עין יצחק חלק ב מה

דקידושין ובגיטין פ"ט ובנדרים ודף ו') כתב דיש מקום לומר דאף דצריכים לכתוב ודין כו' מ"מ מנאי א"צ לכתוב לפי דאין אדם מגרש אשת חבירו כמבואר בנדרים (דף ו). וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' תקצ"ח דכן יש לומר להלכה ולא למעשה. אבל לדינא הצריכו כולם לכתוב תיבת מנאי. והשלטי גבורים בפ"ט לגיטין כתב דאם לא כתב ודין או מנאי הרי זו ספק מגורשת. והגט פשוט סי' קכ"ו ס"ק צ"ו כתב דאם לא כתב תיבת ודן או תיבת מנאי ונתגרשה באותו גט יראה לי דדיינינן לה כספק מגורשת עכ"ל הג"פ. ועיקר הטעם דצריכים לכתוב מנאי הוא משום דאם לא כתב ה"ל ידים שאינן מוכיחות משום דאינו מוכח דלאשתו קאמר וכמבואר בנדרים ודף ו') דטעמא דרבנן דאין אדם מגרש אשת חבירו ופי' רש"י שם דטעמייהו דפשט לשונו משמע דלאשתו קאמר כו'. ומשמע מזה דר' יהודה דמצריך לכתוב מנאי טעמו משום די"ל דלאשה אחרת קאמר כן בשליחות בעלה וכמו דאמרו בקידושין (דף ה') גבי קידושין דאם לא אמר ה"א מקודשת לי י"ל דמקדשה בשליחות לאיש אחר. וכ"כ בפי' הרא"ש לנדרים (דף ה') דאם לא כתב מנאי אינו מוכח שהוא מגרשה. וכ"כ המהרש"א בגיטין (דף פ"ה ע"ב) בתוס' ד"ה אע"ג דלא כו' דזהו משום דבעינן ידים מוכיחות דזו האשה שהוא מגרש היא אשתו עכ"ל: ענף ב ו) ולכאורה קשה הא כיון דמוסר הגט ליד אשתו א"כ אף דלא נכתב תיבת מנאי מ"מ מוכח אז דהגט שנותן הוא לאשתו ולא לא"א אחרת. וי"ל דהטעם הוא משום דבעינן שיהיה מוכח כן בהגט אף שלא יהיה הגט יוצא מת"י האשה דיהיה מוכח לכל הרואה את הגט דשם האיש הכתוב בהגט הוא מגרש אשתו ולא לאשה אחרת. וכעין מש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ב ענף ג' בד"ה ולכאורה יש להקשות כו' דבגט צריך לכתוב שם האשה המתגרשת אף דהגט יוצא מתח"י האשה המתגרשת ויש לדון בזה להסברא דתפיסתה מוכחת עליו דהיא המתגרשת מ"מ צריך לכתוב שמה מה"ת ע"פ דברי הר"ן בפ"ק דקידושין דבעינן שמו ושמה משום ספר כריתות דהיינו ספירות דברים וכל שאין שמותיהם מפורשין בגט אין מוכיח הגט שיהא גט זה כורת בין ראובן זה ללאה אשתו עכ"ל הר"ן. וכוונתו דבעינן שיהיה מוכח מתוך הגט אף שיהיה מונח ברשות שאינו של האשה דזו האשה המתגרשת. וע"כ לא תספיק לזה מה דהוי תפיסתה מוכחת עליו דהיא האשה המתגרשת. אלא בעינן ספירות דברים דהגט עצמו יספר ויבאר לכל הרואה בהגט עצמו דהיא האשה המתגרשת ע"ש בספרי. וכמו כן י"ל במה שהצריכו לכתוב מנאי מהטעם דאל"כ ה"ל ידים שאינן מוכיחות לכל הרואה את הגט דהיא האשה מתגרשת מבעלה משום דאפשר לומר דמי שנכתב שמו בהגט הוא מגרש לאשה אחרת בתורת שליחות מבעלה. ע"כ אין זה מקרי ספירות דברים. וגם יש לדון בזה ע"פ סברת הב"ש באה"ע סי' ק"ל ס"ק י"ט וקצרתי: ז) ולכאורה יש לדון דהא נוסח הגט הוא שבקית ופטרית יתיכי ליכי כו'. א"כ מוכח לכל הרואה את הגט דהשם האיש הכתוב בהגט הוא מגרשה עבור עצמו ולא עבור אחר. וכעין זה מצינו באה"ע סי' כ"ז סעי' ה' דיש מי שאומר דאם כשנתן לה הכסף אמר לה הריני נותנו לך בתורת קידושין הוי כאומר לי. אך יש לחלק דשאני התם שאומר הריני נותנו לך כו' דמשמע דהמעות שנותן לה הוא מעות משלו ע"כ אין סברא לומר דמקדשה עבור איש אחר בתורת שליחות דהא מתנה הוי טענה גרועה וכמבואר בכ"ד ע"כ מסתמא מקדשה עבור עצמו. משא"כ הכא בהגט דאף שכתוב בו שבקית ופטרית כו' מ"מ י"ל דמגרשה בתורת שליחות עבור אחר והגט הוא של אחר ואף על לשון שליחות שייך לומר הלשון שבקית ופטרית כן הוא פשוט: ח) ובעיקר מילתא דהחמירו דאם לא כתב מנאי ה"ל ספק מגורשת. נלע"ד לדון לפי מה דכותבין בגט שם האשה ושם אבי האשה א"כ לפ"ז יש לדון להיתירא אף אם לא כתב מנאי. והוא דהא קיי"ל באה"ע סי' י"ז סעי' י"ח דלא חיישינן לשני יוב"ש כ"ז דלא הוחזקו בעיגונא דאתתא. והב"ש שם ס"ק ס' כתב בשם המהרשד"ם דלהלכה סמכינן אם אמר שמו ושם אביו כו'. והא דסי' קל"ב דחיישינן לשני יוב"ש הטעם הוא משום דאפשר לכתוב גט אחר. וכמש"כ הרא"ש והטור אה"ע סי' קל"ב והובא בב"ש סי' י"ז ס"ק נ"ו. ומשמע מזה דגם בגט היכא דאי אפשר בגט אחר מקלינן ולא חיישינן לשני יוב"ש. ועיין במראות הצובאות לסי' י"ז ס"ק ס"ח. אך לשיטת הרמב"ן והרשב"א והנימוקי יוסף דהובא בב"ש שם דכתבו לחלק דדוקא בנמצא הגט במקום הכתיבה דיש לדון כאן נמצא כו' בזה לא חיישינן לשני יוב"ש כו' דס"ל דע"פ דין חיישינן לשני יוב"ש. וכן לפי תירוץ השני של הרא"ש בגיטין פ"ג סי' ג' שמחלק דשאני במיתה דשייך דייקא ומינסבא כו'. א"כ היכא דלא שייך דייקא ומינסבא יש לחוש לשני יוב"ש אף דלא הוחזקו. אבל לשיטת הסוברים וכדקיי"ל דלא חיישינן לשני יוב"ש דלא הוחזקו גם בגט היכא דא"א בגט אחר כו'. א"כ לפ"ז יש לומר דאף דלא כתב מנאי בהגט ג"כ כשר הגט דהא זה מקרי ספירות דברים והוי מוכח לכל הרואה בהגט דהאשה הנכתבת שמה ושם אבי' בהגט דהיא אשת שם האיש הנכתב בהגט. ואין לנו לחוש ולהסתפק דשמא גירש לאשה אחרת דשמה כשם אשתו ובתורת שליחות עבור בעלה דהא לא חיישינן לשני יוב"ש מן הדין. א"כ ממילא לא חיישינן שמא יש אשה אחרת הנקראת בשם אשתו. א"כ ממילא מוכח מזה לכל הרואה את הגט דאשתו היא המתגרשת ולא אשה אחרת. ועיין בגיטין (דף כ"ד ע"ב) תוס' ד"ה בעדי מסירה כו' שהקשו וא"ת למאן דחייש לשני שוירי כו'. ואומר ר"י כו' דחשיב שפיר מוכח מתוכו כיון דלא הוחזק אלא א' עכ"ל. ועיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' ענף ב' וקצרתי: ט) ולפ"ז י"ל דהא דמבואר בגמ' ובפוסקים דצריך לכתוב מנאי ולעיכובא דאל"כ ה"ל ידים שאינן מוכיחות ואין זה מקרי ספירות דברים. דזהו כ"ז דלא נכתב שם אבי האשה בהגט דהא מבואר באה"ע סי' קכ"ט סעי' ט' דאם לא הזכיר שם אבי האשה בהגט כשר דלענין ספירות דברים מספיק בכתב רק שם האשה וכמש"כ התורת גיטין שם. וכיון דחיישינן לשני יוסף אם לא נכתב שם אביו ע"כ שפיר יש לומר הכא בהגט כ"ז דלא נכתב מנאי דשמא גירש אותו האיש דנכתב שמו בהגט לאשה אחרת דשמה כשם האשה הנכתבת בהגט בתורת שליחות עבור בעלה ולכן מקרי זה ידים שאינן מוכיחות. ואף דלא נכתב שם בעלה בהגט מ"מ י"ל דשמא גירשה עבור אחר וטעו ולא ידעו דצריכים לכתוב שם האיש בהגט דלאו כ"ע דינא גמירי והא באמת מצינו לשיטת המרדכי והובא בב"ש סי' קכ"ט ס"ק כ"א דמכשיר אף אם לא כתב שמם ע"ש. ואף דלא קיי"ל כן מ"מ י"ל דטעו בזה וכמש"כ במק"א דבמה דמצינו לחד שיטה דס"ל כן דאף דלדינא אינו כן מ"מ י"ל דטעה בזה]. וע"כ מקרי זה ידים שאינן מוכיחות כ"ז שאינו כתוב שם אבי האשה בהגט אם לא נכתב מנאי: י) אכן לדידן דכותבין לכתחילה שם אבי האשה בגט שפיר יש לדון דאף דלא כתב מנאי ג"כ כשר משום דזהו מקרי ידים מוכיחות וספירות דברים כיון דלא חיישינן לשני יוב"ש דלא הוחזקו וע"כ אין מקום לטעות כלל ולומר דגירש לאשה אחרת דשמה ושם אבי' כהשם שכתוב בהגט. וגם יש מקום לומר דאף מאן דס"ל דחיישינן לשני יוב"ש דלא הוחזקו דמ"מ מקרי זה ידים מוכיחות וכעין דברי התוס' גיטין (דף כ"ד ע"ב) ד"ה בעדי מסירה כו' דזה מקרי מוכח מתוכו אף מאן דס"ל לחוש לשני יוב"ש כו' וכ"כ התוס' בב"מ (דף י"ח) ד"ה חיישינן לשני שוירי כו'. וה"ה די"ל כן לענין ידים מוכיחות דאף דלא כתב מנאי ג"כ כשר משום דכה"ג מקרי ידים מוכיחות. ובפרט לפי מש"כ התוס' בב"מ (דף כ' ע"ב) בד"ה איסורא כו' דמדאורייתא לא חיישינן לשני יוב"ש רק מדרבנן חיישינן. ועיין בירושלמי גיטין