עין יצחק חלק ב לו

מדרבנן אבל מה"ת הא סמכינן על חזקת פנויה רק דרבנן חשו לבלי להעמידו על החזקה וחיישינן שמא היה אז חלים בעת הקידושין ע"כ יש לנו כח לצרף את הספק הראשון שיש לנו על עת החופה והקדושין והיחוד בפעם א' כנ"ל. אף שנולד ונודע מקודם ולצרפו להספק השני הנולד לנו על הך איתתא והוי ס"ס מעלי' ספק שמא לא הוי א"א מעולם משום שמא היה שוטה בעת הקדושין ואת"ל דהיה אז חלים אכתי שמא היה ג"כ חלים בעת הגט ואף דלא הוי ביחד עכ"ז הא דנין ס"ס כזה. כמו הך דע"ז (דף ט"א) שמא לא עבדום ואת"ל עבדום שמא בטלום וכעין זה בפסחים (דף ט') שמא לא הוי ואת"ל הוי שמא אכלתיה. ואף דמהתם אין ראיה בנודע הספק הראשון מתחלה די"ל דהתם מיירי בלא נודע ספק א' מקודם. עכ"ז הא כבר הוכחתי מהך דנדה ודף ט"ו) וכתובות (דף י"ד) דאף בחשש דאורייתא היכא דמה"ת יש חזקת היתר רק דרבנן חששו לבלי לסמוך על החזקה ואסרו דמצרפינן זה לספק השני שנולד לנו לאח"ז. דכללא הוא דכיון דלא נאסר הספק רק מדרבנן אז אף בנודע ספק א' מקודם ג"כ מצרפינן זה להספק השני הנולד לאח"ז. והלה בנ"ד דמצרפינן הספק הראשון על עיקר הקדושין כיון דרק מדרבנן הוא מה דחששו להחמיר בספק ושלא להעמידו על החזקת פנויה כיון דאתרעי וכיון דאינו רק מדרבנן ע"כ הוי ס"ס מעליא בגוף הך איתתא אף דנודע ספק א' מקודם: לד) וראיתי בכללי חזקה מהגאון בעל מג"ש ופנ"י והם בתשו' בית אפרים ליו"ד ח"ב אות י"ב שכתב לדון בהך דנדה (דף ט"ו) הנ"ל וכתב כמו שכתבתי דכיון דהוי דרבנן שרינן אף דלא הוי שני הספיקות בבת אחת ועוד כתב דשא"ה דהוי ספק הרגיל ע"ש. וכעין זה ראיתי במנחת יעקב כלל מ"ג כ"ק כ"ז שכתב להעיר בהך דנדה ומחלק ג"כ דשא"ה דהוי ספק הרגיל ע"ש וכתבו בהערתם משם רק בקצרה. ואנכי ב"ה בארתי לעיל היטב בהסבר נכון. והנה עיקר החלוק שכתבו דשא"ה דהוי ספק הרגיל זהו דוחק ויש לי הרבה ראיות לזה והעיקר כמו שנראה מן הש"ך ופשט דברי הרמ"א בי"ד סי' ק"י סעיף ט' דבדרבנן בכל גווני דיינינן ס"ס ועוד דאף אי נימא כדבריהם לחלק כן. ג"כ יש לנו יסוד דהתירא לפ"ז דהא גם בנ"ד מקרי ספק השני כמו ספק הרגיל דהתם. דהנה עיקר הסברא דספק הרגיל שכתבו הוא ע"פ דברי התוס' פסקים ודף ט') דספק הרגיל וקרוב לודאי כו' דזהו משום דהדעת נוטה לזה הספק. וה"ה בנ"ד דהא בעת הגט שהיה בבאברויסק השיב להם על כל השאלות דבסדר הגט דהאידנא הכל כהוגן ולא ראו ממנו כלום שיעשה מעשה שטות. דכבר נתבאר בשם תשובת מוהרי"מ סי' ל' דכתב דיש מקום לומר דזה יהיה מועיל כמו הבדיקה דנאמר בש"ס. ואף דלדינא קשה לסמוך ע"ז מ"מ הא הדעת נוטה ביותר דהיה אז חלים ונקרא זה כעין ספק הרגיל דמצרפינן בכה"ג להספק הראשון אף דנודע עקודם כמש"כ המג"ש והמ"י. והעיקר דיש לנו לסמוך על הש"ך שכתב בפשיטות דבאיסור דרבנן סמכינן על ס"ס אף בנודע ספק ראשון מקודם וכפשט לשון הרמ"א ביו"ד סי' ק"י סעיף ט' הנ"ל א"כ יש לנו יסוד נכון להתירא בעז"ה: לה) וכ"ז הוא לפי מה דנתבאר לעיל בעז"ה דלא כהפנ"י דכתב דהך דיבמות (דף קי"ג) באשת חרש דחייב א"ת דזהו משום דאתרע החזקה דפנויה מה"ת דהא הבאתי ראיות נכונות דלא כדברי הפנ"י הנ"ל בזה. ועוד נלענ"ד לדון בזה אף לדברי הפנ"י דלפ"ז יש בנ"ד בספק הראשון שנודע לנו בעיקר קדושין שלו איסור דאורייתא ולפ"ז אין לנו כח לדון להך ס"ס לפי דהא העיקר לדינא כמש"כ הרמ"א דבדאורייתא אין לצרפו לס"ס היכא דנודע ספק הראשון מקודם ספק הב'. עכ"ז יש לנו מקום לדון יסוד היתר גם לפי דברי הפנ"י והוא דהא בנ"ד לאחר גט הראשון שהיה בבד"צ בבאברויסק היה גט שני לאח"ז בק"ק פאריטש א"כ לפ"ז יש לנו יסוד נכון בעז"ה לדון דין ספק ספיקא המועיל אף לפי שיטת הפנ"י כפי שיבואר בעז"ה. והוא. דבגט שהיה בפאריטש מתחלה בעת שבדקו אותו בבדיקת הפירות השיב פ"א דאצלו קיץ וחורף שוים ואח"ז השיב על כל מה ששאלו ממנו כהוגן א"כ י"ל דאף דאין לסמוך על הגט הזה מ"מ מידי ספיקא לא נפיק. ואפשר לומר דמה דהשיב כן הוא לפי דבעיירות גדולות יש פירות גם בימות החורף אשר באים מחו"ל. וי"ל דגם הוא יודע מזה וע"כ השיב כן. אך זה קשה לפרש בדבריו. אך העיקר הוא כן דאף שכתב הטור בסימן קכ"א בנשתתק דאם ישיב הן ודאי שוטה הוא ואין מועיל לו שום בדיקה וכמ"ש הט"ז שם. אך ז"א רק בנשתתק דס"ל להטור דעיקר הספק הוא בהך נשתתק אם הוא שוטה או פקח והתועלת מן הבדיקה לברר לנו דאינו שוטה רק פקח. אבל בע"ח וע"ש לא מספקינן ביה. ועיין בטור ובית יוסף שם. וע"כ כתב הטור דאם השיב הן על בדיקת הפירות דחשבינן ליה לודאי שוטה כיון דהספק הוא רק אם הוא שוטה לגמרי או פקח לגמרי אבל לא בע"ח וע"ש: לו) ובנ"ד דהוא בחשש ע"ח וע"ש משום דאם נימא דהוא שוטה גמור א"כ לפ"ז בודאי אין שום חשש בנ"ד. דהא לפ"ז אין מקום לחוש לקדושיו והעיקר מה דיש לחוש בנ"ד הלא הוא דשמא היה בע"ח בעת קדושין. ועכשיו בעת הגט שמא היה בע"ש. ולפ"ז אף דמעיקרא בעת שבדקוהו בבדיקות הפירות השיב פ"א שלא כהוגן. אבל אח"ז שבדקוהו בכמה ענינים והשיב הכל כהוגן א"כ יש להסתפק עדיין דשמא אחר שהשיב פ"א שלא כהוגן דשוב אח"ז היה פקח כיון דהשיב הכל כהוגן לאח"ז. ואדרבה הדעת נוטה לומר דהיה גט כשר כיון דבהרבה ענינים דשאלוהו תיכף אחר פ"א שהשיב שלא כהוגן לאח"ז השיב על כל דבר כענין וצוה לכתוב הגט והשיב על כל השאלות שבסדר הגט. ועכ"פ הוי ספיקא מעליא אם הוא גט כשר או לא. ולפ"ז יש לנו היתר מרווח גם לפי שיטת הפני יהושע דכתב דלכן באשת חרש חייב א"ת לפי דאתרע הך חזקת פנויה גם מה"ת. מ"ט יש בנ"ד היתר והוא דהא כבר כתבנו דיש בנ"ד ס"ס ספק שמא היה בעת הקדושין שוטה ואת"ל דהיה פקח אז אכתי ספק שמא היה פקח גם בעת הגט שהיה בבאברויסק. ומה דבאמת לא סמכינן על ס"ס הזה הוא לפי דהספק הראשון נודע ונולד מקודם ספק השני וכמו דמוכח מהא דיבמות (דף קי"ג) באשת חרש אליבא דר"א קדושי מצי מקדש גרושי ל"מ מגרש וכמש"כ בחדושי רע"א זצ"ל שם: לז) והנה מה דכתב הרמ"א ביו"ד סי' ק"י סעי' ט' דבדאורייתא בעינן שיודעו שני הספיקות ביחד טעם הדבר הוא לכאורה. לפי דכיון דבעת שנודע הספק הראשון היה אז הדין להחמיר ע"כ הוי זה כמו דהוחזק לנו הענין הזה באיסור וע"כ אף דנולד שוב לאח"ז עוד ספק שני לא מהני דהוי כמו אתחזק איסורא מכבר. וכעין זה מצינו ביו"ד סי' י"ח סעי' י"ג הואיל ויצא הדבר בהיתר כו'. דזהו משום דהוחזק לנו בהיתר כו'. וכעין זה מצינו בכתובות (דף ע"ה) במה דאמרו אין מחזיקין מרשות לרשות. דאף דאם נימא דהמומין הי' בה מקודם שנתארסה וניסת א"כ ממילא לא נכנסה מעולם לרשות הבעל ועכ"ז כיון דהוחזקה לפנינו שנכנסה לרשות הבעל ע"כ דיינינן כן. ועפ"ז יש ליישב מה שהקשה הפר"ח שם בס"ק כ"ב ע"ש וקצרתי. וכעין זה הוא בתוס' גיטין (דף ב') סוף ד"ה ואם יש עליו עוררים כו' שכתבו למעלת כיון דהוחזק בהיתר וכדברי הרמב"ם פ"ט הלכות נזירות ובפט"ז הלכות סנהדרין ה"ו ועי' בכתובות וד' כ"ו ע"ב) תוס' ד"ה אנן אחתינן כו' מש"כ שם בשם ר"י בר"ב לחלק וקצרתי. ועפ"ז יש מקום לחלק דשאני ספק דפלוגתא דנודע ספיקו מקודם וכמש"כ הפרמ"ג יו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק א' שכתב לחקור בספק אחד ע"י פלוגתא וספק השני ע"י תערובות והביא שם דברי השבות יעקב ע"ש. ובאמת מצינו כטין זה בש"ך יו"ד סי' נ"ז ס"ק נ"א בשם תה"ד שכתב דלא דמיא ספיקא דפלוגתא לספיקא בגוף המעשה וכ"כ בש"ך בשמו בסי' כ"ג ס"ק י"ח עי"ש. ולפי דעתי יש מקום להסביר זה כיון דעיקר הטעם דמחמרינן בנולד ונודע הספק מקודם הוא לפי דכיון דהחמירו בזה אז קודם ספק השני א"כ הוי כמו