עין יצחק חלק ב כב

ויש להאריך בזה אך כיון שהרמב"ם כתב גבי מום לבן בכהנים דיהי' לבן בתכלית הלובן וכמו גבינה ובנ"ד לא נתברר זה היטב. וגם אפשר כיון דאמרו גבי נטבע דאין מעידין עליו באישתהי דשמא נשתנה וע"כ אפשר דאין ראי' ממה דהוי לבן ביותר לדון עליו דיהי' סימן אמצעי: יד) אך אין אנו צריכים לזה דאף דנימא דמה דהוי לבן ביותר אין זה ס"א מ"מ מן סימן גרוע לא נפק וגם הא הוי הרבה סימנים גרועים אחרים דנתבאר דהוי כמו ס"א וזה מהני במשאל"ס ע"כ הוי זה היתר מורווח בעז"ה. ונתבאר לנו שני אופני היתר וע"כ דעתי מסכמת להיתירא ויושיבו ב"ד של שלשה ויתירוה: השמטה טו) במש"כ לדון דלבן ביותר יהי' ס"א. נ"ל סעד לדברינו מן הך דיבמות (דף ק"כ ע"ב) דאמרו ולהך לישנא דסד"א הא קתני אע"פ שיש סימנין בגופו וכליו גופו דאריך וגוץ כו' כליו בחיורי וסומקי וכן הוא בב"מ (דף כ"ז). ויש לדקדק דהא ה"מ לומר בקצרה גופו וכליו בחיורי וסומקי. ולא על כל אחת בפני עצמה. ומדלא אמרו כן מוכח דבאמת יש לדון דבחיורי וסומקי בגופו יש לומר דבלבן ביותר יהי' נחשב לסימן אמצעי ע"כ לא אמרו כן רק על כליו אמרו בחיורי וסומקי. אך יש לדחות זה דהא בעת דאמרו שם מקודם גופו דאריך וגוץ לא אסיקו אז אדעתייהו לומר כליו בחיורי וסומקי רק לבסוף אמרו בכליו בחיורי וסומקי ע"כ נדחה ראי' זו. ומ"מ יש סעד קצת לדברינו דהא ה"מ לומר בקצרה איבעית אימא בחיורי וסומקי והי' מצי קאי על גופו וכליו ג"כ דכ"א בפני עצמה הן גופו והן כליו הוי בסימנין של חיורי וסומקי. ומדלא אמרו כן מוכח כמש"כ דמשכחת לבן ביותר בגופו דהוי ס"א ע"כ לא אמרו כן. ויש להאריך עוד בכ"ז: עוד השמטה מלעיל טז) הנה בספרי עין יצחק ח' אה"ע סי' כ"ב ענף ב' אות ז' כתבתי להעיר מהא דיבמות (דף ק"כ) וב"מ (דף כ"ז) דבכיס וארנקי דלא שכיח לשאולי לא חיישינן לשאלה. והא מצינו דמשום חומרת א"א חשו למיעוטא וכתבתי שם לחלק. ובאמת יש חילוק פשוט בזה דהנה בספרי באר יצחק סי' ו' ענף ב' הבאתי להקשות דאמאי חשו לשאלה ולא אמרינן כאן נמצא כאן הי' ותירצו דלכן חשו לשאלה משום דרגילות להשאיל וכמ"ש רש' בד"ה מנחשי אינשי כו' ובמה דרגיל לא שייך כאן נמצא כמש"כ הרמב"ן שם דלכן חשו שמא פינן משום דרגילות לפנותן כו'. ע"כ במה דלא שכיח לשאולי כיון דלא הוי דבר הרגיל. ממילא שייך לדון בזה כאן נמצא כאן הי'. וע"כ לא החמירו חז"ל בזה דדוקא ברובא מצינו דהחמירו חז"ל ולא במה דאמרינן כאן נמצא כו' דזה עדיפא מן רובא וחזקת א"א וכמש"כ בספרי באר יצחק שם ע"כ אין שום ראי' כלל מהך דלא שכיח לשאולי. דשאני התם כנ"ל. גם שייך בזה לחלק דהא המיעוט תלוי במעשה ולומר דהי' מעשה השאלה ויש בזה לומר להסברא שכתבתי לעיל סי' א' ענף א' ע"פ הא דבכורות (דף כ') דרובא דתלי במעשה לא הוי רובא וכש"כ במיעוט דתלי במעשה דלא חיישינן לזה וקצרתי: יז) והנה לעיל בסי' א' סוף ענף א' הבאתי לדברי ר' עקיבא איגר זצ"ל בתשובה סי' ק"ט ולדברי הקהלת יעקב אה"ע סי' י"ז סעיף ל"ד שכתבו דאם נפל לים רחוק מן שפת הים יצאנו בזה מחשש דאורייתא. וראיתי היום שנית בספר קהלת יעקב שם שכתב בזה הלשון דאם נפל באמצע הים כו' והי' רחוק מהנסין שקורין קעמפש בל"א המצויים בים לבל יוכל להגיע שם בתוך ג' שעות וכו' אז יצאנו מחשש דאורייתא כו' ע"ש. ולפ"ז יש לנו עדיין להעיר בהנידון דלעיל דהא לא נתברר לנו אם הי' רחוקים מן הקעמפש. אך לפי מה שכתבתי לעיל דבספק אם הי' רחוק מן שפת הים יש להקל. א"כ מה"ט יש לנו להקל אף בלא נתברר אם הי' רחוק מן הקעמפש ושפיר כתבתי להיתירא בעז"ה: יח) גם יש לצרף בנ"ד להיתירא דברי הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' מ"ג ע"פ דברי הריב"ש ודברי החתם סופר ח' אה"ע סי' ס"ה שהעלה לצדד דהיכא שנמצא מת על שפת הים אף שאין לו סימנים גמורים מ"מ יצאנו מן דאורייתא אף בלא שהו כו' ע"ש. ויש לי מה לדון בדבריהם וקצרתי לפי שאין לי הצורך בנ"ד לזה: ידידו יצחק אלחנן החופ"ק סימן ג ב"ה יום ה' ט' שבט תר"ן קאוונא נשאלתי באיש אחד ששלח ג"פ משקלאוו לקאזאן והלך השליח ועשה בעירו שליח שני. והשליח השני בא לפני ב"ד דמאסקאווא לעשות שליח שלישי בעיר קאזאן. ואחרי אשר עשה השליח כן כדת בב"ד במאסקאווא צעק גיסו של המגרש במאסקאווא על השליח הלא צוה לך גיסי אשר תמסור הג"פ לידי כי הי' מבקש אשר יתנו לו מעות עבור זה, ושאלו הב"ד להשליח אם אמת הדבר מדוע לא הגדת זה להב"ד בעת עשיות השליחות אשר שאלנו אותך אם לא הי' איזה תנאי. והשיב השליח אמת כי כן אמר לו הבעל אבל לא אמר זה לעיכובא רק כוונתו הי' כי אולי לא יזדמן לו נוסע לקאזאן אמסור לידו כי כן אמר לו המגרש תמסור ליד גיסי או ליד מי שיבא מקאזאן וכתבו אשר לא השגיחו על דברי השליח כיון שכבר הגיד ועשה כבר שליח שלישי אינו נאמן לחזור ולהגיד. ואח"ז נתגלגל הדבר אשר בא המגרש למאסקאווא לשאול אם כבר שלחו הג"פ. שאלו הב"ד ממנו ע"ד אשר אמר השליח כי ציוה הבעל לו למסור לגיסו ואמר כן אמרתי לו אשר ימסור לגיסו ושאלו לו אולי הי' איזה תנאי בינך ובין גיסך מן עסק שבממון. והשיב כי אינני מבקש כהיום ממון ישלחו הגט. ואולי כבר נשכח ממנו כל אשר דיבר עם השליח כי השליח עכב את הגט ת"י בערך חצי שנה. והבעל לא רצה לכתוב גט אחר ונסע למדינת רוסיא. והוא מקום עיגון. ונשאלתי אם יש להכשיר הגט הזה: א) תשובה בקצרה. הנה מש"כ מעכ"ת כי לא חשו לדברי השליח כיון שכבר הגיד כו' יש לעיין בזה עפ"י ספיקו של המל"מ בפרק ו' ה"ג דין ט"ז די"ל דשליח ראשון יכול לבטל לשליח שני. א"כ לפ"ז יש לדון דיהי' נאמן לחזור מדבריו הראשונים משום מיגו דהי' מבטל לשליח שני. אבל זה ליתא די"ל דאינו נאמן במיגו לעשות א"ע לרשע. וגם הא הכרעת האחרונים דשליח ראשון אינו יכול לבטל לשליח שני וע"כ יפה כתב כת"ר. אך בלא"ה ג"כ אין לנו מקום לדון שום חומרא משום הגדת השליח דהא השליח אמר בפירוש דהמגרש אמר לו תמסור ליד גיסי או ליד מי שיבוא מקאזאן א"כ לא הי' מעולם שום חשש ביטול מן הבעל על השליחות דהא הברירה הי' ביד השליח ע"כ שפיר כתב כת"ר דמצד דברי השליח אין לנו שום חשש כלל: ב) ועיקר מקום חשש להחמיר בנ"ד הוא משום דברי המגרש שאמר כי אמר להשליח שימסור הגט לגיסו. וכת"ר העיר בזה מהך דגיטין (דף כ"ט ע"ב) דאמרו מי קאמר לי' אבא בר מניומי ולא את. וא"ד כו' אבא בר מניומי ולא את. ופסקו בשו"ע סי' קמ"א סעי' ל"ו דאם נתן לה הראשון הרי זה ספק מגורשת. א"כ לכאורה ה"ה בנ"ד כיון דאמר להשליח שימסור לגיסו ע"כ י"ל דהי' כוונתו דוקא לגיסו ולא לאחר וע"ז כתב כת"ר לחלק דשא"ה בגיטין דאמר השליח הראשון לא ידענא לה ע"כ י"ל דעי"ז נסתלק משליחות וא"ל אבא בר מניומי ולא את