עין יצחק חלק ב רמח

אף במה דמחוסר מילה וטבילה. אלא במה דצריך שלשה אמרו מי יימר דמזדקק לי' תלתא. ועיין בנדרים ד' ע"ג ובמחנה אפרים ה' גירושין על הרמב"ם פ"ג. ודורש לציון דרוש י"ג ובשיבת ציון סי' פ"ו. ובתשובת רע"א זצ"ל סי' קמ"א. ומה דהקשה שם הדורש לציון מהא דקידושין ד' כ"ג דעבד עושה שליח לקבל גיטו אף דאיהו לא מצי עביד משום דאי' בתורת גיטין לקבל גט לחבירו מיד רבו. תי' זה השיבת ציון בסי' פ"ו היטיב. ואני לעצמי אמרתי דאינו קשה כלל מהא דקידושין ד' כ"ג הנ"ל. דהא התם מיירי לר"ש בן אלעזר דס"ל דלא מצי לקבל גיטו ע"י עצמו וכיון דגמר לה לה מאשה דעבד משוי שליח. א"כ הא ידוע המידה דהרי זה בא ללמד ונמצא למד. א"כ כיון דילפינן עבד מאשה דעבד יכול לעשות שליח אף דאיהו לא מצי לקבל גיטו. א"כ ה"ה אשה אף היכא דאינה יכולה לעשות בעצמה מ"מ יכולה לעשות שליח משום דלרשב"א מוכח ע"פ גז"ש הנ"ל דאף היכא דלא מצי המשלח למיעבד מ"מ משוי שליח היכא דאיתא בתורת אותו דבר כמבואר שם בקידושין. אבל לדינא לפי מה דקיי"ל כרבנן דעבד מצי לקבל גיטו ע"י עצמו. א"כ ליתא לגז"ש הנ"ל וכיון דאין לנו הוכחה זו. א"כ הא מסברא אמרינן דהיכא דלא מצי דאין למיעבד לא יהי' מצי שלוחו לעשות. אף היכא דאי' בתורת אותו דבר כמו בנזיר ד' י"ב הנ"ל. והא דמקשה הש"ס בקידושין שם מהא דאמר ר' הונא ברי' דרב יהושע כו' י"ל דכיון דאמר סתמא כן בדרך כלל מי איכא מידי כו' משמע דלכ"ע קאמר זה והדברים ארוכים ואכמ"ל: כ) ולשיטת רש"י ביבמות הנ"ל דאף היכא דלא מצי עביד המשלח משום ספק ג"כ אינו יכול לעשות שליח ולא אמרינן אם יבא אלי' ויאמר שהוא כהן יהי' מקרי ראוי כסברת התוס' שם. ולפ"ז יש להעיר בהא דב"ב הנ"ל בשתי נשים שילדו במחבואה דכותבין הרשאה זל"ז בתורת שליחות כנ"ל. הא י"ל בזה דלא יהי' מהני הרשאה כיון דמשלח לא מצי עביד ולתבוע בעצמו ולהוציא מן הנתבע משום דיכול לדחותו ע"כ לא יהי' יכול לעשות שליח לתבוע. דהא אף מה דהמשלח לא מצי לתבוע מצד ספק ג"כ מקרי לא מצי עביד ואף במה דשייך לומר ממנ"פ. מ"מ כיון דלא מצי עביד עכ"פ מקרי אינו ראוי וכמש"כ השאגת ארי' בסי' ל"א גבי טומטום דמקרי אינו ראוי כמו שהוכיח שם בב"ב ד' פ"א ע"ש. וכמש"כ כן התוס' בזבחים ד' ע"ה כנ"ל. ובוודאי אין לומר דהא מצי המשלח לקבל המעות מן החייב א"כ יהי' מקרי מצי עביד. דז"א דהא אנו דנין על עשית שליח לכוף להנתבע ולהוציא ממנו בע"כ. א"כ הא בעיקר הענין שאנו דנין עליו אין זה ביד המשלח לכוף להחייב ולהוציא ממנו בע"כ. א"כ הוי בכלל מה דאמרו בכל דיני שליחות דבעינן דהמשלח יהי' מצי עביד: כא) ואף דכתבתי לעיל דשא"ה כיון דבידו של המרשה והמורשה לילך לב"ד ביחד לתבוע דמטעם זה נתבאר לעיל דזה מקרי ממון שיכול להוציא בדיינים עכ"ז זה אינו רק גבי קנין דיהי' מקרי ממון שיכול להוציאו בדיינים דיחול בזה ההקנאה. אבל גבי עשית שליח לא מהני זה לדין דזה יהיה מקרי בידו ונימא דמקרי מצי המשלח למיעבד. דז"א כיון דצריך דעת חבירו וזולת חבירו אינו יכול לתבוע מן הנתבע רק בצירוף חבירו. הא זה לא מקרי בידו אף גבי קנין בדשלב"ל. א"כ כש"כ גבי עשית שליח לא מהני זה. והוא דהא מצינו בקדושין (דף ס"ב) דהנותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך אינה מקודשת דנהי דבידו לגרשה. אבל אינו בידו לקדשה. והקשה הרשב"א בחידושיו שם כיון דהיא מרוצה להתקדש לו עכשיו לאחר שיגרשה. א"כ הא ביד שניהם ע"ז ואמאי מקרי מחוסר מעשה. ותי' דכיון דאינו בידו לבד וצריך דעת האשה ג"כ. ע"כ אין זה מקרי בידו עכ"ל. וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' א' רי"ב בזה"ל ע"ז דכיון דאין בידו לבד ע"כ אין זה מקרי בידו אף דעכשיו שניהם מתרצים בכך כיון דאין זה בידו לבד לא מהני זה בדשלב"ל ע"ש. והא גבי דשלב"ל מהני מה דבידו לעשות אף היכא דמחוסר מעשה כנ"ל. ואפ"ה היכא דאין בידו לבד רק בעי דעת שניהם אין זה מקרי בידו לגבי זה. אף דעכשיו שניהם מתרצים בכך. א"כ כ"ש גבי עשית שליח דכתבו התוס' דמה דלא מצי עביד השתא אינו יכול לעשות שליח אף דהוי בידו היכא דמחוסר מעשה דלישה כנ"ל בתוס' דנזיר שם. א"כ כש"כ היכא דלא הוי בידו לבד רק שצריך לדעת חבירו. אף דעכשיו מתרצה חבירו להיות מורשה. מ"מ כיון דאינו יכול המרשה לבדו לתבוע ולהוציא בב"ד מן הנתבע. ודאי אין זה מקרי בידו. דיהא יכול לעשות שליח לחבירו משום דשניהם ביחד יכולים לתבוע ולהוציא בב"ד. דהא הוא לבדו אינו יכול להוציא לעצמו. ע"כ הוי זה בכלל מה דאמרו חז"ל דמידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח א"כ תקשה דאמאי מהני כתיבת ההרשאה בהא דב"ב (דף קכ"ז) הנ"ל. דהא המרשה בעצמו אינו יכול לתבוע ולהוציא בב"ד: א"כ דומה להא דב"ק (דף ק"י) גבי זקן דכיון דלא מצי עביד עבודה לא מצי משוי שליח. ודוקא גבי ממון שאינו יכול להוציא בדיינים נתבאר דכה"ג מקרי ממון שיכול להוציאו כנ"ל משא"כ גבי שליח דזה נלמד מקנין דשלב"ל הנ"ל דכה"ג לא מהני כנ"ל. [ומזה סייעתא לשיטת רש"י יבמות הנ"ל דאמרינן מידי דלא מצי עביד המשלח אף מצד ספק ג"כ אינו יכול לעשות שליח. מכש"כ מהא דממון שאינו יכול להוציא בדיינים דאינו בהקנאה ולא מהני הסברא דאם יבא אלי' ויאמר כמו שנתבאר לעיל בארוכה. ויש לחלק וקצרתי]: כב) וכיון דמצינו דגם כה"ג מהני כתיבת ההרשאה זל"ז אף היכא דאינו מועיל בתורת קנין כמו בהא דב"ב דאין לבכור קודם חלוקה כמש"כ התוס' שם דזהו רק בתורת שליחות. א"כ מוכח דאף היכא דלא מהני בתורת שליחות ג"כ יכול לתבוע ע"פ כתב הרשאה. וכמש"כ הטור בסי' קכ"ג שם דאף דקיי"ל שליח שווי' היינו לענין דאינו יכול לעכבו לעצמו אבל תורת שליחות לא בעינן בזה. משום דיש קצת צד קנין ע"י הרשאה מתקחז"ל והוי בע"ד לתבוע מחבירו דלא יהיה יכול לומר לאו בע"ד דידי את. ע"כ מן שיטת רש"י דיבמות הנ"ל הוי סייעתא למה דפסק הטור והמחבר כשיטת ר"ת בריש קדושין דאף ע"י מי שאינו נוהג בו תורת שליחות ג"כ מהני הרשאה: כג) אך שיטת היש"ש והובא בש"ך סי' קכ"ג דהיכא דאין חל דין קנין אז לא מהני ההרשאה ע"י מי שאין בו תורת שליחות. וכן הוא שיטת מהרשד"ם כנ"ל. ולפ"ז יש להעיר ע"ז מהא דנתבאר דלרש"י ביבמות הנ"ל דמוכח מהא דב"ב דגם היכי דלא מהני ביה דין קנין אפ"ה מהני ביה הרשאה בתורת שליחות אף דהמשלח לא מצי עביד כנ"ל. והא גם זה דבעינן דהמשלח יהא מצי עביד זהו הפרט מן דיני שליחות. א"כ חזינן דאינו נוהג בהרשאה פרטי דיני שליחות: כד) וי"ל דאינו קשה על שיטת מהרש"ל והרשד"ם הנ"ל משום דהא התוס' ביבמות (דף צ"ט) ד"ה ואין מוציאין כו'. כתבו בשם הר"י לחלוק על שיטת רש"י שם דאף היכא דהמשלח לא מצי עביד משום ספק. מ"מ יכול לעשות שליח משום אם יבא אלי' ויאמר שהוא כהן היה ראוי לעבוד עבודה כמו חולה וזקן שנותן לאיזה משמר שירצה הואיל וע"י הדחק ראוי לעבודה כמפורש בהגוזל (דף ק"י). וכן מצא הר"ר אלחנן להדיא בירושלמי כו' עכ"ל. ולשיטת התוס' דבמה דאינו יכול לעשות שליח מצד ספק אמרינן כיון דאם יבא אלי' ויאמר כו'. ויכול לעשות שליח. א"כ אתי שפיר הא דכתבי הרשאה זל"ז בתורת שליחות אף היכא דיכול להדחות א"ע מן המרשה לבדו משום דז"א אלא מצד ספק ע"כ אמרינן כיון דאם יבא אלי' ויאמר דהוא הבע"ד האמיתי ויהיה יכול אז לתבוע. ע"כ יכול לעשות שליח. ומקרי זה מילתא דהמשלח מצי עביד. ועושה שליח. ולכן אתי שפיר הא דב"ב (דף ל"ה) בתוס' ד"ה אין מוציאין אותה כו' דאף שיכתבו הרשאה הואיל ורשעים הם אין נזקקין להם עכ"ל התוס'. והא בגזל דאינו