עין יצחק חלק ב סב

עצמו דפלוני גירש את אשתו שלפנינו דהא לא חיישינן שמא נשא אחרת. וכן יש לדון מה"ט אף דטעו וכתבו שם האשה בהגט בטעות על שם אחר דג"כ י"ל דאין הגט פסול מה"ת דהא עדיין שם ספירת דברים על הגט ומקרי ספר כריתות כיון דמוכח הטעות מתוך הגט עצמו וכמו דחזינן דבכה"ג מקרי בשם מוכח מתוכו כו'. ובאמת הא מצינו באה"ע סי' קכ"ט סעי' ג' בשינה שמה דמדאורייתא אינו גט. א"כ חזינן דלא כמו שכתבתי: יג) ולכאורה רציתי לומר דשאני גט דאינו לשון העדים רק לשון הבעל שאומר לה אנת אנתתי. והעדים אינם צריכים להכיר שזהו בעלה והיא אשתו רק בשם הבעל ושם אשתו צריכים להכיר וכמש"כ הגט פשוט בסי' ק"כ ס"ק י"א וחולק שם על הב"ש. ע"כ היכא דלא כתבו שם האשה ובפרט היכא דטעו אין כאן טעות דמוכח כלל דמנא ידעינן שהיא האשה המתגרשת ואין כאן ספירת דברים כלל. משא"כ התם בתשובת הרא"ש הנ"ל שעדים מעידים שראובן ואשתו לוו מעות הוי שפיר מוכח מתוכו. אבל בגט שהוא לשון הבעל שאומר אנת אנתתי והעדים אינם מעידים ע"ז אין כאן טעות דמוכח כלל ע"כ הגט בטל מה"ת בלא כתבו שמה וכש"כ בטעות בשם האשה. ועפ"ז הארכתי בכוונת הירושלמי פ"ד דגיטין ה"ב במשנה דהיה משנה שמו ושמה התקין ר"ג לכתוב כו'. הגע עצמך דהוה שמי' ראובן ואפיק שמי' שמעון וכו' ואין כאן מקומו להאריך בזה: יד) אכן לפי דברי הב"ש בסי' ק"כ ס"ק ד' דכתב דאף שהעדים יודעים שמותם צריכים להכיר שזו היא אשתו דלפ"ז נסתר החילוק שכתבתי. וגם לפי דברי הג"פ יש לפקפק בהחילוק שכתבתי. והעיקר נלע"ד לחלק דשאני בהך דתשובת הרא"ש הנ"ל דשם מיירי בכתבו שם הלוה שמו ושם אביו דאל"כ הא לא הוי השטר בדין מוכח מתוכו דהא כמה יוסף איכא וע"כ מיירי בכתבו שמו ושם אביו דאז הוי מוכח מתוכו משום דהא לא חיישינן לשני יוב"ש בלא הוחזקו. ואפילו למאן דחייש כיון דאינו רק מדרבנן וכמש"כ התוס' בב"מ (דף כ' ע"ב) בד"ה איסורא מממונא כו'. ע"כ מקרי מוכח מתוכו. או כמש"כ התוס' בגיטין (דף כ"ד ע"ב) ד"ה בעדי מסירה וכו' ובב"מ (ד' י"ח ע"ב) ד"ה חיישינן לשני שוירי כו' דדוקא כשנפל חיישינן לשני יוב"ש. וכוונת התוס' הזה בארתי היטב בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט' אות כ"ז כ"ח כ"ט ע"ש. ולכן כיון דנכתב שם בעלה בשם אביו בדיוק כפי האמת וגם נכתב בהשטר כי אשתו לותה מעות מן פ' אף דנכתב שמה בטעות מ"מ הוי שפיר מוכח מתוך השטר עצמו דאשתו שלפנינו היא לותה המעות כיון דלא חיישינן שנשא אחרת וע"כ אין להסתפק דשמא אשה אחרת דשמה כפי השם שנכתב בהשטר דיש לה בעל בשם ושם אביו כפי הנכתב בהשטר כיון דלא חיישינן לשני יוב"ש כנ"ל. וע"כ שפיר מוכח מתוכו ותלינן דשם האשה נכתבה בטעות וע"י שם הבעל ושם אביו נתברר לנו כי הטעות הוא בשם האשה וע"כ כשר השטר דמקרי מוכח מתוכו. וע"כ פסקו בתשובת הרא"ש והרמ"א לדינא דהשטר כשר ע"י ע"ח כיון דהוי מוכח מתוכו: טו) ולפ"ז י"ל דבגט שלא כתבו רק שם הבעל לבדו דבזה בעינן מה"ת לכתוב שם אשתו ג"כ בהגט לפי דבלא כתבו שם אבי הבעל בהגט אין לנו לדון דע"י שם הבעל לבדו יהיה נחשב לספירות דברים לספר לנו מי היא המתגרשת דהא כמה יוסף איכא בעולם. ובאמת גם בכתבו שם הבעל ושם אשתו לבדם בלא שם אביהם אף בנמסר בעדי מסירה דלא בעינן מוכח מתוכו בזה דאף דכשר ומקרי בשם ספירות דברים זהו משום דעכ"פ יש לנו הוכחה קצת דזה הוא המגרש וזו היא המתגרשת וסמכינן על ההוכחה זו להיות מועיל לצאת דין ספירות דברים עכ"פ. אבל היכא דלא כתבו שם האשה כלל רק שם הבעל לבדו בלא שם אביו בזה אין לנו שום הוכחה כלל דזו היא המתגרשת ויש לנו להסתפק דשמא אשה אחרת דשם בעלה הוא ג"כ כפי השם שנכתב בהגט כיון דלא נכתב שם אביו בהגט וכמה יוסף איכא בעלמא. דכיון דלא נכתב שם האשה כלל אז אין לנו שום ספירות דברים כלל ובטל הגט. ומכש"כ בשינו שם האשה דודאי הגט בטל מה"ת משום דטעות זה לא הוי מוכח מתוך השטר והגט כלל. אבל היכא דנכתב שם הבעל ושם אביו בזה אף בטעו בשם אשתו מ"מ כשר מה"ת לפי דבכה"ג מקרי הטעות מוכח מתוך כתב הגט עצמו דכיון דלא חיישינן לשני יוב"ש בלא הוחזקו. [ומה"ת לא חיישינן לשני יוב"ש לכ"ע כנ"ל]. וע"כ מקרי שפיר מוכח מתוכו הטעות ונתברר לנו ע"י הגט עצמו דזו האשה שלפנינו דהיא אשת יוב"ש שנכתב שמו בהגט דהיא המתגרשת דהא לא חיישינן שנשא אחרת ודומה ממש להנידון דתשובת הרא"ש הנ"ל דאף דטעו בשם האשה דמקרי מוכח מתוכו. וה"ה גבי גט דמקרי ספירות דברים ואינו פסול מדאורייתא רק מדרבנן: ענף ג טז) ולפ"ז בנ"ד שנכתב שם הבעל ושם אביו והטעות היה בשם האשה דשמה הוא בשם חשא יודית בת יצחק וכתבו חסיא יודית בת יצחק ובהעיר הנכתב שם הגט אין שם אשה בשם חסיא יודית בת יצחק רק בשם חשא יודית בת יצחק אשת הבעל שנכתב בהגט. א"כ ודאי דזה מקרי מוכח מתוך כתב הגט דהיא האשה המתגרשת. והיכא דמוכח מתוך כתב הגט זה מהני לצאת מן דאורייתא והגט כשר מה"ת. רק יש להחמיר עדיין מדרבנן כיון דקיי"ל דשינה שמו ושמה תצא וכמבואר בגיטין (דף פ') דמודים חכמים לר"מ בזה. וע"כ אף בכתבו שם מקום כתיבה ולא כתבו שם מקום נתינה דהגט פסול ותצא וכן בכתבו רק שם מ"נ ג"כ תצא וע"ז קאי הך דשינה שמו ושמה דהתם וכמש"כ התוס' והר"ן והרשב"א שם. ואף דבכה"ג ודאי דמקרי מוכח מתוכו והוי ספירות דברים מעליא ואפ"ה גזרו חז"ל דהגט פסול משום חשש לעז. א"כ ה"ה בנ"ד דכתבו שם חסיא על שם חשא א"כ הדין נותן דתצא מדרבנן: יז) אכן לפי מכתב כת"ר דאם תצא מבעלה זהו נוגע לנפש האשה ומשפחתה האומללים מבלי עון ופשע כי מה היו יכולים לעשות כי השגגה היה ע"פ הרב המסדר וע"כ ראיתי לדון להיתירא דלא תצא מבעלה. והוא דנראה לע"ד דבר חדש להמציא קולא בנ"ד אף שהוא נגד האחרונים עכ"ז יש לנו סניף גדול להיתירא. דבגיטין (דף ל"ד) במה שהצריכו לכתוב שם מקום כתיבה ושם מקום נתינה ואם כתב שם א' מהם הגט פסול ואמרו שם והוא דאתחזק בתרי שמי. ושיטת רש"י והר"ן והרא"ש וש"פ שכתבו לפרש להך והוא דאתחזק דאם לא ידעו במ"כ מן שם מקום נתינה וכתבו רק שם מ"כ דכשר אף דנתברר אח"כ דיש לו שם אחר במ"נ. ולכאורה יש להקשות דהא אכתי לא נפק מחשש לעז ועיקר הפסול הוי מחשש לעז של מ"נ וכמש"כ הרא"ש והר"ן בפרק השולח שם א"כ אף דלא ידעו במקום כתיבה מן שם מ"נ אכתי לא נפק מחשש לעז. וע"כ מוכח בטעם שיטת הפוסקים הללו דס"ל להש"ס דהך דין דשינה שמו והוא שם מ"נ דפסול אם לא כתבוהו דזהו מחשש לעז דזה לא הוי רק היכא שהעדים פשעו וכתבו הגט שלא כהלכה דידעו משם מקום נתינה ולא כתבוהו והיה להם לשאול ע"ז מן איזה חכם ובזה פסלו חז"ל להגט מחשש לעז. אבל היכא שהעדים לא פשעו שלא ידעו משם מ"נ בזה לא פסלו חז"ל אף דיש עדיין חשש לעז לפי דהעדים והסופר לא עברו על תקנת חז"ל בפשיעתם. ועיקר הפסול בשינה שמו הוא רק בפשעו העדים והסופר ועברו על תקנת חז"ל וכעין זה כתב הט"ז בסי' קכ"ט ס"ק ה' בהתשובה שם ע"ש. ועיין בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק ט"ז והעיקר כדברי הט"ז וקצרתי: יח) והנה התוס' והר"ן והרשב"א כתבו לפרש להך דשינה שמו ושמה דתצא לא שינה ממש כו' וכמבואר בגיטין (דף פ'). והבית יוסף בסי' קכ"ט כתב דהרא"ש ס"ל ג"כ לפרש להך דגיטין בשינה שמו כו' דמיירי דיש לו ב' שמות בשני מקומות כו'. ועפ"ז מתורץ קושית ר"ע איגר זצ"ל בתשובה סי' קט"ז על