עין יצחק חלק ב נו

קושיא זו. ושפיר הקשה הגמ' תיפוק ליה דה"ל נכתב ביום כו'. אבל עדיין יש להקשות דהא נפ"מ עדיין בהיה השליח פסול משום עבירה דאז אינו נאמן להעיד. ועיין ביו"ד סי' קכ"ז בש"ך ס"ק כ' מה שכתב שם בשם הר"ן פ' האומר בפסולי עדות אי נאמנין. עכ"פ בעדות אשה ודאי אינו נאמן פסול מה"ת מחמת עבירה כמבואר ביבמות (דף כ"ה) ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעי'ג'. ואף בעדות שבוי' לא הימנוהו רק לאשה וקרוב ולא לפסול מה"ת. א"כ משכחת עדיין נפ"מ במסר ע"י שליח דהוי פסול מה"ת להעיד מחמת עבירה דפסול משום פסול טופס לכאו"א. ואלו משום נכתב ביום היה כשר כיון דהוי ע"י השליח ולא שייך ביה לומר תירוץ הזה שכתבתי דהא אינו נאמן בעדות אשה. ולא שייך בי' לומר דחזקה דעשה כהוגן. ומזה הוכיח הרמב"ם דינו דאף דנתקיים בחותמיו פסול להיות שליח רשע. ע"כ שפיר כתבתי משום דבשליח רשע הא מיפסל להיות שליח מצד תקנת חז"ל. וע"כ מיירי בשליח כשר להעיד א"כ שפיר כתבתי דע"י שליח היה כשר בחמשה נשים בטופס לכאו"א משום דהא נאמן להעיד כנ"ל ויש בו חזקה דעשה כהוגן כנ"ל. ועיין בטור אה"ע סי' קכ"ז ובית יוסף שם מה שכתבו בשיטת הרמב"ם בנכתב ביום ונחתם בלילה אי מצי להיות ע"י שליח. והגט פשוט שם ס"ק י"ג כתב בשם הרדב"ז דהרמב"ם מכשיר בגט הנכתב ביום ונחתם בלילה ע"י שליח ע"ש. ע"כ שפיר הוכיח הרמב"ם דינו דכתב דפסול מחמת רשעו פסול מדרבנן להיות שליח על הגט מן הך קושיא דהקשיתי כנ"ל: יב) וטעם הרמב"ם דס"ל דפסול מחמת רשעו פסול מדרבנן להיות שליח על הגט אף בנתקיים הגט נלע"ד טעמו משום דהא אמרו בגיטין (דף י"ח) דגיטין ע"י שליח כשרים אף דהוי נכתב ביום ונחתם בלילה משום דאית להו קלא ופי' הרא"ש והרשב"א והטור משום דיש קול להליכת השליח וביאתו ע"ש. ובאמת י"ל בזה ע"פ מה שכתבו הפוסקים. וכמו שכתב התומים בסי' קי"ז ס"ק ז' בשם תשובת הרא"ש סי' פ"ו שכתב בביאור הא דאמרו עשה עבדו אפותיקי ומכרו גובה משום דאית ליה קלא. ופירשו דהעבד בעצמו יוציא קול דהוי אפותיקי וע"ש בסמ"ע סי' קי"ז. וה"ה הכא י"ל דגט ע"י שליח לכן יש לו קול משום דהשליח בעצמו יוציא הקול לכל שלא נמסר ביום הכתיבה וע"כ הכשירו בגט ע"י שליח לנכתב ביום כו' משום דהשליח בעצמו יוציא הקול כדי להכשיר הא דנכתב ביום ונחתם בלילה וחזקה לא שבק היתירא כו' ואין אדם חוטא ולא לו דלא יהיה ביה פסול מוקדם דפסלו חז"ל דהא השליח לא הוי בע"ד לחושדו משא"כ הבעל בעצמו יש לחוש דיחפה עליו בצנעא כמש"כ התוס' שם. ע"כ ז"א שייך רק בשליח כשר אבל בשליח רשע אז נחשד הוא דלא יוציא הקול דלא יהיה איכפת ליה במה דיש בו חשש מוקדם ע"כ פסלוהו חז"ל להיות שליח. [ומה"ט אפשר אף היכא דנכתב ונחתם באותו יום פסלו חז"ל לשליח רשע משום לא פלוג להיות שליח על הגט. דהא ע"פ רוב גיטין הבאין ע"י שליח המה נכתבין ביום ונחתמין בלילה א"כ יהיה ברשע שליח חשש מוקדם דלא יוציא הקול כנ"ל]. ומזה שכתבתי יליף הרמב"ם שפיר לדינו המחודש הנ"ל. וראיתי לספר תורת גיטין סי' קמ"א שכתב דלכן פסל הרמב"ם להיות רשע לשליח משום דיש ביה חשש נפילה מדרבנן וע"כ פסלוהו חז"ל ע"ש ולא הביא ראיה כלל לזה והעיקר כמש"כ בהסבר טעמו והוכחתי כן מהש"ס: יג) ומה דהקשה מעכ"ת על האי סוגיא דגיטין (דף כ"ז) דהקשה דתיפוק ליה דה"ל נכתב ביום כו' דאיך שייך בחמשה נשים הנ"ל לומר דה"ל נכתב ביום הא כיון דהזמן הוא של האחרונה כתוב בגט. א"כ מוכח שלא נמסר ביום הנכתב בראשונים כיון דעדים חתמו אחר זמן הנכתב בגט של האחרונה ונדחק ליישב זה. וכן מצאתי בתשובת משכנות יעקב ח' אה"ע סי' כ"ג שהקשה כן. אבל בספר תורת גיטין בחידושיו לגיטין (דף פ"ז) הקשה כן. ותי' בטוב טעם דיכולה למחוק זמן של האחרונה וניחא זה בפשיטות ע"ש: יד) נחזור לענינינו דבגט הנכתב ביום ונחתם בלילה אף דדחיתי לראיה דהבאתי מגיטין הנ"ל ותירצתי למה שהקשיתי על הסוברים להכשיר נכתב ביום ונחתם בלילה עכ"ז כיון דבשו"ע הביא דעה ראשונה בסתם דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול אף אם עסוקין באותו ענין. ודעת המכשירים הביאו בשם יש אומרים ע"כ אף בשעת הדחק אין להקל. וכש"כ בנ"ד דהחולץ לפנינו דבזה לא קרינן עת הדחק כדמוכח מן מה שהקשה הב"ש באה"ע סי' קל"ו ס"ק ז' על שיטת התוס' דס"ל בהאי עובדא דגיטין (דף ע"ז) בשכ"מ דאמרו תיזל ותיחוד ותפתח דמיירי דנכתב הגט בע"ש. והקשה הא ה"ל נכתב ביום כו' ולא תירץ דהתוס' ס"ל כשיטת הסוברים דמקילים בעת הדחק והתם הא הוי הדחק כדי לפטר מחליצה. ובע"כ מוכח דחליצה לא הוי עת הדחק. וכדמצינו בשו"ע אה"ע סי' קס"ד סעי' ז' דמבואר שם דאם אין היבם כאן לא תצא מבעלה. משא"כ אם היבם בפנינו אף תחת בעלה חולצת. ועיין בפני יהושע (כתובות דף ג') על תוס' ד"ה וסברה דאניס כו' דתמה על התוס' דהא יבום לא הוי בי' עגון דהא אפשר דתחלוץ וע"ש. ועיין בהפלאה בכתובות ודף ג') שם. והא דגיטין (דף כ"ח) דאמרו תרומה אפשר גט לא אפשר. ופי' רש"י דאי חייש למיתה אין לך שולח גט לאשתו והן עגונות. י"ל דזהו היכא דאין היבם לפנינו. ואף דהב"ש כתב בסי' קל"ז בס"ק ז' דשכ"מ שאני דיש לו קול וכשר נכתב ביום ונחתם בלילה. ובנ"ד היה עובדא דנא בשכ"מ עכ"ז הא המג"א באו"ח סי' של"ט הקשה ג"כ לקושיא זו ותירץ דמיירי דכתב בשבוע או בחודש. וגם הב"ש תירץ זה לתי' ב' וגם הלבוש לא תי' כן. מוכח דס"ל להחמיר אף בשכ"מ ואף לחלוץ היכא דאפשר בחליצה לפי דזה לא הוי דחק כלל. אך לפי דבנ"ד הוי ספק אי נכתב ביום ונחתם בלילה מחמת דנתאחר עד בין השמשות והוי ספק שמא בה"ש יום הוא. א"כ יש לצרף לספק ספיקא האי פלוגתא דנכתב ביום כו' כשר בעסוקים באותו ענין והוי ס"ס להקל ומותרת בנ"ד. וכן מצאתי בפר"ח לאה"ע סי' קכ"ג שהיקל בניתן בה"ש וע"ש: ידידו יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק סימן טז ב"ה יום א' י"א תמוז תרכ"ט קאוונא אל כבוד הרבנים הג' מכתבם הגיעני ע"ד שאלתם בגט שכ"מ שנכתב ביום ונחתם בלילה והיו עסוקים באותו ענין והשכ"מ שחל"ח והיבם הוא בעירם ודעתם להקל וביקשו ממני להזדקק ולהשיבם חוו"ד: א) והנני להשיבם בקצרה והוא כי זה מבואר בסי' קכ"ז סעי' ב' בשם י"א דזה כשר בשעת הדחק. והגט פשוט שם בס"ק ט' כתב דיש לסמוך ע"ז להקל בעת הדחק. ורש"י בגיטין (דף י"ט ע"א) פירש לשעת הדחק דאמרו שם דזהו בניסת או הלך לדרכו וא"א ליתן גט אחר והובא בב"ש שם ס"ק ד'. ובנ"ד דהיבם לפנינו י"ל דזה לא מקרי עת הדחק וכדמוכח באה"ע סי' קל"ו בב"ש ס"ק ז' שהקשה על הא דמבואר שם דאין מגרשין בשבת ובשכ"מ כדי שלא תפול קמי יבם מותר לגרשה בשבת והקשה הב"ש והא ה"ל מוקדם כיון דנכתב בע"ש ונתאחר אחר הכתיבה והחתימה. וכן הקשה הלבוש והמג"א בסי' של"ט בס"ק ע'. ואי נימא דבמקום שתצטרך חליצה דמקרי עת הדחק א"כ אין מקום לקושייתם. דהא שם דמיירי במקום יבם יכול לגרשה אף בנכתב ביום ונחתם בלילה וכן בנתאחר אחר כתיבה והחתימה וכמש"כ הב"ש בסי' קכ"ז ס"ק ד'. ומוכח מדבריהם דאף דהתירו שם לגרש בשבת כדי דלא תפול קמי יבם דעכ"ז היכא דלא