עין יצחק חלק ב כט

החזקת איסור דא"א כיון דהי' הגט לפנינו עכ"פ. ואף דיבואר לקמן דחזקה דאיתרעי דלא מהני אין זה רק מדרבנן. מ"מ הא בנ"ד יש לנו מה"ת ס"ס מעליא ורק מצד דרבנן יש לנו להחמיר מצד חזקת איסור אף לשיטת הרמב"ם דס"ל דהוי פסול מדרבנן א"כ הא מדרבנן לא מהני חזקה דאתרעי עכ"פ. וע"כ אף דהוי ספק דרבנן במקום חזקת איסור דא"א ג"כ יש לנו מקום להקל לכאורה: ח) אך באמת זה אינו ברור. בפרט דהעיקר הוא דאין לסמוך על מה שמשיב ע"פ סדר גטין דהאידנא וכמש"כ מוהרי"ם בעצמו. ועוד יש לנו מקום לחוש ביותר בנ"ד לפי מה שכתבו הבד"צ דק"ק באברויסק דהם לא ידעו כלל שהמגרש הוא בחשש ספק שוטה א"כ זה דומה למש"כ הש"ך ביו"ד סימן ל"ו ס"ק ל"ד דאם לא הרגישו בעת שנפחו להריאה שיש שם מחט לא סמכינן ע"ז משום דהוי אז מלתא דלא רמיא עליו לדקדק כ"כ בזה. וכמש"כ הפרמ"ג שם דדמיא לשומן בפסח וכה"ג טובא. אך יש לחלק דשא"ה במחט בהריאה כיון דלא ידעו מן המחט א"כ לא היו צריכים לדקדק כ"כ בעת שנפחוה דהא מה שנפחו להריאה אין זה מן הצורך כ"כ רק מצד חומרא בעלמא וכמבואר ביו"ד סימן ל"ט סעיף א'. אבל בהשאלות שבסדר הגט הא זהו ע"פ דין דמחויבים לשאול ממנו כל השאלות שבסדר הגט ע"כ כיון דאומרים דהי' משיב על הכל כהוגן א"כ ממילא סמכינן ע"ז להיות נחשב זה לבדיקה להוציא מן חשש ספק שוטה ג"כ ואין זה מקרי מלתא דלא רמיא כו'. ועוד דהא כתב בבית אפרים לי"ד סימן ל"ו ס"ק רכ"ז לחלק דאם היו שני בודקים מעידים שבדקוה יפה אז עדיף יע"ש וכה"ג כתבתי בספרי נחל יצחק סימן ל"ו סעי' א' לחלק בכה"ג בין ע"א לשני עדים והארכתי עפ"ז בהא דראש השנה (ד' כ"ד) כו' ע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דהב"ד מעידים דהשיב על כל השאלות דסדר גיטין כהוגן. ע"כ יש לאמר דזה מועיל כמו הבדיקות המבוארות בש"ס אף דלא ידעו שהוא ע"ש וע"ח. אבל לדינא קשה לסמוך ע"ז משום דהדעת נותנת דלא יוכל להחשב מה דמשיב כראוי על השאלות שבסדר הגט כבדיקה המבוארת בגמרא וכמש"כ הבית מאיר בסי' קכ"א שמביא דברי הנו"ב והירושלמי והשיג עליו ע"ש בארוכה. א"כ לא הי' שום בדיקה כלל בעת שצוה לכתוב וליתן הגט וא"כ הו"ל ספק בדאורייתא וגם הא אתחזק איסורא דאשת איש ע"כ קשה לסמוך על הגט שהי' בבאברויסק. וכן הגט השני שהי' בפאריטש הא על בדיקת הפירות השיב שלא כהוגן א"כ הא מבואר בטור סימן קכ"א דאם השיב "הן" בימי החורף דה"ז שוטה ואין מועיל לו אח"כ שום בדיקה וכמש"כ הט"ז שם סעי' ז' וכמש"כ הרשב"א בחדושיו לגיטין (ד' ע' ע"ב) והובא בבית יוסף סימן קכ"א. א"כ בנ"ד מיד שהשיב כי אצלי ימות החורף והקיץ שוים א"כ דינו כשוטה ולא מהני לי' שום בדיקה אח"ז. ע"כ ננעלו דלתי ההיתר מן שני הגטין שנתן לה ואין בכחי לדון להיתרא לכאורה: ענף ג ט) ועכ"ז מחמת גודל העגון ראיתי לפתוח בהיתר והוא דעיקר הקדושין דהי' בנ"ד אינם קדושין וודאים דהלא זמן קצר מקודם שנשאה בחופה וקדושין הי' עושה מעשה שטותין גדולים כאלה המבוארים בש"ס ואח"ז במשך זמן מועט שהוקל חליו הי' החופה והקדושין ושני עדים העידו שהי' אז בחולי מרה שחורה מאד ועיניו הי' מלוטשות וזהו הכל כדרך המשוגעים גמורים א"כ כיון שהי' שוטה גמור במשך זמן מועט מקודם וגם אחר החופה במשך זמן שב לשטותו לגמרי א"כ הא מבואר בפוסקים אחרונים ובחתם סופר ח"ב אהע"ז סימן ב' דכ"ז דלא ראינו ממנו זהירות יתירה דינו כשוטה. אך לכל הפחות אף דנימא דהוא ע"ח וע"ש ויש לחוש שמא הי' בימי חלימתו בעת שקדשה. מ"מ מידי ספקא לא נפיק דהא מי שהוא ע"ח וע"ש כ"ז שלא נבדק ע"פ הבדיקות הנאמרים בש"ס הוא בחשש ספק שוטה לכ"ע. ואף אם נבדק ג"כ הרבה פוסקים ס"ל דאם אין לו עת קבוע לא מהני בדיקה ובנ"ד שלא נבדק בעת החופה בודאי הוא בספק שוטה. וגם הא ידוע שהי' אז בחולי מרה שחורה מאד. והנה כבר נתוכחו גאונים הקודמים בענין חולי מרה שחורה. והבית אפרים והובא בשו"ת מוהרי"ם סימן למ"ד כתב דיש חולי מרה שחורה שנוגע בראשו ומבלבל מוחו ויש חולי מרה שחורה שאיננו נוגע עד מוחו. והנה במי שלא נראו בו סמני שטות כלל רק חולי מרה שחורה בלבד אף דיש להסתפק שמא הוא בחולי מרה שחורה שנוגע בראשו עכ"ז נראה לי לדון בזה להקל בנתן גט משום דהא יש לו חזקה שנתבררה מקודם שנחלה על חולי מרה שחורה וגם יש לדון בזה למיזל בתר רובא דהא רוב אנשים הם אינם שוטים וכמש"כ הטורי אבן בחגיגה (דף ג') דלכן תלינן באימור כו' משום דיש לנו למיזל בתר רובא וכן הא יש לו חזקת הגוף מעליא וכעין שכתבו התוס' בחולין (דף מ"ג) על ישב לו קוץ בוושט דנימא דנשחטה הותרה דאף דאתרע עכשיו מ"מ כיון דיש לו חזקה דנתבררה בשעתו סמכינן ע"ז וכמש"כ התב"ש להסביר זה היטב בסימן כ"ט משא"כ במי שידוע לנו דהוא ע"ש ועשה מכבר הרבה סמני שטות דליכא למיזל בזה בתר רובא דהא ידוע לנו דיצא כבר מן הרוב דהוחזק לנו בע"ש. וכן חזקת הגוף ליכא למידן בי' ע"כ בודאי יש לנו לחוש שמא החולי מרה שחורה דיש בו דנגע בראשו ובמוחו. וכיון דעשה בזמן קצר מקודם הרבה שטותים גדולים וכן בזמן מועט אח"ז ע"כ בודאי יש לנו להסתפק בו שמא הי' שוטה בעת הקדושין כיון שלא נבדק: י) וגם הא העיד ע"א אשר בעת שהי' תחת החופה רצה ליפול על הארץ כדרכו בעת השגעון ולא הניחוהו קרוביו. וידוע שטת כמה פוסקים דהיכא דלא אתחזק איסורא יהי' ע"א מהימן אף בדבר שבערוה וכמש"כ המהרי"ק בסימן ע"ב וכבר האריכו כמה אחרונים בזה הש"ש שמעתתא ו' פ"ג והפתח הבית סימן י' שורש ב' והביא בשם הנו"ב דס"ל בפשיטות דמהימן וכן האריך בזה בספר שער המשפט בסימן ל"ג וכן יש לי רוב אריכות דברים בזה ולישב סתירת דברי הר"ן בגיטין פ' התקבל למש"כ הר"ן בקדושין פ"ג והוכרחתי לקצר באמצע. עכ"פ הא יש הרבה פוסקים דס"ל דאף בדבר ערוה נאמן ע"א בלא אתחזק אסורא וע"כ בנ"ד דאנו דנים על הקדושין דלא אתחזק אסורא. ועוד יש לנו חזקת פנוי' ע"כ הוי עכ"פ ספק שוטה. אך זולת הע"א הלא יש להסתפק עליו כיון שהוא ע"ח וע"ש דשמא הי' בעת הקדושין בימי שטותו וכן מחמת חולי מרה שחורה שהי' בו במאד אז. ע"כ הוי זה ספק דשמא לא הי' ממש בהקדושין כלל דהי' אז שוטה וכמש"כ הרמ"א באהע"ז סימן מ"ד סעי' ב' דע"ש ועתים צלול ולא ידענו העת שהוא עומד בדעתו חוששין לקדושין אבל אינם קדושין ודאין. ומה גם בנ"ד ע"פ מה שנתבאר דאינם קדושי ודאי רק הוי קדושי ספק: יא) ולפ"ז אפתח בע"ה בהיתרא. ונקדים בהא דיבמות (דף קי"ג) בעי רב אשי מ"ט דר"א מפשט פשיטא לי' דחרש דעתא קלישתא הוא ומיהו מספקא לי' אי דעתא צילותא כו' והכא ה"ט דע"ח ע"ש למאי נפ"מ להוציא אשתו בגט אי אמרת כו' ואי אמרת ע"ח וע"ש קדושי מצי מקדש גרושי לא מצי מגרש. וקשה הא יש בזה ספק ספיקא ספק שמא הי' שוטה בעת הקדושין ושמא הי' פקח בעת הגט ואף דספק השני הוא נגד חזקת א"א דהא את"ל דהי' פקח בעת שקדשה א"כ בספק שמא הי' פקח בעת הגט א"כ יש אז חזקת איסור דא"א. עכ"ז כיון דהספק הראשון הוא על עיקר הקדושין שפיר דיינינן ס"ס כזה וכעין הא דפסחים (דף ט') ספק הוי ואת"ל הוי אימור אכלתי' וכן בע"ז (דף מ"א ע"ב) אימור לא עבדום ואת"ל עבדום אימור בטלום וכן הוא בנדה (דף ט"ו) ספק לא ראתה ואת"ל ראתה שמא טבלה והדברים ארוכים וקצרתי. וכן ראיתי בחדושי רע"א ליבמות שם שהקשה כן ותירץ דכל ס"ס צריך שיהי' ב' הספיקות נולדים יחד וסיים ומכאן ראי' לדין זה עכ"ל. ובאמת קי"ל לדינא בי"ד סימן ק"י סעי' ט' דבעינן נודעו ב' הספיקות ביחד. וכ"כ המג"א סי' תל"ט ס"ק ג' ע"ש. והנה מלשון משמעות המחבר שם ביו"ד סי' ק"י סעיף ט' נראה דאם לא הי' ספק בגוף ספק בתערובות נחשב לס"ס מעליא אף דנודע ספק הראשון מקודם לידת ספק השני. וע"ש בש"ך ס"ק ס"ב. וביותר נראה כן מתוס' ביצה (דף ג' ע"ב) ד"ה ואחרות באחרות כו' שהקשו שם דיהי' מותר משום ספק ספיקא. וע"כ לא