנכתב שם אבי האשה לב' יוב"ש ויהי' נשיהם שוות ולא מחלקינן כלל בזה. [ומסוגיא זו מוכח דבזמן הגמ' היו כותבים שם אבי האיש ג"כ בגט לפי דלכתחילה צריך לכתוב שם אבי האיש כמש"כ התה"ד בסי' קל"ח והגר"א זצ"ל בסי' קכ"ט ס"ק י"ח. דאל"כ מה מקשה התם הגמ' הא אמר תנו נותנין אף לזמן מרובה כו' ולמה לא תי' הגמ' בפשיטות דברייתא מיירי בנכתב שם אבי המגרש דאז לא חייש לב' יוב"ש והמשנה מיירי בלא נכתב שם אביו דאז חיישינן לב' יוב"ש בלא שם אביו כמבואר באה"ע סי' י"ז סעי' י"ח. וע"כ מוכח דלכתחילה צריך לכתוב שם אביו. אך בנ"ד לא שייך זה כאשר יבואר לקמן. וזולת זה י"ל דמסתמא מיירי בכל גווני כנ"ל]: ב) עכ"פ זה ברור ופשוט מכל הסוגיא והפוסקים דאי נימא לחוש לב' יוב"ש דה"ה אף בשמותם ושמות נשיהם בשם אביהם כתוב בגט חיישינן ג"כ לב' יוב"ש ויהי' נשיהם שוות. והא דאי' התם בסוגיא הנ"ל דאם אומרים העדים מעולם לא חתמנו אלא על גט א' דלא חיישינן דלמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים כו' אין זה ראיה לפי דיש לחלק ביניהם בפשיטות. ועיין בצ"צ סי' נ"ח דהעלה דלמאן דס"ל דחיישינן לב' יוב"ש דה"ה אף בכתב שם אבותיהם מכמה דורות דג"כ חיישינן לב' יוב"ש דדוקא בהוחזקו ב' יוב"ש דלהוציא מחשש דהוחזקו אז מהני סימן שם זקנו אבל אי נימא דחיישינן לב' יוב"ש דלא הוחזקו אז חיישינן אף בכתבו שמות אביהם כו'. וכיון דמוכח דלמאן דס"ל דחיישינן לב' יוב"ש דאף בשמות נשיהם ושמם נכתב בגט עם אביהם דג"כ חיישינן א"כ מאי מהני בכתב בגט שם אבי האיש כדי שיהא מוכח מתוכו. וע"כ מוכח דס"ל דשמו ושם אביו סגי לזה והוי שפיר מוכח מתוכו עי"ז וכשיטת רבא דס"ל ביבמות (דף קט"ו) גבי יצחק ר"ג דקאזיל מקרטובא לאספמיא דלא חיישינן לתרי יצחק משום דבמקום עגון סמכינן דלא חיישינן לב' יוב"ש כמש"כ הרא"ש לשיטת הרי"ף והובא בב"ש סי' י"ז ס"ק נ"ו ובסי' קל"ב ושאני גט דאפשר בגט אחר. וכיון דבמקום עיגון סמכינן לפסוק כרבא ע"כ סמכינן דזה מקרי מוכח מתוכו. א"כ לפ"ז אף בלא נכתב שם אבי האיש רק אבי האשה ג"כ הוי מוכח מתוכו משום דלא חיישינן דלמא יש עוד יצחק דיהיה לו אשה כשמה ושם אביה כמותה. דהא התם ביבמות דלא חיישינן לתרי יצחק הוי בשמו לבד דלא שייך התם לברר מחמת שם אשתו. וע"כ ברור ופשוט דאם נכתב שם אבי האשה דמהני לצאת דין דמוכח מתוכו כמו בכתב שם אבי האיש ג"כ: ג) אך באה"ע סי' קל"ו סעי' ו' כתב הרמ"א דאם שמות המגרשים שוים דיכתבו סי' דלא מהני מה שאין שמות נשותיהם שוות דיש לחוש שמא קידש אשה במק"א. וכמש"כ הב"ש שם ס"ק ד' וס"ק ה' בשם ש"י ולא הוי מוכח מתוכו. ועיקר סברת הב"ש תמוה במש"כ לחוש שמא נשא אשה במק"א ועבר על חר"ג דמנ"ל זה הא י"ל דאוקי על חזקת כשרות. אך ממנחות (דף ג' ע"א) דאי' התם גבי מחשבה דמנכרא לא פסלא רחמנא דקדשים קלים ששחטן בדרום לירצו דמעשיהם מוכיחים כו' אמרי קדשי קדשים הוא ומעבר הוא דקעבר ושחט להו בדרום. אלמא דאמרינן דמקרי אינו מוכח משום די"ל דעבר על איסור מה"ת. כש"כ דנימא דמקרי אינו מוכח די"ל דעבר על חר"ג דהוי מדרבנן. אך לפמש"כ התוס' התם בד"ה לא שנא אמר עלי כו' בתי' הא' שכתבו שם די"ל דטעי יש לדחות למש"כ משום דנ"ד האיסור ברור שאסור לישא שתי נשים. אך לתי' הב' שכתבו שם אתי שפיר מש"כ להוכיח כסברת ש"י הנ"ל: ד) ומבואר בהרמ"א והב"ש והש"י דאף דשמות נשותיהם אינן שוות דעכ"ז מקרי אינו מוכח מתוכו. ומשמע אף בהזכיר שם אבי האשה ג"כ הוי אינו מוכח מתוכו דאל"כ למה הצריך לכתוב סי' הא סגי אם יכתוב שם אבי האשה אע"כ מוכח דזה אינו מספיק. וקשה הא כבר נתבאר דאין שום מעלה בין אם כתוב שם אבי האיש ואבי האשה ביחד בין אם יכתוב שם אבי האשה לבד דממנ"פ אם חיישינן לב' יוב"ש דאז אף אם יהיה בירור משמו ושמה ביחד ג"כ עדיין יש לחוש ולא הוי מוכח מתוכו. ואי נימא דלא חיישינן לב' יוב"ש א"כ משמה ושם אביה יבורר דיהא מקרי מוכח מתוכו. אך י"ל דשפיר כתב הרמ"א משום דהא שיטת הרמב"ן והרשב"א והנימוקי יוסף לתרץ שלא יסתרו מהא דיבמות לגיטין הנ"ל משום דאמרינן כאן נמצא כאן היה דר מעיקרא. וגט הנמצא שלא במקום כתיבה לא שייך כאן נמצא כאן היה אבל בנמצא במקום כתיבה אמרינן כאן נמצא כאן היה. והובא שיטתם בב"ש סי' י"ז ס"ק נ"ו. וגם לדידן מוכח דקיי"ל דאמרינן כאן נמצא כאן היה דר מעיקרא כדמוכח בחו"מ סי' מ"ב סעי' י"ד גבי הוציאו בבבל מגבהו ממעות בבל כמבואר סוף כתובות וע"כ הטעם משום דאמרינן כאן נמצא כאן היה דר מעיקרא ונשתעבד למטבע אותו העיר ועי' בהר"ן סוף כתובות אלמא דמוציאין ממון ממוחזק בסברת כאן נמצא ועי' בח"מ סי' ס' וסי' ק"י וקצרתי. אלמא דסברת כאן נמצא הוי בירור אלימתא כש"כ דמהני נגד חזקת א"א ובמק"א הארכתי בזה. ולפ"ז י"ל דשמו ושם אביו לא מהני לצאת ידי מוכח מתוכו משום דחיישינן לב' יוב"ש אף דלא הוחזקו. אך שמו ושם אביו ועירו מהני כמבואר בסי' י"ז: ה) ולפ"ז י"ל דעיקר הבירור דמוכח מתוכו הוי רק משום שם הבעל דהא העדים צריכים להכיר שם הבעל ושם של אשתו דכך הוא שמה כמש"כ הב"ש בסי' ק"כ ס"ק ד'. ובשמו דהבעל שפיר מוכח מתוך הגט דהא מעידים על שמו ושם אביו. ואף דהאידנא אין כותבין שם מקום דירתם עכ"ז הא כותבין מקום הכתיבה. ואמרינן כאן נמצא כאן היה דר מעיקרא והוי כמו שמעידים על שם עירו. ושמו ושם אביו ושם עירו מהני. אבל בלא נכתב שם אבי האיש או בהוחזק ב' ששמותיהם ושם אביהם שוים דאז לא מהני מה שנכתב אבי האשה משום דחיישינן שמא יש עוד יוסף דנשא אשה אחרת ששמה ושם אביה דומה לשם אשה זו במקום אחר. דכמה יוב"ש איכא בעולם דהא חיישינן לשני יוב"ש דלא הוחזקו. ושם עירה לא שייך בזה משום דהא העדים אינן מכירים רק שם האשה ששמה ושם אביה הוי כמו שנכתב בגט. ושפיר חיישינן שמא לכן כתבו העדים לה הגט משום דידעו דיש להמגרש אשה ששמה ושם אביה הוא כמו שנכתב ואשתו באמת היא במקום אחר. רק כיון דיודעים דיש לו אשה ששמה כשם הנכתב בגט ע"כ סמכו שפיר וכתבו לה הגט. ולא שייך בזה לומר כאן נמצא כאן היה דהא י"ל דלא היתה לפני העדים כלל רק יוסף הנ"ל ממטי גיטא לאשה אחרת דלאו אתתי' כמבואר בב"ב (דף קס"ז). ושמה ושם אביה לחוד בלא שם עירה הוי כמו הוחזקו לשיטת הרשב"א והנ"י הנ"ל דאף במקום עיגון חיישינן בלא שם עירו. וע"כ שפיר חשש הרמ"א בסי' קל"ו להחמיר ולחוש אע"פ שאין שמות הנשים שוות כנ"ל. ומה"ט הנכון עם הנו"ב דמצריך להזכיר שם אבי האיש כדי שיהיה מוכח מתוכו ואליבא דר"מ דע"ח כרתי ע"ש: ו) אך גם זה יש לדחות דהא חזינן דאם בא הזוג להתגרש אף בבאים ממקום שדרים למקום כתיבה דלא שייך בזה לומר כאן נמצא כאן היה דר מעיקרא ואפ"ה קיי"ל דאין כותבין שם מקום דירתם. וקשה הא לא הוי מוכח מתוכו דהא לשי' כמה פוסקים חיישינן לשני יוב"ש בלא הוחזקו בלא שם עירו אף במקום עיגון. וע"כ מוכח דאף דחיישינן לשני יוב"ש עכ"ז מקרי מוכח מתוכו כמש"כ התוס' בגיטין (דף כ"ד ע"ב) בד"ה בעדי מסירה כו' שהקשו דלמאן דחייש לשני יוב"ש א"כ לר"מ יפסלו כל הגיטין דלא משכחת שום גט שיהא מוכח מתוכו ותי' משום דדוקא בגט הנמצא הוא דחיישינן שמא מאחר נפל. אבל חשוב שפיר מוכח מתוכו כיון דלא הוחזקו אלא שוירי א' ויוב"ש א' עכ"ל התוס'. ולכן אף דחיישינן לשני יוב"ש בלא הוחזקו וכשיטת