עין יצחק חלק ב סג

הרא"ש דכתב בגיטין (דף פ') בשינה מקום לידתו דמשום דחתמו העדים אשיקרא אין לפוסלו משום דלא קיימו עדים עלה כיון דא"צ לכותבו ובשינה דירתו פסול מחשש לעז. והקשה דהא הוי מצי לפסול בשינה דירתו משום דחתמו אשיקרא כיון דקיימי עדים עלה לפי שצריך לכתוב דירתו וכן תמה הגאון הנ"ל על הג"פ שהקשה כזה על תשובת הרא"ש דכתב לפסול בשינה שם אביו משום חשש לעז ואמאי לא פסל משום דחתמו על שקר. והקשה רע"א שם על הג"פ דאמאי לא תמה הג"פ כן על הרא"ש בפסקיו כנ"ל. ובאמת אין זה קשה דהא התוס' שם והר"ן והרשב"א פירשו להך דשינה שמו ושם עירו דמיירי שיש לו שני שמות בשני מקומות והחיוב לכתוב שם מ"כ ושם מ"נ. וכן כתב הבית יוסף דגם הרא"ש ס"ל כן וכמש"כ לעיל. א"כ אתי שפיר דלא כתב הרא"ש לפסול בשינה שם עירו משום דחתמו אשיקרא. דהא העדים חתמו במקום כתיבה כפי השם שיש לו במ"כ א"כ לא הוי שום שקר כלל דהא נקרא שם בשם זה. וע"כ הוכרח לפסול משום לעז דאנשי מקום נתינה יוציאו לעז וכמבואר בהרא"ש לגיטין (דף ל"ד) על משנה דהיה משנה שמו ומיושב קושית הגאון הנ"ל שפיר: יט) ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ב ענף ה' כתבתי עוד דלכן כתב הרא"ש לפסול בשינה דירתו דזהו משום לעז ולא משום דחתמו שקר משום דע"י מה שחתמו שקר אין הולד ממזר דהא קיי"ל כרבנן דפליגי על ר"מ וכמבואר בגיטין (דף פ' ע"ב) והרא"ש פ"ט דגיטין סי' ו' בשם רב האי גאון דהיה במזרח וכתב במערב דאם נשאת לא תצא וכן כתב הרמב"ם פ"י ה' גירושין ה"ב דזהו כשיטת רבינו האי דכ"מ שכתבו הולד כשר אם נשאת לא תצא אע"פ שאין לו בנים. וכן הוא בשו"ע אה"ע סי' ק"נ סעי' א'. ועיין ביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק ו'. ולכן כתב הרא"ש לפסול בשינה דירתו משום לעז כדי דיהיה הולד ממזר ותצא מבעלה דהא בשינה שם עירו מודו רבנן לר"מ דהולד ממזר. והארכתי שם בספרי בזה: כ) ולפי זה ברור בנ"ד דהרב המסדר צוה לסופר והעדים לכתוב בשם חסיא יודית ואמר להם דכן הדין לכתוב על שם חשא א"כ הסופר והעדים לא פשעו כלל. ואף שהרב המסדר טעה בזה עכ"ז הם לא פשעו והוו כאנוסין גבי זה. ע"כ יש לדון דבכה"ג לא תצא מבעלה כיון דעיקר שינה שמו ושמה הוא מן המשנה דשינה שמו ושמה דגיטין (דף פ') דאמרו שם דרבנן מודו לר"מ דהולד ממזר והתוס' והרשב"א והר"ן והרא"ש וכפי שכתב הבית יוסף דכתבו דהך דשינה שמו מיירי במי שיש לו ב' שמות במ"כ ובמ"נ. ובשני שמות בשני מקומות הא נתבאר דלא מיפסל רק בפשעו העדים והסופר. וכיון דעיקר הגזירה דתצא מבעלה והולד ממזר לא מצינו כן רק בפשעו העדים והסופר במה דשינו שמו ושמה ע"כ אין לנו להחמיר יותר ממה שמצינו כן בפירוש בהמשנה ובהגמ' דשם דבשינה שמו ושמה מודים חכמים לר"מ. דהא לדינא מבואר בשו"ע סי' ק"נ וברמב"ם פ"י ה' גירושין וברא"ש לגיטין פ"ט סי' ו' בשם רבינו האי כנ"ל דבכל פסולי דרבנן וכן בהיה במזרח וכתב במערב דאף דהגט פסול מ"מ לא תצא משום דבפסול משום דחתמו על שקר וגם משום משנה במטבע ממה שטבעו חכמים לא גזרו חז"ל בזה דתצא כדקיי"ל כרבנן דפליגי על ר"מ. רק בפסול שינה שמו ושמה מודו לר"מ דתצא והולד ממזר. וכיון דעיקר הך דשינה שמו ושמה דבמשנה וגמ' שם קאי רק בפשעו העדים והסופר. א"כ אין לנו להמציא מדעתינו ולהחמיר אף בלא פשעו העדים והסופר וכמו בנ"ד ולומר דתצא דזהו נגד הכלל דבידינו דבכל פסולי דרבנן לא תצא רק מה דמצינו בפירוש דגזרו דתצא שאני אבל לא לחדש מדעתנו אף בלא פשעו. וכיון דבלא ידעו העדים והסופר משם מ"נ כשר הגט אף דהבעל היה יודע מן השם שיש לו במ"נ עכ"ז לא גזרו בזה. כש"כ בנ"ד שהרב המסדר צוה לכתוב בשם חסיא יודית וא"ל דכן הוא הדין לכתוב על שם חשא יודית ודינם כמו אנוסים היינו הבעל והעדים והסופר. דהא קיי"ל באשה הניסת ע"פ שני עדים ובא בעלה דאסורה לבעלה. ואלו בניסת ע"פ הוראת חכם בטעות מבואר בסי' י"ז סעי' נ"ח בהרמ"א דמותרת לבעלה ולא קנסו בכה"ג דהוי כאנוסה ועיין בב"ש שם. והעדים והבעל והסופר מה היו יכולים לעשות בזה כיון דהרב הממונה שם על סידור גיטין צוה להם לכתוב כן. ע"כ הוכרחו לכתוב כן בשם חסיא יודית [ועיין במהרי"ק סי' פ"ד וקצרתי]. וכיון דבכה"ג לא מצינו דגזרו דתצא אף בשינוי גמור. ובלא פשעו הבעל והעדים והסופר כיון דאין שינוי גמור דיופסל מן התורה רק מדרבנן אין לנו לבדות גזירה מדעתינו דתצא מבעלה בכה"ג. ובודאי משום פשיעת הרב המסדר אין לנו לפסול הגט דהא עיקר הגט תלוי רק בהעדים והסופר דהם בני אשוויי גיטא הם אבל לא הרב המסדר דהא ע"פ דין א"צ ב"ד לסידור הגט: כא) ואף לשיטת הסמ"ג והמרדכי דמפרשי בפירוש אחר להך והוא דאיתחזק דגיטין (ד' ל"ד) והובאו בב"ש סי' קכ"ט ס"ק ו'. ומחמרי לפסול אף בלא ידעו שיש לו שם אחר במ"נ. י"ל דדוקא התם דהא הבעל פשע ולא גילה להעדים והסופר שם שיש לו במ"נ. משום דאם העדים לא שאלוהו ע"ז א"כ הא פשעו העדים בזה גופא. ואם שאלוהו העדים ולא הגיד להם א"כ חזינן דרוצה לערער אחר זמן וע"כ חשו ללעז. דהבעל יערער לומר דלא גירשה וכמש"כ הר"ן בגיטין על משנה דהי' משנה שמו ושמה וכו' דבגיטין (דף ל"ד) דחשו דיוציא הבעל לעז אח"ז. וזהו משום דחזינן דלא גילה להם השם של מ"נ ויש בו ריעותא דרוצה לפוסלו לאח"ז וכמו בהנך ערעורים דסי' קכ"ו סעי' כ"ב דאם הבעל כותבו או אם הסופר כותב מפיו דאז חשו לערעורו וע"כ חשו שמא יוציא לעז לאח"ז. ובאמת אף היכא דהבעל גילה להעדים שיש לו שם אחר במ"נ והעדים פשעו ולא כתבו ג"כ הגט נפסל וזהו הכל משום דהא פשעו העדים עכ"פ משא"כ בנ"ד דלא פשעו כלל ומה הי' להם לעשות כיון שהרב המסדר ציוה להם לכתוב כן. י"ל דגם הם מודו לשיטת רש"י והרא"ש דבלא פשעו הבעל והעדים כלל לא תקנו לפסול הגט ולומר דתצא מבעלה בזה כיון דהוא נגד הכלל המסור לדינא דבפסולי דרבנן אם ניסת לא תצא כ"ז דלא מצינו בפירוש דגזרו דתצא. ואפושי פלוגתא לא מפשינן. ועוד דאף דנימא דלשיטת הסמ"ג והמרדכי לא יהי' הדין כן מ"מ כיון דלשיטת רש"י והרשב"א והר"נ והרא"ש נתבאר דלא תצא מבעלה א"כ אף בספיקא דפלוגתא אם נימא תצא מדרבנן או לא ודאי דאין מוציאין אותה מבעלה דהא בספק דרבנן מקלינן בדיעבד בוודאי וכדמצינו כעין זה גבי ספק חלוצה דהדין הוא דלא תצא מבעלה כהן וכמבואר בסי' ו' סעי' א'. והא דסי' ק"נ סעי' ב' דבספק מגורשת תצא. זהו בספק מגורשת מה"ת ולא בספק מגורשת מדרבנן: ענף ד כב) ועוד יש להמציא קולא דהא עיקר הטעם דהתקין ר"ג לכתוב איש פ' וכל שם שיש לו דגיטין (דף ל"ד). הוי הטעם כמש"כ רש"י והרא"ש שם דיוציאו לעז שלא גירשה בעלה רק אחר גירשה וכמש"כ הרא"ש במשנה דהי' משנה שמו כו' דאם תבא להנשא לאח"ז בגט שת"י יאמרו דאינה מגורשת שאין זה השם הכתוב בגט. והר"נ כתב שם דהבעל יוציא לעז לומר דלא גירשה. וכן המשנה דשינה שמו ושמה דגיטין (ד' פ') כתבו כל הראשונים דמיירי שיש לו ב' שמות בשני מקומות וכמו בהך ד' ל"ד הנ"ל. וע"כ הוא מטעם לעז כנ"ל. ולא כתבו טעם דלעז שיאמרו דגירשה בגט פסול ולא נתגרשה כדין רק כתבו דחשש לעז הוי דיאמרו דאחר גירשה. א"כ ז"א שייך רק בזמן הש"ס דהי' סומכות על הגט דיהא לראי' בידה לאינסובי כמבואר בב"מ (ד' י"ח) ובכתובות (ד' פ"ח). אבל לדידן דמבואר בסדר הגט דנהגו לקרוע שתי וערב. וטעמו מבואר בתה"ד סימן מ' כדי שלא תוכל האשה לגבות כתובתה בהגט. וברדב"ז ח"ג תשובה ת"מ כתב דלכן נהגו לקרוע כדי שלא יהי' יכול להוציא לעז באותן דקדוקים המבואר באה"ע סי' קכ"ו ומפני כך יתייאש הבעל