עין יצחק חלק ב סא

של התוס' מנחות שם שפיר יש להוכיח כעין סברת השארית יוסף. אך כבר השיג המל"מ כנ"ל על סברת השארית יוסף משום דע"פ דין לא חיישינן שמא נשא אחרת. והא דאה"ע סי' קל"ו סעי' ו' ברמ"א בשם י"א דאם שמות המגרשים שוים אע"פ שאין שמות הנשים שוות מ"מ יכתבו סי' במגרש כו'. מבואר בתשובת הב"ח החדשות סי' פ"ט דאין זה רק מצד חומרא יתירה לכתחילה ועיין בבית מאיר שם. ומן תשובת הרא"ש הנ"ל סייעתא לדברי המל"מ וסייעתו הנ"ל: ענף ב ח) ונתבאר דמוכח מתשובת הרא"ש וכפי שפסק הרמ"א לדינא בח"מ סי' מ"ט סעי' ב' דבטעות דמוכח מתוך השטר דהשטר כשר לכו"ע ובלא שום חולק שם ע"ז וכמש"כ האו"ת לבאר זה. וע"כ בכתבו שם הלוה בדיוק אף דכתבו בשם אשתו בטעות בשם אחר דמ"מ השטר כשר ויכולין לגבות ממנה ג"כ וכדין כל שטרי שיעבוד. משום דכיון דנכתב שם בעלה כפי האמת וידוע לכל כי היא אשתו אף דנכתב שמה בטעות מ"מ מקרי מוכח מתוכו דע"י שם בעלה יהיה לנו הוכחה ובירור מתוך השטר ובלא בירור ע"פ שני עדים דאשתו שלפנינו היא החייבת ולא חיישינן שנשא אחרת דשמה כשם הנכתב בהשט"ח ותלינן דטעו בשמה. א"כ לפ"ז נראה דה"ה במה דבעינן בגט דיהיה ספירות דברים כתוב בהגט וכמש"כ הר"ן וע"כ הצריכו לכתוב שמותיהם בהגט. דאם כתבו שם הבעל בהגט ולא כתבו שם האשה בהגט דהדין נותן לכאורה דיהיה כשר מה"ת משום דעדיין מקרי ספירות דברים כתוב בהגט. דהא חזינן דלמאן דס"ל ע"ח כרתי דבהוחזקו שני יוב"ש הגט פסול משום דלא הוי מוכח מתוכו. ואלו במה דקיי"ל דצריך לכתוב שמו ושמה בהגט משום ספירות דברים ולכ"ע זה מועיל אף בהוחזקו שני יוב"ש ולמאן דס"ל ע"מ כרתי וכדקיי"ל וא"צ לשלש שמותיהם רק בכתבו שמם סגי לצאת הדין דספירות דברים דבעינן לכ"ע משום דבספירות דברים לא בעינן הוכחה אלימתא כ"כ. משא"כ במה דבעי מוכח מתוכו למאן דס"ל דע"ח כרתי דבזה בעינן הוכחה יתירה ובהוחזקו שני יוב"ש בעינן מה"ט לשלש שמותם משום דלצאת חובת דין דיהיה מוכח מתוכו בעינן להוכחה אלימתא ביותר. וכדמוכח כ"ז בגיטין (דף כ"ד) גבי כתב לגרש הגדולה לא יגרש הקטנה ובתוס' שם. א"כ כש"כ במה דמצינו דמועיל לצאת ידי דין במאי דבעי מוכח מתוכו דכש"כ דזה מועיל להיות נחשב לספירות דברים דבעינן בהגט לכ"ע. וכיון דטעות סופר דמוכח מתוך השטר מקרי מוכח מתוכו וכשר השטר אף בלא נמסר לפני ע"מ רק בע"ח לבד אף דבעי מוכח מתוכו משום דזה מקרי מוכח מתוכו. א"כ כש"כ דכזה יהיה מקרי ספירות דברים ומקרי ספר כריתות דהא הגט מספר ומברר לנו מי האשה המתגרשת היכא דיש טעות סופר דמוכחא מתוך הגט וכמו שיתבאר: ט) ולכאורה יש להקשות ע"ז דהא קיי"ל דשני יוב"ש מוציאין שט"ח על אחרים וכמבואר בגיטין (דף כ"ד) ובח"מ סי' מ"ט משום דתפיסתו מוכחת עליו ואלו בגט לא סמכינן במה דתפיסתה מוכחת עליה ולומר דזו היא המתגרשת ויהא מקרי ספירת דברים וצריך לכתוב שמה בגט. הרי דמצינו איזה אופן דמספיק לענין מוכח מתוכו ועכ"ז אינו מספיק לענין ספירות דברים. אבל באמת אין זה קשה כלל משום די"ל דלכן צריך לכתוב בהגט מי היא המתגרשת לפי דבעינן שיהא מוכח מתוך הגט עצמו מי היא המתגרשת. והספר כריתות מתוך כתבו יספר לנו מי הם המתגרשים. וע"כ להך דבעינן ספר כריתות דיספר לנו לא מהני מה דמוכח מן תפיסתה משום דאם לא תהא מחזקת להגט בידה וברשותה אז לא יהיה לנו הוכחה מן הגט מי היא המתגרשת כיון דאז אין הגט יוצא מן ת"י. וע"כ לא מקרי בכה"ג בשם ספר כריתות כיון דמתוך הגט עצמו אין לנו הוכחה מי היא המתגרשת ואנן בעינן דהגט עצמו יספר לנו כו'. אבל במה דמקריא מוכח מתוכו ע"י מה דנתברר לנו מתוך השטר עצמו מי הוא הלוה אף דלא שייך התם לומר דתפיסתו מוכחת ע"ז דהא ההוכחה הוי לנו מתוך כתב השטר עצמו ומקרי זה בשם מוכח מתוכו. כש"כ דיהיה כזה מספיק להיות נקרא בשם ספר כריתות וספירות דברים כיון דיש לנו הוכחה ע"ז מתוך כתב הגט עצמו וכמו שהוכחתי מן הך דשני יוב"ש דהוחזקו: י) ועפ"ז כתבתי בקונטרס א' מכבר בגט א' שכתבו כהן על אינו כהן דהאריכו בזה בתשובות האחרונים ובנו"ב במ"ק ובמ"ת ובתשובת ר' עקיבא איגר זצ"ל סי' קט"ז וכתבו דיש להחמיר ושאני זה מן שינו שם עירם דכתבו התוס' להכשיר משום דשינו בדבר שא"צ לכתוב הגט כשר וכמש"כ התוס' בגיטין (דף פ') משום דיותר ניכר בשם כהן מן שם עירו. וע"כ הדין נותן דבטל מה"ת בכתבו כהן על אינו כהן משום דבזה נתבטל הספר כריתות ולא הוי ספירות דברים בכה"ג. וכתבתי דיש מקום להוכיח דעכ"פ אין בזה פסול מדאורייתא דעדיין שם ספירות דברים על הגט הזה. דהא מבואר בתוס' גיטין (דף פ') שם שהוכיחו מן כתובות (ד' כ"ד) דבנכתב כהן על אינו כהן דכשר השטר. והא רב ס"ל בגיטין (דף פ"ו) דבשטרות אין הלכה כר"א ובעי ע"ח. וכללא הוא דרב הונא עביד בכל מילי כרב וכמבואר בשבת (דף קכ"ח) ובתוס' ב"ב (דף קנ"ג ע"א) בד"ה שלחו ליה כו'. וגם הא רב הונא גופא אמר שם בשם רב דהלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות. והתם בכתובות בסוגיא דאין מעלין משטרות פליגי רב הונא ור"ח. וגם רב חסדא ס"ל בגיטין התם דהלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות. וכיון דמוכח דרב הונא ור"ח ס"ל דבשטרות בעינן ע"ח ושיטת התוס' בגיטין (דף כ"ד) ובב"ב (דף קס"ח) ובכ"ד דלר"מ דע"ח כרתי בעינן מוכח מתוכו וכמבואר בח"מ סי' מ"ט. א"כ קשה דאמאי כשר השטר בכתבו כהן על אינו כהן והא בעי מוכח מתוכו. וע"כ דגם בטעו וכתבו כהן על אינו כהן דעדיין מקרי מוכח מתוכו כיון דכתבו שמו ושם אביו. ומוציאין הממון ממנו אף בלא בירור זולת השטר דאיהו הלוה. ותלינן בטעות למה דנכתב כהן עליו. וכיון דמוכח מהך סוגיא דכתובות דאף בכה"ג מקרי מוכח מתוכו ולא נתבטל עי"ז להך מוכח מתוכו. א"כ כש"כ דאף בכה"ג מקרי ספירות דברים דגם בזה אמרינן דגוף כתב הגט מספר לנו מי הוא המגרש. וכמש"כ לעיל דהא לספירת דברים סגי שמם לחודא. ואלו לענין מוכח מתוכו בעינן שמו ושם אביו א"כ כש"כ להך דספירות דברים מהא דמוכח מתוכו וכנ"ל. וע"כ יצאנו בזה מן חשש דאורייתא עכ"פ. וקצרתי בזה הפרט משום דזה אינו שייך לעניננו: יא) ועפ"ז הארכתי במה שהקשו על תשובת הרא"ש והובא בטור סי' קכ"ט במי ששינה שם אביו וכתב יוסף בן שמואל ואביו היה נקרא בשם שמעון דפסול מחשש לעז מדרבנן וכמבואר בשו"ע שם סעי' י' ומה"ט אם ניסת לא תצא והקשו הא הוי שינוי גמור ופסול מה"ת. וכתבתי כיון דמיירי שם בהחליף אביו דתו ולא רצה בנו להזכיר שם אביו רק היה כותב תמיד בשם בן שמואל א"כ מוכח מתוך הגט עצמו הטעות ומוכח לכל מתוך הגט מי הוא המגרש דהא לא היה שם יוסף בן שמואל אחר. א"כ ניכר מתוך הגט שזהו הבעל המגרש וע"כ לא מיפסל מן התורה רק מדרבנן דהא עכ"פ שינה שמו והארכתי בזה במק"א יב) והנה מתשובת הרא"ש שהובא בח"מ סי' מ"ט הנ"ל דנתבאר דס"ל היכא דכתבו בשטר שם הבעל הלוה וטעו בשם אשת הלוה ג"כ ומסיק דהשטר כשר ויש לו דין שטר לכל מילי. וכמו שכתב התומים שם כנ"ל. והטעם דכיון דכתוב בהשטר דפלוני לוה עם אשתו וע"כ אף דנכתב שם אשתו בטעות מ"מ הוי מוכח מתוכו דהלוה היא אשתו שלפנינו דהא לא חיישינן שמא נשא אחרת וכמו שנתבאר. א"כ לפ"ז יש לדון דאף דלא נכתב שם האשה בהגט דג"כ יהיה הגט כשר מה"ת דהא בכי האי גוונא מקרי בשם ספירת דברים דכיון דכתיב בהגט דפלוני מגרש אשתו א"כ ממילא ניכר עפ"י כתב הגט