עין יצחק חלק ב כז

בתולה אחת ואחר כן אחזהו השגעון. וזמן רב היה בטרוף הדעת כדרכו תמיד. ועשה כמה דברים של שטות בעת ההיא ורצה להמית את עצמו. ואחרי כי הוקל שגעונו מעט נשאת לו הבתולה בחו"ק כדת מו"י. ושוב לאחר החתונה איזה שבועות בא לו עוד הפעם בלבול הדעת ועשה מעשה שטות כמקדם. ואסרו אותו בבית המשוגעים במינסק ואחרי אשר השתדלו ראשי הקהל והוציאוהו מהבית הזה הי' במרה שחורה מאד. דעתו קלה וקלושה ודבורו כמדבר מתוך החלום. ואח"כ נסע לעיר שצעדרין והי' שם כחדש ימים ושם באה ג"כ אשתו ונתרצה לתת לה ג"פ. ונסעו יחד אבי האשה הבעל ואביו לבאברויסק. והבד"צ שם סדרו הגט ולא ידעו משום חשש שהי' על המגרש ולא ראו מאתו שום דבר של שטות לא במעשה ולא בדבור כל משך שהי' אצלם וכל הדברים הנוגעים לסדור הגט הגיד מלה במלה אחר המסדר והי' אצלם שעות רצופות ולא הרגישו שום דבר מאתו רק ראו אותו כי הוא במרה שחורה ותש כח. והגט נשלח לשצעדרין ע"י שליח להולכה ושם סדרו הקבלה מיד השליח ליד האשה ולא ידעו איך הי' המגרש בעת הנתינה אם דעתו היתה שפוי אז כי הרב המ"צ דשם גם הוא לא ידע ולא הכיר את המגרש. כי יצטרך לשום את לבו ע"ז. וכאשר נודע מהגט להרב מפאריטש שהוא הכיר את המגרש וידע מטרוף דעתו צעק ע"ז ואמר כי המסדרים בטח לא ידעו משגעונו ובלבול דעתו. ושוב החלו להפציר בהרב מפאריטש כי יזדקק לסדר גט שנית לאחר שיבדקהו וימצאהו שהוא שפוי בדעתו. ובדקו הרבה פעמים וראה שאין דעתו מטורפת עליו. השיב על כל ענין כנכון שאלו ע"ד ג"פ הראשון ודבר אשר נתפשרו עם אבי האשה השיב על כל דבר כראוי אך אחרי ישוב הדעת הרבה. וכאשר ראה אשר דעתו קלושה מאד בדקו ושאלו "אם יביא פירות אשר לקטו היום מן האילן" (וזה הי' בחדש שבט) והשיב "הן" ושאל לו הרב הלא ידעת כי יצמח רק בקיץ והשיב אצלי קיץ וחורף הכל אחת" אך אח"כ דבר עמו הרבה בענינים אחרים השיב כראוי גם עניני הגט הבין על נכון והרב סדר גט כד"ת לע"ע מפני הפצרתם שהפצירו. וחקרו ודרשו איך הי' בעת הקדושין ונודע ע"פ עדים שזמן קצר קודם החתונה הי' מטורף בדעת והרבה לעשות מעשה שטות ורצה להמית א"ע. ורק קרוב להחתונה הוקל שגעונו מעט ואחד מעדי הקדושין הגיד בתו"ע כד"ת כי בעת הקדושין הי' במרה שחורה מאד והיו נכרים עליו סמני חליו. ועוד אחד העיד כי ראה אותו בעת הוליכוהו לחופה ואח"כ ראהו שהיה במרה שחורה עיניו מלוטשות ולא הי' משיב לשום איש עד כי כל רואיו חשבוהו לאיש משוגע ר"ל וצעקו על אבי האשה על כי עשה כדבר הזה לאסור את בתו בכבלי העגון. ועוד הגיד אחד כי בעמדו תחת החופה כאשר הלכו השושבינין אחר הכלה רצה לנפול על הארץ אשר כן דרכו תמיד כאשר יאחזהו השגעון. אך קרוביו החזיקוהו בידיהם. החופה היתה חופת נדה והיחוד הי' אחר ז' ימי המשתה ואבי האשה וכל קרובי' הגידו כי בשעת היחוד לא הי' איש שיהי' כשר לעדות רק הקרובים ולא נתיחד עמה כ"א פעם אחד כי מיד הפרידו אותו ממנה. ונשאלתי מה משפט האשה. ענף א א) תשובה בעז"ה: והוא דהא מבואר באהע"ז סי' קכ"א סעי' ג' מי שהוא עתים חלים כו' כשהוא חלים ה"ה כפקח ואם גרש באותה שעה גטו גט ואפי' חלים בעלמא כו' וכתב הב"ש שם בס"ק ד' היינו כשידוע הזמן כשהוא חלים אז דינו כפקח כו'. וכן ראיתי בר' ירוחם נתיב כ"ב ח' חמישי שכתב כן ע"ש. ומשמע דאם ידוע הזמן אז אפילו בדיקה לא בעי וכמש"כ הרשב"א בתשובה שהובא בבית יוסף שכתב בע"ח וע"ש בשעה שהוא חלים ה"ה כפקח לא בבדיקה כנשתתק אלא שהוא חלים שהוא מדבר בענינו ואינו קורע בגדיו ואינו לן בבה"ק ואינו יוצא בלילה ואינו מאבד כו' ואע"פ שעדיין סמני חליו נכרים בגופו אפ"ה בשעת חלימתו ה"ה כפקח לשעתו עכ"ל. ולכאורה נראה דהרשב"א ס"ל דאף שאין לו זמן קבוע לחלימתו ג"כ דינו כפקח בעת שאינו עושה מעשה שטות ואינו קורע בגדיו כו' והוא מדבר בענינו דאי נימא דמיירי שיש לו עת קבוע וכמש"כ הב"ש דאם כן מאי קאמר הרשב"א לא בבדיקה כנשתתק איך ס"ד דבעינן בדיקה כיון דידעינן העת שהוא חלים. וע"כ לכאורה נראה דהרשב"א ס"ל דלא כהב"ש בזה. אבל באמת אין מזה הוכחה כלל וי"ל דגם הרשב"א מיירי בע"ח וע"ש שידוע שיש לו זמן קבוע דיש זמן שהוא עושה מעשה שטות ויש זמן קבוע שאיננו עושה מעשה שטות ומדבר כענינו. אך אינו מבורר לנו שבאותו זמן שאינו עושה מעשה שטות שהוא פקח ממש כי עדיין לא נבדק בזמן ההוא בהך בדיקה דמבואר בנשתתק ע"כ עדיין יש לחוש שמא גם באותו הזמן שהוקל ממנו שגעונו דעדיין הוא שוטה כיון שאינו שפוי לגמרי בעת חלימתו דהא גם שוטה שאמרו בגמרא אטו דרכו לעשות מעשה שטות כל הימים ועכ"ז דינו כשוטה אף בעת שאינו עושה מעשה שטות כ"ז דלא חזינן ביה מלתא יתירתא בסמני פקחות. וכמש"כ החתם סופר בח"ב אה"ע סימן ב' כגון שמקפיד ביותר על מלבושיו כו' א"כ כיון דלא ראינו ממנו זהירות יתירה בעת שהוקל ממנו חליו יש לנו לחוש שמא הוא עדיין שוטה כ"ז שלא נבדק כבדיקה בנשתתק. ע"כ אשמעינן הרשב"א דכיון דיש זמן קבוע לו באיזה זמן עושה מעשה שטות ובאיזה זמן קבוע אינו עושה מעשה שטות. ע"כ הדין הוא דבאותו הזמן הקבוע שאינו עושה מעשה שטות והוא מדבר כענין. דאז דינו כפקח אף שלא בדקוהו. אך מי שאין לו זמן קבוע לשטותו אז אין דינו כפקח כיון דהוא בחשש על כל שעה ושעה שמא יעשה מעשה שטותו. ואין הכרח מהרשב"א לדחות דברי הב"ש. ב) ומן דברי העיטור שהובא בבית יוסף סי' קכ"א מוכח דס"ל כהב"ש דהא כתב להוכיח דהך בדיקה דנשתתק אינו משום חשש ספק שוטה דא"כ אמאי מועיל הבדיקה הא יש לחוש שמא נשתטה בתר הכי ולעולם יהא צריך בדיקה עד שיגיע הגט לידה כו' ועוד שוטה בבדיקה מי יהיב גיטא כו' עכ"ל העיטור. הרי להדיא דס"ל להעיטור דלא מהני בדיקה להוציא מן חשש ספק שוטה וזהו כמש"כ הב"ש דבעינן דוקא שיהי' לו עת קבוע לחלימתו ואז אפילו בדיקה לא בעיא. אכן מן ההגהות מיימוני בדעת הרי"ף דהובא בב"ש שם ס"ק ט' דאלם מעיקרו בעי בדיקה משום חשש ע"ח וע"ש משמע דס"ל דלא כהעיטור והוא האיכא מאן דאמר דהובא בהעיטור דכתב דנשתתק הוא בספק שוטה ועכ"ז מהני בדיקה. ואף בהי' אלם מעיקרא חששו שמא הי' בעת הקדושין חלים ואח"ז נשתטה ועכ"ז מהני בדיקה הרי דלא ס"ל כמש"כ הב"ש דהצריך שיהי' לו עת קבוע לחלימתו. אך אפשר לאמר דהב"ש מיירי דלא בדקנוהו ע"כ הצריך הב"ש שיהי' לו עת קבוע אבל בבדיקה אפשר דס"ל כמש"כ הגהות מיימוני בדעת הרי"ף בנשתתק דהוא בספק שוטה ומהני בדיקה. ובמק"א בארתי בטוב טעם מה די"ל דמאי אשמועינן הב"ש ור' ירוחם. אך מן העטור מוכח דס"ל דבע"ח וע"ש לא מהני בדיקה. וכן נראה מדברי הרשב"א בחדושיו לגיטין ד"ע ע"ב בד"ה "וליחוש דלמא קררא אחדי'" שכתב דמיד שלא כוון דבריו נאמר שאינו בדעתו ולא נבדוק עוד יותר כו' והובא בב"י בסימן קכ"א. וכ"כ הט"ז שם ס"ק ז' על דברי הטור שם שכתב אם ישיב הן ודאי שוטה הוא. ואין מועיל לו אח"כ שום בדיקה עוד עכ"ל. ולא אמרינן דכיון דמשיב אח"כ על הבדיקות כראוי דאיננו אז בספק שוטה. משום דחיישינן שמא אח"כ תיכף נתקלקל מקודם שהגיע הגט לידה והוא כעין סברת העיטור הנ"ל ואין סברה לומר דס"ל להרשב"א לחוש בנשתתק דהוא ודאי שוטה לגמרי וכמש"כ הבית יוסף על נשתתק דלא מספקינן לי' בשוטה לגמרי אלא בע"ח וע"ש מספקינן עי"ש ואפשר לחלק דשאני התם דחזינן דבאותו מעמד שהוא לפני הב"ד דהשיב אז שלא כהוגן ע"כ שפיר יש לחוש ביותר במה שהשיב אח"ז כהוגן דעכ"ז יש לחוש שמא נתקלקל אז באותו מעמד מקודם שהגיע הגט לידה. ויש לי להאריך בזה הרבה ולפלפל בדברי הבית יוסף והט"ז שם ס"ק ח' במה שתמה שם על ב"י אך הוכרחתי לקצר באמצע ולא אכתוב רק מה שנחוץ לי להענין לדינא בנ"ד: ג) וראיתי בספר שו"ת מהרי"ם סימן למ"ד שהביא לדברי הב"ש וכתב כי מדברי הרשב"א בתשובה מוכח דלא כהב"ש אך לענ"ד אין מזה הכרח לדחות לדברי הב"ש. עוד ראיתי שכתב שם דע"פ הסברה נראה דמועלת הבדיקה בע"ח וע"ש וטעמא רבה איכא במלתא ע"פ מש"כ בעל טורי אבן חגיגה