עין יצחק חלק ב לה

ע"ב) ד"ה אי למיתב לה כתובה כו' דכתבו וי"ל דלא חשיב ס"ס כה"ג משום דהאי ספיקא שמא באונס היה לא חשיב ספיקא גמורה למיתב לה כתובה דאימור קודם שנתארסה נאנסה כו' וה"ה בנ"ד אף דלכאורה יש לדון ס"ס להחמיר דשמא היה חלים בעת החו"ק. ואת"ל דהיה אז שוטה אכתי ספק שמא היה חלים אח"ז בעת שנתיחד עמה אח"ז בפעם ראשונה כנ"ל. עכ"ז הא יש ס"ס לסתור את הספק השני.. ע"כ על כל האופנים יש לנו החזקת פנויה המבררת לנו לומר דאין בנ"ד חשש ספק קדושי דאורייתא הן על עת החופה והן על עת היחוד. ובעת היחוד יש לנו ס"ס הנ"ל ועל עת החופה יש לנו חזקת פנויה וכן יש הך חזקה גם על עת היחוד. לכן יצאנו בנ"ד מחשש איסור דאורייתא רק מדרבנן חיישינן שמא היה אז חלים וכמש"כ הרמ"א בסי' מ"ד סעי' ב' כנ"ל: כט) ודע דלכאורה יש להעיר ג"כ בהא דיבמות (דף נ"ו ע"א) גבי פלוגתת רב ושמואל דהתם דאמרו מיתיבי בת ישראל פקחת כו' מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת. בשלמא לרב כו' אלא לשמואל קשיא עכ"ל הש"ס. וקשה הא יש לומר דשמואל לשטתו דס"ל ביבמות (דף קי"ג) לחד לישנא דחרש הוי ספק משום דהוי ע"ח וע"ש. א"כ לפמש"כ התוס' כתובות (דף נ"ח) ד"ה ואפילו כולן כו' בשם ר"ת דמאי דדריש בגמ' קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו אסמכתא הוא דמדאורייתא מיכל אכלה ולפ"ז עכשיו כשכנסה החרש יש לנו לדון מצד ספק דרבנן ולומר דהיה ע"ח בעת שכנסה. ומצד חזקת איסורא הא איתרע החזקה כשכנסה. וכש"כ להסוברים דאף באתחזק איסורא ספק דרבנן לקולא. אך יש לדחות זה דדוקא היכא דהיבם ראוי להאכיל בזה אמרו דמה"ת אוכלת בזיקת היבם אף שמת הבעל משא"כ היכא דהיבם אינו ראוי להאכיל כמו ביבם חרש. ואפשר לומר עדיין דזה מקרי ג"כ ראוי להאכיל כיון דבעת שהוא חלים ראוי להאכיל עכ"פ. ואף דהוי בכל שעה בספק לנו עכ"ז הא מה"ת יש לנו לדון בזה לחזקת היתר שאכלה בחיי הבעל. ויש להאריך בזה ולישב באופן אחר ואכ"מ: ענף י ל) נחזור לעניננו דנתבאר דמי שמוחזק לנו בע"ח וע"ש שקדש אשה דאף דחוששין לקדושיו מ"מ אין זה רק מדרבנן. ונקדים למש"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י סעיף ט' על מש"כ הרמ"א שם וי"א הואיל והספק הוא איסור דאורייתא כו' וכתב הש"ך שם בס"ק ס"ב דלטעם המחבר אפי' היה הספק הראשון מדרבנן לא בטל ולטעם הרב בטל כו' וחזינן דדוקא היכא דספק הראשון מתסר מה"ת בזה כתב רמ"א להחמיר היכא דנודע ספק הראשון מקודם ספק הב'. אבל היכא דספק הראשון לא מתסר רק מדרבנן אז מהני ס"ס אף אם נודע ספק הראשון מקודם. והמחבר שם דמחמיר הא הטעם הוא הואיל דספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות. וגם הא כתב הש"ך שם די"ל דאף המחבר ל"ק אלא היכא דספק הראשון אסור מה"ת כו'. ונראה לי להוכיח דהיכא דספק הראשון לא נאסר רק מדרבנן דכה"ג דיינינן ס"ס אף אם ספק הראשון נודע מקודם. דהא איתא בנדה (דף ט"ו) כל הנשים בחזקת טהרה כו' אפי' הגיע שעת וסת נמי מותרת כו' אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה משום וסתות דרבנן ולא נאסרה רק מספק שמא ראתה והו"ל ס"ס ספק שמא לא ראתה ואת"ל ראתה ספק שמא טבלה. וכן פסקו בטוש"ע לי"ד סי' קפ"ה סעיף י"ד והא התם ספק הראשון נולד ונודע מקודם דמחשב ימי וסתה. ובאמת רש"י בנדה שם בד"ה מחשב ימי וסתה כו' כתב אם שהה בדרך שבעה ימים כו' ואפשר לומר דכתב כן משום דכיון דהיה בדרך בעת הזאת ע"כ לא מקרי הספק הראשון שמא ראתה לנולד ונודע הספק הראשון מקודם כיון דלא היה אז בעיר אצלה. אבל באמת הא מבואר בטי"ד בזה"ל הבא מן הדרך וכן השוהה עם אשתו בעיר והגיע עת וסתה אסור לבא עליה כו' בד"א שלא שהה כו' אבל אם שהה כו' בא עליה כו' עכ"ל הטור. וכן סתם השו"ע שם וכתב דאם שהתה אחר הוסת כו'. ומבואר בטור להדיא דגם בשוהה עם אשתו בעיר ושהה אחר הוסת שעור שתטבול דבא עליה כו' הרי דאף בנולד ונודע הספק דשמא ראתה מקודם דהגיע הזמן שעור שתספור ותטבול אפ"ה מותרת מטעם ס"ס משום דוסתות דרבנן ולא נאסרה מה"ת משום דמוקי אחזקת טהרה רק דרבנן חששו להחמיר בזה ולא לסמוך על החזקת טהרה לכן מהני ס"ס אף בנודע מקודם לספק הראשון מקודם דהגיע הזמן להסתפק בספק שני ומצרפינן גם הספק הראשון לספק השני ודיינינן ס"ס להתירה: לא) [ובהא דפירש רש"י שם בד"ה מחשב ימי וסתה אם שהה בדרך כו'. יש לומר בכוונת רש"י בזה לפי מה שכתב רש"י שם דמ"ד וסתות דאורייתא הלמ"מ דמחזקינן לה בטומאת ספק וי"ל דסבירא ליה לרש"י דר"י ס"ל וסתות דאורייתא דאי וסתות דרבנן לא בעי מחשב לפרש"י בהא דרבה בר ב"ח. והוי ס"ס לדידיה דוסתות דאורייתא הוא משום ספק ועי' מעדני יו"ט ריש נדה ועי' בר"ן פ"ב דשבועות ובהה"מ פ"ד דא"ב בשיטת הרי"ף והר"מ וא"כ הא הספק הראשון מדאורייתא אסור ובכה"ג הרי לא מהני ס"ס בלא נודעו ביחד, ולכן כתב רש"י אם שהה בדרך כו' וכיון דהיה בדרך בעת ההיא לא מקרי הספק שמא ראתה לנולד ונודע קודם. ועי' בר"ן שבועות שם וקצרתי] ויש לי להאריך בזה. אך אין אנו צריכים לזה דהא מבואר בטור להדיא דאף בהיה בעיר דיינינן כן. וכן נראה משמעות פשט הש"ע שם כנ"ל. א"כ מוכח מזה דהיכא דספק הא' אינו נאסר רק מדרבנן. דאז אף בנודע ספק אחד מקודם ג"כ מצרפינן אותו לס"ס כיון דהוי הספק על גוף אחד דבזה אף המחבר בי"ד סי' ק"י סעיף ט' מודה בזה וכמש"כ הש"ך שם. וכן מוכח ממה דאמרו בנדה שם אבל ודאי ראתה כו' דמשמע דאם לא היה ראיה ודאית אז בכל גווני דנינן ס"ס אף בנודע לידת ספק אחד מקודם: לב) וכן מוכח מהא דכתובות (דף י"ד) אלמנת עיסה כשרה משום ס"ס. וקשה הא ספק הראשון שיש בספק חלל הוא נודע מקודם שנטמע הספק חלל בהמשפחה ואפ"ה מצרפינן אותו לס"ס. וע"כ מוכח מזה דכיון דהך ספק חלל אינו רק מדרבנן וכמש"כ התוס' בגטין (ד' ע"ח) בד"ה והא א"א לצמצם כו' דכתבו וא"ת נימא אוקי תרי כו' ואוקי בחזקת א"א. וי"ל דספיקא דרבנן הוא. ועיקר הך מלתא דאלמנת עיסה שנטמע בה ספק חלל הא פרש"י שם דזרק לה גט וספק קרוב לה ומת כו' א"כ מה"ת אמרינן אוקי אחזקת א"א. ורק מדרבנן החמירו שלא להעמידו על החזקה ע"כ ממילא דינו להיות ספק חלל מדרבנן והוי ספקו אסור רק מדרבנן. ע"כ שפיר מצרפינן אותו לספק השני הנולד לנו לאח"ז ולדון ס"ס להתירא. ועי' בפנ"י בסוגיא שם ובב"ש אה"ע סי' ב' ס"ק י"ד קושית הגאון ר' הילמן מפראג ז"ל. והפנ"י בק"א לכתובות שם כתב דנעלם מהם דברי הרשב"א בתשו' סי' ת"א ובאמת עפ"ז כתבתי בספרי נחל יצחק בקונטרס באור ספק תקנה ענף וא"ו בהג"ה לתרץ קושיתם במה שהקשו דהא הו"ל ספק בגוף ספק בתערובות ע"ש ואכ"מ. עכ"פ מוכח מזה דאף בחשש א"ד כיון דמה"ת מוקמינן אחזקה רק דרבנן החמירו לבלי לסמוך על החזקה ע"כ מצרפינן גם ספק הראשון להספק השני שנולד לאח"ז. וכמו דהוכחתי מהך דנדה (דף ט"ו) בספק ראתה וס' טבלה כנ"ל. ויש לנו עוד להאריך בזה אך באמת אין מן הצורך להאריך יותר כיון דכתב הש"ך דבדרבנן מצרפינן ספק הראשון אף שנודע מתחלה ע"כ אין לנו לחלק בזה כלל. וכן במש"כ המג"א בסי' תל"ט ס"ק ג' אין מזה סתירה לדברינו וקצרתי. ובפרט דהא נתבאר בהוכחות כנ"ל: ענף יא לג) וע"כ יש לנו יסוד דהתירא בעז"ה בנ"ד. והוא דהא נתבאר לעיל דעיקר חשש א"א בנ"ד אינו רק