עין יצחק חלק ב ריט

כתבו בפשיטות דאם אינו רוצה לחלוץ וליבם דכופין. ולא כתבו דבעינן באה מ"ט ע"ש בבית מאיר. וגם הא כתבתי לעיל דכן כתבו בפסקי תוס' שם לדינא. ובאמת זה צ"ע דאיך יסתרו דברי התוס' להדדי באותו הסוגיא סמוך. והבית מאיר נדחק שם בזה. וגם אף לפי דברי הבית מאיר שם שכתב בדוחק לתרץ סתירת דברי התוס' עכ"ז מה יענה בדברי הג"א דשם. אך לעיל כתבתי דהא גם ההג"א שם כתב לסיים דלפי תקנת הקהלות נראה דכופין לחלוץ: ענף ז לא) וכאשר ינעל הדלת לפנינו לדון למעשה באשה שאינה טוענת חוטרא לידא כו' והיכא שיש לה בנים מבעלה הראשון ובעלה הראשון הי' זקן באופן שאין לחוש משום קטלניות. דלפי דברי הרמ"א אין לנו כח לכופו לחלוץ אף שמונע ממנה כל עניני אישות בין תשמיש בין מזונות דאין לנו כח לחלוק על הרמ"א. לכן ראיתי לדון ולפתוח בהצלה לבנות ישראל באיזה עצה בעז"ה וגם ליישב סתירת דברי התוס' הללו בכתובות והוא דנלע"ד להוכיח מיבמות (דף ס"ה ע"ב) דביבמה התובעת להיבם לחלוץ או לייבם דכופין לחלוץ כיון דמונע ממנה כל עניני אישות. דהתם שקיל וטרי הש"ס אם הלכה כר' יוחנן בן ברוקה דאשה מפקדא על פרי' ורבי'. ואמרו איתמר ריו"ח וריב"ל חד אמר הלכה כריו"ח ב"ב וכו' תסתיים דריו"ח אמר אין הלכה דיתיב ר' אבהו וקאמר משמי' דר"י הלכה וכו' א"ד כו' ואמר ר"פ כו'. ומסיק הש"ס מאי הוי עלה ת"ש עובדא הוי קמי' דריו"ח ואמר יוציא ויתן כתובה כו' ומדחה דילמא בבאה מ"ט כי ההיא דאתאי לקמי' דר' אמי כו' אמרה לי' מסיבו דילה מאי תיהוי עלה כו'. וקשה לפי סברת הש"ס מתחילה דלא אסיק אדעתי' מן סברת חוטרא לידא. וגם הוצרך להוכיח דבטענת חוטרא לידא כייפינן מההיא דאתאי לקמי' דר' אמי כו'. א"כ מקודם דידע מן הדין וסברא דחוטרא לידא. הי' להש"ס להוכיח דריו"ח ס"ל הלכה כריב"ב. מהך סתם משנה דיבמות (ד' קי"א) דנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה דכופין לחלוץ. דמוכח מהסתם משנה דאיתתא מיפקדא על פ"ו דאל"כ איך כופין על החליצה. [והא חליצה בעצמה לא הוי מצוה דיכולין לכופו וכמש"כ לעיל בארוכה בפרט היכא דאסורה להתייבם כמו בהך דנודרת דאז פטור ממצות וחיוב יבום וכנ"ל בארוכה]. ואין לומר דהי' ס"ל דהמשנה מיירי בבאה מ"ט. דז"א דהא מעיקרא בסוגיא שם לא אסיק אדעתי' מן באה מ"ט עד לבסוף והוצרך להוכיח דטענת חוטרא כו' כנ"ל. וכיון דמוכח מהך סתם משנה דמיפקדא על פ"ו א"כ קשה במה דשקיל וטרי הש"ס מקודם איך ס"ל לריו"ח. הא ה"ל להוכיח כן מן מה דס"ל לריו"ח בכולי ש"ס דהלכה כסתם משנה א"כ ממילא מוכח דס"ל לריו"ח דהלכה כריב"ב מהך סתם משנה דנודרת כו'. וגם תקשה על מה דאמרו יתיב ר' אבהו וקאמר משמיה דר"י הלכה ואהדרינהו ר"א ור"א לאפייהו כו'. וה"ל לר' אבהו לומר להם דהא כן מוכח ג"כ מהך כללא דאריו"ח הלכה כסתם משנה. והכא ביבמות הא הוי מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם משנה וכשיטת ריו"ח בכולי ש"ס. ואף דמצינו בחולין (דף מ"ג) וגיטין (דף פ"א) ועיין בשבת (דף מ"ו ודף פ"א) ובתוס' שם דאמוראי נינהו אליבא דריו"ח אם הלכה כסתם משנה או לא. עכ"ז הא לר' אבוה בעצמו מצינו דס"ל אליבא דריו"ח דהלכה כסתם משנה כמבואר ביבמות (דף מ"ב ע"ב). ע"ש בכולי סוגיא. וגם תקשה על מה דאמרו שם בתחילת הסוגיא תסתיים דריו"ח אמר אין הלכה כריב"ב כו' ואהדרינהו לאפייהו וכו'. דא"כ מה יענו בהך סתם משנה דנודרת כו' וכדרך הש"ס להקשות כן כמו דמצינו ביבמות (דף ט"ז ודף מ"ב) וגיטין פ"א ושבת ובחולין (דף מ"ג) ובשארי דוכתי שהקשו כן ומתרצי שם אמוראי נינהו כו'. א"כ הכא נמי ה"ל להש"ס להקשות כן. ומדלא הזכירו הכא בסוגיא דיבמות (דף ס"ה) להך סתם משנה דנודרת כו'. מוכח דס"ל להש"ס בפשיטות דאין שום הכרח כלל להוכיח מהך דנודרת דס"ל כריב"ב. משום די"ל דלכן כייפינן לחלוץ דכיון דמונע ממנה תשמיש ומזונות ע"כ הוי מן הכופין לחלוץ. אף בלא באה מ"ט דהא מקודם בהך סוגיא לא אסיק אדעתי' עדיין מן הך דחוטרא לידא: לב) וכן יש להוכיח מהמשנה יבמות (דף קי"א) יבמה שאמרה לא נבעלתי בתוך שלשים יום כופין אותו שיחלוץ לה. הרי דס"ל להסתם משנה דמיפקדא על פ"ו דאל"כ אמאי כופין לחלוץ א"כ ה"ל להך סוגיא דיבמות (דף ס"ה) הנ"ל להביאה שם בהשקליא וטריא איך ס"ל לריו"ח. ואין לומר דלכן כייפינן לחלוץ משום דאם לא יחלוץ מחוייב בעשה דמצות יבום ולכן כופין לו כמו על כל מצות עשה וכמש"כ לעיל. דזה אינו דהא הגמ' פריך שם עד שכופין לחלוץ נכפוהו לייבם ומתרצי בגט יבמין יוצא מת"י. וכיון דאסור לייבמה א"כ לא שייך שם מצות יבום וממילא אין עליו מצות חליצה דנוכל לכפותו מה"ט וכמש"כ לעיל בארוכה. וכ"ז דלא אסיק אדעתי' מן הך דחוטרא לידא א"כ בע"כ הטעם הוא דס"ל להסתם משנה כריב"ב. וכל הנך משניות הא הוי מחלוקת ואח"כ סתם. ובלא"ה אין סברא לומר דכל הנך משניות יהי' ס"ל כריב"ב. ודוחק לומר דבאמת גם בסלקא דעתך שם מעיקרא דדוקא בשומרת יבם הוי טענת חוטרא לידא כו' טענה מעליא משום דהא היבם אינו חייב במזונותי' לכן ידע דטענת חוטרא לידא הוי טענה מעליא משום דמה תעשה לימי זקנותה שלא תוכל להרויח מן מעשה ידי' והיבם הא פטור ממזונותי'. ולפ"ז י"ל דהא דכופין לחלוץ דמיירי בטוענת חוטרא כו' משא"כ בבעלה הי' ס"ל דאין ממש בטענתה דבעי חוטרא לידא משום דהא בעלה חייב במזונותי' ולסוף השיב לו דעכ"ז גם בבעלה הוי טענת חוטרא לידא לטענה מעליא ולכן אף מתחילה אין להוכיח מכל הנך משניות דמבואר דכופין לחלוץ משום דידע דיש מקום לומר דהתם מיירי בטוענת חוטרא לידא כו'. אבל באמת זהו דוחק גדול לומר כן דא"כ אכתי תקשה דאמאי באומרת לא נבעלתי בתוך שלשים יום כופין אותו לחלוץ דכיון דעיקר הוא משום מזונות של ימי זקנתה הוא יכול היבם לומר דבימי הזקנה שלה אתן לה מזונות ויתחייב עכשיו ע"ז בקנין כדי שלא לכופו לחלוץ. ועוד והוא העיקר דהא גם בבעל אף דבעלה חייב במזונותי' ולכן הי' מקום לומר דלא הוי ממש בטענת חוטרא לידא כו' עכ"ז כיון דבידו של הבעל לגרשה תמיד א"כ בכל אשה בלא בנים אינה בטוחה לכל ימי' במזונות לעת זקנתה משום שמא יגרשה לעת זקנתה א"כ אי נימא דידע מן טענת חוטרא לידא כו' בשומרת יבם. א"כ הוי זה לטענה נכונה גם באשה לגבי בעלה כו' ובע"כ מוכח דמתחלה לא אסיק אדעתי' כלל מן טענת חוטרא לידא. ובלאו הכי אין סברא לחלק מכמה טעמים. ובודאי קשה מאד דאיך לא הזכירו בסוגיא שם מכל הנך משניות הנ"ל דמבואר גבי יבמה דכופין אותו לחלוץ. אי נימא כתי' הב' של התוס' כתובות (ס"ד) דכתבו, דמיירי שם בטוענת חוטרא לידא כו': לג) ולכן נלע"ד דמוכח מהך סוגיא דיבמות (דף ס"ה) הנ"ל דהדין הוא דיכולין לכוף להיבם לחלוץ אף בלא באה מ"ט כו' כיון דמונע ממנה תשמיש ומזונות וכמש"כ התוס' ביבמות ובכתובות ובהרא"ש וכמו שכתבתי להוכיח לעיל מכל הפוסקים. אך העומד לנגדינו מן סוגיא דכתובות (ד' ס"ד) דמבואר שם דבעינן דוקא בשומרת יבם בבאה מ"ט. דמשמע דלולא זה לא כפינן אף במורד מתשמיש ומזונות. דאל"כ אמאי לא אמרו שם דארוסה ושומרת יבם מיירי במורד מתשמיש ומזונות והי' מקשה גם ע"ז אי הכי שומרת יבם נמי כמו שמקשה עכשיו על באה בטענה אי הכי שומרת יבם נמי. וביותר מבואר כן בתוס' שם בכתובות שכתבו לפרש להא דחוזרין אצל גדול למכפי' מיירי בבאה מ"ט א"כ מוכח דס"ל דאף במורד מתשמיש ומזונות ג"כ לא כפינן אם לא באה בטענת חוטרא כו'. ולפ"ז תקשה מהך סוגי' דיבמות (דף ס"ה) הנ"ל דנתבאר דמוכח דאף בלא באה מ"ט כפינן לחלוץ: לד) והנראה לענ"ד בעז"ה והוא דבאמת קשה דאיך כתבו התוס' בכתובות (דף ס"ד) בדיני חליצה בסופו דאם אינו רוצה לחלוץ ולייבם דכופין לחלוץ ומשמע אף