עין יצחק חלק ב רכ

אם לא באה בטענת חוטרא וכו' ולעיל באותה סוגיא בד"ה תבע לחלוץ כתבו בתי' הב' דהא דחוזרין אצל גדול למכפי' בבאה מחמת טענה וכמו שהעיר הבית מאיר בזה. ואבאר דבאמת לא סתרי דברי התוס' הנ"ל להדדי, והוא דהנה זה ברור ופשוט דהיכא דהיבם מחויב בחליצה ואינו רוצה לחלוץ דחייב היבם במזונותי' וכמש"כ הבית מאיר בסי' ק"ס דאם אינו רוצה לחלוץ ולייבם דמחייב במזונותי'. ועיין בתוס' יבמות (דף מ"א) בד"ה עמד בדין וברח כו' וברא"ש שם והלבוש שם וקצרתי. וכן הסברא נוטה כמש"כ הב"י בסי' ק"ס בד"ה והרמב"ם אינו מחלק כו' וז"ל ונראה שהטעם משום דכל שתבעתו לדין אם אינו פוטרה לאלתר הרי אינה מעוכבת מלהנשא אלא מחמתו ולפיכך חייבוהו חכמים במזונותי' עכ"ל ע"ש. וכן מצינו במגורשת ואינו מגורשת דבעלה חייב במזונותי' משום דהא אגידא בי' שלא תוכל להנשא לבעל מחמתו והוא הדין היכא דמחויב בחליצה דשייך ג"כ האי טעמא. אך היכא דאין היבם מן הכופין לחלוץ אזי אינו חייב במזונות דאף דאגידה מחמתו דלא תוכל להנשא אם לא יחלוץ לה עכ"ז הא מחמת אגידה בי' לחודי' אינו חייב במזונות כמו בכל אשה המתגרשת דאף בתוך שלשה חדשים הראשונים דאסורה להנשא עכ"ז פטור ממזונות. ודוקא ביבמה ניזונות ג' חדשים הראשונים משל הבעל משום תנאי כתובה שכן כתב לה את תהא יתבא בביתי כמבואר ביבמות (ד' מ"א) ברש"י שם. הרי דאף דאסורה להנשא לאחר עכ"ז אינו חייב במזונות. ודוקא במגורשת ואינו מגורשת דאסורה להנשא מחמת פשיעת הבעל חייב במזונות. אבל היכא דלא פשע הבעל אף דאסורה להנשא כמו בג' חדשי הבחנה פטור ממזונות. וה"ה היכא דהיבם אינו מן הכופין לחלוץ דפטור ממזונות אף דאגידה בי' ואסורה להנשא. אך היכא דהיבם הוא מן הכופין לחלוץ ותבעתו לדין והוא מורד אף לא ברח דחייב במזונות וכמש"כ הבית מאיר בסי' ק"ס סעיף א' וע"פ דברי הרא"ש ע"ש. דזה מקרי אגידה בי' מחמת פשיעת היבם וחייב במזונות כ"ז דלא חלץ ויכולין לירד לנכסיו להוציא ממנו המזונות. ויש להאריך בזה ובדברי התוס' והרא"ש ביבמות (דף מ"א) ובטור וב"י והלבוש שם: ענף ח לה) ונקדים להא דכתובות (דף ע"ז) דהאומר איני זן ואיני מפרנס דס"ל לרב יוציא ויתן כתובה ושמואל אמר עד שכופין להוציא יכפוהו לזון. והרא"ש שם כתב והלכתא כשמואל ואע"ג דאיתמר נמי משמי' דר' יוחנן כוותי' דרב כו' ובה"ג פסק כוותי' דרב וכריו"ח וכר' אבוה דאמר בירושלמי פ' בתרא דגיטין עלה דאיני זן ומפרנס דמפני ריח הפה כופין מפני חיי נפש לא כש"כ וכן מסתבר דאשה בושה לבא לב"ד כל פעם ותמות ברעב וכו' עכ"ל הרא"ש. ועיין ברא"ש ליבמות פ"ו סי' י"א שכתב לפרש להך דאיני זן ומפרנס דס"ל לרב דכופין להוציא דזהו לפי שמונע ממנה כל עניני אישות כו' ופי' הקרבן נתנאל שם ס"ק כ"א דזהו לפי דפרנסה ומזוני תרתי מילי נינהו ומקרי זה ג"כ דמונע כל עניני אישות. וכ"כ התוס' ביבמות (דף ס"ד) וכתובות (דף ע'). והנה באה"ע סי' קנ"ד סעיף ג' פסקו כשמואל דאומר איני זן ומפרנס דכופין לזון כו'. והב"ש שם בס"ק ה' כתב דלדעת כמה פוסקים הלכה כרב דכופין לו לגרש והנה דלפי מה דנתבאר לעיל דשיטת כמה פוסקים דיבם המחויב לחלוץ ואינו חולץ לפי דמונע ממנה כל עניני אישות בין תשמיש ובין מזונות דכופין אותו לחלוץ. אף אם לא באה בטענה וכמו שכתבו התוס' ביבמות (דף ס"ד) והרא"ש שם ובכתובות (דף ע') וכמו שהוכחתי לעיל בעז"ה מיבמות (דף ס"ה). ולפי זה היכי דהיבם רוצה לזונה. ואינו רוצה לחלוץ אז הדין נותן דאין כופין אותו לחלוץ דהא בשביל תשמיש לחודי' אין כופין כמש"כ התוס' והרא"ש שם. ולפי שיטת שמואל דסבירא לי' דעד שכופין להוציא יכפוהו לזון וטעמי' משום דיותר ראוי להשתדל בדבר המזונות מלהשתדל בגט מעושה כמו שמצינו בהראשונים שהרחיקו א"ע מלעשות גט מעושה. ולכן כיון דמסירין הסיבה דמחמת זה מחויב לגרשה ממילא יסיר המסובב. א"כ ה"ה ביבם כיון דעיקר הטעם דכופין לו לחלוץ הוא משום דמונע ממנה תשמיש ומזונות א"כ היכא דיש להיבם נכסים ויש מקום לגבות ממנו המזונות אז הדין לשיטת שמואל דאין כופין לו לחלוץ אלא אמרינן דעד שכופין לחלוץ יכפוהו לזון. דהא כן מצינו גם גבי חליצה כמבואר כעין זה בסי' קס"ה סעיף, א' ברמ"א דראוי להדר בעצות ולהשתדל כדי שלא נצטרך לכוף. ועיין בביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק י"ז. וכיון דיכפוהו על מזונות א"כ לא הוי רק מונע ממנה תשמיש. ובמורד בתשמיש לחודי' אין לכופו וכמש"כ התוס' והרא"ש הנ"ל. [וזה ודאי דוחק לומר דדוקא גבי בעל ס"ל לשמואל להרחיק מן כפיי' לגרש משום דשמא יתרצה הבעל אח"ז ליתן מזונות. דזהו סברא בדויי' מלב. ועוד דאי נימא לחלק דשאני בבעל דחשו לתקנת האשה דשמא יתרצה הבעל אח"ז. דזה אינו דהא כיון שהאשה צווחת ואומרת דחפצה ביותר שיגרשה מיד. ועכ"ז אמרו חז"ל עד שכופין להוציא כו']. רק היכא שאין לו נכסים דאין בידינו לכופו לירד לנכסיו ואינו רוצה להשתכר ולהרויח ולזון אז כופין לגרשה כמבואר באה"ע סי' קנ"ד סעיף ג' וה"ה בחליצה. משא"כ ביש מקום לגבות המזונות אזי אף דהדין הוא לכופו לחלוץ כיון דמונע תשמיש ומזונות. עכ"ז יש לומר עד שיכפוהו לחלוץ יכפוהו לזון דכיון דבידינו לכופו על מזונות יותר יש לנו להדר על כפיות מזונות מלכוף על החליצה וכשיטת שמואל משום דסברתו הוא דכל מה שראו חז"ל להרחיק מן כפיי' לגרשה ולחלוץ ראו להשתדל שלא יבא לזה. גם י"ל בסברתו דכיון דירצה להפטר מן חיוב מזונות דיתרצה לתת גט וה"ה בחליצה וכעין סברת הבית מאיר כזה בסי' קנ"ד סעיף א' גבי עוזב: לו) ולכן בכתובות (דף ס"ד) אמרו בש"ס להקשות על מימרא דשמואל דאמר כותבין מרד לארוסה ולא לש"י דמ"ש ש"י דלא דאמרינן זיל לא מפקדת א"ה ארוסה נמי אלא בבאה מ"ט. דמשמע דדוקא בבאה מ"ט אבל בלא באה מ"ט אף דמונע כל עניני אישות תשמיש ומזונות ג"כ לא כייפינן וכמש"כ התוס' שם בתי' השני לפרש דהא דחוזרים אצל גדול למכפיי' מיירי בבאה מ"ט דוקא. דאתי שפיר דברי התוס' כיון דמיירי התם אליבא דשמואל. ושמואל הא ס"ל עד שכופין כו' יכפוהו לזון. וממילא כיון דלא יהי' מונע ממנה רק תשמיש לחודי' ע"כ אין לכופו לחלוץ. וע"כ בעינן באה מ"ט דוקא דהא משום תשמיש לחודי' אין כופין וכמש"כ התוס' והרא"ש ביבמות (דף ס"ד) וכתובות (דף ע'). ואף דמשכחת עדיין אף בלא באה מ"ט. והיכא דאין לו נכסים ואינו רוצה להשתכר ולזון דאז אין בידינו לכופו לזון ואז הוא מן הדין לכופו לחלוץ. עכ"ז הי' דוחק להו לאוקמי בכה"ג מדחזינן שם בכתובות (דף ע"ז) דהקשה שמואל לרב עד שכופין להוציא יכפוהו לזון. ולא מוקי לדרב דמיירי באין לו נכסים ואינו רוצה להשתכר ורק הקשה בפשיטות עד שכופין להוציא יכפוהו לזון. וזהו משום דהי' דוחק לאוקמי בכה"ג ולכן הקשה שמואל לרב כן בפשיטות דעד שכופין להוציא יכפוהו לזון. וע"כ אמרו בגמ' בסוגיא (דף ס"ד) דאי הכי ארוסה נמי. אלא בבאה מ"ט כו' משום דהא חזינן דהי' דוחק לשמואל לאוקמי מילתא דרב בכה"ג ואמר בפשיטות דעד שיכפוהו כו'. וע"כ לא רצו לאוקמי מימרא דשמואל דאמר כותבין מרד לארוסה כו' רק בבאה מ"ט. משום דבלא באה מ"ט אף דמונע תשמיש ומזונות אין לכופו לגרש ולחלוץ משום דעד שכופין לחלוץ יכפוהו לזון וכמש"כ לעיל דהדין הוא בתבעתו לחלוץ ואינו רוצה דיכולים לחייבו במזונות אף בלא ברח כיון דהוא מן הכופין לחלוץ אם יהי' מונע תשמיש ומזונות. וכעין שהבאתי לעיל בשם הבית מאיר בסי' ק"ס. וע"כ בעינן מ"ט דוקא. ואף דבאשתו אמרו בכתובות (דף ס"ג ע"א) דאע"ג שכופין לו ע"כ לזונה מ"מ כותבין מרד וכמש"כ התוס' שם בד"ה והאמר רב האומר איני זן כו'. עכ"ז ארוסה וש"י שאני דהא חזינן בסוגיא שם דהיכא דאינו בכפיי' לגרש ולחלוץ רק בכתיבת מרד דבזה חילקו בין ארוסה ושומרת יבם לנשואה. וכמש"כ הריטב"א והפנ"י שם להסביר סברת החילוק ביניהם וכדמוכח בסוגיא שם. רק היכא