עין יצחק חלק ב ע

כן ממה דכתיב במשמני' רזון כמבואר שם. הרי להדיא דמצינו דאף דכתיב כל הנך שמונה שמות ביחד בלא שום הפסק ביניהם דהא לא כתיב פלא ויועץ וגבור כו' או ואת יועץ ואת גבור כו' אלא נכתבו כולם בלא שום הפסק כלל ואפ"ה מפרשינן להו דהם שמונה שמות מחולקין. וכוונת הפסוק פלא יועץ כו' דבכל הנך שמות יהיה נקרא בכל אחד בפ"ע ונכתבו כולם בלא הפסק. [וגם בשם אבי עד שר שלום דיש מקף ביניהם עכ"ז הם שמות מחולקים וילפי זה ע"פ הך דמשמני' כו'] א"כ ה"ה במי שנקרא בשם ראובן בפ"ע ובשם שמעון בפ"ע וכתבו ראובן שמעון דכשר משום דיש לפרשו להלשון הגט ג"כ דאף דנכתב ראובן שמעון ביחד בלא שום הפסק דמ"מ פירושו הוא לפי דיש לו הנך שני שמות מחולקין וע"כ שייך גם בכה"ג למכתב ראובן שמעון ביחד דסובל ג"כ הפירוש דיש לו שני שמות מחולקין כיון דנקרא בהו במקום אחד אף דהם מחולקין: ד) וכן מצינו במדרש רבה סדר ויקרא פרשה א' על פסוק דברי הימים ואשתו היהודית ילדה את ירד אביגדור כו' יו"ד שמות נקראו למשה ירד חבר יקותיאל אביגדור אבי סוכו אבי זנוח כו' כו' ומשה הרי יו"ד כו' עכ"ל.. ואף דכתיב בדברי הימים (ד' פסוק י"ח) בזה"ל ירד אביגדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח. דבין ירד ובין אביגדור ובין חבר לאבי שוכו ובין יקותיאל לאבי זנוח לא נכתב שם תיבת ואת או ואביגדור ואבי שוכו כו' אלא נכתבו בלא הפסק ביניהם כלל ואפ"ה נחשבו ירד אביגדור חבר אבי שוכו יקותיאל אבי זנוח כל אחד מהם לשם בפ"ע ומונה אותן לכאו"א בפ"ע לחשבון עשרה שמות שהיה למשה. והא דפסיקא להו דלא היה נקרא ירד אביגדור ביחד וכן חבר אבי סוכו ביחד כו' י"ל דקים לחז"ל כן ע"פ הדרש דדרשו כן שם על ביאור השמות הללו שניתנו למשה דכ"א הוא על ענין בפ"ע ולא היה הכל בזמן אחד רק היה בזמנים מיוחדים. או דגמירי להו לחז"ל דלא היה נקרא בכל השמות רק באחד מהם וכאו"א היה לו שם בפ"ע שהיה נקרא בפ"ע בו. וכיוצא בזה איתא במגילה (דף י"ג) דדרשו כן על פסוק ואשתו היהודית ילדה כו' דכל השמות דשם הוא על משה ובגמרא שם משמע דאביגדור ואבי שוכו ואבי זנוח כ"א מהם נחשב לשני שמות. ובמדרש רבה הנ"ל משמע דלא חשב לאביגדור רק לשם אחד וכן לאבי שוכו ואבי זנוח: ה) וכעין זה בסנהדרין (דף צ"ד) הנ"ל חשב לאבי עד לשני שמות והכל הוא דחשב לתיבת אבי לשם בפ"ע. ואכמ"ל בפרט זה דלאו לדרשא קאתינא. ובמגילה שם לא מנה את כל השמות הללו בחשבון עשרה שמות רק אמרו סתמא דאלו השמות ניתנו למשה א"כ ליכא ראיה לנ"ד מהתם. אבל מן המדרש דמונה את כל או"א מהם לחשבון עשרה שמות שהיה למשה שפיר יש להוכיח דה"ה בנ"ד דאף דנכתבו שם ראובן שמעון ביחד שפיר יש לפרשו עדיין דכ"א מהם הוא לו שם בפ"ע שהיה נקרא בכ"א מהם בפ"ע ועכ"ז דרכן לכותבן ביחד שזה האיש יש לו הנך שמות הכתובים. ועיין במדרש רבה שה"ש א' דדרשו שם דג' שמות נקראו לשלמה כו' הנהו תלתא אגור יקא למואל אתיאל הא שבעה כו'. ואף דכתיב במשלי ל' אגור בן יקא ביחד בלא הפסק עכ"ז חשבו אגור ויקא לשני שמות. אך זה יש לדחות דשאני הכא דכתיב תיבת בן ביניהם אבל מהא דסנהדרין ומדרש ויקרא הנ"ל שפיר מוכח כהסוברים דאף מי שנקרא בשני שמות מחולקים ג"כ שייך על זה הלשון דנכתבו שני השמות ביחד דהא עכ"פ יש לו שני השמות הנכתבים ולא שייך בזה לומר אין למדין הלכה מן אגדה דהא כבר כתב הפר"ח בספרו מים חיים והובא בתוס' רע"א זצ"ל למשניות ברכות פ"ה משנה ג' שכתב בשם הפר"ח דדינא דלא אתפרש בש"ס מצינו כמה פעמים דלמדין מן מדרשות. וכ"כ בתוס' ראשון לציון שם להשיג על התוי"ט שם ובפרט היכא דאין אנו למדין מן המדרש רק ביאור הכתוב בודאי אנו למדין לפרש כן בלשון הגט כיון דמצינו כ"פ כה"ג בדברי חז"ל דפרשו כן בכוונת הכתוב. וכעין זה אמרו בב"ק (דף ב' ע"ב) דמה דהוי גילוי מלתא בעלמא ילפינן אף דברי תורה מדברי קבלה: ו) א"כ מוכח מהגמרא דסנהדרין ומ"ר הנ"ל כשיטת הסוברין להקל בגט שנכתב ראובן שמעון ביחד על שמות מחולקין שנקרא בכ"א מהם בפ"ע במקום א'. ובודאי אין סברא לחלק דשאני היכא שנקרא בשני השמות בכ"א מהם בפ"ע דאותן שקורין לו בשם זה אין קורין לו בשם השני כלל. משא"כ היכא דאותן שקורין לו בשם זה קורין לו בשם השני ג"כ לפעמים. דז"א דניזל בתר טעמא כיון דאינן קורין לו בשני השמות ביחד ע"כ שפיר מוכח כנ"ל. ובאמת תקשה מכל זה על המהרי"ק דכתב דכיון דנכתב ראובן שמעון ביחד דמשמע מלשון הגט דנקרא בשני השמות ביחד. ובאמת לא נקרא ביחד בשני השמות וע"כ פסול הגט. דהא חזינן דאף על שמות מחולקין דרך לכותבן ביחד בלא הפסק כלל. והנראה לי כי באמת גם להמהרי"ק אינו פסול הגט מה"ת רק מחשש לעז מדרבנן פסל המהרי"ק וכן ראיתי בגט פשוט ס"ק ס"ב דכתב דלכן פסל מהרי"ק מחשש לעז דמי שרואה הגט יאמר דאיש אחר הוא שגירש בגט זה כו'. ובאמת לולא דברי הג"פ יש מקום לומר דהגט פסול מה"ת דהוי שינוי השם ממש עי"ז. אך לפמ"ש להוכיח דמצינו דאף דנכתבו הנך שמות ביחד. מ"מ הם שמות מחולקים. ע"כ א"ש מה שכתב הג"פ דאף להמהרי"ק אינו פסול רק מדרבנן משום דשאני בגט דיש חשש לעז עכ"פ ובאמת כן מוכרע דברי המהרי"ק דאינו פוסל אלא מדרבנן דהא כתב לשון פסול. וכן מבואר לשון המחבר שכתב לשון פסול ע"ז. ואם הי' שינוי גמור ה"ל למכתב לשון אינו גט או לשון בטל כידוע לשון הרמב"ם והשו"ע והפוסקים בזה: ענף ב ז) ולפ"ז יש לדון דדוקא היכא ששם אחד מהנך שמות הכתובים בהגט יש שם אחד שהוא נחשב לשם עיקר והשני נחשב לטפל. אז פסל מהרי"ק וכמבואר שם במהרי"ק דמיירי בנידון זה וכן בל' המחבר דה"ל למכתב ראובן דמתקרי שמעון משום דשם אחד הוא עיקר והשני הוא טפל. וכיון דהדין הוא על פי התקנה המבואר בש"ס לכתוב שם העיקר קודם ועל השני שהוא טפל לכתוב דמתקרי. והם לא כתבו כן בהגט ע"כ שפיר יש לחוש בכה"ג ללעז דמי שרואה הגט שנכתב בו השני שמות ביחד יאמר דלא כתבו הבעל רק אחר הוא לפי דאם הי' אותו הבעל הלא הדין הוא לכתוב ראובן דמתקרי שמעון וע"כ יוציאו לעז ופסול מה"ט מדרבנן. אבל היכא דאין הכרע לשם אחד על שם השני דיש שקורין לו בשם ראובן לבד. ויש שקורין לו בשם שמעון לבד ואין לברר מי הם הרוב בזה משום דקצת קורין לו בשם זה וקצת קורין לו בשם האחר בכה"ג דאין לנו בבירור שם העיקר מי הוא. ואין שייך למכתב ע"ז כ"כ לשון דמתקרי [וכן שני גיטין כל גט לשם אחד בפ"ע אין שייך בזה כ"כ דאין זה דומה להמבואר בשו"ע סי' קכ"ט סעי' י"ח בשם הר"ר פרץ דשם וקצרתי בזה] וכיון דשני השמות הם שקולים ואין לאחד מהם הכרעה על השני ולא שייך בכה"ג כ"כ לכתוב דמתקרי בין השמות. וע"כ הדין נותן בזה לכתוב שני השמות ביחד. כיון דמן הדין כבר נתבאר דגם בכה"ג שייך לכתוב שני השמות ביחד. וחשש לעז לא שייך בזה כיון דלא שייך בכה"ג כ"כ לכתוב דמתקרי. וע"כ לא יוציאו לעז ע"ז למי שיראה את הגט. משום דכתיבת שני גיטין כבר ידוע ומפורסם שנמנעים מליתן שני גיטין זולת במקום הדחק וההכרח וע"כ אין חשש לעז בזה. ועיקר המקור בש"ס לכתוב דמתקרי לא מצינו רק בשם העיקר והטפל: ח) וכן מוכח מן דברי הרמ"א סי' קכ"ט סעיף ט"ז שכתב י"א דמי שיש לו שני שמות אם רגיל בשניהם ומ"מ האחד הוא יותר עיקר כותבין פלוני דמתקרי פלוני ואם אינו רגיל בשני כותבין דאתקרי וכמש"כ הג"פ גירסא זו בס"ק פ"ג ע"ש. ומשמע דוקא היכא דשם אחד מהם הוא העיקר אזי כותבין פ' דמתקרי פ' אבל אם לא נחשב לעיקר אזי אין כותבין דמתקרי רק שניהם ביחד. ומוכח כמו שכתבתי דבכה"ג גם המהרי"ק מודה דכשר אף אם לא נכתב דמתקרי רק כתבו שניהם ביחד והטעם הוא ברור לפי היסוד שהוכחתי מן הגמ' והמ"ר דבאמת לפי הדין שייך