עין יצחק חלק ב מח

לה ה"ז לקידושיך כדרך שאמר לה בגט ה"ז גיטך אבל בקידושי כסף צריך שיאמר לה בפיו הא"מ לי כו' עכ"ל הש"ג. הרי מפורש בלשון הש"ג דכוונתו דהמקדש בשטר א"צ לומר בפיו הא"מ לי ומדמה זה לגט דבגט ג"כ הדין הוא דבמה שאומר לה בע"פ בעת נתינת הגט אינו אומר מנאי אלא אומר לה ה"ז גיטך וכמבואר באה"ע סי' קל"ו סעי' א'. ועיין במחבר וב"ש שם. דכיון דכתוב בגט מנאי ע"כ באמירתו בע"פ אצ"ל מינאי דלגבי אמירתו בע"פ הוי ידים מוכיחות מן גוף הגט. כ"כ בשטר קידושין דמהני מה שכתוב בשטר קידושין תיבת לי ע"כ בע"פ אצ"ל לי ומהני אף שקיצר בע"פ ולא אמר לי. אבל בשטר קידושין ודאי צריך לכתוב לי אף דפירשו שמותם וכמש"כ ולא כדברי המקנה בכוונת הש"ג: ענף ד כג) ויש לי עוד להאריך ולבאר מה דיש לדון עוד בענין דכיון דכותבין שם האשה ואבי' בגט דזה מקרי ידים מוכיחות. אך לפי דנראה לי ענין אחר מורווח ביותר ע"כ החדלתי מלכתוב עוד בענין זה ואתחיל ב"ה ענין אחר והוא. והעיקר מה שנלע"ד בענין כתיבת מנאי. דהא נוסח הגט הוא דכותבין ושבקית ופטרית יתיכי ליכי אנת אנתתי פב"פ דהוית אנתתי מן קדמת דנא. א"כ מבואר ומפורש בגוף הגט דהבעל מדבר בנוכח לאשתו. ע"כ לפ"ז נראה דא"צ לכתוב מנאי. דהא עיקר הטעם דהצריכו לכתוב מנאי משום דאל"כ אין זה ידים מוכיחות דהבעל מגרש לאשתו בגט זה דהא יש לומר דשם האיש הנכתב בגט הוא שליח מאיזה בעל לגרש את אשתו וכמבואר טעם זה בהמהרש"א בגיטין (דף פ"ה ע"ב) וכמו שנראה כן בסוגיא דנדרים (דף ו') וכמש"כ לעיל. משום דלא הוי ספירות דברים. ואף להסוברים דלא בעינן מוכח מתוכו מ"מ ספירות דברים בעינן לכ"ע שיהי' מפורש בתוך הגט דהבעל מגרש אשתו וע"כ הצריכו לכתוב מנאי. אבל כשכותבין אנת אנתתי כו' דהוית אנתתי מן קדמת דנא כו'. א"כ מפורש להדיא בגוף הגט דהבעל מדבר בלשונו לאשתו ע"כ אין מן הצורך לכתוב מנאי. ואף אם נכתב ודן די יהוי ליכי ספר תרוכין כו' בלא תיבת מנאי ג"כ ביאורו ידוע לכל שזה קאי על מה שאמר למעלה אנת אנתתי כו'. ואין סברא לומר דלעיל הי' מדבר הבעל לאשתו בנוכח. ולבסוף מדבר לאשה אחרת ומבואר בח"מ סי' מ"ב סעי' ו' דבכמה ענינים שאפשר להבין ענינו מהעליון למדין ממנו. וכן מבואר שם סעי' ה' דאפילו היכא דשתי הלשונות מרוחקים זו מזו מקיימינן אותם ואף שיש דברים אחרים מפסיקין ביניהם ואף בפירוש דוחק וכמש"כ הסמ"ע שם. ובפירוש שאינו דוחק אף להש"ך שם. ובנ"ד דלא ידעינן דלמי אמר להך ודן יהוי ליכי. דכיון דלמעלה מיני' כתוב דמדבר כן לנוכח אשתו דודאי יש לנו לפרש דזה קאי על מה דאמר למעלה לאשתו דהא אין זה פירוש דוחק ואדרבה אם נימא להסתפק דאמר כן להך ודן לאחרת הוי זה נגד משמעות לשון הגט ע"כ יש לנו למידן מלמעלה בפירוש הענין: כד) וכעין זה מצינו באה"ע סי' כ"ז סעי' ד' בשם הראשונים דאם הי' מדבר על עסקי קידושין אף דלא אמר רק ה"א מקודשת ולא אמר לי דה"ז מקודשת דזה הוי ידים מוכיחות. וכש"כ היכא דכתוב מפורש בהגט דמדבר כל הלשון לנוכח אשתו וכמו שכתבתי לעיל בנוסח הגט דודאי אין לנו לחוש ולומר דמגרש לאיזה אשה שאינה אשתו. ואין לומר דשאני גט דבעי כריתות. דהא אביי מחלק כן בנדרים (דף ה') אבל רבא שם אינו מחלק בזה. ועיין בגיטין פ"ט משנה ג' בתוס' יו"ט ד"ה גופו של גט ובתוס' רע"א שם וקצרתי. ולפ"ז קשה למה הצריכו לכתוב מנאי ולעיכובא ואם לא כתב מנאי ה"ל ספק מגורשת לשיטת כמה פוסקים. הא כיון דכותבין אנת אנתתי כו'. או אף לשיטת הסוברים דאין כותבין בנוסח הגט אנת אנתתי וכמש"כ רש"י בנוסח הגט בגיטין (דף פ"ה ע"ב). ועיין בהרד"ך בית ד'. וכמבואר כן בנוסח הגט לאלפס גיטין פ"ט וברמב"ם פ' ד' ה' גירושין ה' י"ב. מ"מ כיון שכותבין בנוסח הגט לכ"ע דהוית אנתתי מן קדמת דנא. א"כ חזינן כתוב מפורש דהבעל מדבר בלשונו נוכח אשתו. ולכן לכ"ע תקשה דלמה הצריכו לכתוב מנאי: כה) ולכאורה רציתי לומר דר' יהודה דמצריך לכתוב מנאי אזיל לטעמי' דס"ל בקידושין (דף ו') דלא מהני עסוקין באותו ענין ע"כ ה"ה דלא מהני מה דנכתב למעלה בגט אנת אנתתי כו'. אבל לדינא דקיי"ל כר' יוסי דס"ל שם בקידושין דמהני עסוקין באותו ענין גבי קידושין ע"כ בודאי מבעי להיות מועיל לפרש מה דנכתב ודן די יהוי ליכי ספר תרוכין כו' דקאי על מה דכתב למעלה דהבעל מדבר לאשתו בלשון נוכח ולא לאשה אחרת. ועפ"ז יש לדון בסוגיא דזבחים (דף מ"א ע"ב) אי אמרינן כל העושה ע"ד הראשונה עושה ובח"מ סוף סו' של"ג וביו"ד סי' קע"ז בט"ז ובאה"ע סי' קי"ד בב"ש ס"ק ט"ו ויש לחלק וקצרתי]. אבל באמת זה אינו דא"כ תקשה דאמאי פסקו לחוש לדינא כר' יהודה דצריך לכתוב מנאי. כיון דקיי"ל כר' יוסי דעסוקים באותו ענין מהני גבי קידושין. ובלא"ה אין זה סברא כלל לומר דהך ודן קאי על אשה אחרת. דהא כיון דכתוב מפורש בהגט דמדבר כן לאשתו איך נוכל לומר כלל דאח"ז תיכף מדבר זה לאשה אחרת. וזה עדיף ביותר מן עסוקין באותו ענין דקדושין (ד' ו') הנ"ל. וגם זה עדיף מן הך דח"מ סי' מ"ב הנ"ל: כו) ועוד דהא מצינו בגיטין (דף פ"ז) בגמ' דשאלו פסול ושאלו כשר וכן בדכתיב פ' ופ' ופ' וכמבואר באה"ע סי' ק"ל סעי' ג' דאם כתב ושאלו כשר שהוא מדובק עם של מעלה כו'. וכן הוא בב"ב (דף קע"ו) דהא דכתב פ' ערב והא דכתב ופלוני ערב ופי' הרשב"ם וי"ו מוסיף על ענין ראשון כו'. וכמו בלשון תורה דמצינו דאמרו וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד תחתון מעליון. ועיין ב"מ (דף צ"ה) ובשא"ד. וע"כ ה"ה הכא דכתוב בגט ודן די יהוי ליכי כו'. ודן כתוב בו"ו אין סברא לומר דזהו ענין בפני עצמו דמדבר זה לאשה אחרת ולא לאשתו דלמעלה מזה. וקשה להבין סברת הש"ס והפוסקים בזה. והייתי רוצה לומר כוונה אחרת במה דהצריכו לכתוב מנאי. אך הא משמע בנדרים (דף ו'א וכמש"כ המהרש"א לגיטין (דף פ"ה) דעיקר הטעם הוא דיש לומר דמדבר כן לאשה אחרת שאינה אשתו וכעין הך דהצריכו לומר גבי קידושין הרי את מקודשת לי ע"כ נמנעתי לפרש בדרך אחרת: כז) והעיקר מה שנלע"ד דהא מבואר באה"ע סי' קכ"ו סעי' ל"ה דאם דלג מלת אנתתי כשר. והגט פשוט בס"ק פ"ט כתב דאם דלג אנתתי הראשון ואחרון דהגט פסול. אך מן לשון הפר"ח שם משמע דאף אם דלג אנתתי הראשון והשני דג"כ יש להכשיר. ובספר גט מקושר ס"ק קכ"ח הביא לירושלמי גיטין פ"ב בכתב על העלה של זית אני פ' מגרש אשתי כו'. וכתב דיש לדחות זה הראי' ע"ש. ולכאורה יש לומר דהירושלמי מיירי בלא כתב מנאי ע"כ הצריך לכתוב אשתי. אבל אם כותבין מנאי אין לעיכובא לכתוב אשתי. אך זה אינו דאי נימא דהירושלמי קאי לר' יהודה א"כ הי' לו לכתוב ודן כו' וקצרתי]. והנה מן מה שאמרו לר' יהודה דגופו של גט דיכתוב ודן די יהוי ליכי מנאי. משמע דאם לא כתב אנתתי כלל דמ"מ הגט כשר ע"כ הצריכו לכתוב מנאי. ובאמת היכא דנכתב בגט אנתתי אז א"צ לכתוב מנאי אף לר' יהודה. אך אם לא כתבו אנתתי כלל אז צריך לכתוב מנאי לר' יהודה דאל"כ לא הוי ספירות דברים. והחכמים החולקין על ר' יהודה וס"ל דא"צ לכתוב מנאי אף שלא כתבו גם אנתתי כלל טעמם דכיון דאין אדם מגרש אשת חבירו ע"כ הוי ידים מוכיחות. והכוונה הוא דהא אין לכתוב בגט שם השליח רק שם הבעל צריך לכתוב וע"כ הוי ידים מוכיחות לכל מי שיראה בהגט דידעו דהבעל הכתוב שמו בגט הוא מגרש אשתו. ובפרט דהא לא נזכר דאומר דהוא שליח מן אחר לגרש אשתו. וזהו כוונת הש"ס במה דאמרו אין אדם מגרש אשת חבירו. אך ר' יהודה