עין יצחק חלק ב נב

אחר דלא הוי הוכחה מן תיבת חתנו דדילמא אירס כו'. א"כ לפ"ז שפיר י"ל בנ"ד דלא שייך סברא זו כיון דנימא דגם זמן הנישואין קלא אית לי' וכדס"ל להרשב"א שם מקודם. רק לבסוף מסיק דאף דנישואין יש לו קול עכ"ז זמן הנישואין אין לו קול ועוד טעמים ע"ש. א"כ י"ל בנ"ד לפי סברת הרשב"א מתחילה דזמן הנישואין יש לו קול. א"כ לא הוי שום חשש בנ"ד כיון דיש קול להנישואין של הזוג בנ"ד דהי' בשנה דהאידנא. ע"כ לא הוי שום חשש טירפא וחשש חיפוי. משא"כ התם בהא דסי' מ"ג יכול להיות דאירס אז כו'. כן הי' מקום לחלק נ"ד מהך דסי' מ"ג: ג) אבל באמת זה אינו כיון דהרשב"א מסיק שם דזמן הנישואין אין לו קול ועוד טעמים דאותן הטעמים שייכים ג"כ להחמיר בנ"ד לכן אין לנו שום יסוד להקל בנ"י ועוד נלע"ד דאף לפי מש"כ הרשב"א מתחילה דאף זמן הנישואין יש לו קול כיון דעיקר סמיכת הרשב"א שם הוא על הא דכתובות (דף ט"ז) וב"ב (דף צ"ב) דאמרו שם דכל הנישאת בתולה יש לה קול כו'. א"כ מצינו זה דוקא בבתולה. אבל בבעולה שניסת אין לה קול ועיין ברשב"ם לב"ב (דף צ"ב ע"ב) נזה. וע"כ בנ"ד דלא ניסת לו בעודה בתולה לכן יש לנו להחמיר אף לפי דברי הרשב"א שכתב מתחילה: ד) ולכן לדינא לפי דעתי לא תנשא ע"י גט זה וכדין כל גט פסול מדבריהם. אך אם ניסת כיון דהלבוש מסתפק בזה דאפשר דאם ניסת לא תצא כיון דלא יתכוונו ימי החודש לימי השבוע בשנת שלשים הנכתב. דאף דלא ידעי בחושבנא כ"כ. מ"מ לענין אם ניסת י"ל דלא תצא. ולחלק בין זה למוקדם גמור. ולכן כתב הלבוש להסתפק בזה. וכיון דיש פוסקים דס"ל בכל מוקדם דניסת לא תצא. א"כ ה"ל בנ"ד כעין ס"ס להיתירא דאם ניסת לא תצא. ובפרט בנ"ד דיש לצרף הסברא דהנישואין הי' בשנה זו ע"כ אם ניסת לא תצא. ואף דהלבוש הכריע דכן מסתבר דמוקדם גמור הוא כו' וסיים דיש להחמיר דניסת תצא. י"ל דזהו מהטעם שכתב שם עוד דשמא במזיד הקדימוהו ע"ש. א"כ בנ"ד דנעשה זה ע"י טעות הסופר. וכיון דלא שייך טעם זה ע"כ שפיר יש לנו לדון ס"ס להקל בניסת. אבל לכתחילה לא תנשא בנ"ד. ולכן אם יש לו מקום להשתדל ולהודיע להזוג הנ"ל שיראו להתגרש שנית בגט כשר. בוודאי יעשו כן. ואם אין לו מקום ידוע אי' להודיעם וכמו שכתב כת"ר דאזדו לעלמא ולא נודע מקומה. א"כ אין לנו שום עצה מה להשתדל בזה. ועכ"ז לא ידאוג כ"כ כת"ר ולחוש דזהו מכשול ואיסור לכל ימי' של האשה שתנשא לבעל אחר. כיון דאם ניסת לא תצא ע"כ אין זה מקרי איסור לכל ימי' ואין זה קרוי מכשול כ"כ. ואף דבמה דאם ניסת לא תצא הדין הוא דהבעל הראשון יכתוב ויתן לה גט אחר כמבואר בסי' ק"נ. עכ"ז במקום דאי אפשר שאני ויושבת בהיתר תחת בעלה השני כיון דהדין הוא דאם ניסת לא תצא. ועיין בסי' קכ"ז ב"ש ס"ק כ"ב מזה. ועיין בתשובת חוט השני סי' ל"ט: ה) וראיתי בתשובת הרדב"ז ח"א סי' תס"ט שכתב לצדד להקל אם השמיטו המאות מטעם א' שחשבון ימי החודש ויום השבוע לא יתכוונו כן בחשבון השנה כפי שנכתב ע"ש. א"כ לפ"ז יש מקום לצדד להקל אף בנ"ד. אבל באמת הדבר מבואר בשו"ע סי' קכ"ז סעי' י"ג במחבר שפסק כתה"ד דלא תנשא בגט זה רק אם ניסת לא תצא. וע"כ הטעם כמש"כ הב"ש שם ס"ק כ' משום דאין הכל בקיאין בחשבון. ולכן מי יבא להכריע אחרי הכרעת המחבר. ואף דהלבוש שם סעי' י"א כתב להקל בהשמיט המאות הא כתב הטעם שם דזהו לפי דאנו יודעין כי הזוג שנתגרשו לא הי' בימי מאות שנים העברו ולא כתב טעם הרדב"ז הנ"ל. ולכן כתב הלבוש להחמיר בהשמיט פרט האחרון כנ"ל. ע"כ אין לנו כח לפסוק כנגדם. ולכן העיקר לדינא בנ"ד לפי דעתי דלא תנשא אך אם ניסת לא תצא דבכה"ג יש לנו לסמוך ע"ד הרדב"ז דמיקל מהטעם הנ"ל. דזה שייך ג"כ בנ"ד. וגם המחבר סי' קכ"ז סעי' י"ג דהחמיר בהשמיט המאות לא כתב רק דלא תנשא ואם ניסת לא תצא וע"כ בניסת אין לנו הכרע מהמחבר דלא יהי' ס"ל לסברת הרדב"ז. וע"כ כ"ז דלא ניסת לפי דעתי אין אני רואה מקום להקל בנ"ד אלא לא תנשא ואם ניסת לא תצא. ואין לי שום עצה להשתדל ולהשיג איזה היתר שתנשא לכתחילה. ואם יוודע מקומם של הזוג שנתגרשו יודיעו להם ויתגרשו שנית. וד' יצילינו משגיאות ויהי' בעזרינו להסיר מכשול מאתנו ויקבל החוה"ש כו' סימן יד ב"ה יום ג' ט"ו תמוז תרל"ח כבוד הרב הגאון וכו' א) מכתבו הגיעני ע"ד האשה שנתגרשה מבעלה כבר במחנם בשנת תרל"ה והשמיט הסופר לפרט האמצעי של "ושלשים" מן הגט. ונשאלתי ע"ז הגט מן המנוח הרב הג' זצ"ל שהי' המסדר הגט הזה. והשבתי אז דאין לי שום היתר כעת. ועכשיו נישאת האשה לאיש. ונשאלתי מה יהי' הדין של האשה הזאת. אם תצא או לא. והנני להשיבו דהא מבואר באה"ע סי' קכ"ז סעי' י"ג בדילג פרט האמצעי דאם ניסת לא תצא. וכבר כתב בתשובת מהר"ם הובא בהגהת מרדכי סוף יבמות ובתשובת מיימוני ה"ג סי' י"א דרק במשאל"ס אמרו לחלק דדוקא בנישאת ע"פ חכם או בטעות לא תצא משום דהא לא אמרו שם בלשון אם ניסת לא תצא רק רב אשי מוכיח כן ממילתא דר"נ דשם. וכן הא אמרו שם מדיבורי' דר"נ אזלא דביתהו דחסא ואינסבא כו' עכ"ל. והובא בקצרה בח"מ לסי' י"ז ס"ק ס"ג ע"ש. הרי דהיכא דאמרו אם ניסת לא תצא אין לחלק בין שוגג למזיד רק במשאל"ס כו'. ועיין בביאור הגר"א זצ"ל לסי' י"ז ס"ק קי"ב. ואף דהדרכי משה בסי' ק"נ ס"ק ד' הביא בשם הריב"ש דאם ניסת שלא ע"י הוראת חכם דתצא מצד דראוי לקונסה. עכ"ז הא רבו עליו הנך שני פוסקים הראשונים דס"ל דלא תצא. וכן נראה דעת הק"ט הנ"ל והב"ש בסי' י"ז ס"ק ק"ד. שכתבו דלכאורה משמע דה"ה בכ"מ שאנו פוסקים לא תצא אלא כשניסת בטעות כו', אבל המעיין בגוף התשובה יראה כי יש לחלק עכ"ל ע"ש. וכן מוכח מן גיטין (דף פ"ו ע"ב) דאמרו שם זימנן אמר רב תצא וזימנן א' רב לא תצא הא כיצד יש לה בנים לא תצא כו'. ואמאי לא אמרו הא כיצד אם ניסת בהוראת חכם לא תצא ואם ניסת שלא בהוראת חכם תצא ע"כ מוכח דס"ל להש"ס שלא לחלק בזה. וכן הא אמרו שם דלוי וריו"ח אמרו לעולם לא תצא ומשמע מלשון הזה דלעולם דלא מחלקינן בזה כלל ולעולם לא תצא אם ניסת בגט שאינו פסול אלא מדבריהם: ב) ולכאורה יש מקום להחמיר בנ"ד מצד דהא הוי מוקדם. ובפסול מוקדם הא הביא הב"ש בסי' קכ"ז ס"ק ב' בשם הר"נ והרא"ש דתצא: אכן באמת הא חזינן הכא בשו"ע סי' קכ"ז סעי' י"ג דכתבו דאם ניסת לא תצא ואין שום חולק ע"ז רק בשם יש מי שאומר דמצריכין לה גט מהראשון ותשב תחת השני. הרי דאין בזה משום פסול מוקדם דס"ל לכמה פוסקים דתצא וגם הב"ש סתם שם כן. והטעם פשוט. דהא עיקר הדבר דהחמירו במוקדם הוא כמש"כ הר"נ בפ"ט דגיטין דבמוקדם דיש חשש טירפא מלקוחות שלא כדין דפסול ואף אם ניסת תצא או משום דאין לחלק בין מוקדם דשטרות לגיטין. א"כ ז"א שייך רק היכא דיש חשש טירפא שלא כדין ע"י זמן הנכתב בהגט. אבל בהשמיטו המאות דאינה יכולה למיטרף מלקוחות ע"י הזמן הכתוב בהגט משום דהכל יודעים דלא נכתב הגט לאשה זו באותו הזמן הנכתב בהגט ע"כ דינו