עין יצחק חלק ב סח

נתקדשה מותרת לבעלה וכל גט שאינו פסול אלא מדבריהם כו' אם נשאת אפילו לא נבעלה לא תצא. ולא מחלק השו"ע שם גם בזה דבמה דברים אמורים בניסת אבל נתקדשה תצא.. ומורה פשט השו"ע דקאי זה גם על נתקדשה הקודם. ואפילו נימא לדחות זה עכ"ז יש להוכיח ביותר מן דברי השו"ע דקאמר דניסת לא תצא אפי' לא נבעלה. א"כ הא שיטת השו"ע באו"ח סי' של"ט סעי' ה' דבאלמנה לא מהני חופה כלל. א"כ הכא דמיירי בנתגרשה מבעלה הראשון א"כ דינה כבעולה דלא מהני חופה גבה. ודוחק לומר דקאי על גרושה מן האירוסין. א"כ מדסתם משמע דגם בגרושה מן הנשואין קאמר דבניסת אפי' לא נבעלה לא תצא. ואף דבבעולה לא מהני חופה מ"מ הדין כן דלא תצא. וזהו מורה כדברי הג"פ הנ"ל דגם בנתקדשה לא תצא. ומאי דאמרו לשון ניסת זהו לאו דוקא וכמו בסי' קנ"א ובב"ש שם ס"ק ב' וכמש"כ לעיל בשם הירושלמי בפ"ח דגיטין והרשב"א שם. ובפרט בנ"ד דהביא בעלה אותה לביתו דבכה"ג אף באלמנה דינה כנשואה וכמש"כ החלקת מחוקק בסי' נ"ה ואף דהב"ש פליג שם על הח"מ עכ"ז הא הבית מאיר הכריע כהח"מ שם וכדמוכח בתוס' יומא (דף י"ג ע"ב) בד"ה ולחדא אמר לה כו' דהכרעת התוס' הוא דדוקא חופת הינומא לא מהני באלמנה אבל אם הביאה לביתו זהו קונה לנשואה גם באלמנה ושפיר פסק הח"מ בסי' נ"ה שם. ואף דהיתה חופת נדה ולהרמב"ם לא מהני חופת נדה וכמו כן הבאה לביתו וכמש"כ הח"מ שם. עכ"ז הא גם הרמב"ם מודה דיש חופה לפסולות והא דס"ל חופת נדה אינו קונה כתבו האחרונים שם דלכמה דברים נעשית נשואה אף בחופת נדה. ועי' בבית מאיר ובשער המלך מזה ויש להאריך בזה אך באמת אין זה צורך לעניננו דהא כבר הכריע הג"פ דאף בנתקדשה בלבד ג"כ לא תצא ומכש"כ בנ"ד דהביאה לביתו והבעל נסע עמה ביחד אחר נישואיה והביאה לביתו וע"כ ברור דגם בזה אמרינן להכלל דפסולי דרבנן דלא תצא וכמו שנתבאר בטוב טעם: מד) וזה ברור ופשוט דאם לא ראינו את הגט עצמו רק מה ששמענו מהרב המסדר שאומר דכתב בסידור הגט בשם חסיא. דבזה י"ל דאין לנו להאמינו לפסול הגט שיצא ממנו כבר בהכשר ובפרט שכבר ניסת ולאו כל הימנו לאבד זכותו של שני ואין דבר שבערוה פחות משנים וכה"ג אמרו בגיטין (דף פ') ובשו"ע סי' קנ"א ואף בנתארסה אמרו דלאו כל הימנו לאבד זכותו של שני וכדאיתא בירושלמי ספ"ח דגיטין ובב"ש שם. וכיון דהבעל אינו נאמן לפסול את הגט ה"ה הרב המסדר דאין לו נאמנות יותר מע"א. וגם מה שאמר הרב המסדר דטעה וסידר את הגט שלא כדין ע"י איזה טעות הא זה הוי טענה גרועה וכמו כל טעיתי דקיי"ל דהוי טענה גרוע ואינו נאמן בלא מיגו וגם יש לנו חזקה דנעשה כהוגן. וכעין זה הוא בירושלמי פ"א דגיטין הלכה א' דאמרו שם דכיון דהוחזקה גרושה בפני שנים לאו כל הימנו לפוסלה. וזה ברור ופשוט: מה) אך אף אם יבורר בבירור גמור דנכתב בגט שם חסיא ג"כ נתבאר דלא תצא. אך אם בעלה הראשון ירצה ליתן לה גט מן הראוי שיבקשו ממנו שיתן לה גט ותהא יושבת תחת בעלה וכמבואר בסי' ק"נ. אבל אם לא ירצה ליתן לה גט או שאין הבעל בנמצא לפנינו אז מותרת לישב תחת בעלה כמו שנתבאר. והנה זה ברור דהיכא דהבעל גירשה בגט פסול יכולין לכופו שיגרשה בגט אחר כשר כמבואר בירושלמי פ"א דגיטין ה"א בזה"ל נתן לה גיטה אשכחוני' גט בפסול כפוני' ויהיב לה חורן אתי עובדי' קמי' דרבנן ואכשרון משום דנקרא גט מעושה כדין ע"ש. וכן הוא באה"ע סי' קנ"ד סעי' כ"א ברמ"א בקצרה ולא כתבו שם מקור לזה. ובעז"ה שמצאתי מקור לזה מהירושלמי הנ"ל. אך היכא דניסת לבעלה שני אין אנו יכולין לכוף לבעל הראשון לגרש אותה בגט אחר שניסת לשני וכמש"כ המשנה למלך פ' יו"ד מהלכות גירושין הל"ב ובזה דחה לדברי הג"פ בסי' קכ"ט ס"ק נ"ב עי"ש. א"כ בנ"ד דניסת אין אנו יכולין לכופו שיגרשה בגט אחר. אך מן הראוי לבקש ממנו שיגרשה בגט אחר כשר ותהא נשארת יושבת תחת בעלה. אך אף אם לא ירצה ליתן לה גט ג"כ מותרת לישב תחת בעלה ולא תצא: ממני ידידו יצחק אלחנן בהרב מו"ה ישראל איסר זצ"ל החופ"ק נאווהרדק. סימן כ א) נשאלתי באחד שגירש אשתו אשר שמה מעריסתה היה הדסה לאה וזה איזה שנים שחלתה והוסיפו לה שם חי' ומני אז ועד עתה היא מצטמקת ורע לה ולא היה מתדר בינה לבעלה ואחרי רוב התאמצות הושוו להתגרש ונתן לה לכתובתה יותר מאלף רו"כ לבד תכשיטין ושא"ד שעולה סך רב. וביום שקודם כתיבת הגט התחילו לדרוש מן אחי האשה על שמה [כי במקום כתיבת ונתינת הגט היתה נקראת בשם הדסה לאה וזה כחמשה עשר שנה שדרים בכפר] והשיב אחי האשה כי יש לה עוד שם שהוסיפו לה בחליה זה איזה שנים ואמה של האשה שהיא תמיד אצלה קוראת אותה בשם חי' הדסה לאה אם אינה שוכחת ואם שוכחת קוראת אותה בשם הדסה לאה. ואחי האשה בעצמו שדר בכפר אחר אינו זוכר אם קוראה בשום פעם בשם חי' מחמת שאינו משים לב ע"ז אמנם זוכר תמיד שיש לה שם חי'. ושאלו מן הבעל בעצמו אם קוראה בשם החולי ואמר ג"כ שאם אינו שוכח קוראה חי' הדסה לאה. ולזאת סידר כת"ר לכתוב בהגט חי' הדסה לאה דמתקריא הדסה לאה. וכפשטות לשון השו"ע בסי' קכ"ט סעי' י"ח והס"ג אות י"ט והט"ג בדיני שמ"ח אות ז' ס"ק ד' וכל האחרונים דקיי"ל שם החולי כל שלא נשתקע לגמרי הוא העיקר. ובנ"ד הא לא הוי נשתקע וכמש"כ בתשובת חידושי אנשי שם להגאון רש"ק בסי' קי"ג כו' בשם החולי שנשתקע רק כשכותב קוויטל כו' כש"כ וק"ו בנ"ד שאמה ובעלה קורין אותה פעם כך ופעם כך ודאי לא הוי בשם נשתקע. ולכאורה יש לעיין דהא המגרש והמתגרשת דרו בכפר ובמקום כתיבת ונתינת הגט אינם זוכרים משם החולי ואף דהוספת השם חי' היה באחד מבהכ"נ דעירו אך מי יזכור זה. ומבואר בב"ש ס"ק ל"ד דהיינו דוקא כשמגרש במקומו כו'. ועכ"ז נראה פשוט דמאחר דאם היה מקום נתינת הגט בהכפר מקום דירתה ודאי היה צריך להקדים שם החולי מחמת אמה ובעלה שקורין לה לפעמים כך א"כ גם אם מקום הנתינה היה בהעיר והם היו ג"כ בשעת הגט בהעיר ודאי דיש להקדים בשם החולי ג"כ מחמתם דמה לי אם הם כאן או דהם התם. והב"ש בשם המהרי"ק מיירי ע"כ כשלא הי' במקום הנתינה מאותן האנשים שקורין אותה בשם החולי. ועוד דקודם כתיבת הגט נתפרסם גם בהעיר שם החולי שלה ע"י החקירה והדרישה שהיה בפני הרבה אנשים מכל הלין טעמי כתבו בהגט חיה הדסה לאה דמתקריא הדסה לאה: ב) ועתה יצא מערער לערער על הגט ולפוסלו לפי שנכתב שם הנשתקע ובקשני כת"ר להזדקק לזה. והנני להשיבו כי דעתי מסכמת לדעת כת"ר דהגט כשר וכמש"כ כת"ר בסברות נכונות ועוד דהא אם היה נכתב הגט במקום דירת האשה זה כמה שנים אשר שם אמה של האשה אצל בתה וקוראה לפעמים אם אינה שוכחת בשם חיה הדסה לאה וכן בעלה היה קוראה שם בשם חיה הדסה לאה אם אינו שוכח א"כ שם היו צריכים לכתוב לעיקר שם חיה הדסה לאה דהא בשם החולי אף אם מקצתן קורין לה בשם זה נחשב לעיקר. וע"כ אף שנכתב הגט במקום שקורין לה תמיד רק בשם הדסה לאה עכ"ז הא כתב המל"מ בפרק ג' ה' גירושין דין י"ג בכתב לעיקר שם שיש לו במקום אחר ודמתקרי על שם מקום כתיבה ונתינה דהגט