עין יצחק חלק ב סז

שמה בשינוי דבכזה לא מהני כלל מה שכתבו בת פ' כיון דבשם השינוי לא נקראת בתו של פ' כלל. ועכ"ז הא מצינו כעין זה קצת במה שכתב הג"פ וכמה פוסקים לדון לקולא בשינו שם אביו לפי שא"צ לכותבו ואינו מעכב כתיבתו כו'. הרי דלא מחלקי בזה הסברא ומדמו זה להך דשינה מקום לידתו של התוס' הנ"ל. והנה ראיתי בגט מקושר שמפקפק על דברי הג"פ הנ"ל וכתב דאין ליקח יסוד מזה כלל דהא אם הי' כותב בן פ' לבד כשר וכמש"כ המהר"ם פדואה א"כ שם אביו חשוב כשמו וע"כ הוי שינוי בשמו עכ"ל. ומכש"כ דלדברי הגט מקושר הנ"ל נסתר לכל מה שכתבתי. אך באמת העיקר בזה כסברת הג"פ דהא מבואר בתה"ד סי' רכ"ח דשינוי בשם אביו של עד אינו פסול משום דלא צריך לכתוב רק פלוני עד לבד וכמו שפסק הרמ"א סי' ק"ל סעי' י"א הרי דלא אמרינן כיון דבן פלוני עד סגי לבד בדיעבד א"כ הוי שינוי בשמו ופסול ומוכח מזה כסברת הג"פ הנ"ל ואף שיש לחלק בין שינוי בחתימת יד העד ובין שינוי בשם הבעל מ"מ נראה מזה דלא כסברת הגט מקושר הנ"ל. וכגון זה מצינו בזבחים (דף ל"ו) דאיתא שם לפיכך אם נתן הראשונה כתיקונה והשני' חוץ לזמנה כיפר ולא אמרינן דהא אם לא נתן הראשונה רק השני' לחוד דהוי אז עיקר הקרבה דהא מקרי מתיר והי' כשר להקרבן. רק אמרינן כיון שנתן עכשיו כבר זריקה א' ולא הי' צריך שוב זריקה ב' בדיעבד ע"כ לא מקרי זריקה השני' בשם מתיר כלל ואינה מפגלת כיון דעכשיו אין צריך לזריקה השני' וה"ה בנידון הג"פ כיון דאחר שנכתב שמו אין צריך לכתוב בן פלוני ע"כ מקרי שינוי בדבר שאינו צריך לכתוב וכסברת הג"פ הנ"ל. דלא תקנו חז"ל לפסול בזה. ואף שיש לחלק בזה הראי' מזבחים עכ"ז קצת סמך לסברת הג"פ משם. וכבר כתבתי לעיל מה שיש לחלק נידן דידן דהוי השינוי בשם של המגורשת בעצמה דזה גרע ביותר מן הך דשינוי שם אביו של הג"פ הנ"ל. רק לסניף קצת בעלמא כתבתי זה לענין דלא תצא. ובאמת אין לסמוך ע"ז הסברא כלל. ורק עיקר ההיתר בנ"ד הוא ע"פ טעמים מבוררים ונכונים שנתבאר בעזה"י וכפי שכתבתי לעיל בארוכה זולת זה בטעמים נכונים דיש לסמוך ע"ז דלא תצא מבעלה: לט) וכן יש לדון בסמך קצת בנ"ד עפ"י מש"כ בתשובת עבודת הגרשוני סי' נ"ה להקל בשינה שם אביו משום דהא אנו נוהגין לכתוב שם אביו עפ"י עצמו וזהו משום דאין זה שינוי חמור כ"כ עיי"ש. ולפ"ז יש לדון ג"כ במה דקיי"ל וכפי המבואר בסדר גיטין אות י"ח בשם גרשום וגרשון וכן אליהו או אליה כותבין זה עפ"י עצמם וזהו ג"כ כפי סברת ע"ג הנ"ל דהיכא דאין השינוי חמור כ"כ האמינו להמתגרשים בעצמן (עיין בתשובת רע"א זצ"ל סי' קט"ז מזה). ולפ"ז ה"ה בשם חשא או חסיא כיון דכותבין כזה עפ"י עצמם כמו בשם גרשום או גרשון כנ"ל. מזה נראה דאין זה שינוי חמור כ"כ. וזהו סמך סניף לסייע להיתירא דלא תצא עכ"פ: ענף ז מ) היוצא לנו בקצרה דנתבאר בעז"ה דפסול דאורייתא ליכא בנ"ד דהא מוכח מתוך הגט שזאת היא האשה שנתגרשה מבעלה ששמו ושם אביו הוא כשם הכתוב בגט וכן מוכח שמה משם יודית בת יצחק שנכתב כהוגן ואין בכל העיר שנכתב הגט אשה אחרת ששמה יודית בת יצחק. ובפרט ששם חשא וחסיא הם קרובים בלשון אהדדי: ואף שהאידנא אין כותבין מקום דירתם. עכ"ז הא דיינינן להסברא דכאן נמצא וכאן הי' ע"י שם העיר שכתבו בהגט מקום עמידתם וכמו שכתב הרמב"ן ביבמות (דף קט"ו) גבי ההיא גיטא דאישתכח בנהרדעא כו' והובא בב"ש סי' מ"ז ס"ק ו' וכמש"כ התורת גיטין בסי' קכ"ח ס"ק ג' לדון כן עפ"י הסברה דכאן נמצא כו' שכתב הנימוקי יוסף ביבמות (דף קט"ו) גבי יצחק ר"ג דאזיל מקורטובא לאספמיא כו'. וע"כ אין בהשינוי דהנ"ד רק חשש פסול דרבנן. וכן נתבאר דמשום פסול דחתמו שקר ומחזי כשיקרא או משום משנה ממטבע שטבעו חז"ל בגיטין הא קיי"ל כרבנן דפליגי על ר"מ ואמרו דלא תצא וכמו הי' במזרח וכתב במערב וכמש"כ הג"פ וש"פ. והעיקר הוא מה שיש לחוש בנ"ד דניסת הוא מחמת המשנה דשינה שמו ושמה דתצא דזהו לשיטת כמה פוסקים הוא רק בפשעו העדים ועברו על תקנת ר"ג דתיקן שיכתבו שם מקום כתיבה ושם מקום נתינה דזהו המקור בפירוש הך דשינה שמו ושמה דגיטין (דף פ') ובזה מצינו דאמרו תצא. אבל בנ"ד דלא פשעו העדים והסופר וגם הבעל לא פשע בנ"ד דהא עשאו כן ע"פ דעת הרב המסדר דצוה להם לכתוב בשם חסיא ובזה לא מצינו דאמרו תצא. אך היכא דלא ניסת בזה הגט פסול אף היכא דלא פשעו העדים דהא עכ"פ אחזי כשקרא וחתמו שקר וכמו הי' במזרח כו' משא"כ היכא דלא כתב רק שם מקום כתיבה ובלא פשעו העדים דלא ידעו משם מקום נתינה וזה כשר לשיטת כמה פוסקים דהא לא שייך בזה לומר דחתמו על שקרא משום דהא נקרא בשם זה במקום כתיבה. אבל היכא דחתמו בשקר בזה הגט פסול כ"ז דלא ניסת אבל אין לנו לדון מדעתנו דתצא היכא דלא פשעו העדים וכמו בהך דשינה שמו ושמה דתצא דמיירי זה רק בפשעו העדים לשיטת כמה פוסקים. ובנ"ד י"ל דכו"ע מודו בזה דלא תצא וכמש"כ לעיל בארוכה: מא) וגם נתבאר דיש לצרף כיון דעיקר הטעם דאמרו בשינה שמו ושמה תצא זהו משום לעז דיאמרו דאחר גירשה. ולא אמרו הטעם דיאמרו דהגט פסול שלא נכתב כדין רק אמרו כנ"ל. א"כ בזה"ז דגונזין הגט וכותבין לראי' בידה דנתגרשה כדין א"כ לא שייך בזה"ז חשש הלעז הזה כמו שכתבתי כ"ז בארוכה ויש להקל מטעם זה בניסת דלא תצא. ועוד הוא העיקר גדול בנ"ד דיש לסמוך על מה דנתבאר דכיון דשי"ן ימנית ואות סמ"ך הם ממוצא א' זסשר"ץ ומתחלפות לפעמים וכמש"כ כן כמה אחרונים וכמו שבארתי זה בטוב טעם דלא תקשה ע"ז מהך דגיטין (דף ס"ג) בנפאתה ותפאתה. וכן היו"ד נוספת בשם חסיא שכתב כת"ר דלפעמים נמשך היו"ד מן שם יודית לשם חסיא הקודמת. וגם כזה נשתנה לפי לשון הקוראים. ובצירוף כל הטעמים הללו דעתי דלא תצא: מב) אך עדיין יש לעיין בנ"ד דלא נבעלה לבעלה עדיין והיתה חופת נדה כמש"כ כת"ר. ולשיטת הרמב"ם חופת נדה אינה קונה א"כ זה לא מקרי ניסת דהא לא היה עדיין נישואין רק קדושין בלבד. וגם הא כמה פוסקים ס"ל דלא מהני חופה רק בבתולה ולא בבעולה וכמש"כ התוס' ביומא (ד' י"ג) בשם הירושלמי וכמבואר באה"ע סי' נ"ה ובשו"ע או"ח סי' של"ט. וכמבואר מזה הרבה בספרי האחרונים ואכמ"ל בזה עכ"ז הא כתב הג"פ בסי' קכ"ח ס"ק ו' דבפסולי דרבנן דניסת לא תצא דה"ה אם נתארסה בלבד דלא תצא כיון שכבר נתקדשה עכ"ל הג"פ. וראיתי להמשנה למלך פ"י ה' גירושין ה"ב שכתב דצ"ע דברי הג"פ הנ"ל. ובאמת לכאורה הנכון עם המל"מ הנ"ל דהא תנן ניסת לא תצא דמשמעות הלשון הוא דוקא ניסת אבל לא נתארסה. אך מזה אינו ראיה דהא אמרו בגיטין (דף פ' ע"ב) בגמ' דנישאת זהו לאחר זמן כו' דמשמעות הלשון הוא שם ג"כ נישאת ולא נתארסה. ובאמת קיי"ל התם דאף בנתארסה ג"כ לאו כל הימנו לאבד זכותו של שני וכמו שמבואר ההכרעה זו בירושלמי שם בפ"ח דגיטין הלכה ז' ובחי' הרשב"א גיטין (דף פ') וכמו שפסק הב"ש בסי' קנ"א ס"ק ב' בשם הרשב"א. אלמא דניסת לאו דוקא וה"ה בהך דאמרו דבפסולי דרבנן דאם ניסת לא תצא דבזה ג"כ ניסת לאו דוקא. ובפרט לפי מה דמבואר בסי' ק"נ שם דגם בלא נבעלה ג"כ לא תצא בפסולי דרבנן. ומוכח דאין הטעם דהוצאת לעז על ביאתו דהיה באיסור דהא בלא נבעלה לא שייך כן. וע"כ הטעם משום דלא פסלו חז"ל להפסיד זכותו של שני. א"כ ה"ה בנתארסה ג"כ שייך לומר דחז"ל לא הפסידו זכותו של ב' שאירסה. דהא מצינו דגם בנתארסה שייך ג"כ לומר זכותו של שני כמבואר בגיטין (דף פ') כנ"ל ובסי' קנ"א ובב"ש כנ"ל: מג) וכן מוכח מן דברי השו"ע בסי' ק"נ שם שכתב מתחילה כל גט שבטל מה"ת כו' אבל אם לא נשאת אלא