עין יצחק חלק ב מו

פ"ג ה' ג' דמשום חומר הוא בעריות ועיין בקרבן העדה שם. ע"כ לגבי מוכח מתוכו וכן לענין ידים שאינן מוכיחות לא החמירו בזה אף מדרבנן: יא) ואי נימא דלמאן דס"ל לחוש לשני יוב"ש דלא הוחזקו לא מקרי ידים מוכיחות אם לא כתב בו מנאי והגט פסול וכמש"כ למעלה. א"כ לפ"ז אפשר לדון דה"ה אף למאן דס"ל דלא חיישינן לשני יוב"ש דלא הוחזקו. דג"כ יש מקום לדון דלא מקרי ידים מוכיחות והגט פסול אם לא כתב מינאי. משום דאין זה מקרי ספירת דברים דבעינן דיהא מוכח לכל דהבעל הנכתב שמו בהגט הוא מגרש לאשתו. לפי דהא הרואים בתוך הגט אפשר דטעו וסברי דחיישינן לשני יוב"ש ולאו כ"ע דינא גמירי. ובפרט במה דמצינו דהוי בזה פלוגתא לכן שפיר י"ל דטעו אינשי בזה וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' מ"ב ס"ק כ"ב וכמו שכתבתי בספרי באר יצחק חלק אה"ע סי' ט"ז סוף ענף א' ובספרי נחל יצחק סי' י"ז סעי' י"ב בהגה"ה מזה. וכעין זה מוכח ממה דאמרו דבעינן ודן כו' דאל"כ י"ל בדבורא מגרש כו'. משום דטעו אינשי בזה וסברי דיכול לגרש אשתו בדיבור בעלמא. וע"כ לא מקרי ידים מוכיחות וכעין זה י"ל בזה דכיון דטעו וסברי דחיישינן לשני יוב"ש דלא הוחזקו. א"כ מקרי ידים שאינו מוכיחות כ"ז דלא כתב מינאי. משום דאינו מוכח מהגט דהבעל שנכתב שמו בהגט הוא מגרש אשתו משום די"ל דמגרש לאשה אחרת דשמה כשם אשתו וגם שם אבי' הוא כשם אבי אשתו ולא מקרי מה"ט ספירת דברים כיון דאינו מוכח כ"כ מתוך הגט לכל מי שיראה בתוך הגט. כן הי' מקום לדון לכאורה אבל כיון שהוכחתי מן דברי התוס' לגיטין (דף כ"ד) וב"מ (דף י"ח) הנ"ל דכתבו דאף מאן דחייש לשני יוב"ש מ"מ מקרי זה מוכח מתוכו. א"כ כ"כ נראה דזה מקרי ידים מוכיחות לענין דיהי' נקרא ספירת דברים וכמש"כ כעין זה בספרי באר יצחק חלק אה"ע סי' י"ב ענף ג' ע"ש. ע"כ שפיר יש לדון דאם כתב שם אבי האשה בהגט דזה מקרי ידים מוכיחות אף דלא כתב מינאי. וכש"כ לפי מה דקי"ל לדינא דלא חיישינן לשני יוב"ש דלא הוחזקו כמבואר בסי' י"ז סעי' י"ח גבי עגונא דאיתתא וה"ה בגט היכא דהוי מקום עיגון דלא אפשר בגט אחר כנ"ל. וודאי ה"ה דזה מקרי ידים מוכיחות וספירות דברים אף דלא כתב בו מנאי: ענף ג יב) ולכאורה יש להוכיח דאף היכא דכתב שם אבי האשה בהגט דג"כ פסול הגט אם לא כתב מינאי דהא ר' יהודה מצריך לכתוב מינאי. ומצינו לר' יהודה דס"ל דבעינן כתיבה לשמה וחתימה לשמה כמבואר בגיטין (דף ד'). והטעם דס"ל דוכתב קאי על הכתיבה והחתימה וכמש"כ הפני יהושע לגיטין (דף ד') בד"ה מהדרינן אדר"א כו' ועיין בתוס' רעק"א זצ"ל למשניות גיטין פ"ב אות י"ד ובמהרש"א גיטין (דף פ"ח) בתוס' ד"ה ודלמא אמלוכי: יג) וכיון דר' יהודה ס"ל דוכתב דקרא קאי על הכתיבה ועל החתימה. מסתמא ס"ל דבעינן מוכח מתוכו. וכמש"כ התוס' בשיטת ר"מ דמצריך לעדי חתימה דבעינן מוכח מתוכו. א"כ מצריך ר"י שיהי' נכתב בהגט שם האשה ושם אבי האשה ואפ"ה פוסל אם לא נכתב בו מנאי.. ואף דלא הוחזקו שני יוב"ש ג"כ פוסל. א"כ מוכח מזה דאף דכתבו שם אבי האשה מ"מ ס"ל לר"י דצריך לכתוב מינאי. אך זה אינו דהא אף מאן דמצריך שיהי' מוכח מתוכו מ"מ בשם האשה סגי בכתיבת שמה לבד וכמש"כ מזה הנו"ב במ"ת סי' קי"ג ועי' בתורת גיטין סי' קכ"ט מזה. א"כ אכתי י"ל דאף למה דהי' ס"ל להש"ס בגיטין (דף ד') דטעמא דר' יהודה דפוסל אם הי' החתימה במחובר משום דוכתב קאי גם על החתימה. מ"מ ס"ל שפיר אליבא דר"י דצריך לכתוב מנאי משום דמיירי בלא כתב שם אבי האשה והוי ג"כ מוכח מתוכו דלפי שהגט יוצא מתחת יד האשה וקיי"ל לדינא דשני יוב"ש מוציאין שטר חוב על אחרים וכמש"כ הנו"ב שם. ולשיטת אביי בגיטין (דף כ"ד) דדחי לדרבא וס"ל דאין מוציאין שטר חוב על אחרים. י"ל דס"ל דלכן פוסל ר' יהודה בחתימתו במחובר משום דהוי כמו מזויף מתוכו וגזר חתימה אטו כתיבה כמש"כ התוס' שם ד"ה מודה ר"א בסוף הדיבור. ולעולם י"ל דס"ל לר' יהודה כר"א כמו שכתב הפני יהושע בגיטין ודף ד') בד"ה מהדרינן אדר"א כו'. ולכן שפיר כתבתי דיש לדון אם כתבו שם אבי האשה דאין צריך לכתוב מנאי. כן יש מקום לומר לולא סתימת הפוסקים בזה: יד) ואפשר דטעמם דאף דכתבו שם אבי האשה ג"כ צריך לכתוב מנאי. לפי דאי' בנדרים (דף ו') דאמר רבא דעד כאן לא קא אמרי רבנן דלא בעי ידים מוכיחות אלא גבי גט דאין אדם מגרש אשת חבירו. וכתב הר"נ שם דודאי הידים בעצמן אינם מוכיחות לפי שהלשון אינו מוכיח שיהא הוא מגרשה אלא שהענין מוכיח מצד עצמו שהוא מגרשה משום דאין אדם מגרש אשת חבירו ולפיכך אע"פ שהלשון אינו מוכיח מהני עכ"ל הר"נ. ולפ"ז י"ל דטעמי' דר' יהודה דמצריך לכתוב מנאי זהו משום דס"ל דבעינן שיהי' הלשון מוכיח לברר שהוא מגרש לאשתו. ולכן אף דיש לומר הסברא דאין אדם מגרש אשת חבירו מ"מ ס"ל דלא מהני מה שמוכיח מצד הענין אלא בעינן שיהא הלשון מוכיח מעצמו וכסברת הר"נ. ולפ"ז אף בכתבו שם אבי האשה בהגט ג"כ ס"ל לר' יהודה דצריך לכתוב מנאי. משום דאף דנימא דלא חיישינן לשני יוב"ש דלא הוחזקו מ"מ הא אין זה מוכיח מצד הלשון עצמו. אלא זה מקרי מוכיח מצד הענין משום דהדין הוא דלא חיישינן לשני יוב"ש ע"כ מוכח לנו דאין הגט לשם אשה אחרת רק לשם האשה דהיא אשת של מי שנכתב שמו בהגט. וכיון דאין לנו הוכחה ע"ז מצד הלשון אלא מצד אחר משום הדין וסברא אחרת. ע"כ מצריך ר"י לכתוב מנאי אף דנכתב שם אבי האשה. כן י"ל בשיטות סתימות הפוסקים בזה: טו) והא דאמרו בנדרים (שם) דטעמא דרבנן דאין מגרש אשת חבירו ולא אמרו דטעמייהו דרבנן דס"ל דכיון דכותבין שם אבי האשה ע"כ מקרי זה ידים מוכיחות כיון דהענין מוכיח מצד הדין דלא חיישינן לשני יוב"ש. ובפרט דהא רבא קאמר שם דעד כאן לא קאמרי רבנן כו'. ורבא הא ס"ל ביבמות (דף קט"ו ע"ב) דלא חיישינן לתרי יצחק ר"ג ע"ש בסוגיא ובתוס'. והא רבנן דר"י ס"ל דאף מה דאינו מוכח מצד הלשון אלא מצד הענין והסברא ג"כ מקרי ידים מוכיחות ומהני. יש לומר בזה כמש"כ לעיל דהא אם לא כתבו שם אבי האשה ג"כ כשר. א"כ בכה"ג שפיר יש לחוש שמא גירש אשה אחרת בשליחות בעלה דהא לשני שמות בלא שם אביהם חיישינן לכ"ע ובכה"ג לא מקרי הענין מוכיח. ע"כ צריכים לומר להסברא דאין מגרש אשת חבירו. דלפ"ז בכל גווני הגט כשר היינו אף שלא נכתב שם אבי האשה ואף שלא כתבו מנאי לרבנן. כן יש לומר בטעם סתימת הפוסקים בזה: טז) ולא ראיתי למי שהעיר בזה אך כעת ראיתי להמקנה בק"א להלכות קידושין סי' כ"ז סעי' ד' שכתב דבשטר קידושין שצריך שיזכיר שמות האיש והאשה בשטר קידושין א"צ לכתוב לי דמוכח מילתא דהוא מקדש והוי ידים מוכיחות והא דלא קאמר כן בש"ס בנדרים ודף ה') דהא דלא בעינן ודין משום דכתוב בו שמו י"ל דעדיפא מיני' קאמר א"נ כמש"כ בחידושי דמתניתין ר' אלעזר היא דלא בעי שמו ושמה. שוב ראיתי בש"ג והביאו הב"ש סי' ל"ב וז"ל דצריך לכתוב שמו ושמה ושם עירו ועירה ואצ"ל הרי את מקודשת לי כו'. וע"כ אף דלא כתב בשטר קידושין תיבת לי ג"כ מהני דהוי ידים מוכיחות כו' עכ"ל המקנה ע"ש. ומש"כ המקנה דהא דלא קאמר כן בנדרים דהא דלא בעינן ודן כו'. זהו טעות סופר דהא שם בנדרים קאי על מנאי וכמבואר שם בהסוגיא ובר"נ ותוס' שם ובתוס' גיטין (דף פ"ה). אלא צ"ל בדברי המקנה דהא דלא בעינן מנאי כו' והנה המקנה העיר קצת בהך דמנאי וכעין מה שכתבתי. וברבותא יתירה דאף בכתב רק שמו ושם האשה דלא בעינן בשטר קידושין לכתוב תיבת לי וכן בגט לכתוב מנאי. אכן