עין יצחק חלק ב כו

ר' יוסי ב"ר בון לא מפשינן כידוע. ע"כ מסכים אני לדבריו בזה: ד) אך אכתי יש לחוש בנ"ד מחמת שבעירו לא הוי שני עדים שיכירו חת"י הבעל רק ע"א. ומה שכתב כת"ר דיש להקל ע"פ ערכאות שמקיימין חת"י הבעל. ובאמת כתבתי כן בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' גבי עדות ערכאות על מיתת הבעל. אכן יש לחלק דשאני בעד מיתה דע"א נאמן וגם קרוב ואשה נאמן ע"כ יש להקל בערכאות. משא"כ בגט דבעינן שני עדים כשרים שאינן קרובים ע"כ יש להחמיר ע"י קיום ערכאות. ושם בספרי ענף ו' הבאתי בשם המהרי"ק דכתב דהא דפסלו לערכאות בגיטי נשים לא פסלינן רק משום דלאו בני כריתות ולא מטעם נאמנות כו' וכ"כ הגהות אשר"י שם והמרדכי בשם ספר החכמה והקצה"ח בסי' ס"ח הביאו וכן הבאתי שם בשם רש"י. וכמשמעות הגמ' דגיטין (דף י' ע"א) דמקשו והא לאו בני כריתות כו'. ובאמת התוס' שם כתבו דה"מ למיפרך והא לאו בני עדות. וכן ס"ל להתוס' בגיטין (דף ט' ע"ב) ד"ה אע"פ שחותמיהן כו' דלאו נאמנים רק מתקנתא דרבנן. וכ"כ הגהות אשר"י שם בשם המרדכי וכ"כ הריטב"א והר"נ שם. ולפ"ז יש לדון דה"ה בקיום שטרות ג"כ לא יהי' מועיל ע"י ערכאות כיון דבעינן שני עדים דוקא על קיום שטר וכה"ג: ה) אכן אכתי יש לדון כיון דמצינו דהקילו חז"ל גבי קיום גט דנאמן השליח לבדו לומר בפני נכתב כמבואר בריש גיטין דמשום עגונא הקילו רבנן. ואף דבשטרי ממון לא האמינו חז"ל לשליח. ועכ"ז בגיטי נשים ושחרורי עבדים האמינוהו. אלמא דהקילו חז"ל ביותר גבי קיום על הגט ביותר מן קיום בשט"ח ושטרי מקח. ע"כ ממילא יש למילף דה"ה בערכאות דכמו דנאמנים על קיום שטרות. דמכש"כ דנאמנים בגט על קיום. כיון דקיום שטרות אינו אלא מדרבנן. וכן מוכח מן הא דגיטין (דף ט' ע"ב) במה דקאמרי שם בגמ' כי קתני פסולא דרבנן דאורייתא לא קתני. והא ערכאות כו' הוא וקתני כו' והא מדקתני סיפא כו' עכ"ל וקשה הא י"ל דהך דמונה שם להא דכל השטרות העולים בעש"ג חוץ מגיטי נשים. כוונתו לענין קיום על הגט דזה אינו רק פסול דרבנן כיון דמה"ת א"צ קיום כלל והך שחותמיהם א"י דשם י"ל דקאי על חותמיהם דערכאות הבאים לקיים ואף דהוי רק פסול דרבנן עכ"ז החמירו בגיטי נשים דלא מהני הקיום ע"י ערכאות. ומיירי בקיום כמו הך דלעיל מיני' שם במה דאמרו שוו למוליך ומביא דמיירי בקיום. כמו כן הך דכל העולים כו' מיירי וקאי ג"כ בענין קיום שטרות וגיטין. ויש להסביר זה ביתר ביאור ולפרש דהך דכל השטרות העולים מיירי בעצם השטרות וגם על הקיום שלהם. ועיין בתוס' גיטין שם בד"ה כי קתני פסולא דרבנן כו' דעיקר מוליך ומביא דרבנן ע"ש. ור"ש פליג שם וס"ל דגם בקיום גיטין סמכינן עלייהו אבל ת"ק לא ס"ל כן. ומדלא מוקי הש"ס כן דמיירי גם בענין קיום דהוי דרבנן בהך דהעולים כו' ג"כ מוכח דס"ל להש"ס דבאמת היכא דלא הוי רק פסול דרבנן כמו גבי קיום שטרות דאינו רק מדרבנן. דבאמת גם גבי קיום הגט ע"י ערכאות נאמנים בזה כיון דאינו רק מדרבנן. ובאמת א"צ לראי' בזה כיון דמוכח כן מצד כש"כ מן שליח דנאמן על הגט ולא נאמן בשטרות כנ"ל וע"כ יש להקל בנ"ד ע"י קיום הערכאות על הכת"י של הבעל: ו) אך אכתי יש להחמיר בנ"ד ע"פ דברי הש"ך ח"מ סי' מ" ס"ק י' שכתב לחלק דדוקא בחתי' יד עדים א"צ מה"ת קיום אבל בכת"י צריך מה"ת קיום. ולפ"ז בנ"ד דאינו רק כת"י הבעל ולא עדים וב"ד כיון דצריך מה"ת לקיים א"כ אולי לא נאמנים ערכאות בזה. ע"כ לכאורה יש להחמיר עדיין בכ"ז. אכן כיון דהקצה"ח בסי' מ"ו ס"ק ה' העלה דלא כהש"ך בזה וס"ל דאף כת"י א"צ קיום מה"ת. וע"כ יש להקל בנ"ד כיון דלהרבה פוסקים ראשונים דס"ל דרק מצד דלאו בני כריתות פסולים בגיטי נשים. אבל מצד נאמנות נאמנים ג"כ מה"ת אף בגיטין כנ"ל. א"כ אף אי נימא דצריך קיום מה"ת עכ"ז הא נאמנים בזה לשיטתם. וגם אף להמחמירין וס"ל דרק מצד תקחז"ל נאמנים ולא מה"ת. עכ"ז הא לסברת הקצה"ח הנ"ל א"צ קיום מה"ת אף בכת"י ומסתברים דברי הקצה"ח בזה. ע"כ נאמנים הערכאות בזה והוי כעין ספק ספיקא ספק שמא הלכה דערכאות יש להם נאמנות מה"ת ורק משום לאו בני כריתות נינהו פסלינן להו. ואת"ל דאינן נאמנים מה"ת עכ"ז דלמא כת"י א"צ קיום מה"ת רק מדרבנן. ונאמנים בזה. ואם יוכל לתקן שיהי' שם ג' ישראלים יקיימו כת"י הבעל שם ואז כיון דמה"ת א"צ קיום וגם הא יש סוברים דקיום ב"ד א"צ קיום כמבואר בסוף סי' קמ"ב באה"ע. אזי יותר טוב. אך כיון שכתב כת"ר כי שם אינם נמצאים ישראלים כלל. ע"כ מוכרחים אנו להקל אף בקיום על כת"י הבעל ע"י ערכאות וכמש"כ כת"ר. ולא שייך לדון בזה דהא הוי ס"ס במקום חזקה. כיון דהוי ס"ס דפלוגתא. ובמקום ספיקא דדינא לא שייך להחמיר מצד חזקת א"א כידוע. וכמש"כ האחרונים דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין: ז) ומש"כ כת"ר לצרף בזה דעת הראב"ד דפסק כר"ש דמכשיר בשמות מובהקין. זה אינו דהא מבואר בגיטין (דף ט' וד' י') דרק ע"י עדי מסירה מכשיר ר"ש ובשמות מובהקין לא מקרי מזוייף מתוכו. ע"כ אין זה ראי' כלל לנ"ד. והעיקר כמש"כ לעיל. כללו ש"ד דעתי מסכמת להקל בנ"ד ע"פ כת"י הבעל וע"י קיום ערכאות ויכתוב במכתבו שמקבל ע"ע כ"ז בלב שלם ובשבועה חמורה בביטוי שפתים. וכעין המבואר בסדר גיטין בסדר גט שני מיד הבעל ליד השליח בס"ק כ"ג דיאמר הבעל בלב שלם גמרתי לעשות דבר זה וכמש"כ בספר תולדות אדם בשם הגאון ר' זלמן זצ"ל שמגיה על המבואר שם יאמר השליח בל"ש כו' דצ"ל יאמר הבעל ע"ש. ואז לא שייך לומר דלהתעסק בעלמא כתב כן וכנ"ל ובזה אף התוספתא וירושלמי מודו להקל. ואף שכעת ראיתי בפי' הפני משה לגיטין שם דלא פי' כן להירושלמי. מ"מ דעתי מסכמת בפירוש ר"א פולדא על ירושלמי תרומות דפירש מש"כ לעיל. וע"כ יש להקל בנ"ד וכפי שכתב הג"פ להקל במקום כ עיגון. וכן כתב כת"ר בשם תשובת מוהרי"מ זצ"ל: ח) ונידן מש"כ כת"ר אלי הנוסח בכ"ז. בזה לא עיינתי כלל כי לא הי' לי פנאי לזה. וע"כ דעתי שיעשה כת"ר ב"ד של שלשה רבנים חשובים במחנם ויסדרו איך להתנהג בכ"ז בכל פרט. ודי לפני מה שכתבתי בדרך כלל. ועוד דיותר טוב שיושלח מן ב"ד של שלשה לערכאות דמחנם שיכתבו כן למקום הבעל לערכאות דשם. משום דהא יש לחוש שמא אינו רוצה הבעל מרצונו הטוב לגרשה רק שמא יעשה כן מן חשש יראת המושלים דשם. אך באמת הוי בדין ישראל מן הכופין להוציא כמבואר באה"ע סי' קנ"ד סעי' ט' כי היא א"צ ללכת אחריו. אך הא בדיני א"י אף דהוי במקום דכופין להוציא עכ"ז פסול או בטל. אך ב"ד של ישראל אומרים להם דחובטין לו ויעשה מה שישראל אומרים לו כפי הדין שלנו. ע"כ יותר טוב בלאו הכי שיעשה כ"ז בצירוף ב"ד חשוב וכמבואר הכל בסי' קל"ד ובב"ש שם וברמב"ם ספ"ב ה"ב ובלח"מ שם.. וכת"ר בצירוף ב"ד יעיינו היטב בפרטות הענין איך להתנהג בכ"ז. וגם יקבל הבעל במכתבו בשבועה ע"ע שלא יבטל כנהוג. ואז הנני להסכים להקל בנ"ד שהוא מקום עיגון רב. ועיין בתשובת שבות יעקב סי' קט"ו מזה: ידידו יצחק אלחנן החופ"ק סימן ז שאלה מעשה הי' בעיר פאריטש באחד שהוכה, בשגעון ר"ל משך שנים רבות והי' עתים אשר הי' שפוי בדעת ולא עשה מעשה שטות ועסק במלאכתו רק הי' כבעל מרה שחורה. ובעת היותו שפוי בדעת בא בקשורי התנאים עם בתולה