עין יצחק חלק ב עב

מ"ט וס"ק נ' ע"כ הימנוהו להבעל ע"ז. א"כ ה"ה בנ"ד במה שאמר הבעל דהוא היה קורא לה בשם חיה טויבא שרה וכן קצת אנשים היו קורין לה בשם שלשתן וכמו שכתב כת"ר במכתבו. א"כ לפי מה שנתבאר דעיקר מקום לחוש להחמיר בנ"ד אינו רק מדרבנן ע"כ ממילא נאמן הבעל ע"ז ג"כ. [ובפרט לפי המבואר בסדר גיטין ס"ק י"ח דכותבים ע"פ עצמם אם אומרים שיש להם שם טפל. אך בזה הפרט יש להאריך טובא ואכמ"ל]. וכיון דנאמן הבעל לומר שהיה קורא אותה בשם שלשתן וכן קצת אנשים היו קורין לה בשם שלשתן. ע"כ שפיר כתבו שם שלשתן ביחד לשם טפל כיון דעיקר כתב הגט הוא לשון הבעל כמבואר בסי' קכ"ו. וע"כ כיון דהבעל בעצמו היה קוראה בשם שלשתן וגם אומר שקצת אנשים היו קורין לה בשם שלשתן ע"כ נחשב שפיר זה לשם טפל עכ"פ ונאמן הבעל ע"ז. ולכן שפיר כשר עכ"פ בדיעבד במה שכתבו שם שלשתן ביחד. ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' ענף ו' בד"ה ובפרט בנ"ד דנשתקע הבעל כמה שנים שם וכו'. ובמה שהבאתי שם בשם הגט פשוט בסי' קכ"ט בסופו יע"ש: יד) ואף דהבעל העיז פניו היום להכחיש לכת"ר ואומר שלא אמר מעולם לפני כת"ר כן. ולא מבעיא היכא דהסידור גט הוא בב"ד של שלשה דיש בזה חזקה על ב"ד שעשו כהוגן וכדקיי"ל בכל דוכתי דלב"ד טועין לא חיישינן מה"ט. ואף היכא דהמנהג הוא דהרב מסדר גיטין בלבדו בלא ב"ד מ"מ גם בכה"ג מצינו דסמכינן דחזקה דמומחה לא היה טועה וכמבואר בכתובות (דף כ"ב) דאם כתוב וא"ל רבנא אשי לא חיישינן שמא טעה לומר דקיום שטרות בשנים וכפי' רש"י שם וכמבואר בסנהדרין (דף ל'). והובא בח"מ סי' מ"ו סעי' כ"ט דאם יש בו משמעות שהיו שלשה א"צ וכמש"כ הש"ך שם ס"ק ע"ג. וכן מצינו בח"מ סי' ל"ט סעי' י"ב דאם במשמע שהי' ג' לא חיישינן שמא טעה ובש"ך שם ס"ק ל"ה דסמכינן דאותו מומחה לא היה טועה וגם האידנא יש מומחה לענין זה עכ"ל הש"ך. א"כ ה"ה בנ"ד דנאמן הרב לומר דלכן כתב בהגט שם שלשתן ביחד לפי דאמר לו הבעל כן. ויש גם בזה הך חזקה דאל"כ לא היה הרב טועה לכתוב שלשתן ביחד. ואין לומר דדוקא בקיום שטרות דרבנן סמכינן לומר דהמומחה לא היה טועה. דהא כבר נתבאר דגם בנ"ד לא הוי רק חשש דרבנן. ועוד דהא בהך דסנהדרין (דף ל') וח"מ סי' ל"ט בשטר אודיתא ולענין טריפת לקוחות שלא כדין דשם הוי חשש בדאורייתא ומ"מ סמכינן על הך סברא דהמומחה לא היה טועה לעשות שלא כדין ומוציאין ממון עי"ז הכלל. כש"כ דסמכינן ע"ז הסברא להוציא מן חזקת איסור א"א דהא בממונא לא אזלינן בתר רוב להוציא מהמוחזק ואפ"ה סמכו ע"ז החזקה דהמומחה לא היה טועה לעשות שלא כדין ומוציאין ממון עפ"ז ומשמע אף היכא דיש הכחשות בע"ד נגדו. ה"ה וכש"כ במקום איסור דסמכינן מה"ת על רובא דבודאי סמכינן ע"ז הכלל להוציא מחזקת איסור דא"א. ועיין בתוס' ב"מ (דף כ' ע"ב) ד"ה איסורא מממונא כו' ויש להאריך בזה. אך בנ"ד דכבר נתבאר דעיקר החשש בזה הוא רק חשש מדרבנן בודאי סמכינן ע"ז כנ"ל. וכל רב מומחה בעירו דינו כמומחה לענין זה וכמש"כ הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ל"ה דגם האידנא יש מומחה לענין זה וכנ"ל: טו) ועוד דהא בנ"ד כבר הוחזקה למגורשת א"כ יצאת כבר בהיתר מן החזקת איסור א"א שהיה עלי' מכבר ע"פ מה דהוחזקה למגורשת. ומצינו בכמה דוכתי דאמרו דכיון דהוחזק לנו בהיתר שאני. וכמבואר ביו"ד סי' י"ח סעיף י"ג ובתוס' גיטין (דף ב' ע"ב) סוף ד"ה ואם יש עליו עוררים כו' דלא מהימן לאחר שהוחזק בהיתר עכ"ל התוס'. והדברים ארוכים ואכמ"ל בזה. ועיין מזה בספרי נחל יצחק סי' מ"ו סעי' ד' ענף א' ובודאי סמכינן ע"ז הכלל דהמומחה לא היה טועה כו' במקום דהוחזקה כבר למגורשת ויצאת כבר מחזקת איסור דא"א. והא דמבואר בסי' קכ"ט בב"ש ס"ק כ' בשם התה"ד דע"א המעיד על שינה שם אביו דפסול וכ"כ הג"פ שם ס"ק נ' אף דהוחזקה כבר למגורשת מ"מ נאמן. דשאני התם משום דהא הוי מילתא דעביד לגלויי ונאמן ע"א אבל בנ"ד דליכא אף ע"א המעיד להכחיש זה בודאי סמכינן על החזקה דהמומחה לא היה טועה. ונאמן המומחה לומר דכן אמר לו הבעל ואין הבעל נאמן להכחיש להמומחה כיון דלא נתברר בבירור גמור ששקר אמר הבעל אז ולכן שפיר יש להקל במה שנכתבו הנך שלשה שמות ביחד לשם טפל. ומה שכתב כת"ר לדמות זה למה שכתב בשיבת ציון סי' כ"ג דהרב נאמן נגד השוחט כו'. הנה באמת אין נ"ד דומה להתם כי הטעם שכתב השיבת ציון שם אין זה שייך בנ"ד. ולכן כתבתי טעם אחר השייך בנ"ד להיתירא: טז) ומכל הלין טעמי דעתי מסכמת להיתירא בנ"ד וכמו שכתב כת"ר להקל בנ"ד ובמקום עיגון כמש"כ כת"ר: ידידו יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק סימן כב נשאלתי ע"ד הגט שהיה שם המגרש ליב ולא ידעו אם שמו הוא יהודה ליב או ארי' ליב וכתבו רק שם ליב לבד. ובשם אבי המגרש נסתפקו אם לכתוב אלי' חסר וא"ו או אלי' מלא בוא"ו וע"כ לא כתבו שם אבי המגרש כלל. ובשם האשה הנה במקום כתיבה ונתינה קורין לה בשם זלאטא לבד ובמקום מולדתה קורין לה קרובותיה בשם זלאטא העניא וכתבו בגט בשם זלאטא לבד בלא דמתקריא כלל ועתה יצאו מערערים על הגט ונתהווה מחלוקת בעדתם ע"י זה ונדרשתי לחוות דעתי בזה. ובאמת הדבר פשוט דהוא גט כשר בפשיטות ודברי המערערים אין בהם שום ממש כלל. ורציתי לכתוב ולהשיב בקצרה. אך לפי שבקשו ממני לכתוב חדושי תורתי בענין זה בעז"ה ע"כ הנני למלאות רצונם ולהשיבם בארוכה ויהיה מזה תועלת ולהתלמד במק"א: ענף א א) תשובה בעז"ה והוא ע"ד מה שלא נכתב שם אבי המגרש לפי שהיה ספק להם אם שמו אלי' חסר וא"ו או מלא בוא"ו וע"כ לא כתבו שם אבי המגרש. והמחבר פסק בסי' קכ"ט סעי' ט' דאם לא נכתב שם אבי האיש או אבי האשה כשר. והנו"ב בסי' קי"ג כתב דלר"מ דס"ל דבעי מוכח מתוכו בעינן שיזכיר שם אביו. ותמה על המחבר הנ"ל. ולענ"ד נראה פשוט דאף לר"מ דס"ל דבעינן מוכח מתוכו לשיטת התוס' עכ"ז באם הזכיר שם אבי האשה אך לא הזכיר שם אבי האיש דזה הוי כמו דכתב שם אבי האיש ואבי האשה משום דכמו דמהני שם אבי האיש ואבי האשה לצאת דין דמוכח מתוכו כמו כן מהני אף בכתב רק שם אבי האשה לבד. משום דהא בגיטין (דף כ"ז) מצינו פלוגתא אי חיישינן לב' יוב"ש בלא הוחזקו ופסקו לחומרא כמבואר שם ברי"ף והרא"ש וש"פ שם וכן פסק המחבר בסי' קל"ב ומוכח שם דאף בנכתב שם אבי המגרש ואבי המתגרשת דעכ"ז חיישינן לב' יוב"ש. דאי נימא לדחוק דהסוגיא דהתם מיירי בלא נכתב שם אבי האשה דאז חייש לב' יוב"ש אבל בנכתב שם אבי האשה ואבי האיש דאז לכ"ע לא חיישינן. א"כ מאי מקשה הגמ' התם מתניתין אברייתא. הא יש לתרץ בפשיטות דהמשנה דהתם מיירי בלא כתב אבי המגורשת רק שם אבי המגרש דאז חיישינן לב' יוב"ש. והברייתא מיירי בכתבו גם שם אבי האשה ג"כ. דאין לומר מדתני סתמא דמיירי בכל גווני. דהא בע"כ מבעי לן לאוקמי להמשנה לפ"ז דמיירי בלא כתב שם אבי המתגרשת כנ"ל וע"כ דלא מיירי בכל גווני. א"כ ה"מ