עין יצחק חלק ב מז

דבריו לא נהירין לי דבתירוץ קמא שלו דכתב על הך דנדרים דעדיפא מיני' קאמר. א"כ אדרבה מוכח מזה דלדינא אף בכתבו שמותיהם ג"כ צריך לכתוב מנאי לשיטת ר' יהודה. וה"ה בשטר קידושין דצריך לכתוב לי דהא מספקינן שמא הלכה כר' יהודה ולחומרא: יז) ומה שכתב המקנה בתירוץ השני דר"א היא דלא בעי שמו ושמה. זה אינו דהא מבואר באה"ע סו' קכ"ט סעי' י"א וב"ש שם ס"ק כ"א דאף לר"א בעינן שיכתבו שמו ושמה והביאו לדברי התוס' גיטין (דף כ'). ולשיטת המרדכי כבר דחו כל הפוסקים ועיין בנו"ב במ"ת סי' קי"ג. ולעיל הבאתי לשיטת הר"נ בפ"ק דקידושין שכתב דלכ"ע בעינן שיכתבו שם האיש והאשה בגט משום ספר שיהי' ספירות דברים. והובא בתורת גיטין לאה"ע סי' קכ"ט שם. וכ"כ הריטב"א והובא באבני מלואים סי' ל"ב ס"ק ב' ועיין בנתיבות סי' נ"א ס"ק ו' מזה. והמקנה שם הביא בשם הש"ג דמוכח דס"ל להש"ג דכיון דצריך לכתוב שמו ושמה בשטר קידושין דע"כ א"צ לכתוב תיבת לי ונסתייע לדבריו מן הש"ג וכנ"ל. ובאמת אין מן הש"ג ראי' כלל. דהנה הב"ש בסי' ל"ב ס"ק ג' הביא לדברי הש"ג בזה"ל דצריך לכתוב שם עירו ועירה כמו בגט ואצ"ל הא"מ לי אלא אומר ה"ז לקידושין עכ"ל הב"ש בשם הש"ג. והנה הך ראשי תיבות ואצ"ל הא"מ לי. יש לפרש דכוונתו דא"צ לומר לי ולא דא"צ לכתוב לי. וראיתי בש"ג עצמו לקידושין פ"א וזה לשונו ונראה בעיני שצריך לכתוב בו שמו ושמה שם עירו ושם עירה כדרך שכותבין בגט. ומז"ה אומר בפסקיו שהמקדש בשטר א"צ לומר בפה הרי את מקודשת לי וכדרך שאומרים בקידושי כסף אלא אומר לה ה"ז לקדושיך כדרך שאומר לה בגט כו' עכ"ל הש"ג. הרי דכתב דא"צ לומר בפה משום דכיון דנכתב בשטר הרי את מקודשת לי א"כ ממילא הוי ידים מוכיחות אף באמירתו בע"פ אף דלא אמר בפיו תיבת לי. ועיין באה"ע סי' קל"ו בב"ש ס"ק א'. אבל לעולם י"ל דבכתיבת השטר קדושין בעצמו גם השלטי גבורים ס"ל דצריך לכתוב תיבת לי. וכן מוכח משלטי הגבורים בעצמו דהא כתב הש"ג בפ"ט לגיטין דאם לא כתב מינאי ה"ל ספק מגורשת. והא בגט צריך לכתוב שמו ושמה ושם עירו ועירה וכמש"כ הב"ש בשם הש"ג בסי' קכ"ט ס"ק כ"א דמדאורייתא צריך לכתוב לשמו ושמה וכו' הרי להדיא דס"ל להש"ג דאף שכתבו שמם ושם עירם דג"כ צריך לכתוב מינאי ואם לא כתב מינאי הוי ספק מגורשת: יח) א"כ ה"ה בשטר קדושין דאף שכתבו שמו ושמה. ושם עירם עכ"ז צריך לכתוב תיבת לי משום דס"ל להש"ס דאף שנכתב שמם מ"מ אין זה ידים מוכיחות משום די"ל גבי גט דאותו האיש שכתוב שמו בהגט הוא מגרש לאשה אחרת דשמה כשם אשתו וע"כ ס"ל לר' יהודה דצריך לכתוב מינאי. וה"ה בשטר קדושין צריך לכתוב תיבת לי משום די"ל דאותו האיש שכתוב שמו בשטר קדושין הוא מקדש אשה זאת עבור אחר והוי כ"ז בשם ידים שאינו מוכיחות וכמו שהוכחתי בשם הש"ג בעצמו כנ"ל וכדמוכח מהש"ס דהא לכו"ע צריכין לכתוב שמותם בהגט ואפ"ה מספקינן שמא הלכה כר"י לכתוב מינאי: יט) לכן נראה לי ברור כמש"כ בכוונת הש"ג בפ"ק דקדושין דדוקא בע"פ אין צריך לומר בשטר קדושין תיבת לי וכמו שמדייק הש"ג בלשונו דא"צ לומר בפה כו' כנ"ל. אבל בשטר קדושין עצמו וודאי צריך לכתוב תיבת לי ומש"כ הש"ג בפ"ק דקדושין דצריך לכתוב שמו ושמה כו' ומז"ה אומר בפסקיו דהמקדש בשטר א"צ לומר בפה מקודשת לי כו'. הם שני ענינים מחולקים ואין להם שייכות להדדי. ודלא כמש"כ המקנה דלפי שכתב הש"ג מתחילה דצריך לכתוב שמו ושמה ע"כ כתב אח"ז הש"ג דאין צריך לכתוב לי בשטר קדושין. דבאמת אינו כן בכוונת הש"ג דמש"כ הש"ג בשם המז"ה אח"ז אין זה שייכות למעלה כלל אך הוא דין בפ"ע דא"צ לומר בפיו כשמקדשה בשטר קדושין מקודשת לי משום דכיון דכתוב בשטר קדושין תיבת לי מהני זה לגבי אמירתו בע"פ דלגבי זה הוי השטר בשם ידים מוכיחות כו': כ) ונתבאר דדברי המקנה שכתב דהיכא דכותבין שם האיש והאשה בגט וכן בשטר קידושין דא"צ לכתוב לתיבת מנאי וכן לתיבת לי. דאין לסמוך ע"ז לדינא כלל. אכן מה שכתבתי דכיון דהנהוג לנו לכתוב שם אבי האשה בהגט ע"כ אף שלא כתבו מנאי בהגט ג"כ אין להחמיר. משום דבכה"ג הוי ידים מוכיחות דאין להסתפק כלל דשמא גירש אותו האיש שנכתב שמו בהגט בשליחות לאיזו אשה אחרת דשמה כשם אותה האשה הנכתבת בהגט. משום דהא לא חיישינן לשני יוב"ש דלא הוחזקו. ע"כ הוי ידים מוכיחות דגירש את אשתו. ועל זה אין שום סתירה מן הש"ס כלל דהא י"ל דהש"ס מיירי בכתבו רק שמותיהם ולא שם אביהם כנ"ל. ולכאורה יש להוכיח מן הש"ג להיפך מן מה שכתבתי והוא. דהנה הב"ש בסי' י"ז ס"ק נ"ט כתב בשם הש"ג דבמזכיר שם עירו אפילו אינו מזכיר שם אביו מהני בעיגונא דאיתתא אם לא הוחזק שם איש אחר בשמו. והא שיטת הש"ג דבגט צריך לכתוב שמו ושמה ושם עירם מדאורייתא וכפי שהובא בב"ש סי' קכ"ט ס"ק כ"א בשמו. וכן שיטת הש"ג בפ"ט דגיטין דאם לא כתב מנאי בגט ה"ל ספק מגורשת. והנה לפי מה שכתבתי בכתבו שם אבי האשה דאף אם לא כתבו מנאי ג"כ כשר משום דזה מקרי ידים מוכיחות כיון דאין לחוש לשני יוב"ש דלא הוחזקו. וממילא נראה לדון כן לפי שיטת הש"ג דהיכא דידוע שם עירו אין לנו לחוש שמא יש שם עוד איש בשם זה אף שאינו ידוע שם אביו. דלפ"ז הי' הדין נותן לומר דכיון דכותבין בגט שם עירה ע"כ מקרי ידים מוכיחות דגירש לאשתו ולא לאשה אחרת דשמה כשם אשתו אף שלא נכתב שם אבי האשה. ומדחזינן להש"ג דפוסל אם לא כתבו מנאי. מוכח מזה דלא כמו שכתבתי. אכן באמת אין מן הש"ג שום סתירה לדברינו דהמראות הצובאות בסי' י"ז ס"ק ע"א בד"ה מעתה נבוא לחקור בדין שמו ושם עירו וכו' דכתב דיש בדברי הב"ש בסי' י"ז ס"ק נ"ט הנ"ל טעות סופר דבהש"ג עצמו מבואר דלא סגי בשמו ושם עירו כו'. וע"כ נדחה הסתירה הזאת ולכן שפיר כתבתי: כא) וכל מה שכתבתי לדון לולי סתימות הפוסקים דכיון שנכתב שם אבי האשה בגט דזה מקרי ידים מוכיחות אף דלא נכתב מנאי. משום דמוכח לכל הרואה בהגט דשם האשה הנכתבת בגט היא מתגרשת מבעלה הנכתב שמו בהגט. דלא יטעו לומר דהאיש הנכתב בגט הוא שליח מאיזה בעל לגרש אשתו. וכמש"כ לעיל דכיון דלא חיישינן לשני יוב"ש דלא הוחזקו ע"כ אין להסתפק כלל על אשה אחרת. וזה מקרי מוכיח מצד לשון השטר דכתבו שם אבי האשה. וכן אין מקום לומר דכיון דמי שאינו יודע שם האשה ושם אביה ויראה את הגט לא יהי' יודע דזו היא האשה המתגרשת מבעלה. דהא יש מקום להסתפק עדיין דשמא היא אשה המתגרשת בשליחות בעלה ע"י השליח דנכתב שמו בהגט וע"כ מקרי ידים שאינם מוכיחות. דז"א דהא בהכרת שם האשה ושם אביה א"צ עדים ורק גילוי מילתא בעלמא סגי לזה. וכמש"כ כעין זה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' דע"כ אין זה בגדר חצי דבר ומקרי זה עדיין מוכח מתוכו וספירות דברים. וכמש"כ שם בספרי בארוכה. וע"כ אין לומר כן וקצרתי. וכ"ז הוא בגט אכן בשטר קידושין אף דכתבו שם האיש ואביו וכן שם האשה ואביה ולא כתבו תיבת לי. לא מהני משום דזה נקרא עדיין בשם ידים שאינן מוכיחות דהא יש עדיין להסתפק דשמא שם האיש הנכתב בהגט הוא שם השליח דמקדשה בשליחות עבור איש אחר. ואין זה מוכח מצד לשון השטר ודלא כדברי המקנה דמכשיר אף בכתבו רק שמותיהם. ובכוונת הש"ג כבר כתבתי דאינו מוכח ממנו כלל לסתור לכל דברינו: כב) ונראה לי להוסיף עוד דזה לשון הש"ג בפ"ק דקידושין ומז"ה אומר שהמקדש בשטר א"צ לומר בפה הא"מ לי כדרך שאומרים בקידושי כסף אלא אומר