עין יצחק חלק ב סט

כשר. וזהו שלא כדעת הרמ"א בסי' קכ"ט סעי' ד' והב"ש שם. וכן הב"ש בס"ק ל"ד אזיל לטעמיה כפי שהכריע בס"ק ז' כהרמ"א הנ"ל. אבל לדעת המל"מ אין להחמיר בנ"ד ולפסול בדיעבד ע"כ כיון דהשני שמות כתובין בפירוש הגט כשר: ג) ועוד נראה לענ"ד לדון דגם לכתחילה היו צריכין לכתוב בנ"ד כמו שסידר כת"ר לכתוב חיה הדסה לאה דמתקריא הדסה לאה. והוא דהא הגט הוא לשון הבעל וכמש"כ הרא"ש בגיטין סוף פ"ט בסדר כתיבת הגט ונתינתו ובאה"ע סי' קכ"ו סעי' ח' ובח"מ ס"ק כ"ו וב"ש ס"ק כ"ב ובאה"ע סי' ק"ל ב"ש ס"ק י"ט דהגט הוא לשון הבעל ומדבר לנוכח אשתו וכמו שכותבין בגט בלשון אנת אנתתי פב"פ כו'. והנה לגבי הבעל בקריאתו לשם אשתו העיקר הוא שם החולי דהא אם אינו שוכח קוראה בשם החולי. ולגבי שם החולי אם קוראין אותה בשם החולי אף לפעמים הוי זה שם העיקר א"כ הגט דהוא לשון הבעל המדבר לנוכח אשתו ודאי דצריכים לכתוב שם העיקר של אשתו איך קוראה בשמה בשם העיקר דהוי לגבי הבעל. והא אם אינו שוכח קוראה תמיד בשם חיה הדסה לאה. והכא בנ"ד בהגט דלא נשכח ממנו אז השם חיה ודאי דמבעי לכתוב בשם חיה כיון דדרכו כן תמיד וזהו שם העיקר לגבי דהבעל. וע"כ עפ"י דין היה צריך לכתוב לכתחילה בשם חיה הדסה לאה. וכעין זה כתב הגט פשוט בסי' קכ"ט בסופו דאם הבעל הוא אשכנזי והיא ספרדית דלכתחילה כותבין בלשון הבעל דהא כתיב וכתב דעלי' רמיא ע"ש. היה לו להגט פשוט להביא לדברי הרא"ש וכל הנ"ל דכתבו דהגט הוא לשון הבעל. וע"כ בנ"ד דהבעל מדבר בלשון הגט לאשתו לנוכח אם היה כותב רק שם הדסה לאה היה נראה כשקר דהא תמיד בעת שאינו שוכח קוראה בשם חיה הדסה לאה. וגם בנ"ד דהיה על רעיונם ובפיהם אז שם החולי שלה שם חיה ודאי אם לא היה כותב שם חיה לא היה יוצא ידי חובתו לכתחילה דהא שם העיקר גבי הבעל הוא שמה חי' הדסה לאה וע"ז נאמר להיות כל איש וכו' ומדבר כלשונו. וע"כ הדין הוא בנ"ד. אף לכתחילה לכתוב חי' הדסה לאה דמתקריא הדסה לאה וזה ברור: ד) וגם שפיר יש לדון להסברא דהא בנ"ד נתפרסם בעת כתיבת הגט ונתינתו מן שם החולי שלה כו'. וזהו כעין דברי המהרש"ל שהביא הב"ש בס"ק ל"ד דכתב דאם יודיע הרב לב"ד של מקום נתינה אשר יש לה שם הנשתנה ע"י חולי דאז אין לנו להחמיר. וה"ה בנ"ד דנתפרסם בעת הכתיבה והנתינה מן שם החולי שלה דמטעם זה אין לנו להחמיר. ועוד דהא בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' ענף ו' כתבתי לדון דבזה"ז דנהגו לקרוע הגט דאין לנו לחוש שיהיה לעז לאחר זמן. וכן משום דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו לא שייך בזה וכמו שכתבתי שם. ועיקר מה שיש לחוש ללעז הוא רק על עת כתיבת הגט ונתינתו ע"כ כיון שנתפרסם אז מן שם החולי שלה אין לנו לחוש יותר. וגם יפה כתב כת"ר דהא היה אז שם אמה של האשה ובעלה כו' דמה לי הכא ומה לי התם כו'. ויש עוד להאריך אבל אין הפנאי נותן לי לכתוב יותר ובקצרה דעתי מסכמת לדעת כת"ר דהגט כשר ואף לכתחילה היו צריכין לכתוב כמו שסידר כת"ר לכתוב בהגט חיה הדסה לאה דמתקריא הדסה לאה ומותרת האשה להנשא בלא חשש כלל ואסור להוציא לעז על הגט וכפי הידוע כו': סימן כא ב"ה יום ד' כ"ד ניסן תרל"ה קאוונא נשאלתי בענין גט אחד שסידר הרב המסדר לכתוב בשם האשה שרה דמתקריא חיה טויבא שרה ונודע אח"כ מן הבד"צ דק"ק וויטופסק שלא היתה נקראת שם בשם שרה רק בשם חיה טויבא לבד. ובקאטערינאסלאוו שהוא מקום כתיבת ונתינת הגט רוב העיר קורין לה בשם שרה לבד וקצת קורין לה בשם חיה טויבא או טויבא שרה או שרה טויבא או חיה שרה והבעל אמר בעת נתינת הגט בפני הרב המסדר שהוא קורא לה בשם חיה טויבא שרה וכן נכתב בהתנאים וגם אמר אז שקצת קורין לה בשם חיה טויבא שרה בשלשתן יחד ובהכתובה נכתב חיה שרה טויבא ועכשיו מכחיש הבעל להרב המסדר ואומר דלא אמר כן מעולם ואין רוצה ליתן לה גט אחר והוא מקום עיגון גדול ונדרשתי לחוות דעתי בזה: א) תשובה ולכאורה נראה להחמיר ע"פ הך דסי' קכ"ט סעי' י"ד מי שיש לו ב' שמות כותבין ראובן דמתקרי שמעון ואם כתב ראובן שמעון יש מי שאומר שהוא פסול. והרמ"א סיים אבל אם נקרא ב' שמות ביחד או שעולה כן לס"ת כשר. א"כ בנ"ד דאין קורין לה בשלש שמות ביחד א"כ יש להחמיר לכאורה במה שכתבו דמתקריא חי' טויבא שרה. והבית יוסף כתב דמהר"ר ישראל מיירי כשנקרא בשני השמות במקום אחד ומש"ה מכשיר והמהרי"ק מיירי כשנקרא במ"כ ובמ"נ בשמות מחולקין ומש"ה פסול. והד"מ ס"ק ט"ז כתב דדוקא אם נקרא בשני שמות לס"ת מכשיר התה"ד בסי' רל"ד אבל בלא"ה אף התה"ד מודה להמהרי"ק דפסול ואין לחלק עכ"ל. ומן דברי הב"ש ס"ק כ"ד משמע דדוקא אם הם שמות מחולקים במ"כ ובמ"נ בזה פסלו וכדברי הבית יוסף דמחלק בזה. וכן כתב הבאר הגולה ס"ק ב' כהבית יוסף דאם השני שמות הם מחולקים במקום אחד לא פסלינן ליה. והג"פ בסי' קכ"ח ס"ק ס"ב ובס"ק ע"ב העלה לדינא דבכל גווני אם כתב ראובן שמעון דפסול כיון שאין קורין ליה ביחד בשני השמות רק יש קורין אותו ראובן ויש קורין אותו שמעון וצריך לעיכובא לכתוב ראובן דמתקרי שמעון: ענף א ב) ולענ"ד נראה להוכיח כמש"כ הבית יוסף והב"ש והבאר הגולה דס"ל דאם השני שמות מחולקים הם במקום אחד דכשר אם כתבו ראובן שמעון ביחד. וסברתם הוא דאף דנכתבו השני שמות ביחד מ"מ יש לפרשן דהם שמות מחולקין ועכ"ז דרכן לכותבן ביחד. דהא מצינו כה"ג בסנהדרין (דף צ"ד ע"א) דדרשו מאי במשמני' רזון אמר הקב"ה יבא חזקי' שיש לו שמנה שמות ויפרע מסנחריב שיש לו שמנה שמות חזקי' דכתיב כי ילד יולד לנו כו' ויקרא שמו פלא יועץ כו' גבור אבי עד שר שלום והאיכא חזקי' כו' סנחריב דכתיב ביה תגלת פלאסר פלאמנסר שלמנאסר פול סרגון כו'. ופירוש הענין הוא דשמנה שמות שהיה לחזקי' לא שיקרא בהשמנה שמות ביחד דא"כ לא שייך לומר דהיה לו שמנה שמות דהא אם יקרא בכל השמנה שמות ביחד א"כ אין זה רק שם אחד. וכמו במי שנקרא בשם ראובן שמעון ביחד דאם יכתוב רק שם ראובן אין זה רק כמו חצי השם. ואף אם יכתבו ראובן דמתקרי שמעון פסול משום דאין להפריד ביניהם וכמש"כ הב"ש ס"ק כ"ד והג"פ ס"ק ס"ג והטיב גיטין בליקוטי שמות ס"ק א' ושארי פוסקים: ג) והטעם הוא דהנך שני תיבות ראובן שמעון שנקרא בהם לא נחשבו רק לשם אחד א"כ אין סברא לומר כלל דקריאת השמנה שמות הללו לחזקי' היה על דרך שיקרא בכל שמנה שמות ביחד דא"כ אין זה נחשב לשמנה שמות רק לשם אחד משמנה תיבות ולא שייך ע"ז למדרש יבא חזקי' שיש לו שמונה שמות ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות דהא בסנחריב השמונה שמות שלו הם במקומות מחולקים ונחשבים בודאי לשמונה שמות. משא"כ בחזקי' דהיה נקרא בכל השמונה שמות ביחד וע"כ מוכח דאף השמונה שמות שהיה לחזקי' לא היה סדר קריאתו שיהיה נקרא בכל השמונה שמות ביחד אלא דיהי' נקרא בכל שם מהשמונה שמות הללו בכל שם בפ"ע. וילפי זה למדרש