עין יצחק חלק ב סו
Ein Yitzchak part 2 66 · עין יצחק חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →אפילו יש שינוי במשמעות כשר בעת הדחק כו' דוקא אם שינוי ולא מצינו דהם תרי שמות כו' ולדעת בן ששון הי' כשר משום דאמרינן דהוי כינוי לשם כו' ע"ש. ולכאורה קשה ע"ז מהא דגיטין (דף ס"ג) ההוא דהוי קרי לה נפאתה אזלי סהדי וכתבו תפאתה כו' א"כ משמע מזה דהגט פסול לגמרי ונו"ן ותי"ו הם משורש אחד אותיות דטלנ"ת שהם מתחלפים והעלה לחלק דבתחילת שם שינוי פסול כו'. א"כ י"ל דבעובדא דגיטין גבי ההיא דהוי קרי לה נפאתה שכתבו תפאתה שהשינוי הוא בתחילת השם בזה י"ל דנראה כשינוי השם גמור ופסול משא"כ כשנחלף באותיות המתחלפים בסוף שם בזה י"ל שלא נראה כשינוי והכל יודעין שהוא שם אחד או משום דהוי ככינוי לדעת בן ששון לכך מכשירין בעת הדחק כו' אמנם לפי מה שכתוב בט"ז אות כ' בשם כתריאל כו' דדבר פשוט בלשון לעז אין שינוי אותיות פוסל בו כו' ולפי דברי הט"ז אתי שפיר דבעובדא דש"ס דקרי לה נפאתה לכאורה נראה שנגזר מלשון הקודש מגזירת נפה מדכתב ה' בסוף כו' עכ"ל המחבר בת עיני. הרי שסמך להקל בגט במקום חשש עיגון אף שלא ניסת אם הי' השינוי עפ"י אותיות המתחלפים ובלשון לעז ושלא בראש התיבה דהא לא מצינו בש"ס בהך דהוי קרי לה נפאתה כו' רק בהי' הטעות בתחילת התיבה. א"כ בנ"ד גם לדבריו יש היתר ברור בנ"ד דהא הטעות בנ"ד לא הי' בתחילת התיבה ושם חשא הוא שם לעז ע"כ לדבריו הוי נ"ד כש"כ מנידון דשם דהא בנ"ד כבר ניסת וע"כ שפיר יש לנו לסמוך דלא תצא הן עפ"י סברת המחבר הנ"ל שסמך על שיטת הסוברים דטעות באותיות המתחלפים אין זה שינוי כ"כ. ויותר נ"ל כמו שכתבתי לעיל לבאר בטוב טעם דלא תקשה על שיטת הסוברים הללו מהא דגיטין (דף ס"ג) בהך דנפאתה ותפאתה דהיכא דכתבו שם אבי האשה בכה"ג הדין נותן לסמוך היכא דהי' הטעות באותיות המתחלפים אין זה מקרי שינוי וכש"כ היכא דניסת דלא תצא: לד) ובמה שנכתב בשם האשה בנ"ד בשם חסיא ביו"ד נוספת אף דזהו ג"כ הוי שינוי בשם האשה ואף דנתבאר במה שכתבו חסיא בסמך על שם חשא בשי"ן דבזה יש להקל עפ"י הסברא שכתבתי לסמוך על הסוברים דבאותיות המתחלפים לא מקרי שינוי להיות פוסל בגט. אבל אכתי יש להחמיר מצד הוספת היו"ד. אבל באמת יש להקל בשינוי זה בפשיטות עפ"י מש"כ כת"ר כי לפעמים מחמת מהירת המבטא בעת שקורין לה נרגש היו"ד לפעמים גם בשם חשא. והוי כמו שקורין לה בשם חשיא יודית וזהו מחמת היו"ד שבתחילת תיבת שם יודית נמשך גם היו"ד למעלה ונמשכת גם בשם חשיא וכמו על לבבך בכל לבבך דברכות (דף ט"ו) דמחמת מהירות הלשון אין קורין רק בלמד א'. וכעין זה הוי בשם חשא יודית דהיו"ד של יודית נגרר ג"כ אחר תיבת חשא הקודמה. ויפה כתב כת"ר בזה. והנה זה כמה שנים נשאלתי ע"ד גט א' הנשלח למדינתינו מן וואלין בשם דוואשא ונכתב בגט בשם דוואסיא לפי שמדגישין שם בחיריק בסוף ונרגש היו"ד וכן כל כה"ג. וכן מחמת שינוי העברת לשון המדינות יש שקורין אותו התיבה בשי"ן ימנית ויש שקורין בשי"ן שמאלית או בסמך. וכן שם חסא במקומות שמדגישין בחיריק לבסוף נרגש כמו יו"ד שמושך יו"ד אחריו. ובאמת שם חסיא וחסא הם שם אחד ומתחלפות לפי שינוי המקום והקורין לה כי יש שקורין שם זה בשם חסיא ויש שקורין שם זה בשם חסא או בשי"ן ימנית. וכדמצינו בב"ק (דף י"ח) דא"ל רב סמיא ברי' דרב אשי. ובכתובות (דף ל"ג ע"ב) איתא רב סמא ברי' דרב אשי כו' הרי דשם אחד נתחלף דיש אנשים שמדגישין ביו"ד בסוף התיבה ויש בני אדם שאין מדגישים היו"ד וע"כ י"ל דלא הוי שינוי השם כ"כ. ועיין בטיב גיטין שמות נשים אות ח' ס"ק ב' מזה. וכה"ג ראיתי בגט מקושר אות ג' שכתב במי ששמו יצחק ונכתב בגט חקין דאין זה שינוי השם משום שידוע לכל ששם חקין הוא נובע משם יצחק וע"כ לא בעינן בזה אתחזק שלשים יום בהאי שמא עי"ש. וה"ה בנ"ד די"ל דעיקר השם הוא חסא כדמצינו בגמ' בשם רב חסא רק יש בני אדם שקורין בשם חסיא לפי שמדגישין סוף התיבה בחירק והכוונה הכל לשם אחד וגם הא כתבתי לעיל לדון על שינוי השם מן שי"ן ימנית לסמ"ך מחמת דהם אותיות המתחלפות ע"כ מכל הטעמים הללו הוא יסוד נכון להתירא. דיש לסמוך ע"ז דלא תצא מבעלה: לה) כן מצינו בסוטה (ד' ה' ע"א) אריו"ח כו' בשר בושה סרוחה רימה א"ד שאול דכתב בשי"ן הרי מצינו דאות שי"ן נתפרש על אות סמ"ך. וכן בב"ב (דף ט' ע"א) פרוש לרעב לחמך ופירשו פרוס בסמ"ך ועיין בהגהות הש"ס שם. והטעם הוא משום דהוי אותיות המתחלפים וקצרתי: ענף ו לו) וע"פ מה שנתבאר בשם המהר"ם פאדוואה דיש להקל אם נכתב בת פ' לחוד ויש להמציא עוד סניף קצת להיתרא בנ"ד עפ"י שיטת המפרשים והמהרש"א בתוס' גיטין (דף פ') בד"ה ושם עירו דלא תקנו חז"ל לפסול שינוי רק במה שמעכב כתיבתו בדיעבד. והובא שיטה זו באריכות בתשו' ר' עקיבא איגר זצ"ל בסי' קט"ז ע"ש. ומה שיש להקשות ע"ז השיטה כתבתי מזה בספרי באר יצחק סי' י"ב ענף א' עיי"ש. וכבר כתבתי במק"א להוכיח כשיטה הנ"ל מהא דגיטין (דף כ' ע"א) דאיתא שם למאי ניחוש לה הא בעי שינה שמו ושמה ופי' רש"י משום דתנן לקמן דפסול אלמא דצריך לכתוב שמו ושמה ואית דלא גרסי שינה עכ"ל. א"כ לגירסא א' דגריס הא בעינן שינה שמו ושמה קשה דמה שייכות לזה הך שינה שמו דהא לא מיירי התם רק בלא כתב כלל. א"כ קשה איך מוכיח ממשנה שינה שמו דצריך לכתוב שמו ושמה. כמש"כ רש"י אלמא צריך לכתוב שמו ושמה. אבל לשיטת מפרשים הנ"ל ניחא משום דס"ל להך גירסא כשיטה הנ"ל דשינה לא פסיל רק במה שמעכב כתיבתו דיעבד ע"כ קאמר הא בעי שינה דמוכח דכיון דשינה. פסול ממילא צריך לכתוב שמו. דאין לומר דאף במה שצריך לכתוב לכתחילה ג"כ פוסל שינוי. דא"כ קשה דלמה צריך להוכיח דצריך לכתוב שמו מהא דשינה שמו פסול. הא יש להוכיח זה ממשנה הקודמת לקמן (דף ל"ד) דהתקין ר"ג לכתוב איש פ' וכל שם שיש לו דמוכח מזה דצריך לכתוב שמו [וידוע מש"כ הג"פ בסי' קכ"ח ס"ק י' ליישב סוגית הש"ס דגיטין (דף כ') הנ"ל לשיטת רבינו יואל דכיון דצריך לכתוב לכתחילה עכ"פ ע"כ אין כאן חשש דלמא אקדים זוזי לספרא לכתוב כן. וכן כתב הפני יהושע לגיטין (דף כ"ד) ר"פ ג'. וקצרתי]. וע"כ מוכח דלכן לא הוכיחו שם בש"ס ממשנה הקודמת הנ"ל. משום דמהתם הי' מקום לומר דלא תיקן רק לכתחילה ע"כ הוכיח ממשנה דשינה שמו ושמה דתנן דפסול. א"כ מוכח שפיר מזה דמעכב כתיבת שמו ושמה בדיעבד. א"כ יש סמך לשיטת הסוברים דבמה דאינו מעכב כתיבתו בדיעבד דאינו פוסל השינוי בו להך גירסא הנ"ל: לז) ולפ"ז יש לדון סניף קצת להיתירא דלא תצא היכא דכתבו שם המתגרשת בשינוי. ובשם אבי האשה לא כתבו בשינוי כלל. משום דהא השינוי נעשה במה שאינו מעכב כתיבתו בדיעבד דהא בכתבו רק בת פ' לחודה סגי בדיעבד לשיטת המהר"ם פאדוואה. א"כ במה דשינו שם העצם הוי השינוי במה שאינו מעכב בדיעבד. ובכה"ג י"ל דלא גזרו בזה דתצא לכל הפחות. אחר שנכתב שם אבי'. ואין לחלק דשאני נ"ד דהשינוי בשמה נעשה קודם שנכתב בת פ'. ודוקא בשם מקום הלידה דהשינוי נעשה לאחר שנכתב שמו. דזה אינו סברא לחלק דהא גם בשינוי בשם לידה דזהו המקור להקל בשינה במה שאינו מעכב כנ"ל. הא גם בזה כ"ז דלא גמרו להגט ג"כ עדיין לא נגמר הגט בהכשר ואפ"ה הכשירו. ע"כ ה"ה גם בכתבו שם העצם בשינוי ג"כ מבעי להיות כשר. כיון דבעת גמר הגט בהכשירו ובעת שחותמין העדים. כבר נכתב בת פ' דזה מועיל בדיעבד. וכמו בכל שינו במה שאינו מעכב דעיקר גמר הכשר הגט הוי לאחר שנכתב והרי את מותרת וע"י עדי מסירה וע"ח ואפ"ה הקילו לשיטת הסוברים כן וה"ה בנ"ד דיש לדון עפ"ז לכה"פ דלא תצא: לח) ואף שידעתי מה די"ל דגרע טפי היכא שכבר נכתב