עין יצחק חלק ב רכז

ז) והנני להשיבו כי בעצם החליצה כתבתי מקודם דהחליצה כשרה בנ"ד וכמו שכתבתי שם בטוב טעם ובשם המהרשד"ם וכיוצא בזה כתב הב"ש בסי' קס"ט ס"ק ל"ה בשם מהר"א בן ששון ע"ש. וכן כתב כת"ר בשם רב גדול א' איך שראה בגוף תשובת מהר"א בן ששון בסוף התשובה שכתב דטעמא דדחסיא לכרעי' לא הוי רק מדרבנן וע"כ אין להחמיר בכזה. וכן הביא בשם ר"מ המאירי ז"ל דטעמא דדחסא הוא שיראה שהחליצה באה מכחה ודיי בנעיצה מועטת וא"צ נעיצה בכל כחו שאילו לא הי' כן לא התירו לחלוץ במוטה שהמוטה לא יכול לנעוץ כ"כ וכ"ז הביא מהר"א בן ששון בשם המאירי. וע"כ אף דנימא דהחליצה בנ"ד בעינן מה"ת ג"כ מהני החליצה שלו: ח) אך במה שכתבתי בתשובתי הקודמת להקל בנ"ד אף בלא הביא ב"ש כיון שהגיע לכלל שנים ובדרבנן תלינן להקל דנשרו. בזה יש לכאורה להחמיר בנ"ד כיון שמת מקודם המילה דהא במת מחמת חולי יש הרבה פוסקים דמחמירים לחוש בזה אף מדאורייתא והוי ספיקא דדינא בזה כידוע. והובא פלוגתת הפוסקים הללו בבית יוסף אה"ע סי' קנ"ו ע"ש. וכן הובא פלוגתת הפוסקים הנ"ל בתבואות שור סי' ט"ו ס"ק ג'. ועיין מזה בתשובת רע"א זצלה"ה סי' צ"ח ובתשובת חתם סופר ח"ב סי' ס"ט וסי' ע' ובתשובת ברית אברהם סי' כ' ח' יו"ד מזה וע"כ בנ"ד דמת מחמת חולי א"כ הוי חשש בדאורייתא וע"כ יש לחוש שמא לא היה לו שערות מעולם ויש לכאורה להחמיר דהא בדאורייתא לא סמכינן על חזקה דרבא. ומה דיש לנו ספק ספיקא. ספק א' שמא הלכה כהסוברין דבמת מחמת חולי אינו רק מדרבנן, ואת"ל כהסוברין דבמת מחמת חולי הוא ספק מדאורייתא אכתי ספק שני שמא היה לו ב"ש ונשרו. אבל הא כתבתי שם להעיר דהיכא דלא נולדו שני הספיקות ביחד לא מהני ספק ספיקא כזה רק בדרבנן לא בעינן שיהי' חלין שני הספיקות ביחד. וע"כ כיון דמת מחמת חולי א"כ נולד הספק בעת מיתת בעלה בספק דאורייתא אם צריכה חליצה מה"ת או לא ואח"ז בעת שיחלוץ לה אחי המת נולד אז ספק השני אם סמכינן על חזקה דרבא ונשרו ב"ש או לא. וכיון דלא נולדו שני הספיקות ביחד הא לא מהני ספק ספיקא כזו בחשש דאורייתא וע"כ לכאורה נסתר ההיתר שכתבתי בקונטרסי הראשון בזה: ט) שוב ראיתי כי עדיין יש לדון ספק ספיקא הזה והוא דהש"ך בסי' ס"ו ס"ק י' גבי דם ביצים בתערובות כתב דאף דקיי"ל נולד בספק דאורייתא שנתערב דלא דיינינן בזה דספק דרבנן לקולא. משום דהא נולד הספק מקודם בספק דאורייתא אף דע"י גלגול נעשה דרבנן דמחמרינן דשאני דם ביצים דיש סוברין דאינו אלא דרבנן אף דלא קיי"ל כוותיה מ"מ לענין זה מועיל דלא מקרי הספק הראשון ככל ספק דאורייתא וע"כ מקלינן בכה"ג ע"ש בהש"ך. ועי' מזה בלבושי שרד בחידושי דינים ליו"ד ס"ק כ"ג ובס"ק מ"א ובס"ק מ"ב ובס"ק ק"ג ובס"ק ק"כ. ולכן ה"ה בנ"ד כיון דיש סוברים במת מחמת חולי דאינה צריכה רק מדרבנן ואף דחיישינן להחמיר שמא הלכה כהסוברין במת מחמת חולי דצריכה חליצה מדאורייתא. עכ"ז כיון דעכ"פ יש סוברין דאינו רק מדרבנן. ע"כ ממילא מצרפינן הספק הראשון הנולד מקודם להספק השני הנולד לאחר זמן והוי ממילא ספק ספיקא מעליא. וכללא הוא דמה דמהני הספק לשווייא לספק דרבנן לקולא. כמו כן מהני הספק לצרפו לעוד ספק שני להצטרף ולדין דין ספק ספיקא אף במידי דאורייתא ובנ"ד הוי כש"כ מהך דדם ביצים דאלו התם גבי דם ביצים קיי"ל לדינא דהוי דאורייתא ואפ"ה אמרו כיון דיש סוברים דהוי דרבנן כו'. כש"כ הכא במת מחמת חולי דמבואר בשו"ע סי' קנ"ו סעיף ד' דמת מחמת חולי שוה לנפל מן הגג ואכלו ארי דא"צ חליצה מדאורייתא. ולא הובא שם שום חולק ע"ז. וכן מוכח מן דברי השו"ע בסי' קס"ד סעיף ז' דסתם וכתב במת בתוך ל' יום בנתקדשה לכהן דתשב תחתיו. דמשמע דאף במת מחמת חולי ס"ל דאין בזה חשש דאורייתא כלל. ועיין בביאור הגר"א זצ"ל לאו"ח סי' של"א ס"ק א' שכתב בשיטת רב אלפס והרמב"ם והשו"ע דס"ל דרבא דאמר באשת כהן דאינה חולצת דפליג על אביי אף בפיהק ומת דס"ל דיצא מן חשש דאורייתא וע"כ סתמו בזה: י) ועכ"פ במת מחמת חולי ודאי דיש לדון להך ספק ספיקא כיון דיש הרבה פוסקים דסוברים דיצאנו מן חשש דאורייתא. ע"כ אף דנימא דלדינא אין לסמוך עליהם עכ"ז מועיל זה דיצטרף זה עכ"פ לספק ולדין להך ספק ספיקא אף דלא נולדו בבת אחת. והוא כש"כ מהך דם ביצים דאמרו כעין זה אף דלא קיי"ל כלל לשיטת הסוברין דם ביצים דרבנן אלא קיי"ל לדינא כהסוברים דם ביצים דאורייתא: יא) ועוד יש לדון בספק ספיקא דנ"ד להיתירא והוא דנקדים למה שכתבתי בספרי נחל יצחק סי' ל"ח ענף ג' לדון מילתא חדתא ע"פ דברי הב"ש סי' ע"ז ס"ק י"ז שכתב לדון ספק ספיקא דפלוגתא היכא דלחד שיטה ה"ל ודאי להיתירא ולשיטה החולקת ה"ל ספיקא דכתב לדון ס"ס ספק א' שמא הלכה כהסוברין דה"ל ודאי להיתירא ואת"ל כהחולקים אכתי ה"ל עדיין ספק כו' ע"ש. והארכתי שם בביאור הטעם דאין זה דומה לס"ס משם א'. וכן כתבתי מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף ט' וביארתי שם בעז"ה בטוב טעם בארוכה ע"ש. וקשה עלי לכפול הדברים דנאמרו שם בספרי. וע"כ ה"ה בנ"ד דהא אף לשיטת הסוברין לחוש בחלה ומת דהוי חשש דאורייתא עכ"ז אין בזה ודאי איסור דאורייתא רק ככל ספק דאורייתא. והנה לשיטת הסוברין בחלה ומת דאין בי' שום חשש ספק דאורייתא א"כ לשיטתם ה"ל היתר ודאי מה"ת. וע"כ ממילא יש לנו היתר מורווח מן התורה ע"פ הך ספק ספיקא בסיגנון הנ"ל והוא ספק א' שמא הלכה כהסוברין בחלה ומת אין בו שום ספק דאורייתא כלל. ואת"ל כהחולקים דס"ל דיש בו חשש דאורייתא אכתי אינו רק ספיקא א"כ ה"ל ס"ס מעליא לענין דיצאנו בי' מן חשש דאורייתא עכ"פ. וידעתי כי מן האחרונים בתשובותיהם ומן דברי התבואות שור בסי' ט"ו נראה דלא ס"ל כן דהא כתבו דבחלה ומת יש בו ספק דאורייתא ע"פ הך ספיקא דפלוגתת ראשונים הללו ע"ש אכן לפי מה שכתבתי יש לדון דאין בזה חשש דאורייתא רק מדרבנן. ועכ"פ לענין ספק ספיקא דבנ"ד דיש לנו ספק בהיבם שיחלוץ דשמא הי' לו שערות ונשרו. דאף דלא נולדו שני הספיקות ביחד דמ"מ הוי ס"ס מעליא ולסמוך ע"ז בפשיטות והוא כש"כ מהך דם ביצים דיו"ד סי' ס"ו הנ"ל יב) וע"פ כל הדברים הללו דעתי מסכמת גם עתה דאף דאין לו ב"ש דיש להתירה בחליצת האח שלפנינו כיון שהגיע לכלל שנים. וגם ראיתי בתשובת ר"ע איגר זצ"ל בסי' פ"ט וסי' צ"ח דדעתו נוטה דבחלה ומת אין בו דררא דאורייתא. וע"כ יכול כת"ר להתירה בחליצת האח הנ"ל. וכ"ז אם יבורר שהיה חולה ומת ולא פיהק ומת וכמש"כ רע"א בסוף סי' צ"ח דאם מיד כשנולד לא הי' בריא די"ל דזהו בכלל פיהק דחלה היינו בריא ונחלה כו'. ועיין בשבת (דף קל"ו ע"א) ברש"י ד"ה שפיהק לאחר לידתו לא ראו בו אלא חיות מעט. ועיין בת"ש סי' ט"ו ס"ק י"ג. וע"כ יחקור כת"ר היטב אם הי' בריא ונחלה או לא. ואף דלפי מש"כ לעיל ע"פ הכלל של הש"ך ביו"ד סי' ס"ו דהיכא דיש סוברים דזהו רק מדרבנן אז יש להקל אף בנולד הספק מתחלה אף דלא קיי"ל כוותיה דהך סוברים וכנ"ל. א"כ לפ"ז ה"ה גם בפיהק ומת יש מקום להקל לכאורה כיון דכתב הגר"א זצ"ל באו"ח סי' של"א ס"ק א' דשיטת הרי"ף והרמב"ם והשו"ע דגם בפיהק ומת אין בו חשש דאורייתא. א"כ לפ"ז יש עדיין לדון כעין הכלל של הש"ך ביו"ד סי' ס"ו גבי דם ביצים הנ"ל. גם בפיהק ומת. ועכ"ז אין דעתי מסכמת להקל בפיהק ומת. רק אם יבורר שהי' הוולד בעת הוולדו כדרך כל הוולדות ואח"ז נחלה אז דעתי מסכמת להתירה בחליצתו אף דאין לו ב"ש דסמכינן בכה"ג על הס"ס הנ"ל: יג) ומש"כ כת"ר לדון בסברת המשכנות יעקב שהעיר להחמיר בחלה ומת דאין בזה הרוב וולדות הם ב"ק משום דיש לנו רוב להיפך דהא רוב וולדות אינן מתים בילדותם ודומה זה להך דכתובות (דף ט"ז) דרוב נשים בתולות