עין יצחק חלק ב נח

ס"ק ז' דכתב לחד תירוצא דגט שכ"מ כשר אף בנתאחר הנתינה שלא באותו יום שנכתב הגט משום דגט שכ"מ אית ליה קלא ומשמע דאף בלא תנאי בהגט יש מקום להכשירו לחד תי' ודלא כהפנ"י בריש הזורק ע"ש. ואף דהלבוש והמג"א בקושייתם שם נראה דלא ס"ל כן מ"מ כיון דבשעת הדחק הסכימו האחרונים להקל כמו בנ"ד דהיו עסוקים באותו ענין. א"כ אף שלא בשעת הדחק ג"כ קילא זה מן כל פסולי דרבנן דהא בפסולי דרבנן אף במקום הדחק מחמירנן. לכן ודאי יש לדון בכה"ג למה דקי"ל בכל ספיקא דדינא בדרבנן דספיקא לקולא. ובספיקא דדינא לא שייך להעמיד על חזקת איסור כידוע. ויש לצרף זה למה שנתבאר לעיל לדון להיתירא מה דהוי ספק אם היה אז בין השמשות או לאחר בין השמשות וכנ"ל. וע"כ אין לחייבו שיחלוץ לה מצד חומרא וכסברת ההפלאה בכתובות (דף ג' ע"א) בתוס' ד"ה וסברה דאניס כו' דיכול לומר דלא ניחא לי בחליצה דמיתסר בקרובותי'. או כעין סברת התוס' ביבמות (דף קי"א ע"ב) בד"ה לאחר שלשים יום כו' דיכול לומר שהוא מתבייש בב"ד לחלוץ לה שתרוק בפניו עכ"ל התוס'. וע"פ דין פטורה מחליצה ויכולה להנשא בלא חליצה וכמו שכתבו כת"ר: סימן יז ב"ה עש"ק ט"ו אלול תרל"ד. אל כבוד הרב המאוה"ג וכו' מכתבו הגיעני בדבר שאלתו נידון סידור גט א' של איש א' אשר מתגורר במחוז זה תשע שנים עם אשתו ונקרא בפ"כ בשם פאלק ובמכתביו ושטרות חותם א"ע בשם שמעון פאלק וכשעולה לתורה קורין אותו בשם שמעון בן יהושע. ונודע כעת כי שמו מהעריסה וכן השם שהיה נקרא בטרם ביאתו למחנם היה שם אחר היינו בשם אברהם יצחק בן זאב המכונה וואלף והאריך כת"ר איך לסדר הגט וביקש ממני לחוות דעתי: א) הנני להשיבו בקצרה. והוא כי אמרו בגיטין (ד' ל"ד) דמי שמשנה שמו במקום כתיבה ונתינה מחמת מרדין או מחמת ממון דיכתבו השם שהוחזק שם וכמש"כ הרא"ש שם. וכעין זה באה"ע סי' קכ"ט סעי' י"ב דאם מ"כ ומ"נ הם במקום א' אז העיקר לכתוב שם שהוחזק שם ועל השם שיש לו במק"א יכתבו לכתחילה דמתקרי ובדיעבד כשר אף דלא כתבו רק שם מ"כ ומ"נ לבד וכמבואר בסוגיא דגיטין הנ"ל ובכל הראשונים. אך אם מ"כ ומקום נתינה הם שני שמות מחולקים בזה צריך שיכתוב שם מ"נ לעיקר ועל שם מ"כ דמתקרי. וראיתי בגט פשוט סי' ק"כ ס"ק י"ז שכתב דלפי מש"כ הרשב"ם בב"ב (דף קס"ז ע"ב) ד"ה אין חוששין לו כו' דאם נודע בודאי שהחליף שמו היה נראה מלשון הרשב"ם שכתבתי דהגט פסול אך הרא"ש כתב בפרק השולח וז"ל ואפילו נודע לנו אח"כ שיש לו שם אחר במק"א הגט כשר דאין לנו אלא שם שהחזיק עצמו כו' עכ"ל הג"פ. ולענ"ד אין סברא לומר דלשיטת הרשב"ם יהיה הדין דאם החזיק א"ע בשם אחר במ"כ ובמ"נ יהיה פסול אם לא כתב רק השם של מ"כ ומ"נ כפי שהחזיק א"ע שם בשם החדש. דהא מבואר בגיטין (ד' ל"ד) בכולי סוגיא ובפי' רש"י שם בד"ה והוא דאתחזק כו' דהעיקר הוא בהשם שהחזיק א"ע במ"כ ובמ"נ בשם החדש אף שהחליף שמו שם וכמו דאמרו שם בני אדם הבאים משם לכאן שמו יוסף וקוראין לו יוחנן כו'. וכן מבואר בכל הראשונים דהעיקר הוא שם שהחזיק א"ע במ"כ ובמ"נ אף דהוי בשם חדש: ב) ולכן נלע"ד דכוונת הרשב"ם בב"ב (דף קס"ז) הנ"ל הוא כן דדוקא היכא דיש לחוש דהחזיק א"ע בשם החדש לפי דמשנה שמו בערמה כדי שיגרש אשת ראובן בן יעקב שבמקום פלוני וכמש"כ הרשב"ם שם מקודם בד"ה וניחוש כו'. ועיקר כוונתו במה דשינה שמו הוא רק כדי שיהיה יכול לגרש אשת חבירו בערמה ובקנוניא. ואחר שיוציא לאורה פעולת הרמאות שלו לא איכפת ליה יותר אם יהיה נקרא עוד בשם החדש דוקא. כי אחר זה יהיה נקרא בשם העצם שיש לו מכבר. וע"כ כיון דלא החזיק א"ע לקרותו מכאן ולהלן בשם החדש במקום כתיבה ונתינה. בזה שפיר משמע מלשון הרשב"ם בב"ב שם דהגט פסול בכתבו רק שמו החדש שהיה ע"י רמאות כנ"ל. אבל היכא שהחזיק שמו בשם חדש במ"כ ונתינה שיהיה נקרא שם רק בשם החדש מאיזה טעם. בזה גם הרשב"ם מודה דעיקר שמו הוא לכתוב לעיקר כפי שם החדש שהחזיק א"ע שם שלשים יום. רק לכתחילה יכתבו דמתקרי על השם שיש לו במק"א וכמבואר בגיטין שם כנ"ל ויש להאריך בזה: ג) וע"כ ברור ופשוט בנ"ד דיכתבו השם שהחזיק א"ע במחנם לעיקר. ועל השם שיש לו במק"א במקום מולדתו יכתבו דמתקרי. אך עדיין יש להתיישב בנ"ד דבפ"כ נקרא בשם פאלק ועלייתו לתורה הוא בשם שמעון וחתימתו בשם שמעון פאלק. והא עיקר השם הוא כפי שנקרא בפ"כ. והתורת גיטין בסי' קכ"ט ס"ק כ"ה כתב דשם שהכל קורין לו הוא העיקר. ולפ"ז צריכים לכתוב פאלק דמתקרי שמעון פאלק ע"ש החתימה. והא ידוע מש"כ הטיב גיטין בשמות אנשים אות א' ס"ק ל"ה דעל החתימה אין לכתוב דמתקרי וזהו ע"פ דברי הט"ז בשם אלעזר ולאזר דהיה חותם אליעזר דכתב הט"ז דאין לכתוב על שם החתימה דמתקרי ומזה הוציאו האחרונים דלא לכתוב דמתקרי ע"ש החתימה. ובאמת אין זה מוכרח בדברי הט"ז דהא הט"ז כתב שם דלכן לא אזלינן בתר חתימתו אליעזר לפי שהיה זה ע"י שיבוש וטעות ולא אזלינן בתר טעותו. אבל היכא דהחתימה שלו לא ע"י טעות רק במתכוין חותם שמו כן בזה אין הכרח כלל מהט"ז. ועיין מזה בחתם סופר סי' כ'. וכעין זה ראיתי בחמדת שלמה סי' ע"ב. אך כיון דנהוג עלמא שלא לכתוב דמתקרי ע"ש החתימה כלל ע"כ אין רצוני לשנות המנהג בזה ולכן אין לכתוב דמתקרי שמעון פאלק בנ"ד: ד) ולפענ"ד נראה לומר דבכה"ג יכתבו שם החתימה מקודם ויכתבו שמעון פאלק דמתקרי פאלק דאף דעיקר שמו הוא השם שהכל קורין לו ושם החתימה הוי בשם טפל מ"מ הא מן הדין היכא שנכתב שם הטפל מקודם ועל שם העיקר כתבו דמתקרי דמבואר בסי' קכ"ט סעי' ב' דהגט כשר ובאחרונים שם רק לכתחילה יכתבו לעיקר את שמו העיקרי ודמתקרי על שם הטפל. וזהו הכל מפני חשש לעז קצת לפי דאם יראו מה שנכתב שם הטפל לעיקר ושם העיקר באחרונה יאמרו דלא זהו הבעל שגירשה דאם היה זה הבעל ה"ל לכתוב שם העיקר מקודם וע"ש הטפל דמתקרי. א"כ זה אינו שייך רק היכא דהיה יכול לכתוב דמתקרי ע"ש הטפל. וכיון דלא כתבו כן יוציאו קצת לעז וע"כ חשו ואמרו חז"ל דלכתחילה לא יכתבו שם הטפל מקודם. אבל בשם החתימה כיון דנהוג עלמא ובכל הבתי דינין שלא לכתוב דמתקרי ע"ש החתימה א"כ ממילא לא יהיה לעז משום דיוודע להם הדין כפי הנהוג בהבתי דינין שלא לכתוב דמתקרי ע"ש החתימה. ולא היה להב"ד עצה אחרת איך לכתוב שם החתימה בלשון דמתקרי ע"כ היו מוכרחין לכתוב שם החתימה מקודם וכדי לצאת ידי תקנת ר"ג דגיטין (דף ל"ב) לכתוב כל שמותיו שיש לו. וזהו פשוט ומוכרח דאל"כ אין לנו שום עצה לכתוב שם חתימתו ואין סברא להשמיטו: ה) וכעין זה אמרו בגיטין (דף פ"ט) ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה באציפא כו' בהא מבטלינן קלא מימר אמרי עיינו בהו רבנן בקידושי' ולא הוי שוה פרוטה ופי' רש"י דמימר אמרי עיינו רבנן כו' אינו אלא מפני החשד והכא ליכא חשד עכ"ל רש"י. ואף דהתם לא נתברר שלא היה ש"פ מ"מ תלינן כן ואמרינן דיאמרו דעיינו רבנן אף דהאמת לא היה כן