עין יצחק חלק ב מ

מט) וכן נתבאר דאף דלא תהיה הכרעה ברורה אם כהפנ"י או לא דמ"מ יש לנו כח להתיר אף אם לא היה רק גט א' כנ"ל בארוכה. ומכל הלין טעמי דעתי מסכמת להתירה ויראה כת"ר לצרף לזה עוד דעת רב גדול אחד שיסכים ג"כ להיתירא וכת"ר יראה בעצמו לעיין בכ"ז היטב ואם יסכים כת"ר אז יצא ההיתר מבי תלתא ואז הנני נמנה עמהם להיתירא מפני גודל העיגון שבנ"ד וכמש"כ כת"ר: ידידו יצחק אלחנן החופ"ק השמטה בקונטרס הזה לעיל ענף ב' שהבאתי לדברי המג"א סי' שד"מ ס"ק א' גבי הולך במדבר אע"ג דרוב ימים הם חול זה מקרי קבוע עכ"ל ועפ"ז רציתי לדון מקודם מה"ט דה"ה אף דרוב ימיו הי' חלים דלא אזלינן בזה בתר רוב והעליתי לחלק שם. ובאמת בלא"ה אין זה דמיון כלל דשאני התם בנידון המג"א דשם יש לפנינו יום השבת ואנו מסופקים על עצם היום אם הוא חול או שבת בזה שייך לדון דין קבוע על הימים שלפנינו. אבל בנ"ד עיקר הספק הוא על טבעו של האיש הזה בעת הגט אם היה חלים או שוטה בזה שפיר יש לדון דניזל בתר הרוב כיון דרוב טבעו היה חלים וע"כ היה גם בעת הגט חלים ועל הטבע שאנו דנין הוי כמו פריש דאזלינן בתר רוב כיון דאין אנו דנין על עצם היום וזה הוא פשוט. ויש להאריך בזה עוד אך כיון שאין כל זה נוגע לענינינו וכמו שכתבתי שם לעיל ע"כ קצרתי: סימן ח נשאלתי באיש אחד שרוצה לגרש אשתו והאיש הזה ידוע שהיה בקיץ העבר שוטה גמור אך כעת שב לאיתנו והוא בריא אולם. ואומר שיש לו וסת ידוע לשטותו ומן תחילת תשרי ולהלן בכל ימות הגשמים הוא בריא אולם ונשאלתי אם יכול לגרש אשתו או לא: תשובה בקצרה א) כי הב"ש בסי' קכ"א ס"ק ד' כתב דדוקא ביש לו וסת קבוע לחלימותו כו'. א"כ יש לחוש בנ"ד שמא באמת אין לו וסת קבוע. דעל דבריו אין לסמוך ובפרט שהוא בחשש שוטה. וע"כ קשה לסדר הגט. אמנם כיון שיש פוסקים החולקים על הב"ש וכמש"כ בת' מוהרי"ם סי' למ"ד. ע"כ יש להקל בנ"ד וכמו שיואר. והנה מש"כ בת' מוהרי"ם דמן הרשב"א בתשובה מוכח דלא ס"ל כהב"ש. לענ"ד אין הכרח מזה לדחות לדברי הב"ש וכמש"כ במק"א. ומן העיטור שהובא בבית יוסף סי' קכ"א מוכת דס"ל כהב"ש. אכן מן ההגהות מיימוני בדעת הרי"ף דהובא בב"ש סי' קכ"א ס"ק ט' משמע דס"ל דלא כהעיטור אלא באין לו עת קבוע ג"כ מהני בדיקה במי שהוא ע"ק וע"ש. א"כ עיקר דינו של הב"ש הנ"ל ספיקא דפלוגתא דרבוותא. וע"כ היכא דהוי ספק לנו שמא האמת כדבריו דיש לו וסת קבוע לשטותו בקיץ ולא בחורף מתחילת תשרי. אז יש לנו ספק ספיקא להיתירא ספק א' שמא יש לו וסת קבוע. ואת"ל דאין לו וסת קבוע אכתי ספק שמא הלכה כהסוברים דמהני בדיקה לעולם במי שהוא ע"ח וע"ש. ואף דהוי ס"ס נגד חזקה דא"א. מ"מ כיון דספק א' הוא בספיקא דדינא דיינינן ס"ס כזה אף נגד חזקת א"א. וכמש"כ הפרמ"ג ביו"ד סי' כ"ג ס"ק י"ח והובא בשו"ת רע"א זצ"ל סי' ל"ז. ואף דהוי ס"ס מש"א הא כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף ט' דבכה"ג הוי ס"ס מעליא ע"ש: ב) ועוד י"ל בזה דכבר כתבתי במק"א לדון דאם רוב ימיו היה חלים ובריא דאזלינן בזה בתר רובא ואמרינן דאותו העת שאנו דנין עליו השתא דהוי מן רוב ימיו הבריאים. וכעין הך דנדה (דף נ"ז ע"ב) דאמרו דבמגעות ובהיסיטות הלך אחר הרוב וכמש"כ התוס' שם בד"ה ובמגעות כו' דאם רוב ימיה טמאין טמאה. וכעין זה בתבואות שור סי' ט"ז ס"ק ט"ז ע"ש. והארכתי בזה במק"א. ואף דלדינא קשה לסמוך ע"ז לחודא משום דהא מצינו דהחמירו במקום איסור א"א היכא דאתחזקה באיסור א"א דלא למיזל בתר רובא עכ"פ מדרבנן. עכ"ז בנ"ד דיש ס"ס שפיר יש לנו להקל כיון דנגד החזקת א"א יש לנו הרוב הנ"ל. כיון דרוב ימיו הם בריאים דהרוב מסלק להחזקת א"א וע"כ יש לנו ס"ס להיתירא ואין לנו חזקת א"א הסותר להס"ס. ולכן יש לנו להקל ולסדר הגט אחר הבדיקה כיון דהוא עתה בריא אולם ומועיל הבדיקה בנ"ד. ועוד יש לדון להיתירא מה דיש למשקל ולמטרי בעיקר הקידושין שלו. וכמש"כ במק"א לדין הרבה מזה. וע"כ יש להקל ולסדר הגט ממנו בפשיטות בלא חשש כלל. ואחר כותבי כל זה ראיתי בתשובת מוהרי"מ שם שכתב ג"כ להוכיח מהגהת מיימוני דלא כהב"ש ע"ש: סימן ט ב"ה יום כ' כ"ב מ"א תרמ"ח קאוונא כבוד יד"נ ה"ה הרב הגאון הג' פאר הדור כו' כקש"ת מו"ה חיים אליעזר וואקס שליט"א האב"ד דק"ק פיעטרקאוו שוכט"ס. א) אחדשה"ט מכתבו הגיעני במה שדרש כת"ר ממני להזדקק בדבר גט א' שיש על המגרש חשש שוטה וכעין המבואר בח"מ סי' ל"ה סעי' י' הפתאים ביותר שאין מכירין דברים שסותרין כו'. ואם מסבירין לו את הענין שידרשו ממנו הוא מבין ויודע היטב איך ומה לענות. ודעת מעכת"ר להיתירא ע"פ דברי המהרי"ט בסי' ט"ז דכתב בשוטה דאם מסברי ליה וסבר דרק לעדות פסול אבל לענין גיטין וקדושין ומקח וממכר מעשיו קימין. והוכיח כן מהך דב"ב (דף קנ"ה ע"ב) דאמרו שם גבי ההוא דשדא קשייתא בי רבא כו' דאמרו כיון דמסברי ליה וסבר מידע ידיע כו'. והתורת גיטין בסי' קכ"א ס"ק ב' הקשה עליו דהא אמרו שם דהאי דעבד הכי חוצפא יתירה דהוי ביה כו' א"כ היכא דליכא למיתלי כן לא מהני מה דמסברי ליה וסבר פו' והאריך כת"ר בזה וביקש ממני להזדקק לזה לפי דהוא במקום עיגון גדול. וכאשר הנני עוסק ברפואות ב"ה והנני יושב מחוץ לעירי ואין לי הספרים הנצרכים לענין החמור הזה ע"כ קשה עלי לבא בארוכה רק בקצרה: ב) והוא דאף דהתורת גיטין סתר ראיות המהרי"ט בכל זה סיים התורת גיטין שם בזה הלשון אך מי יבא אחר המהרי"ט. הרי דאף דסתר לראיות המהרי"ט מ"מ ס"ל לדינא כהמהרי"ט. אמנם לכאורה נראה להיפך מהך דב"ב דאמרו כיון דמסברי ליה וסבר כו' דמהתם הוא סתירה לדברי המהרי"ט ולא די שנדחה ראייתו אך אדרבה מוכח דלא כהמהרי"ט. דלדברי המהרי"ט דע"י דמסברי ליה וסבר מועיל להוציא מן חשש שוטה דלפ"ז תקשה דלמה צריכים לסיים שם דמה דשדא קשייתא היה משום חוצפא. הא בלא"ה כיון דמסברי ליה וסבר מועיל זה להוציא מן חשש שוטה לפי דברי המהרי"ט א"כ מוכח לכאורה להיפך מן דברי המהרי"ט: ג) והנלע"ד בזה דידוע שיטת הרמב"ם בפ"ט ה' עדות