עין יצחק חלק ב כח

(דף ג') דלכן תלינן שם בספק אימור כו' משום דרובא דאינשי לאו שוטים הם ע"כ ה"ה הכא לאחר שנבדק דלא חיישינן שמא אח"כ נתקלקל נהי דחזקה לא שייכא הכא משום דהוי כמו מקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטין כמש"כ בתשו' הר"ן וביו"ד סימן ר"א עכ"ז רוב יש לדון בזה דהא רוב אינשי לאו שוטים הם. וכ"ז דלא ראינו קלקול ממנו אמרינן דהוא חלים עדיין ולא יצא מכלל הרוב ב"א שאינם שוטים ודמיא לגבינות דיו"ד סימן פ"א דדיינינן להך רובא אף דהוי חזקה שאינה מבוררת עכ"ל בקצרה. אבל לענ"ד אין זה ברור דהא ידוע מש"כ הדרכי משה ביו"ד סימן ל"א בראש בהמה שהי' בו מים דהואיל דיש כאן ריעותא אין להכשירו והובא בש"ך יו"ד סימן נ' ס"ק ג' והתבואות שור בסימן כ"ט ביאר היטב לכוונת הרמ"א דלכן לא שייך לדון בזה להך רוב בהמות כשרים דהא חזינן דיצתה מכלל הרוב דהא רוב בהמות אין להם מים בראש כלל. ודומה להך דכתובות (דף ט"ז) רוב נשים בתולות ניסת יש לה קול וזו מדלית לה קלא איתרע לי' הך רובא. משא"כ בגבינות דעל זמן מעיקרא דדיינינן לא הי' אז שום ריעותא כיון דאמרינן דהשתא הוא דיצאת מן הרוב כ"ז הוא קוטב דברי התב"ש שם: ד) וראיה לדברי התב"ש הנ"ל מבכורות (ד' מ"ב ע"ב) גבי מה דמקשה שם וליחוש שמא נהפכה זכרותו לנקבותו א"ל כמאן כר"מ דחייש למעוטא כו' אפי' תימא רבנן הואיל ואישתני אישתני כו' דכ"ע אמרי' הואיל ואישתני אישתני כו'. הרי להדיא דמצינו בש"ס כסברת התב"ש דהואיל דיצא בענין אחד מן הרוב חיישינן שמא יצא גם בהענין האחר מהרוב ויש להאריך בזה. א"כ ה"ה בהוחזק לנו האיש שהוא ע"ח וע"ש מכבר א"כ כבר יצא האיש הזה כבר מן הרוב דהא רובי דאינשי הם לאו ע"ש וע"ח. ע"כ אף לאחר שנבדק. עכ"ז יש לחוש שמא נתקלקל תיכף לאחר שנבדק. ונידון זה גרוע ביותר מהא דמים בראש דשם כתב החו"ד ביו"ד סימן נ' לחלוק על התב"ש בזה ומחלק דשאני בהך דמים בראש אף דיצתה מן הרוב דאין להם מים בראש עכ"ז אכתי יש לדון להרוב בהמות כשרות הם ע"ש. אבל בנ"ד כיון דידוע דהאיש הזה הוא ע"ח וע"ש ע"כ בודאי יש לחוש שמא כעת הוא ע"ש כיון שדרכו בכך להתחלף בזה. לכן ברור ופשוט דלא שייך כלל לדון בזה להך רובא כלל משא"כ בנדון הט"א דאם נימא דקררא אחדי' שפיר כתב לדון הך רובא דאינשי דאינם שוטים משום דאז לא יצא מכלל הרוב מעולם. משא"כ בנ"ד דיצא כבר מן הרוב ע"כ אין זה דומה כלל ופשוט: ענף ב ה) ובעיקר טעם שטת הסוברים דבע"ח וע"ש מהני בדיקה באמת צריך ביאור לסברתם דאמאי לא ניחוש שמא אחר הבדיקה נתקלקל כיון דהוחזק בע"ח וע"ש. ואפשר דטעמם הוא דכיון דאחר הבדיקה מיד שאמרו לו נכתוב גט לאשתך השיב שיכתבו גט לאשתו וציוה לכתוב אף שזה אינו בכלל הבדיקה מ"מ הא חזינן שהוא מדבר כהוגן עכ"פ ע"כ לא חיישינן שמא מיד אחר הבדיקה נתקלקל משום דאם איתא דהי' מתקלקל מיד לא הי' מדבר כהוגן ואף דע"ז לחוד לא סמכינן בשוטה אף במדבר ומשיב כהוגן כ"ז שלא נבדק בבדיקות המבוארות בש"ס מ"מ הוי תועלת ממה שמשיב כהוגן להצטרף להבדיקה דהי' באותו מעמד בלא שהוי זמן כלל. אך אין זה מספיק עדיין דהא יש לחוש שמא בעת כתיבת הגט נתקלקל וכמש"כ העיטור דלעולם יהא צריך בדיקה עד שיגיע הגט לידה דהא אין כותבין עד שישתפה וכמש"כ הב"י בשם העיטור ואפשר דהסוברים דמהני בדיקה בע"ח וע"ש אף דאין לו זמן קבוע משום דס"ל כשיטת הרמב"ם דהובא בב"ש בסימן קכ"א דאם הי' פקח בעת שצוה לכתוב ונתקלקל בעת הכתיבה דאינו רק פסול מדרבנן א"כ הא ספק בדרבנן קיי"ל להקל. אך גם זה איננו מספיק דהא קי"ל ביו"ד סימן ק"י בש"ך בכללי ס"ס דספק בדרבנן שיש לו חזקת איסור אסור. ואף לשיטת הרמב"ם פ' י' ה' מקואות הלכה ו' הא מבואר בכ"מ שם דדוקא בטומאה קלה פסק הרמב"ם דספיקו טהור אבל בספק טומאה באב הטומאה מדרבנן מודה הרמב"ם דספיקו טמא ומעמידין אותו על חזקת טומאה ועי' מזה בחות דעת סימן ק"י בכללי ס"ס ס"ק כ' במה שמשיג על הכרו"פ והפר"ח שם. א"כ ה"ה בנ"ד שנולד לנו ספק בהגט אם הי' פקח בעת שנכתב הגט או לא אף דאינו רק פסול מדרבנן לשיטת הרמב"ם מ"מ הא איתחזק אסורא דא"א וספק דרבנן להחמיר במקום חזקת איסור וכש"כ בעניני אישות ע"כ הדעת נוטה כשיטת הסוברים דלא תהא הבדיקה מועלת בע"ח וע"ש כ"ז שאין לו זמן קבוע אף לשיטת הרמב"ם דס"ל דבעת הכתיבה אם נשתטה אז דאינו פסול רק מדרבנן ג"כ הדעת נוטה להחמיר כנ"ל ועי' בב"ש סימן קכ"א ס"ק ג' וס"ק ה' מה שיש לדון עפ"ז שם וקצרתי: ו) ואם ידוע לנו בהאיש שאנו דנים עליו שברוב ימיו הוא חלים אך מעוט ימיו הוא שוטה ואף שהוא ע"ח וע"ש שאין לו זמן קבוע מ"מ כיון דרוב ימיו הוא ימי חלימתו א"כ יש לנו לדון בנ"ד למיזל בתר רוב ימיו וכעין הא דנדה (דף נ"ז ע"ב) דאמרו שם דאם רוב ימי' טמאין טמאה ואם רוב ימי' בהרגשה חזיא טמאה דאימור ארגשה ולאו אדעתא ועי' בתוס' שם ד"ה ובמגעות כו'. ולפ"ז ה"ה הכא אם מוחזק לנו דהוא חלים ברוב ימיו אז במה שנולד לנו הספק אם הי' חלים בעת שנכתב הגט או דהי' שוטה הדין נותן דאזלינן בתר רוב ימיו דמסתמא הי' אז חלים. והא שכתב המגן אברהם באו"ח סימן שד"מ בס"ק א' בההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת דאסור לו לעשות מלאכה דאע"ג דרוב ימים הם ימי חול זה מקרי קבוע עכ"ל שא"ה דהא יום השבת ניכר לכל ע"כ דינו כמו כל קבוע דאם ניכר האיסור לאיזה איש אז דינו כקבוע דהוי כמע"מ כמבואר בתוס' וביו"ד סי' ק"י משא"כ בנ"ד דלא ניכר לשום איש מתי הוא שוטה כיון דאין לו עת קבוע ע"כ אין זה מקרי בשם קבוע והדין הוא למיזל בכה"ג בתר רובא. ובאמת בלא"ה אין זה דמיון להך דמג"א כמש"כ לקמן בסוף בהשמטה. ויש לנו הרבה לעי' בזה הפרט ובמה שלא הובא הך דינא דאמרו בנדה הנ"ל דהולכין בתר רוב ימים דהפוסקים לא הזכירו זה הדין דהוי נפ"מ לכמה ענינים אך לפי דבנ"ד אינו מבורר לנו אם רוב ימיו בחלימתו או לא ע"כ קצרתי בזה הפרט. וגם י"ל דשאני בגט דהא הוי חזקת א"א וסמוך מעוט לחזקה ובפרט בעניני אישות דהחמירו באיזה דוכתי שלא לסמוך על הרוב וקצרתי: ז) ונתבאר לנו בקצרה דהעיטור ס"ל דכ"ז שאין לו עת קבועה בע"ח וע"ש לא מהני בדיקה. אבל הגהות מיימוני בדעת הרי"ף ס"ל דמהני בדיקה וכ"כ הפר"ח. אבל בלא בדיקה כ"ע מודו דחיישינן להחמיר כ"ז שאין לו עת קבוע א"כ בנ"ד דאין לו זמן קבוע לחלימתו וכמה וכמה פעמים קרה שהוא עושה מעשה שטות וכעין הא דאמרו בחגיגה (דף ג'). ואף בעת שאינו עושה מעשה שטות עכ"ז הוא בחולי מרה שחורה. דגם בזה יש לדון הרבה כפי המבואר בספר אור הישר וספר אור ישראל ע"כ יש לנו לחוש שמא בעת שסדרו לו הגט בד"צ בבאברויסק הי' אז שוטה כיון שלא נבדק אז. והנה לסמוך על מה ששואלין הב"ד ממנו ע"פ הנוסח דסדר גטין הנהוג אצלינו וכמש"כ בשו"ת מוהרי"ם זהו דבר קשה מאד וכמש"כ בשו"ת מוהרי"ם בעצמו דאין לסמוך ע"ז לדינא. ועוד דהא הגט נשלח ע"י שליח לעיר אחרת א"כ עדיין יש לחוש שמא נתקלקל בעת הנתינה. אך בזה אפשר לומר דכיון דלשיטת הרמב"ם אם הי' בריא בעת שמצוה לכתוב וליתן אף שנשתטה בעת הכתיבה והנתינה אינו פסול רק מדרבנן א"כ יש לדון בזה ספק ספיקא וכמו בציר דגים דביו"ד סימן ק"י בכללי ס"ס בס"ק ט"ז דאם יש ספק ספיקא בדאוריי' וספק אחד בדרבנן דמקלינן. וה"ה בנ"ד דאם נאמר דמה דמשיב ע"פ נוסח דסדר הגט הנהוג אצלנו דזה מועיל כמו בדיקה א"כ במה שנסתפק אם נשתטה בעת הכתיבה והנתינה הוי בזה ס"ס מעליא ספק שמא לא נשתטה אז ואת"ל דנשתטה אז אכתי יש ספק שמא הלכה כהרמב"ם דס"ל דבכה"ג אינו פסול רק מדרבנן ואף דהו"ל ספק ספיקא במקום חזקה כנגדו מ"מ הא כיון דספק אחד הוא ספיקא דדינא דיינינן ס"ס גם בכה"ג וכמש"כ הפרמ"ג ביו"ד סימן כ"ג ס"ק ח' והובא בשו"ת רע"א זצ"ל סימן ל"ז אך אכתי יש לנו להחמיר דאף לשיטת הרמב"ם הא הוי ספק דרבנן במקום חזקת איסור דספיקו להחמיר וכמש"כ לעיל. ולפי מה שיבואר לקמן דחזקה דאיתרע לא מהני א"כ ה"ה הכא הא איתרע לנו עכ"פ