עין יצחק חלק ב מד

מפני שמכבה א"ל רב נחמן ונימא מר מפני שמבעיר א"ל תחילתו מכבה וסופו מבעיר. ופי' רש"י שם דרב הונא טעמיה דרב מפרש כו' תחילתו מכבה וסופו מבעיר ותרווייהו הוו ביה ואנא קמא קמא נקטי' עכ"ל רש"י. ולכאורה קשה על רב הונא דס"ל לאסור מפני שמבעיר ג"כ. והא י"ל בזה מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה אף שלא לצורך אוכל נפש. וע"כ מוכח מזה דס"ל לרב הונא דלא אמרינן מתוך. וכיון דרב הונא קמפרש טעמיה דרב כדפי' רש"י שם. אלמא דרב ס"ל ג"כ דלא אמרינן מתוך וע"כ שפיר מקשה ר"נ לרב הונא לימא מר מפני שמבעיר ותי' לי' דאנא נמי ס"ל כן. וגם הא מבואר בשבת (דף קכ"ח) וביצה (דף מ') דמקשה הש"ס מן רב על רב הונא דרב הונא תלמיד דרב הוא וס"ל כרב. ועיין בב"ב (דף קנ"ג) בתוס' ד"ה שלחו ליה מבי רב כו'. ולפ"ז מוכח בודאי דרב ס"ל ג"כ דלא אמרינן מתוך. וכן מצאתי בלח"מ ה' יו"ט פ"ד ה"ג שכתב בפירוש דאלו האמוראים דאמרו גבי אין מעשנין בקטורת מפני שמבעיר דמוכח דס"ל דלא אמרינן מתוך ע"ש. ולפ"ז שפיר פריך הש"ס בביצה על רב חנן בר אמי דאמר אבל ברה"ר ד"ה אסור דלפ"ז מוכח דב"ה לית להו דרב דכל מקום שאסרו אף בחדרי חדרים אסור דאין לומר דשאני הך דרב דמיירי באיסור דאורייתא אבל הך דלהטיח גגו לא הוי אלא איסור דרבן. ע"כ לא גזרו בי' ב"ה ברה"י. דז"א לרב גופא דס"ל דלא אמרינן מתוך ואף ב"ה ס"ל כן וכמש"כ הלח"מ שם דודאי לא פליגי על ב"ה. א"כ הוי בנין אסור טה"ת ואפ"ה מתיר ברה"י. א"כ מוכח דאף בדאורייתא לא גזרו בחדרי חדרים ושפיר תקשה מרב על רב חנן בר' אמי וכמש"כ התוס' שם ד"ה והאמר רב יהודה אמר רב כו'. ומתורץ שפיר קושית כת"ר על נכון. ויש לעיין בכ"ז בכתובות (דף ז') במה דקאמרי בגמ' שם גבי מוגמר כור ובספר נשמת אדם ה' יו"ט כלל צ"ה ס"ק ב' ויש להאריך בכ"ז הרבה ועת לקצר: ידידו יצחק אלחנן החופ"ק. סימן יא נשאלתי בגט הנשלח מן אמעריקא לק"ק דעב' ונמצא נפסק באמצע אות האל"ף מן תיבת מנאי אם הגט כשר או לא והוא מקום עיגון גדול א) תשובה והוא כי כבר העלו הפוסקים דכמו דקיי"ל כר' יהודה דצריך לכתוב ודן די יהוי כו' כמו כן צריך לכתוב מנאי וכמש"כ הבית יוסף בסי' קכ"ו בשם הראשונים והר"ן פ' המגרש. וכ"כ הר"ן לנדרים (דף ו') בשם איכא מ"ד דכיון דקיי"ל כרבא דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידיה הלכך בעי ודין ובעי מנאי. ומשמע מן הר"ן דנדרים (דף ה' ע"ב) דודן יש לו דין תורף וה"ה במנאי. והובא בגט פשוט סי' קכ"ו ס"ק ל"ט ע"ש. והר"ן שם בנדרים (דף ה') הקשה על מה דקאמר שמואל בגיטין (דף כ"ו) דצריך שיניח אף מקום האמל"א דאמאי לא קאמר ודן וכו'. ויש להעיר עליו דהא בגיטין שם קאי שמואל על מתניתין דהתם הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש וכו' שטרי מלוה וכו' שטרי מקח וכו' ר' יהודה פוסל בכולן. הרי דהך רישא דצריך שיניח וכו' הוא דברי רבנן דפליגי על. ר' יהודה שם. א"כ קאי שמואל שם על דברי הת"ק דשם דפליגי על ר' יהודה שם. והא רבנן דפליגי על ר' יהודה בגיטין (דף פ"ה) ובנדרים (דף ה') ס"ל דלא בעינן ודן ומנאי. ע"כ אתי שפיר בפשיטות מה דלא קאמר שמואל שם דצריך שיניח ודן ומנאי. א"כ א"ש בפשיטות לתרץ קושית הר"ן בזה. ואפשר דזהו נכלל במה דסיים הר"ן שם דשמואל לא בעי לעיולי נפשי' בפלוגתא דר' יהודה ורבנן וקצרתי: ענף א ב) ולכאורה יש להעיר בשטר קידושין דכותב הרי את מקודשת לי כמבואר באה"ע סי' ל"ב סעי' א'. דאיך לא אישתמיט חד מן הפוסקים לומר דיהיה צריך לכתוב האמ"ל בשטר זה כמו דהצריכו בגט לכתוב ודן די יהוי כו' משום דלא נימא בדיבורא מגרש ושטרא ראיה בעלמא כמבואר בגיטין (דף פ"ה). כמו כן יש לדון בשטר קידושין דאפשר בדיבורא מקדש ושטרא ראיה בעלמא הוא שיהיה בידה שטר ראיה דקידשה ויהא חייב במזונות כשיגיע זמן הנישואין ושא"ד. וע"כ יהיה צריך לכתוב בשטר קידושין ודין או זה. וראיתי בהריטב"א לקידושין (דף ה') שכתב דכן הדין במקדש בשטר דבעינן שיכתוב ודין ולי ואי לא אע"ג דאמר לי בדבורא בעלמא לא מהני כו' עכ"ל הריטב"א. אבל כל הפוסקים השמיטו ולא הצריכו שיכתוב כן בשטר קידושין. ולכאורה אפשר לדון דהא מבואר באה"ע סי' כ"ז סעי' א' גבי קידושי כסף דאומר לה האמ"ל בזה א"כ ממילא ה"ה וכש"כ בשטר. אבל באמת זה אינו דהא כתב המקנה בק"א סו' כ"ז סעי' ה' דמוכח דאצ"ל בכסף זה ומה שנוהגים לומר בכסף זה הוא לרווחא דמילתא כו' ע"ש. ע"כ ה"ל להפוסקים לכתוב דבשטר קידושין יכתבו בשטר זה לעיכובא: ג) ונלע"ד לומר דיש לחלק דשאני בגט אשה דהתם יש מקום לומר בדבורא מגרש ושטרא ראיה בעלמא הוא לפי דעבידי אינשי דטעי בזה וסברי דזה דומה למחילת חוב ושעבוד דא"צ קנין. ואי' בגיטין (דף ע"ז ע"ב) דיד דאשה לא קני ליה גופה להבעל ועיין בתוס' שם ד"ה ידה גופה מי קני ליה. וכן הוא בקידושין (דף ו' ע"ב) דאמרו אשה דלא קני ליה גופה כו' וכן הוא בגיטין (דף פ"ה ע"ב). וכיון דכל החיובים שיש להבעל על האשה שניקנית לו לא הוי זה רק כעין שעבוד שמשועבדת לו למעשה ידי' וכהנה. ע"כ יש מקום לטעות בזה ולדון דזה דומה למחילה דא"צ קנין. וע"כ אף דאמר לה בדיבור בעלמא הרי את מותרת כו' ה"א דיהיה זה סגי וכדין גט פטורין ושטרא ראי' בעלמא ע"כ הצריכו לכתוב ודן. אבל בשטר קידושין דמתחייבת האשה להבעל על כל עניני אישות ולתשמיש ולמעשה ידי' וכהנה. דהא בכה"ג אף בממונא אם אחד מתחייב לחבירו צריך בזה לדרכי ההקנאה ובלא קנין המועיל לא מהני להתחייב בדיבור בעלמא. א"כ אין סברא שיטעו אינשי גבי קידושין לומר דיהיה סגי בדיבור בעלמא. וע"כ לא הצריכו בשטר קידושין לכתוב ודן לעיכובא. ולכן אין מקום להוכיח מסתימת הגמ' והפוסקים דלא הצריכו בשטר קידושין לכתוב ודן כו' דיהיה מוכח דס"ל דהעיקר לדינא דגם בגט א"צ לכתוב ודן כו' משום דיש לחלק כו': ד) ועפי"ז יש ליישב קושית התוי"ט בגיטין פ"ט משנה ג' ד"ה גופו של גט כו' שהקשה בתימא דאמאי א"צ בשטר שחרור לכתוב ודין כו' שיהא מוכח דע"י השטר משחררו כו'. ומה דתירץ התוס' יו"ט כבר תמה עליו בתוס' רע"א זצ"ל שם. אכן לפמש"כ מתורץ שפיר קושייתו דכיון דעבד כנעני גופו קנוי לאדונו וזהו פסיקא לכולי עלמא. ע"כ אין סברא דיטעו ביה אינשי לדון דיהיה סגי בדיבור בעלמא. וע"כ לא הצריכו לכתוב בש"ש ודין כו'. ועיין בקידושין (דף ט"ז ע"א) גבי ע"ע דלימא ליה באפי תרי זיל כו'. ואמרו דע"ע גופו קנוי ועיין בתוס' שם ד"ה אמר רבא כו' וקצרתי. ועפ"ז אפשר לדון במפקיר עבדו דצריך ג"ש דיכתוב בש"ש ודין כו'. אלא דג"ז אינו מכמה טעמים ואכמ"ל. וכעת ראיתי להמקנה סי' כ"ז סעיף ה' שהעיר ג"כ דאמאי לא הצריכו לכתוב בשטר קידושין ודין כמו בגט ונדחק בזה ולא הביא להריטב"א בפ"ק דקידושין. והעיקר כמו שכתבתי בעז"ה: ה) ושיטת כל הפוסקים דלדינא צריכים לכתוב מנאי כמו דצריכים לכתוב ודין. אך הר"ן בריש פ"ק