עין יצחק חלק ב כד

סימן ד נשאלתי באחד שבא ממרחק לעיר אחת ונשא שם אשה ואמר שקורין לו משה בן ישראל ובא שמה ע"א והעיד שמכיר את האיש הנ"ל שבווילנא קורין לו בשם ראובן בן ישראל. ובינו לבין עצמו הודה לו ע"ז ואמר דלכן שינה שמו לפי טעם כמוס שהציע. וע"כ הוכרח לשנות שמו. וכעת בא גב"ע מק' ווילנא איך שמת שמה ראובן בן ישראל ונסתפקו כתר"ה. דאף דמצינו דע"א נאמן להעיד שמת פ'. עכ"ז אפשר דז"א רק נגד חזקת חי וחזקת א"א. דז"א רק מצד גזה"כ דהתורה גזרה בכל אוקי אחזקה לומר דלא להוציאו מחזקתו כ"ז דלא נודע לנו התחדשות הענין. אבל חזקה דמצד הסברא כמו הא דאמרו בב"ב (דף קס"ז) דכל שהוחזק שמו שלשים יום אין חוששין לו כפי' רש"י שם. דכ"כ לא הי' מחליף שמו זמן מרובה. אפשר דנגד חזקה זו לא הימנוהו לע"א. והעלו כתר"ה דנאמן ע"א אף בזה. וביקשו ממני לחוות דעתי בזה: א) והנני להשיבו כי לענ"ד נראה ג"כ דע"א נאמן אף נגד חזקה זו. והוא דהנה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' ענף א' הקשיתי על מה דמבואר בגיטין (דף ל"ד) בראשונים שם ובאה"ע סי' קכ"ט דמן התורה כשר בכתב רק שם מקום כתיבה. רק מפני חשש לעז פסלו בכתב רק שם מ"כ ולא שם מקום נתינה. וקשה לפי מה דכתבו כמה ראשונים דלר' מאיר בעי דיהא מוכח מתוכו. וכיון דצריך בירור במ"נ דיוב"ש זה מקרי בשם אחר במקום כתיבה. א"כ תקשה אמאי כשר בכתב רק שם מ"כ מקודם תקנת ר"ג. מה לי אם צריכים לברר איזהו יוב"ש גירש היכא דהוחזקו ב' יוב"ש. וע"כ פסול לר"מ דבעי מוכח מתוכו. או שנולד לנו ספק בשמו אם נקרא יוחנן במדינת הים או שלא נקרא שם כן. א"כ יוחנן אחר גירשה ואין לחלק ביניהם. וקשה הא לא הוי זה מוכח מתוכו. ותירצתי זה שם בענף ב' דעיקר פסול דאינו מוכח מתוכו. זהו משום דבעינן דבר ולא חצי דבר. וז"א שייך רק היכא דבעי עוד עדות שיעידו שני עדים דזה מקרי מחוסר מעשה. אבל היכא דע"א נאמן זה מקרי מוכח מתוכו אף היכא דבעי עוד בירור ע"פ ע"א ולהעיד על שמו שכן נקרא במדה"י דבזה נאמן ע"א וקרוב ואשה ע"ש דהארכתי בזה. והבאתי שמה דברי הר"נ שכתב במשנה שם בגיטין על הא דבראשונה הי' משנה שמו ושמה כו' דכתב הר"נ שם דמתחילה הי' צריכין הב"ד לקבל עדים שכן שמו במדה"י וכתבתי דזה ניחא לפמש"כ הט"ז באה"ע סי' קמ"ב והשיג על התה"ד וע"ש. א"כ לפ"ז מוכח דאף היכא דמעיד העד נגד החזקה דהוחזק שמו שלשים יום דאף דכאן קורין לו בשם אחר. עכ"ז במק"א קורין לו בשם אחר דמהימן אף ע"א וקרוב להעיד ע"ז. דאי תימא דע"א אינו נאמן להעיד ע"ז. א"כ תקשה איך מהימן שם ע"א להעיד שזה האיש דאנו מכירין לי' בשם יוסף בכאן. דקורין לו יוחנן במדה"י. הא זהו נגד החזקה מה דמוכיח לנו הך מילתא דאמרו חז"ל דכל שהוחזק שמו ל' יום אין חוששין לשם אחר מצד בירור הענין כפי' רש"י. וכיון דבע"כ מוכח דמהימן אף ע"א וקרוב ומה"ט מקרי מוכח מתוכו לר"מ ולא מיפסל רק מחשש לעז. א"כ ממילא ה"ה בנ"ד דנאמן א"ע להעיד ע"ז שהי' נקרא בשם ראובן במקום רחוק. ובוודאי אין לחלק דשא"ה דהא כתב הרא"ש בגיטין שם (דף ל"ד) דהי' דרכם לשנות שמם לפי שהי' בורחין מחמת ממון או מחמת מרדין. דהא חזינן דאף במי שלא ברח מחמת ממון ומרדין ג"כ כשר מה"ת בכתב רק שם מ"כ בגט. וע"כ מוכח מכ"ז דע"א נאמן גם בזה. וע"כ דעתי מסכמת להקל בנ"ד וקצרתי בכ"ז. ורב א' כתב בזה דכיון דענין כזה לא שכיח ע"כ אין נאמן ע"א נגד הרוב דעדיף מחזקה. אבל באמת הא לפי מה דהוכחתי מוכח דנאמן ע"א בזה. ובעיקר הדבר אם נאמן ע"א נגד הרוב כתבתי מזה בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ט"ז. וכן מוכח בחולין (דף ב' ע"ב) בתוס' ד"ה דליתי' קמן כו' דרוב פעמים לא יכול להזהר מליגע. ואפ"ה נאמן באומר ברי לי שלא נגעתי. הרי דע"א נאמן נגד הרוב וגם הא העליתי בספרי שם דהיכא דהוי עביד לגלויי ודאי נאמן ע"א נגד הרוב. ובנ"ד דהעיד העד בחיים חיותו דהי' אז עביד לגלויי ודאי נאמן הע"א ע"ז וקצרתי: סימן ה ב"ה יום ו' עש"ק י"א כסלו תרל"ה קאוונא אל כבוד הרב ה"ג וכו' א) אחדשה"ט מכתבו הגיעני ע"ד שאלתו נידן אם יכול פקח למנות לסופר ועדים שלא בפניהם לכתוב וליתן גט לאשתו במקומה. במקום עיגון גדול. והאריך כת"ר בטוב טעם בכ"ז. וביקש ממני להגיד דעתי בזה. הנני להשיבו בקצרה חוות דעתי כי במקום עיגון גדול יכולים לסמוך על המקילים בזה באופן שיכתוב הבעל בפירוש שאינו כותב זה בתורת מתעסק כלל רק כותב זה בלב שלם. דבכה"ג לא שייך הטעם דאמרו בירושלמי גיטין פ"ז ה' א' דלכן לא מהני כתבו לפי דאני אומר מתעסק בשטרותיו הי' ע"ש. אבל היכא דכותב בפירוש שאינו מתעסק רק כותב זה בל"ש י"ל דמודה דכשר בכה"ג. וגם יכתבו בסוף שכל זה אמר הבעל בפירוש ויכתוב שמקבל ע"ע בשבועת התורה שלא לבטל כ"ז ונשבע שקיבל זה ע"ע בל"ש. ובמקום שבועה לא חיישינן שמא לא קיבל זה ע"ע בל"ש כדמצינו בח"מ סי' פ"א סעיף כ"ח דבמקום שבועה לא מהני אמתלאה דמשטה ושלא להשביע או טעיתי. וכה"ג מבואר בסי' ר"ז גבי חשש אסמכתא דבמקום שבועה לא שייך אסמכתא דמידק דייק. וע"כ השבועה פועלת בנ"ד דלא יהי' שייך חומרת הירושלמי הנ"ל. וקצרתי במקום שיש לי להאריך: ב) וע"ד מה שיש לחוש נידון הקיום וכתב כת"ר שיש מקום להקל ע"פ הא דסי' קמ"ב סעיף י"ט וב"ש ס"ק מ"ב דקיום ב"ד א"צ קיום. הנה לכאורה יש להחמיר דכיון דקיי"ל דב"ד של שלשה אם לית בינייהו חד דגמיר אין דין ב"ד עליהם וכיון דהם במקום שאין שם חד דגמיר אין שם ב"ד עליהם. ועכ"ז יפה כתב כת"ר לפי מה שכתבתי בספרי נחל יצחק סי' מ"ו סעיף ג' להשיג על האו"ת באורים שם ס"ק ו'. והעליתי בשם המהרי"ט דסגי בקיום ב"ד אף דליכא בינייהו חד דגמיר ע"ש. א"כ שפיר כתב כת"ר. וגם דיש לצרף דעת הריטב"א דמקיימין מן איגרת וכמש"כ כת"ר. וביותר יש להשתדל שיקיימו החת"י של הב"ד בפני המושלים דשם וסמכינן על קיום ערכאות בזה וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע ס' ה' גבי עדות ערכאות במיתת הבעל. אף די"ל דשא"ה דע"א נאמן משא"כ בקיום דצריך לזה שני עדים. מ"מ י"ל כיון דמצינו דהקילו חז"ל גבי קיום הגט דנאמן השליח לומר בפ"נ אף דאינו נאמן לגבי ממון. דכש"כ דעדות ערכאות דמהני להוציא ממון דמהני לקיום החתימות אף בגט אשה. וכיון דקיום שטרות מדרבנן ע"כ יש לסמוך על כל הנ"ל. ואף דשיטת הש"ך בח"מ סי' מ"ו דכת"י של הבע"ד צריך קיום מה"ת. עכ"ז הא בנ"ד שיחתמו עדים וב"ד לקיים חתימתו ע"כ בוודאי לא בעינן קיום מה"ת רק מדרבנן. לכן יש לסמוך על כל זה. ועיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סוף סי' ה' השייך לנ"ד וקצרתי: ג) אך יש להחמיר בנ"ד לפי שכתב כת"ר דהבעל אינו יכול לכתוב בכת"י. וכת"ר כתב לדון דכמו דמהני בחת"י עדים דמקרעין לפניהם וחותמין דה"ה בכתב יד הבעל לגבי נ"ד. הנה לדעתי יש מקום לחלק ולהחמיר ע"פ מה שכתב הב"ש בסי' ק"ל ס"ק כ"ח בשם הרמב"ם פ"א ה"ג דלכן כשר בגט להיות מקרעין וחותמין הואיל חתימת הגט מדבריהם. ולכן דוקא בנמסר לפני עדי מסירה כו' ע"ש. א"כ בנ"ד דיש כמה פוסקים דס"ל בממנה לסופר ועדים שלא בפניו דלא מהני מה"ת. רק דוקא בכתב בכת"י העלו להקל. א"כ הא בדאורייתא לא מקרי הך דמקרעין