עין יצחק חלק ב רמג

חזיין לבנים וע"כ מוכח כסברת ההפלאה בחילוקו ולא כהב"מ: נד) ובאמת מהסוגיא דיבמות דאיבעי להו ניסת לשלישי מהו דליתבעוה הנך קמאי כו' ומשמע דאף להראשון איבעי' להו דיתבע ממנה הכתובה. והא קיי"ל בס"פ המדיר כל הנולד ספק וכו' ותלינן דברשות אותו דנמצא בו נתהווה ולא מקודם ולא תלינן מהמאוחר להמוקדם וכש"כ הא דלא נמצא הריעותא רק ברשות הג'. וע"כ מוכח דשא"ה כיון דזהו ענין המצוי בתולדה ע"כ הי' מקום לומר דאיגלאי למפרע דהוי זה מסיבת האשה בתולדה וע"ז פשטו השתא הוא דכחשי ובזה פי' התוס' והרא"ש דה"ט לא מהני להחזיק ולא להוציא מהבעל אבל הנ"י והרשב"א והריטב"א והרא"ה ס"ל דמה"ט תובעת הכתובה מהבעל משום דאמרינן כל הנולד ספק כו א"כ מהנ"י והרשב"א וש"פ הנ"ל מוכח דס"ל דאף היכא דלא הוי חזקת הגוף ג"כ אמרינן האי כללא דכל הנולד ספק כוי ומן שיטת התוס' והרא"ש הנ"ל אינו מוכח להיפך דהא י"ל כעין סברת הפלאה הנ"ל. וע"כ שפיר כתבתי לעיל דאף היכא דליכא חזקת הגוף ג"כ דיינינן להכלל הנ"ל. ואף בחזקה דמחמת הרוב דיינינן כן. וע"פ סברת ההפלאה הנ"ל שפיר הקשו התוס' ביבמות דנימא בזה אין הולכין בממון אחר הרוב משום דאין לומר בזה הכלל דכל הנולד ספק כו' לפי די"ל דשאני התם דזה הוא מצוי בתולדה כנ"ל: ענף י נה) ועדיין יש להקשות על מה שהעליתי דבנמצא נגנבה דתולין דברשות הלוקח נגנבה ואין מחזיקין מרשות לרשות. דתקשה ע"ז מהא דגיטין (דף ל"א) דתנן התם דמפריש תרומה ומעשרות בחזקת שהן קיימין ואם אבדו ה"ז חושש מעל"ע ובגמ' שם חלוקין עליו חבריו על ר"א דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות טמאות למפרע כו'. וקשה הא יש לחלק דשאני בתרומה די"ל כאן נמצא כו'. והא תרומה שייך לכהנים מעת הפרשתו. ומה"ט כתבו התוס' בב"ב (דף קכ"ג) ד"ה הכא במכירי כהונה כו' דמכירי כהונה חשוב מוחזק גבי ירושת בכור. וכמש"כ הנתיבות בסי' רע"ח ס"ק י"א ע"ש. ומה"ט אתי שפיר הא דב"מ (דף מ"ט) דישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומת מעשר כו' משום דלא מצי למיהדר ביה וכמש"כ השמ"ק שם. אף דלא קנאו בקנין משיכה וכה"ג. ועוד דהא כתבו התוס' ביבמות (דף צ"ג) ד"ה קנוי' לך מעכשיו כו' דבתרומה שייך לומר אמירה לגבוה כמסירה להדיוט. והפני יהושע לקדושין (דף נ"ט) כתב לבאר סברת התוס' הנ"ל בארוכה ע"ש. ולכן אף דנימא דמחמת דנכנסה התרומה ברשות הכהנים לא מקרי רשות הבעלים עי"ז משום דהוי ממון שאין לו בעלים מיוחדים. עכ"ז תקשה הא הוי ברשות הגבוה מיד שהפרישו [וכעין הא דב"ק (דף ק"י) דכהנים מקבלי מתנות ממון גבוה המה]. א"כ שייך בזה לומר כאן נמצא כו' ולא מבטלין להקנין של גבוה דנכנסה לרשותו ע"י אמירה לגבוה כמסירה כו'. והי' לנו לומר דעכשיו נאבדו והן בחזקת קיימין עד העת שנמצאו אבודין וכנ"ל: נו) אבל באמת אין זה קשה כלל משום דיש להוכיח דתרומה לא מקרי שינוי רשות כלל. והוא דבב"ק (דף ס"ז) איתמר מיתיבי הגנב והגזלן הקדישן הקדש ותרומתן תרומה ומשני התם איכא שינוי השם מעיקרא טיבלא והשתא תרומה. הקדש מעיקרא חולין והשתא הקדש. והתוס' שם ד"ה מעיקרא חולין כו' כתבו דבקדשים שאין חייב באחריות לא היה צריך ליתן טעם זה דיש כאן שינוי רשות אלא בעי לאוקמי בחטאת ואשם כו' דמ"מ שינוי השם יש כאן עכ"ל התוס'. וחזינן דהתוס' ס"ל דבקדשים שאין חייב באחריות הוי שינוי רשות וקונה מצד יאוש ושינוי רשות. ולפ"ז תקשה דלמה צריך הש"ס לומר דלכן תרומתן תרומה משום שינוי השם מעיקרא טיבלא כו' תיפוק ליה דתרומה הוי שינוי רשות משום אמירה לגבוה דהא בתרומה לאחר הפרשתו ליכא עלי' חיוב אחריות א"כ הוי שינוי רשות כמש"כ התוס' שם גבי הקדש דאינו חייב באחריות דה"ל שינוי רשות. וע"כ מוכח מסוגיא זו דתרומה לא הוי שינוי רשות כאשר יבואר להלן. א"כ ה"ה בנ"ד גבי מפריש תרומה ונגנבו דהדין הוא דאין אנו דנין בזה כאן נמצא כו'. משום דלא שייך בזה לדון הכלל דאין מחזיקין מרשות לרשות דהא כ"ז דלא מטא ליד כהן הוי הכל ברשות הישראל והוי הכל ברשות אחד וע"כ אין מזה סתירה למה שהעליתי ושפיר אמרו שם חלוקין עלי' חבירי' כו': נז) ועתה נבאר עיקר הסברא דמפני מה לא יהיה תרומה חשוב שינוי רשות גבי האי דב"ק ובאמת לולי דברי התוס' דב"ק הייתי אומר דלכן בתרומה לא מקרי שינוי רשות גבי הא דב"ק. דהא עיקר הטעם דלוקח קני לחפץ הגזול ע"י יאוש ושינוי רשות הוי משום דבהיתירא אתי לידו דהלוקח זוכה מהפקר וכמש"כ תוס' בסוכה ר"פ הגזול והרמב"ן במלחמות פ' מרובה. ע"כ בתרומה כ"ז דלא זכה הכהן ע"י קנין משיכה לא שייך לומר דקנאו מהפקר ע"י אמירה של הבעלים דהא הבעלים לא קנהו מעולם. אך מהתוס' שכתבו שם דבהקדש דלא חייב באחריות יש כאן שינוי רשות. וע"כ מיירי בלא מטא ליד גזבר דאל"כ איך כתבו התוס' שם מתחלה בד"ה מעיקרא טיבלא כו' דמצי להיות מיתשל עלי' דהא במטא ליד כהן לא מצי למיתשל כמבואר נדרים (דף נ"ט) [ואף דעדיין י"ל בזה דס"ל להתוס' כשיטת ר"א ממיץ דנדרים שם דס"ל דאף במטא ליד כהן מצי למישאל ע"ש בפי' הרא"ש לנדרים. עכ"ז קשה במה דהקשו התוס' שם דל"ל לשינוי. השם הא הוי שינוי רשות. הא י"ל דמיירי בלא מטא עדיין לרשות כהן ולא שייך בזה שינוי רשות וע"כ מוכח דהתוס' ס"ל דאף דלא מטא ליד כהן ג"כ מקרי שינוי רשות]. וטעמם דס"ל להתוס' כמש"כ התוס' לקמן ב"ק (דף ס"ט) ד"ה כל שלקטו כו' באה"ד דאף אם אין הגזילה ברשותו ג"כ קנה ע"י יאוש ואח"ז כתבו שם דלא קני להגזילה אם אין הגזילה ברשותו וי"ל דס"ל להתוס' דיאוש ושינוי רשות הוי קנין מצד עצמו. ואפשר דזהו שיטת הרמב"ם המובא בח"מ סי' שנ"ג דאף שהיה שינוי רשות קודם היאוש ג"כ קנהו וכמבואר באה"ע סי' כ"ח בשם הרמב"ם והמ"מ דהמקדש אשה בחפץ הגזול בתר יאוש מקודשת משום דהבעלים קנהו להחפץ ע"י יאוש ושינוי רשות ובאין כאחד יעו"ש ודלא כהרא"ש ב"ק פ' מרובה וקצרתי בכ"ז. עכ"פ לשיטת התוס' דהקדש מקרי שינוי רשות א"כ ה"ה תרומה ע"י אמירה לגבוה כנ"ל ותקשה עדיין דה"ל לומר בתרומה דהוי שינוי רשות. ומצאתי בשיטה מקובצת לב"ק בסוגיא זו דהקשה כן ותירץ דתרומה לא ה"ל שינוי רשות משום דכ"ז דלא מטא לידיה דכהן לא הוי של הכהן ולא זכה ביה הלכך לא ה"ל אלא שינוי השם לבד ועוד דאף דתרומה ממון כהן י"ל דאגב גררא נקטינהו עכ"ל השמ"ק וכ"כ הרשב"א שם. הרי דהשמ"ק הקשה כן ונדחק ליישב. ובאמת מש"כ השמ"ק בתי' א' דלא מטא לידיה דכהן לא זכה ביה זהו דוחק לפמש"כ לעיל. וכש"כ לפי שיטת התוס' ביבמות הנ"ל דבתרומה הוי אמירה לגבוה כו' וע"כ השמ"ק בתי' ב' לא ניחא ליה בסברא זו: נח) וע"כ נראה לענ"ד בעיקר קושיא זו של השמ"ק הנ"ל דהא מבואר בב"ק (דף קי"ד) דהך ברייתא דגנב וגזלן שתרמו והקדישו כו' דהובא (בדף ס"ז) כנ"ל אתי כרבי דס"ל גנב וגזלן סתמא הוי יאוש בעלים כן מבואר שם לחדא אוקימתא. ומצינו בפסחים (דף מ"ח) דס"ל לרבי הלכה כר''א דס"ל דאמרינן הואיל אי בעי מיתשל והוי ממונא לעבור עלי' על בל יראה. וה"ה לשארי מילי אמרינן הואיל אי בעי מיתשל כמו דהקשו התוס' ורש"י שם (דף מ"ו) בד"ה הואיל אי בעי מיתשל כו' דא"כ יקרא שם ואח"כ יאפה מטעם הואיל כו'. וכן הקשו התוס' שם לקמן בד"ה הואיל אי בעי מיתשל כו' דאמאי אין יוצאין במצה של מע"ש נימא הואיל אי בעי מיתשל כו' ונחשב מצתכם כו'. ואף דרש"י כתב לקמן (דף