עין יצחק חלק ב עא

גם על שמות חלוקין לכתוב שני השמות ביחד. ועיקר טעמו דהמהרי"ק לפי דברי הג"פ בס"ק ס"ב בכוונתו דאף בחלוקין בשני השמות במקום אחד פסל המהרי"ק משום חשש לעז. וע"כ בכה"ג דלא שייך לעז וכמו שנתבאר מודה המהרי"ק דכשר. ולפ"ז בנ"ד שכתבו שרה דמתקריא חיה טויבא שרה. והא במקום הכתיבה והנתינה נקראת בפי הרוב בשם שרה לבד וקצת קורין לה חיה טויבא וקצת קורין לה טויבא שרה וכיון דעיקר שמות הגט אזלינן רק בתר מקום הכתיבה והנתינה. ושם נקראת בפי הרוב בשם שרה לבד א"כ שם שרה נחשב לנו לעיקר השם ושם חיה טויבא לא נחשב לשם העיקר ביותר נגד שם טויבא שרה במ"כ ומ"נ כיון דבמ"כ ומקום נתינה לא הוי שום מעלה ויתרון לשם חיה טויבא נגד שם טויבא שרה כיון דקצת קורין בשם זה וקצת קורין בשם זה ולא שייך בנ"ד כ"כ לכתוב דמתקרי בין הנך שמות. ע"כ לכ"ע כשר לכתוב חיה טויבא שרה ביחד ולא מיפסל אף מדרבנן וגם המהרי"ק מודה בזה ואין לנו להרבות במחלוקת בין הפוסקים: ט) ועוד נלע"ד דאפילו נימא דבנ"ד הי' להם לכתוב שרה דמתקריא חיה טויבא ודמתקריא טויבא שרה וכעין מה שכתב הטיב גיטין בלקוטי שמות סעיף כ"ו ע"ש. מ"מ יש להקל בדיעבד אם לא כתבו כן. והוא דנראה לי לדון דהא דפסל המהרי"ק במי שיש לו שני שמות מחולקים וכתבו ראובן שמעון ביחד. דגם המהרי"ק מודה דאין זה שינוי גמור ומוכרח דהא כבר הוכחתי דמצינו דאף על שמות מחולקים הדרך לכתוב השני שמות ביחד. והא דפסל המהרי"ק להגט י"ל דטעמו דאף דזה לא הוי שינוי גמור ומוכרח דהא אף דנכתב ראובן שמעון ביחד יש לפרשן עדיין דהם שמות מחולקים. מ"מ כיון דנהגינן לכתוב דמתקרי ביניהם ובנ"ד לא נכתבו א"כ יש מקום לפרש להגט דהוא נקרא בשני השמות ביחד ולא זהו הבעל שיש לו שני שמות מחולקים. ומצינו כה"ג בהפוסקים והובאו בגט פשוט סי' קכ"ח ס"ק ג' שכתב בשם מהריב"ל דנשאל על שם פאלומבה דהשמיטו לאות אל"ף והשיב דאף דעדיין יכולין למקרי כנכון מ"מ כיון דאיכא למקרי הכי ואיכא למקרי הכי ה"ל כאלו לא נכתב שמם בהגט ופסול אפילו בדיעבד עכ"ל המהריב"ל. והעלה שם הגט פשוט דהיכא דלא הוי שינוי גמור ומוכרח אינו פסול רק היכא דמיפסל חסרון כתיבתו וזהו בשמו ושמה אבל בשם אבי המגרש והמתגרשת ושם עירו ועירה שנכתבו בלשון דמקרייא הכי ומיקרייא הכי אין לפוסלו דלא גרע מאלו לא נכתב כלל דחסרון כתיבתו אינו מעכב בדיעבד ע"כ אינו פוסל שם שינוי דאינו מוכרח עכ"ל הג"פ בקצרה וכ"כ התורת גיטין בשם הג"פ לדינא בסי' קכ"ח ס"ק ז': ענף ג י) וראי' למה שכתבתי דאף להפוסלין בכתבו ראובן שמעון ביחד על שמות מחולקים דזה אינו רק כמו דין שינוי שמו דאינו מוכרח כ"כ להשינוי רק בשם שינוי מועט. דכן מוכח מן התה"ד בסי' רל"ד דזה לשונו יראה דכותבין בגט דמתקרי משה כו' אמנם אם בא לחתום בגט ודאי די בזה שיחתום יעקב משה ואין צריך לחתום דמתקרי וכן ראיתי כו' וטעם יפה לחלק בין כתיבה לחתימה דבחתימה אם לא הזכיר שמו כלל אלא שחתם בן פ' עד כשר כו' וכמדומה לי שנהגו באושטראך אף בכתיבת שם האיש בגט היו כותבין יעקב משה ולא דמתקרי כלל. ואפשר משום דמנהג המדינה שעולים לקרות בתורה יעקב משה כו'. מ"מ נראה עיקר כדכתיבנא לעיל עכ"ל התה"ד. וכוונתו במש"כ כדכתיבנא לעיל דכיון שנהגו באויסטראך לכתוב יעקב משה דיכתבו כן בכל הגיטין אף אם לא נהגו לקרותו לתורה בשני השמות ביחד. ועפ"ז יש לדון בדברי הד"מ לסי' קכ"ט ס"ק ט"ז שכתב דאף התה"ד אינו מיקל רק בנקרא לס"ת בשני השמות. אבל בלא"ה אף התה"ד מודה למהרי"ק עכ"ל הד"מ. ולפי דעתי אין זה משמעות ד' התה"ד למי שיראה שם. והנכון כמש"כ הבית יוסף שם בכוונת התה"ד. עכ"פ חזינן דאף בתחילת ד' התה"ד דכתב להחמיר בכתיבת שם הבעל דיכתבו דמתקרי ביניהם. טית דמ"מ בחתימת העדים כשר אף לכתחילה לכותבם ביחד ובודאי די בזה כו' כנ"ל. ואם הי' מקום לחוש דכה"ג מקרי שינוי גמור א"כ הא בזה מפסל אף בחתימת העדים כמבואר בסי' ק"ל סעי' י"א בב"ש ס"ק כ' בשם הרש"ך דדווקא בשם אביו של העד מיקל התה"ד בשינה. אבל בשמו אינו מיקל התה"ד אם שינו שמו של העד. וגם בשינה שם אביו העלה הבית מאיר שם דבשינוי גמור מודה התה"ד דמפסל משום דהוי כמזוייף מתוכו ואינו מיקל רק בשינה לאותיות שאינם יכולים להקרא כלל בשם אחר דאינו אלא כחסרון דכשר כו' עכ"ל הבית מאיר. א"כ אם הי' מקום לומר דהך דינא דכתבו ראובן שמעון ביחד על שמותם החלוקים דזה הוי שינוי גמור. א"כ איך מיקל התה"ד בחתימות העדים לחתום ראובן שמעון ביחד ובפשיטות והא הוי חשש שינה שמו דאינו כשר אף בחתימות העדים בשמותם כנ"ל: יא) ומוכח מזה כמו שכתבתי לעיל דהך חשש שינוי בכתבו שני השמות ביחד אין זה שינוי השם גמור ומוכרח דאם הי' שינוי גמור ומוכרח לא הי' להתה"ד למכתב כן בפשיטות על חתימות העדים. ולכן כיון דזה לא מקרי שינוי מוכרח רק שינוי מועט. ע"כ שפיר כתב התה"ד להקל בפשיטות בחתימת העדים לחתום יעקב משה ביחד משום דיכולין עדיין לפרשו שיש לו הנך שמות והם יכולים להיות מחולקים וכמו שהוכחתי לעיל הגמרא והמ"ר. אלא עיקר מקום להחמיר הוא רק בשמו ושמה דכיון דאם לא כתבם כלל פסול משום דבעינן ספר דברים כמש"כ הר"נ והובא בתו"ג שם ובנתיבות סי' נ"א ס"ק ו' בשם הר"נ פ"ק דקידושין. וע"כ כיון דהוי עכ"פ בשם שינוי שאינו מוכרח כיון דנכתבו ביחד. ע"כ דינו כמו דנחסר שמו ושמה דמיפסל אף ע"י שינוי שאינו מוכרח כנ"ל. אבל בחתימות העדים דאינו מעכב שמם ודי אם חתמו רק בשם בן פ' עד. ע"כ כשר אף לחתום בשני השמות ביחד. ולכן אף מתחילת דברי התה"ד דרצה לחוש להחמיר בשם הבעל דיכתבו דמתקרי ביניהם. עכ"ז היקל בפשיטות בחתימות העדים. א"כ מוכח כמו שכתבתי דאף להמהרי"ק דהחמיר י"ל דלא החמיר רק מצד דהוי עכ"פ בשם שינוי שאינו מוכרח כיון דיכולין לפרשו ע"פ המשמעות הנוטה ביותר דמתקרי ביניהם וכמו בתיבה פאלומבה דהחמיר המהריב"ל בחסרו לאות אל"ף אף דהוי שינוי שאינו מוכרח. והכל הוא מטעם דהוי כמו חסר שמו כיון דאיכא למקריא הכי ואיכא למקריא הכי וכמש"כ הג"פ והתו"ג כנ"ל. ואין לנו להרבות בפלוגתא כדקיי"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן: יב) ולפ"ז בנ"ד דכתבו שם שרה דמתקריא חיה טובא שרה כיון דבמקום כתיבה ונתינה נחשב לעיקר שם שרה ואם לא כתבו הך דמתקריא כו' כלל הדין הוא דכשר בדיעבד דאין שם הטפל מעכב בדיעבד כמבואר בסי' קכ"ט סעי' א'. וכבר נתבאר דמה דכתבו הנך שני השמות ביחד על השמות מחולקים דאינו נקרא רק בשינוי השם דאינו מוכרח. דאין פסול רק מה שמעכב כתיבתו בדיעבד ומה"ט בשינוי שם אבי האיש ואבי האשה כשר בנכתבו בשינוי שאינו מוכרח כמש"כ הג"פ והתו"ג כנ"ל. א"כ ה"ה בנ"ד דנעשה השינוי כזה בשם דמתקריא כו'. ע"כ אף המהרי"ק מודה דכשר בדיעבד אף דנכתבו כל הנך שמות ביחד כיון דאין זה בשם העיקר דהא בפי הרוב במ"כ ובמ"נ נקראת בשם שרה לבד וע"כ יש להקל בנ"ד אף להמהרי"ק משום דלא מיירי המהרי"ק רק בשם העיקר של הבעל. וזה דומה לחתימת העדים דכתב התה"ד להקל בכה"ג אף מתחילה דהחמיר התה"ד שם בכתיבת שמו כנ"ל:. ענף ד יג) ועוד דהא בנ"ד אמר הבעל בעת סידור הגט שקורא אותה בשם חיה טויבא שרה ושכן נכתב בהתנאים. ועפ"י דין נאמן הבעל בזה כמו דמצינו בסי' ק"כ סעי' ג' דשם אביו נהגו לכתוב ע"פ עצמו. והטעם בזה י"ל דכיון דחשש שינה שם אביו אינו פסול רק מדרבנן כמש"כ הג"פ בסי' קכ"ט ס"ק