עין יצחק חלק ב רכד

ומכניסה כו' כדי שתהא פטורה מן המעשר וכן הוא ביו"ד סי' של"א סעיף פ"ד מותר להערים על התבואה וכו' ופטורה מן המעשר. הרי אף דמפקיע ממצות עשה מ"מ לא אסרו חז"ל זה. וכיוצא בזה בתוס' ישנים בשבת ( ל"ב ע"ב) ד"ה בעון ציצית כו' אך טוב לקנות כו' ע"ש. וכיוצא בזה הוא בכמה דוכתי בש"ס והטעם הוא דעיקר האיסור הוא מדרבנן ואין מדמין בגזירת חז"ל זה לזה: נב) וידעתי מה דיש לחלק דשאני הך דיבמות (דף י"ז) בשומרת יבם אם אסור באמה משום דמבטל למצוה דיבום דשם הי' כבר חל על היבם המצוה דיבום ע"כ אמרו בזה דאסור לבטל מצוה דיבום. משא"כ הנך שהבאתי דלא הי' עלי' החיוב מעולם. אבל באמת קשה לחלק בזה בהך דיבמות (דף י"ח ודף כ"ו) בארבעה אחין ומתו הנשואין את האחיות כו' דעל יבם א' לא הי' מעולם מוטל המצוה לייבם שניהם. ויש לדחוק בזה וקצרתי ויש להאריך בכ"ז. אבל באמת העיקר לדעתי דהך דמ"ד דס"ל דאסור לבטל למצוה דיבום אין זה רק מדרבנן. וכן ראיתי בספר קרן אורה ליבמות (דף כ"ו) דכתב ג"כ דאין זה רק מדרבנן. ובאמת לפי הגזירה של חז"ל דאסור לבטל למצות יבום הי' לכאורה מקום לגזור ולאסור גם החליצה כיון דאין החליצה בעצמה מצוה ומבטל ע"י החליצה למצות יבום. אך באמת זה אינו כיון שהתורה גזרה בפירוש דע"י החליצה נפטרת מן היבום ומותר לחלוץ ע"כ לא גזרו חז"ל לאסור את החליצה. וכעין דברי הט"ז ביו"ד סי' קי"ז ס"ק א' ובאו"ח בט"ז סי' תקפ"ח ס"ק ה' ע"ש. ולכן לא תקנו לגזירתם לאסור חליצה דאף דמפקיע מצות יבום מ"מ כיון דמפורש בתורה דמותר לחלוץ ולהפקיע למצות יבום ע"כ לא גזרו חז"ל בזה. ועיקר הגזירה הי' רק שאינם רשאים להפקיע למצות יבום ע"י דבר אחר שלא ע"י החליצה. וחשו גם לספק דילמא אדמייבם חד מיית אידך כו' וכדמצינו במרדכי פרק החולץ והובא בש"ך יו"ד סי' ק"י בסוף כללי ספק ספיקא בשם ר' ברוך דלפעמים חשו חז"ל אף לספק אף דלא הוי רק חשש דרבנן. וגם מצינו בכמה דוכתי דאף גזירה לגזירה גזרינן כמש"כ התוס' בחולין (דף ק"ד) ד"ה ומנא תימרא כו': נג) וזה הוא כוונת רש"י ביבמות (דף כ"ו) שכתב ונפקא משום אחות אשתו בלא חליצה ויבום. הכוונה דאם היתה יוצאת ממצות יבום ע"י חליצה זה הוא מגזה"כ ובזה לא היה תקחז"ל כנ"ל. אך כיון דנפטרה מן יבום ע"י איסור אחות אשתו ולא ע"י חליצה זה הוא שלא כתיקון חז"ל דגזרו דאסור לבטל מצות יבום ע"י דבר אחר. ועיין בגיטין (דף פ"ג ע"א) ברש"י ד"ה עוקר דבר מצות יבום שאסורה להתייבם לו. ולא הזכיר כלל חליצה. ועפ"ז יש לדון שם בסוגיא הרבה ועיין בגליון הש"ס שם ובירושלמי שם ה' א' במה דאמרו שם אלא מעתה בת אחיו לא ישא וכו' וקצרתי: נד) שוב ראיתי למעלה בקונטרס הזה בריש ענף ד' שהעירותי שם ג"כ להקשות מהך דיבמות (דף י"ח) דקסבר אסור לבטל מצות יבום ותרצתי זה שם. וכאן כתבתי זה ביתר ביאור בעז"ה. ולכן אין שום סתירה על מה שהעליתי דחליצה לא הוי מצוה בעצם. וכמו שנראה מן הרמ"א בסי' קס"ה דבאינה באה מחמת טענה לא כייפינן ואם היה חליצה למצוה בפ"ע היה הדין לכופו כמו בכל מ"ע וכן הוא דברי הב"ש שם ס"ק ט' דאם אינם רוצים בחליצה הרשות בידם. וכן הוא דברי החכם צבי בסי' א'. ולכן שפיר העליתי לדינא לעיל ובספרי באר יצחק סי' י"ז ביבמה קטלניות אין כופין לחלוץ כיון דאינה ראויה להנשא וכמו שהוכחתי מסנהדרין (דף י"ט) ולסייע לדברי הנו"ב במ"ק סי' י' והחכם צבי. והנה כעת ראיתי בתשובת רד"ק בית ב' חדר י"ג שכתב ביבמה קטלניות דכופין להיבם לחלוץ. וזה הוא דלא כהנו"ב והחכ"צ ודלא כמו שכתבתי. וי"ל דטעמו משום דס"ל דחליצה הוי מצוה בעצם וכמו שנראה מן הרמב"ם ה' יבום פ"א ה"ב שכתב דמצות עשה מה"ת לחלוץ אם לא רצה לייבם שנאמר וחלצה נעלו וכו'. וכן מונה במנין המצות במ"ע רי"ז דמ"ע לחלוץ ליבם שנאמר וחלצה נעלו. דמשמע מזה דס"ל דמצות חליצה הוי מ"ע גמורה. וכן הוא בספר החינוך והסמ"ג ובשאר מוני המצות. ולפ"ז הדין נותן דגם ביבמה קטלניות יהיה החיוב על היבם לחלוץ וכופין וכמש"כ הרד"ק. [ומשמע מזה דגם על היבמה מוטל הך מצות עשה לחלוץ להיבם דהא כתיב וחלצה נעלו דקאי על היבמה וכמש"כ הרמב"ם בלשונו. ודלא כמש"כ לעיל לדון ביבמה עצמה אם מצוית על מ"ע דחליצה ובאמת אינו כן לפ"ז וקצרתי. ועיין בירושלמי מ"ק פ"ג ה"א דאמרו מהו לצאת לחו"ל לדבר מצוה לחלוץ או לייבם ואין זה קשה עלי דיש לפרש ג"כ כמש"כ וקצרתי]: נה) אכן מן הרמ"א והב"ש נראה דס"ל דחליצה לא הוי מצות עשה גמורה וע"כ לא כפינן ע"ז וכעין מה שכתבתי לעיל ובספרי באר יצחק. ובאמת יש לדון דגם לדברי הרמב"ם והחינוך דכתבו דחליצה הוי מצות עשה. י"ל דזה הוא כעין מה שכתב הרמב"ם ה' שחיטה דמצות עשה שישחוט מי שירצה לאכול כו' ומונה זה ג"כ במנין המצות אות קמ"ו. וכעין זה ברמב"ם ריש ה' גירושין דמצוה שיגרש המגרש בשטר ומונה זה במנין המצות אות רכ"ב דמצוה לגרש כשנתרצה לגרש ואמרו וכתב לה ספר כריתות ועם כל זה אין החיוב לעשות לכל הני מצות עשה רק אם ירצה לאכול אז מ"ע שישחוט ואח"כ יאכל וכן בגט כשנתרצה הבעל לגרש אז מצוה לגרשה בגט וכמש"כ במנין המצות כנ"ל. ועיין בפרי מגדים ליו"ד בפתיחה להלכות שחיטה בשורש ב' ובשורש ה' ויש להאריך וקצרתי. וכמו כן הוא בהך מ"ע של החליצה דהוא אם תרצה להנשא לאחר אז תחלוץ להיבם ולא תעבור על לאו דלא תהי' אשת המת החוצה דכתיב שם לעיל מיניה ואח"ז כתיב וחלצה נעלו. וכמו בשחיטה דכתיב וזבחת ואכלת כו'. [והחכם צבי בסי' א' כתב דעיקר מצות חליצה הוא לטובתה דלא תתעגן ותיתב וע"כ היכא דמתירה להנשא אז מ"ע לחלוץ לה אבל היכא דאין לה היתר להנשא אז אין חיוב למ"ע דחליצה ע"ש. והוא כעין מה שכתבתי לדינא אך לא הביא ראיה לזה. וכבר הארכתי בזה לעיל וקצרתי]. וממילא ביבמה קטלניות דאסורה להנשא לאחר אין בזה למ"ע דחליצה. וע"כ הדין הוא כמש"כ החכם צבי והנו"ב ובספרי באר יצחק דביבמה קטלניות אין כופין לחלוץ אף לדברי הרמב"ם והחינוך ושארי מוני המצות. וכמש"כ החתם סופר בסי' פ"ה בזה הלשון שגם הזוהר לא אמרו למצוה שאין החליצה בתורה כי אם כמ"ע של גירושין שהרוצה לפטור אשתו ממנו ומגרשה מקיים מ"ע לא שיהי' מ"ע לגרש ה"נ אינו אלא להתירה לעלמא ומזה מיירי התורה והזוהר לא קאמר שיהי' מ"ע כי אם שהוא סגולה כו' עכ"ל החתם סופר וזה מוכרח ע"פ הראי' שהבאתי מהך דסנהדרין. דאל"כ תקשה עלייהו מהך דסנהדרין: נו) וכן הנני לבאר במה שכתבתי בקונטרס הזה כי לדעתי הוא דחליצה אינו מצוה בעצם רק מצד גמ"ח כו' וידעתי כי זה אינו לפי דברי הרמב"ם ומוני המצות דהא מנו למצות חליצה למנין המצות דנראה דלא ס"ל כן. ובאמת מה שכתבתי הנראה לדעתי הוא לולי דברי הראשונים הללו. והנה לפי מה שכתבתי בשיטתי הוא דאף בחלצו לא עשה מצוה בעצם החליצה וע"כ הקשיתי לעיל ע"ז מהך דיבמות (דף י"ח ודף כ"ו) דאמרו קסבר אסור לבטל מצות יבום ואדמייבם חד מיית אידך ומבטל למצות יבום. ותרצתי זה בעז"ה דלא תהי' עלי סתירה מן הגמ'. אכן לשיטת הרמב"ם ומוני המצות אין התחלה לקושיא זו כלל. דאף דנתבאר דגם לשיטתם אין החליצה מצוה בעצם כמו שארי מצות עשה רק הוי כמ"ע של שחיטה וכמ"ע של גירושין וכמש"כ החתם סופר כנ"ל. אכן בחלץ לה מקרי עשה מצוה וכמו מ"ע של שחיטה ומ"ע של גירושין דמנו זה ג"כ במנין המצות כנ"ל: ויש לי עוד מה להאריך בביאור דברי לפי שיטתי. אך באמת לא הצרכתי לזה בנידון שאלתינו דהא נתבאר דאף לדברי הרמב"ם ומוני המצות ג"כ הדין הוא ברור בעז"ה כמו שהעליתי בכל הנך דינים. ויש לי עוד מה להאריך לפי דבריהם