עין יצחק חלק ב נג

כמו גט שאין בו זמן דפסול ואם ניסת לא תצא לכ"ע: ג) ולכאורה יש לומר דכ"ז הוא רק בהשמיט המאות אבל בנ"ד דהשמיטו העשיריות דגרע וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' מ"ג ס"ק ה' לחלק ביניהם וכן הדעת נוטה בפשיטות לחלק ביניהם. ועכ"ז בנ"ד דהאשה היא עכשיו בת ל' שנים לפי אומדנא לכל הרואים אותה וכפי שאמרו לי. דגם חזותה מוכיח עליה שהיא עדיין בערך פחות מן שלשים שנים. וכן האשה עצמה אומרת דהיא עכשיו בת כ"ח שנים. א"כ גם בנ"ד מוכח לכל דהגט לא נכתב בשנת תר"ה דהא לא נולדה אז בעולם כלל. וע"כ גם בנ"ד דומה להשמיט המאות דכ"ע ס"ל אם ניסת לא תצא ובפרט דהא הלבוש דעתו להקל מה. ואף דנ"ד הוא בעשיריות עכ"ז לפי מה שנתבאר שייך גם בנ"ד הטעם של הלבוש וכמש"כ במכתבי הקודם. ע"כ אם ניסת אף במזיד לא תצא וכמו כל גט שאין בו זמן כנ"ל. ואם היה הבעל הראשון בפה היינו מחמירין שיתן לה גט אחר. אכן כיון שאי אפשר זה בנ"ד ע"כ מותרת להיות עם בעלה. וגם הא כתב הב"ש בסי' קכ"ז בס"ק כ"ב דלדיעה קמייתא א"צ גט אחר ע"כ יש להקל בנ"ד. וזה לשון הלבוש כאן דיש אומרים דבניסת צ"ג מבעלה הראשון לרווחא דמילתא הרי דאין זה רק לרווחא דמילתא: ד) וראיתי בג"פ בסי' קכ"ז ס"ק ו' שכתב בטעם תשובת הרא"ש דלכן פסול גט מוקדם לגמרי ולא תפסו קידושי שני משום דהוי שינוי בשליחות הסופר כו' ע"ש. וכעין סברא זו ראיתי במשכנות יעקב בסי' כ"ז. אבל לדעתי קשה לומר כן דא"כ בכל פסולי דרבנן דאמרו ניסת לא תצא דהיכא דלא נודע הפסול להבעל נימא דיהא הגט בטל מה"ת לגמרי מצד דהוי שינוי בשליחות כעין סברתם. וראיות בעל משכנות יעקב מן ב"ב (דף קס"ה) יש לדחות בנקל. והעיקר בטעם של תשובת הרא"ש כפי שהביא בשם הג"ת שם דזהו מפני פסול העדים דחתמו שקר וע"ש. אך בנ"ד דנעשה זה ע"פ הוראות הרב המסדר לא שייך זה אף לפי דברי תשובת הרא"ש. וכמו שכתב התה"ד בסי' י"ט כעין סברא זו. וגם הא הב"ש כתב בסי' קכ"ז בס"ק ה' לאפוקי מדעת הרא"ש כו' אלמא דלדינא לא קיי"ל כתשובת הרא"ש. ועוד דהא בנ"ד דלא יכול למיפק חורבא למטרף מלקוחות ע"י גט זה משום דמוכח לכל זה הטעות כנ"ל. ע"כ אין לפסול משום דחתמו שקר אף לתשובת הרא"ש: ידידו יצחק אלחנן החופ"ק. סימן טו מה שהשבתי לרב גדול א' בשאלה דהיה בגט הנכתב ביום ונחתם בלילה: ענף א א) הנה בעיקר מילתא דנכתב ביום ונחתם בלילה הוא באה"ע סי' קכ"ז סעי' ב' דדיעה קמייתא ס"ל דפסול אף אם היו עסוקים באותו ענין ודיעה בתרייתא בשם י"א דבשעת הדחק כשר אף אם אין עסוקים באותו ענין דס"ל להלכה כהך דר' יהושע בן לוי דגיטין (דף י"ט) דכדאי ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק וכמבואר בהרא"ש פ"ב דגיטין סי' מ' ובשארי פוסקים. ולכאורה נראה להוכיח דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול אף בעת הדחק מהא דגיטין (דף פ"ז) על משנה דחמשה שכתבו כלל כו' היכי דמי כלל ה"ד טופס. א"ר יוחנן זמן א' לכולן זהו כלל זמן לכל או"א זהו טופס כו' ומקשה הגמ' ותו לריו"ח דאמר זמן לכ"א זהו טופס מאי איריא משום טופס ותיפוק ליה דהוי ליה נכתב ביום ונחתם בלילה כו'. ואי נימא דנכתב ביום ונחתם בלילה כשר בעת הדחק. א"כ מאי מקשו. הא י"ל דאי משום נכתב ביום ונחתם בלילה היה כשר בעת הדחק. אבל משום פסול דנכתב טופס לכאו"א דעליונים פסולים דשמא לא העידו אלא על האחרון ומדפריך ליה הש"ס כן בפשיטות מוכח דס"ל לסתמא דגמ' לדינא דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול. וקשה מזה על הפוסקים דס"ל להכשיר בנכתב ביום ונחתם בלילה. ויש לתרץ זה דהא מבואר בגיטין שם (דף פ"ו) על משנה דשנים ששלחו ב' גיטין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו כו' וזהו הרישא דהך משנה דחמשה שכתבו כלל כו'. ואמרו בגמ' שם מאן תנא כו' א"ר ירמי' דלא כר' אלעזר כו'. אביי אמר אפי' תימא ר"א כו' א"כ לר' ירמי' דמוקי להך משנה דלא כר"א ע"כ לא מצינן לומר דהא דאמרו במשנה שם בסיפא דטופס לכאו"א את שהעדים ניקרין עמו כשר אבל עליונים פסולים מספיקא דשמא לא העידו עליו. אבל מן פסול דנכתב ביום ונחתם בלילה לא מיפסל משום דנפ"מ בעת הדחק. דז"א דהא עיקר הטעם דמכשירין בעת הדחק זהו משום דסמכינן על ר"ש דאמר דכיון שנתן עיניו לגרשה אין לו פירות וכמש"כ הבית שמואל בסי' קכ"ז ס"ק ד'. והנה התוס' בגיטין (ד' י"ז ע"א) ד"ה ריש לקיש כו' כתבו דלכן ס"ל לר"ש דנכתב ביום ונחתם בלילה כשר משום דס"ל כר"א דעדי מסירה כרתי ע"כ ראוי לגרש בו מיד אע"ג דלא נחתם כו' וכיון דהך משנה לא אתי כר"א ע"כ ודאי פסול נכתב ביום ונחתם בלילה דהא לפי הך משנה ודאי דמיפסל זה. אבל לדינא דקיי"ל כר"א דעדי מסירה כרתי שפיר יש להכשיר נכתב ביום ונחתם בלילה: ב) וכן י"ל לפי מש"כ הפני יהושע בגיטין (ד' י"ט) והבני אהובה על הרמב"ם ה' גירושין פ"א ה' כ"ה שהשיגו על הב"ש הנ"ל דכתב הטעם משום דכיון דנתן עיניו לגרשה כו' דהא לא פסקינן כן אף בשעת הדחק. והעלו דלכן ס"ל להנך פוסקים דבשעת הדחק סמכינן על ר"ש בנכתב ביום ונחתם בלילה כשר משום דלא חיישינן לפירי בזה לפי דאם אין המסירה בעת הכתיבה יש לו קול ואין לחוש בזה לטריפת פירות שלא כדין כו'. וכמש"כ התוס' בגיטין (דף י"ז ע"ב) ד"ה עד שעת נתינה כו' ע"ש. א"כ ז"א שייך רק אם עדי מסירה כרתי משום דהעדים מפקי לקלא וכמש"כ התוס' שם. משא"כ אם אין עדי מסירה כרתי בשעת נתינת הגט אז לא שייך לומר דיש לו קול למילתא ע"כ שפיר הקשו בגמ' דתיפוק לי' דהו"ל נכתב ביום כו' לשיטת ר' ירמיה הנ"ל דס"ל דהך משנה לא אתי כר"א א"כ אף בעת הדחק פסול כיון דליכא עדי מסירה בעת נתינת הגט. ואף לאביי דמתרץ שם אפי' תימא ר"א כו' עכ"ז הא מצינו בגיטין (דף ל"ו ע"א) על הא דעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם דמקשה הגמ' מפני תיקון העולם הא דאורייתא היא ומתרץ רבה לא צריכא לר"א כו' ורב יוסף אמר אפי' תימא ר"מ כוי ואף דרב יוסף ס"ל דהלכה כר"א וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ד') ד"ה דקיימא לן כו' מהא דסנהדרין (ד' כ"ח) כו'. עכ"ז חזינן דמהדר רב יוסף לתרץ לסתם משנה דיהא אתי כר"מ ג"כ [משום דהא סתם משנה ר"מ] וה"ה י"ל בהא דמקשה הגמ' דתיפוק ליה דה"ל נכתב ביום כו' משום דרוצה לתרץ דיהא אתי המשנה כר"מ ג"כ וכן מצינו בכמה סוגיות. ומה דמצינו בתוס' גיטין (דף ד' ודף י"ז) דס"ל בשם ר"ת אליבא דר"מ דגם ר"מ מצריך עדי מסירה בעת נתינת הגט באמת לאו כ"ע ס"ל כן וכמבואר בר"ן פ' המגרש ובאה"ע סי' קל"ג והדברים ארוכין. וגם בעיקר השגת הפ"י ובני אהובה על הב"ש הנ"ל יש לתרץ אך אין כאן מקום להאריך: ג) ועוד י"ל דהא מצינו בירושלמי גיטין פ"ט ה"ד ר' יוחנן אמר הלכה כר"מ דע"ח כרתי ובא מעשה לפניו ובעא למיעבד עובדא כר"מ וכפי גירסת הפ"מ שם ועיין בש"ק שם. אך כדשמע דרב ושמואל פליגי וס"ל דהלכה כר"א דעדי מסירה כרתי התחיל לפסוק הלכה כר"א ע"ש. ובש"ס דילן בגיטין (דף פ"ו ע"ב) איתא דהש"ס מסתפק בזה"ל לימא ר' יוחנן לית ליה דר"א ה"ק לרבנן אף ריח הגט אין בו. א"כ לפ"ז י"ל