עין יצחק חלק ב ס

של כריתות וכ"כ הר"ן בפ"ק דקידושין וכן בשטר קידושין ע"ש. משום דהא מוכח מן תפיסתה המוכחת לברר דזהו גיטה וע"כ היה מקום לומר דשמה א"צ לכתוב מה"ת. אבל באמת אין לנו להאריך בזה דהא מבואר להדיא בהר"ן שם דאף שמה צריך לכתוב מה"ת הרי דלא סמכינן על מה דתפיסתה מוכחת עליה: ג) וכן כתבתי מכבר להוכיח כן מן התוס' גיטין (דף י"ג ע"א) ד"ה האומר תנו גט כו' שכתבו אי גרסינן תן גט זה אתיא מתניתין כר"מ דוקא א"נ כרבנן וכגון כו' א"נ כו' עכ"ל. ואי נימא דשמה א"צ לכתוב בגט אשה דאף דבעינן ספירות דברים וכדברי הר"ן עכ"ז בזה כיון דתפיסתה מה שתופסת להגט בידה סמכינן ע"ז דקרינן ליה ספירות דברים לברר דזהו גיטה אף שלא נכתב שמה. וכמו שרצה לומר התורת גיטין מתחילת דבריו כנ"ל. וכיון דקיי"ל למילף שטר שחרור מגט בגז"ש לה לה מאשה לכמה מילי ה"ה דילפינן להך ספירות דברים דבעינן בגט אשה דה"ה בשחרור עבד. [והא דלא תני זה בהנך דשוו גיטי נשים לשחרורי עבדים דגיטין (דף ט'). הא אמרו שם דמילתא דאי' בקידושין לא קתני וכיון דכתב הר"ן בפ"ק דקידושין דגם בשטר קידושין בעינן לכתוב שמם. ע"כ לא תני זה בהך דשוו גיטי נשים לשחרורי עבדים]: ד) וכיון דגם בשטר שחרור בעינן שיהיה ספירות דברים בהשטר שחרור. אך מה דשטר שחרור יוצא מן יד העבד והוי תפיסתו מוכחת דהשטר שחרור הוא של העבד דהש"ש יוצא מת"י ונגמר בכה"ג השטר שחרור בעת שבא הש"ש לידו. א"כ הוי מצי התוס' לומר דאף אי גרסינן תן גט זה וגם אף דאתי כרבנן דר"מ דזכות לעבד כו' מ"מ אתי שפיר דלא יתנו לאח"מ. משום דמיירי דלא נכתב שם העבד בשטר שחרור א"כ כל זמן דלא מטא הש"ש ליד העבד אין ממש בהש"ש לפי דלא הוי ספירות דברים כתוב בהגט כיון דלא נכתב שם העבד בהש"ש. והסברא דתפיסתו מוכחת לא שייך בזה כיון דאין יוצא מן ת"י. ורק בעת שנמסר הש"ש ליד העבד ממש אז נגמר הש"ש כדין לפי דאז שייך לומר דתפיסתו מוכחת עליו והוי אז שפיר ספירות דברים. וע"כ אמרו שפיר בתן גט ושטר שחרור זה דלא יתנו לאח"מ משום דלא שייך בזה לדון דזכה הזוכה עבור העבד כיון דלא מועיל ש"ש כזה כ"ז דלא הגיע ליד העבד. וכיון דאין גט לאח"מ ע"כ לא יתנו לאח"מ. ומדלא אוקמי התוס' בכה"ג מוכח מן התוס' דגיטין (דף י"ג) הנ"ל כסברת התורת גיטין דבעינן מה"ת שיהיה נכתב שם האשה בהגט לפי דהסברא דתפיסתה מוכחת עליו אין זה מספיק למה דבעינן ספירות דברים בגט ובש"ש ולכן בלא נכתב שם האשה ושם העבד הגט והש"ש בטל מה"ת ע"כ לא אוקמי התוס' שם בכה"ג. [ומש"כ התוס' בגיטין שם ואשמעינן במאי דנקט זה דאע"ג שהגט בעין וראוי לינתן בשעה שעושהו שליח והותחל כ"כ מחיים כו'. כוונתם דהיה ראוי לינתן ליד העבד עצמו וע"ז שייך ג"כ לסברתם דהותחל כ"כ מחיים. ולכן שפיר כתבתי להוכיח כן. כן י"ל בזה וקצרתי]. ומ"מ יש לדחות עיקר ראייתי די"ל עדיין דאף דמה"ת כשר בלא נכתב שם האשה מ"מ מדרבנן פסול בלא נכתב שמה. וה"ה בשטר שחרור פסול מדרבנן בלא נכתב שם העבד דהא בכמה מילי דרבנן שוו שחרורי עבדים לגיטי נשים כמבואר בגיטין (דף ט'). ועיין בגיטין (דף כ"ו ע"א) בתוס' ד"ה חוץ מגיטי נשים וכו' ובפני יהושע שם. ויש להאריך בכ"ז: ה) אך מה לנו להאריך כיון דכבר כתב הר"ן דבלא כתבו שם האשה הגט בטל מה"ת. והא דגיטין (דף פ') דשינה שמו ושמה כו' דמשמע דבלא כתבו לא מיפסל. כבר כתבו התוס' בגיטין (דף כ') ד"ה הא בעינן שמו כו' דהמשנה מיירי ביש לו שני שמות בשני מקומות וכו' וכ"כ התוס' בגיטין (דף פ') וכ"כ הר"ן שם. ובאמת מן הרמב"ם פ"ג ה"ג דכתב שינה שמו ושמה וכו' אינו גט וס"ל דמדאורייתא בטל בשינה שמם וכמבואר בסי' קכ"ט סעי' ג' וב"ש ס"ק ה' מוכח דס"ל לפרש להמשנה דשינה שמו דקאי בשינוי גמור וכמש"כ התוס' יו"ט פ"ח דגיטין משנה ה' בשיטת הרמב"ם ע"ש. ומוכח מהרמב"ם דס"ל דבלא כתבו שמם אינו פסול מה"ת רק מדרבנן רק בשינוי גמור בטל מה"ת. וכמש"כ הג"פ בסי' קכ"ח ס"ק י' כן בשיטת הרמב"ם. ומה"ט לא מנה הרמב"ם בכלל הדברים שהם מן התורה שמו ושמה וכו' ע"ש בג"פ. ובנ"ד שנכתב שם האשה בשינוי גמור נראה לכאורה דהוא גט בטל מה"ת לכל האופנים הן מחמת דהא לא נכתב שם האשה בהגט עכ"פ והן משום דהא הוי שינוי גמור כנ"ל. אכן כיון שניסת כבר ע"כ מצוה לחפש צדדי דהיתירא: ו) ונקדים להא שכתב הרמ"א בח"מ סי' מ"ט סעי' ב' דבטעות סופר דמוכח שטעה השטר כשר וכו'. ושם סעי' ו' מי שהוחזק כו' או שטעו בשם הלוה וכו' יכתבו שטר אחר וכו' ויש מי שאומר שאפילו אם לא כתבו אחר אם יתברר הדבר שהוא ט"ס כשר. וטעם סברא ראשונה הוא משום דבעינן שיהיה מוכח מתוך השטר וגם בשטרי שעבוד בעינן מוכח מתוכו וכמש"כ הש"ך מזה שם ס"ק י"א וכן הוא בתשובת הרא"ש כלל ס"ח דין ל"א. והנה בתשובת הרא"ש כלל ס"ח דין ל"ב בטעה הסופר שהוצרך לכתוב שמעון ולאה אשתו לוו מעות מן ראובן וטעה וכתב שמעון ורחל אשתו וכו' ופסק דהשטר כשר משום דמוכח הטעות מתוך השטר. ואף דס"ל דבעינן מוכח מתוכו גבי שטרי שעבוד מ"מ היכא דמוכח הטעות מתוך השטר זה מקרי שפיר מוכח מתוכו כיון דא"צ בירור בעדים זולת השטר. וכ"כ האו"ת בסי' מ"ט ס"ק ה' בכוונת תשובת הרא"ש וכמו שפסק הרמ"א בסי' מ"ט סעי' ב' הנ"ל. הרי דחזינן במה דנכתב שמעון ורחל אשתו לוו מעות ובאמת נקראת אשת שמעון בשם לאה עכ"ז מוציאין ממון ע"י שטר זה מן אשת שמעון דשמה לאה ויש לו דין שטר כשר גם לגבות ממשעבדי אף להסוברים דבעינן מוכח מתוכו גם גבי שטרי שעבוד. דכיון דנכתב שם בעלה שמעון כפי האמת ע"כ ממילא תלינן הטעות במה שנכתב בשם אשתו בשם רחל כיון דידוע לכל כי שם אשת שמעון נקראת לאה ע"כ ממילא נתברר לנו כי היה הטעות בשם אשתו שכתבו רחל במקום שהיה להם לכתוב לאה ולא חיישינן להסתפק דשמא שם רחל נכתב באמת ויש לה בעל בשם שמעון משום דכיון דשם שמעון נכתב באמת כשם שמעון שלפנינו ע"כ ממילא תלינן הטעות בשם אשתו שהיה להם לכתוב לאה וכתבו בטעות שם רחל ומקרי שפיר מוכח מתוכו כיון דמוכח הטעות מתוך השטר: ז) ולכאורה קשה דאף דשם שמעון נכתב בדיוק עכ"ז ניחוש שמא נשא שמעון אשה אחרת שנקראת רחל. וע"כ מוכח מזה דאין לחוש שמא נשא אחרת כיון דיש לו אשה בשם לאה ולאחרת לא חיישינן כ"ז דלא נתברר שנשא אחרת. וכמש"כ המשנה למלך פ' י"ג ה"ג ה' י"א וכמבואר ביבמות ודף קי"ט ע"א) דלצרה אחריתי לא חיישינן וכמש"כ ברש"י ליבמות ד' ל"ו ע"א) ד"ה היא צרתה וכו'. ובפרט האידנא דיש חר"ג שלא לישא שתי נשים ע"כ אין לחוש ולהסתפק שמא נשא גם אחרת. וזהו דלא כמש"כ השארית יוסף והובא באה"ע סי' קל"ו בב"ש ס"ק ה' דאף דאין שמות נשותיהם שוות לא הוי מוכח מתוכו משום דחיישינן שמא נשא אחרת. ולכאורה יש להוכיח כסברת השארית יוסף שכתב דכיון די"ל דעבר על חר"ג ונשא אחרת ע"כ לא מקרי מוכח מתוכו. מהא דמנחות (דף ג' ע"א) דאמרו גבי מחשבה דמינכרא לא פסל. ואמרינן דקדשים קלים ששחטן בדרום לירצו דמעשיהם מוכיחין כו' אמרי קדשי קדשים הוא ומעבר קא עבר ושחט להו בדרום. אלמא דאמרינן דמקרי אינו מוכח משום דחיישינן דעבר על איסור מדאורייתא אף דיש לו חזקת כשרות. ה"ה וכש"כ דנימא דמקרי אינו מוכח מתוכו כיון די"ל דעבר על איסור דרבנן. וזהו ראיה נכונה לסברת השארית יוסף. אך לפי מש"כ התוס' במנחות שם בד"ה לא שנא אמר עלי כו' דבהא לא טעי אינש כו'. יש לדחות ראיה זו משום דשם הטעם די"ל דטעה בזה. א"כ בהך דידוע לכל דבזה"ז אסור לישא שתי נשים וכיון דאין לומר דטעה ע"כ י"ל דלא חיישינן שעבר על חר"ג ונשא אחרת. אכן לפי תירוץ שני