עין יצחק חלק ב לט

שפיר דיינינן להחזקה משא"כ במה שנסתפקנו על כל המין אם דרכו לנקוב או לא זה דומה ממש לכל ספיקא דדינא דלא דיינינן חזקה דאטו בשביל החזקה כו' וה"נ כן הוא וזהו פשוט וברור בכוונת התב"ש למי שרואה היטב בדבריו הנעימים. והא דעירובין (דף ל"ו) ככר זו היום חול דמספיקא לא נחתא קדושה עי' רש"י שם. יש לומר דלא מטעם חזקה אלא כמש"כ המק"ח סי' תקס"ב ע"ש בסופו ועי' מג"א סימן שמ"ב וקצרתי: ענף יד מה) ועוד נלענ"ד לדון בנ"ד להיתירא אף אם לא היה הגט השני רק גט הראשון בלבד דאף דנימא להסתפק שמא הלכה כמו שכתב הפנ"י דהיכא דאתרעי החזקה דלא מוקמי אחזקה מה"ת או שמא הדין הוא כהפוסקים דהובא לעיל דכתבו דמה דאתרע החזקה דלא מהני אינו רק מדרבנן אבל מה"ת סמכינן אחזקה בכל גווני דאף דלא יהיה הכרעה ברורה בזה דמ"מ יש לדון דבספק קדושין דנולד לנו על האשה זו דלא מיתסרא אלא מדרבנן והוא. דכבר העליתי בספרי באר יצחק" חאהע"ז סי' ו' ענף ט' ובספרי "נחל יצחק" סי' ל"ח ענף ג'. דהיכא דלחד דעה מותר זה בודאי ולחד דעה אסור מספק דדיינינן בזה ספק ספיקא ספק שמא הלכה כהסוברים דמותר בודאי ואת"ל דהלכה כהחולקים אכתי גם לדידהו לא נאסר רק מספיקא ודומה זה לדברי הריטב"א והרשב"א בקדושין (דף ע"ג) דדנו ס"ס בספק רוב וספק מחצה. וכעין זה עירובין (דף ו') בתוס' בשם ר' שמעיה ובחולין (דף כ"ח) בתוס' וכ"כ הב"ש בסי' ע"ז ס"ק י"ז. ובארתי היטב למה אין זה נקרא ס"ס משם אחד ע"ש. וה"ה בנ"ד במה שנסתפקנו על הקדושין שלו דספק שמא הלכה כהסוברים דגם דהיכא דאיתרע מוקמינן אחזקה מה"ת א"כ לפ"ז ליכא חשש איסור דאורייתא כלל על האשה זו. ואת"ל כהסוברים דהיכא דאתרע לא מוקמינן אחזקה גם מה"ת. אכתי גם לדידהו ספק. הוי ע"כ הוי ס"ס המועיל לנו לצאת מאיסור דאורייתא עכ"פ. ואף דאכתי מיתסרא מדרבנן דהא חזקה דאתרעי לא מהני מדרבנן לכ"ע מ"מ הא כיון דהוי ס"ס לצאת מן איסור דאורייתא דיינינן כן וכמבואר בכללי ס"ס של הש"ך ס"ק ט"ז גבי ציר דגים ובסי' ס"ו ש"ך ס"ק י'. וממילא כיון דליכא איסור דאורייתא על האשה הזאת אף בעת שנתקדשה מקודם שקבלה הגט מבעלה. ע"כ שפיר יש לנו ס"ס המועיל ע"י גט הראשון בלבד דאף דספק הראשון נודע מקודם. הא כבר נתבאר לעיל דהיכא דהספק הראשון לא היה אסור רק מדרבנן דבכה"ג דיינינן לצרפו לדין ס"ס אף דלא באו השני ספיקות בבת אחת ושייך לפ"ז כל מה שכתבנו לעיל להיתירא ע"פ גט הראשון בלבד: מו) ועוד נלענ"ד דאף דנימא דהעיקר לדינא כמש"כ הפנ"י דהיכא דאתרע החזקה דזה לא מהני אף מה"ת. מ"מ יש לנו לצרף בנ"ד הספק שיש לנו על הקדושין להספק שיש לנו בהגט אף שנודע מקודם. והוא דהנה בי"ד סי' ס"ו סעי' ד' ובש"ך ס"ק י' גבי ספק דם ביצים אי חלמון או חלבון דע"י תערובות אנו מתירין דהו"ל ספק דרבנן ואע"ג דספק דרוסה שנתערבה אין אנו דנים ספק דרבנן להקל לפי שהספק נולד בדאורייתא שא"ה דיש פוסקים דס"ל דם ביצים דרבנן כו'. ואף דלדינא קי"ל כמאן דס"ל דם ביצים דאורייתא מ"מ לסניף אנו מצרפין הך דעה דדם ביצים דרבנן ולדון עפ"ז לספק דרבנן אף דנודע הספק הראשון מכבר בדאורייתא מקודם שנתערב וכמש"כ הלבושי שרד בסוף ספרו בחדושי דינים ליו"ד סעי' י"ב ע"ש. והטעם נלענ"ד דאף דלדינא קי"ל דם ביצים דאורייתא מ"מ לענין נודע הספק נקטינן לצרפו ולדון ספיקא דרבנן ולקולא משום דהא יש פוסקים דסבירא להו דאף בספק טרפה שנתערבה דיינינן ס"ס אף בנודע וכמש"כ לעיל לישב שיטת הר"ת בזה דלא תקשה עליו מיבמות (דף קי"ג) ואף דקי"ל דלא כר"ת בזה וכמש"כ התה"א ודף קט"ז) והובא בב"י יו"ד סי' ק"י דראוי לחוש לשיטת הר"י וכמש"כ לעיל מ"מ לצרוף לדעת הר"ת יש לנו לצרף שיטת הפוסקים דם ביצים דרבנן ולדון לספק בדרבנן אף דנודע הספק בדאורייתא. או די"ל לפמש"כ לעיל טעם הסוברים דנודע הספק איסור מקודם דלא דיינינן אותו לספק אלא כדין ודאי איסור דהטעם הוא משום דהוי כמו דהוחזק לנו באיסור וכמש"כ לעיל בארוכה. ע"כ יש לומר דהיכא דיש קצת פוסקים דס"ל דעיקר האיסור הוא מדרבנן אף דלא קיי"ל כן לדינא מ"מ לא מקרי זה בשם הוחזק לנו באיסור כיון דלאו כ"ע דינא גמירי. וכעין דברי הש"ך בח"מ סי' מ"ב ס"ק כ"ב דהיכא דאיכא פלוגתא אף דלא קי"ל כן מ"מ יש לומר דהנותן טעה רק היכא דליכא פלוגתא אין לומר שהנותן טעה בכך ע"ש. וכמש"כ מזה בספרי "באר יצחק" חאהע"ז סי' ט"ז סוף ענף א' ובספרי "נחל יצחק" לסי' י"ז סעי' י"ב ענף א' שהבאתי ראיות לזה עי"ש. ולכן ה"ה הכא במה דכתבו הפוסקים דהיכא דנודע הספק בדאורייתא להבעלים דזה לא מצרפינן לספק דרבנן ולס"ס הנולד לאח"ז מהטעם דכיון שכבר הוחזק להבעלים של הדבר שאנו דנים עליו בשם חזקת איסור לפי דהוחזק לו בשם חזקת איסור וכמש"כ לעיל. ולכן היכא דיש דעות דס"ל דאינו אסור מה"ת רק מדרבנן אף דלא קי"ל כן מ"מ לא קרינן ע"ז בשם הוחזק לו באיסור ספק דדאורייתא ע"כ מצרפינן זה הספק לדון עפ"ז לספק דרבנן הנולד לנו לאח"ז או לדין ס"ס. דידוע מש"כ הפוסקים דהספק שאנו דנים בו מצד ספק דרבנן לקולא דה"ה דמצרפינן לדין ס"ס כנלענ"ד טעמו של הדבר במש"כ בסי' ס"ו דכיון דיש פוסקים דם ביצים דרבנן דמקלינן אף בנודע מקודם הספק אף דלא קי"ל לדינא וכמש"כ הלבושי שרד שם. וידעתי למש"כ בביאור הגר"א זצ"ל ביו"ד סי' ס"ו ס"ק ט' בזה. אבל הא לא הובא שיטת הפוסקים דם ביצים דרבנן שם בש"ע רק ס"ל להש"ע דמדאורייתא הוא וכמש"כ הל"ש שם: מז) ויהיה איך שיהיה הטעם של הפוסקים דכתבו שם דהואיל דיש סוברים דם ביצים דרבנן דמקלינן לדון דין ספק דרבנן לקולא אף דנודע הספק בדאורייתא מקודם לפי פסק הש"ע דדם ביצים דאורייתא. דה"ה יש לומר בס"ס דשקולים הם ספק דרבנן וס"ס וכנ"ל וע"כ היכא דיש סוברים דבעת הספק הראשון לא היה איסור דאורייתא רק מדרבנן דמצרפינן אותו אף דנודע מקודם לדין ס"ס אף דבאמת לדינא קי"ל דהספק הראשון מן התורה אסור וזהו כלל חדש הנצרך לתקנת בנות ישראל בכמה מקומות. ולכן בנ"ד כיון דכבר הבאתי בשם פוסקים אחרונים דכתבו דחזקה דאתרעי רק מדרבנן לא מהני דאף דנימא דהעיקר כהפנ"י לדינא דמה"ת לא מהניא חזקה דאתרעי טובא. דעכ"ז כיון דיש סוברים דאין זה רק מדרבנן ובפרט שהבאתי לעיל כמה ראיות לזה. ע"כ יש לנו לדון ס"ס אף דנודע ספק הראשון שיש לנו על הקדושין מכבר ולצרפו לספק השני שיש לנו בעת הגט אף אי נימא דבאמת דעיקר לדינא כהפנ"י. ונ"ד עדיף טפי מהך דיו"ד סי' ס"ו גבי דם ביצים דהא שם בש"ע נקטו לדינא דהעיקר דם ביצים דאורייתא. והכא בנ"ד אינו מבואר בש"ע שום הכרעה כלל למי שהוא ע"ח וע"ש שקדש דכתב הרמ"א בסי' מ"ד דחוששין לקדושין מספק וכמש"כ הב"י בשם ר' ירוחם. וכן ראיתי בר' ירוחם ח' חוה נתיב כ"ב חלק חמישי ע"ש. אבל אינו מבואר להדיא דזהו ספק הנאסר מה"ת וכמש"כ לעיל ע"כ בודאי יש לנו לצרף הספק הראשון שנודע מקודם לדון ס"ס להיתירא. ולכן יש לנו יסוד להיתירא אף אם לא היה רק גט א' בבאברויסק אף אי נימא דהעיקר לדינא כהפנ"י הנ"ל. וכש"כ לאחר שהיה הגט השני בפאריטש: מח) היוצא לנו מכל הקונטרס הזה לפי מש"כ לעיל להוכיח בחזקת פנויה דזה מועיל מה"ת ודלא כדברי הפנ"י לכן יש לנו יסוד להיתירא ע"פ דין ספק ספיקא ספק שיש על הקדושין והספק השני שיש לנו על עת הגט הראשון. וכן נתבאר אף לפי דברי הפנ"י. דיש יסוד היתר ע"פ שני הגיטין שהיו אחד בבאברויסק והשני בפאריטש והם ספיקות הנוטה להיתירא ביותר ודומה לספק הרגיל שכתב המג"ש והמ"י להקל בזה אף בלא נודעו ביחד. וכמו שנתבאר הכל בארוכה: