עין יצחק חלק ב ריז

ג"כ ליבום ואי לא תמצא א"כ הא אסורה להנשא לכל. אך אפשר לומר דמיירי דאמרה נטולה אני מהיהודים דנולדו כבר ולא באותן שיולדו אחר קבלת הנדר דלא נאסרה באותן שיולדו אחר קבלת נדרה. ואף דאדם אוסר ע"ע דשלב"ל עכ"ז י"ל דהיינו דוקא באסר ע"ע בפירוש הדבר שלב"ל. ובפרט בפירשה דלא אוסרת א"ע בדשלב"ל ודאי דתוכל להנשא להנולדים אחר הקונם ושייך שפיר טענת חוטרא לידא כו': כב) אך עדיין יש להקשות בנטולה אני מן היהודים דסוף נדרים (דף צ') גבי בעל למשנה ראשונה שם אמרו יוצאות ונוטלות כתובתה משום דחזינן דתשמיש קשה לה דאנוסה היא כמש"כ. ופי' הר"ן דכופין להוציא וליתן כתובה. וקשה דלמה חייב לגרשה הא כיון דאסרה א"ע בתשמיש לכל א"כ לא תוכל להנשא לאיש אחר ואמאי חייב לגרשה. ואין לומר כמש"כ דמיירי דתהא מותרת לנולדים אחר קבלת קונם שלה. גם זה אינו דא"כ קשה דהא עיקר הטעם דחייב לגרשה ולא אמרינן דהא פשעה היא בנדרה משום דאמרינן דאנוסה היא ואינה יכולה לסבול שום תשמיש. וכיון דתרצה להנשא לנולדים א"כ חזינן דהתשמיש אינו קשה לה. ופשעה בנדרה. ולא מקריא אנוסה. ואין לומר דמיירי דאחר נדרה נתרפאת מן המיחוש שלה. א"כ קשה דהרי יש לה פתח לנדרה ותוכל להתיר נדרה. ורפואה לא הוי נולד דהא הוי דבר המצוי וכמש"כ התוס' ביבמות (דף ס"ה) ד"ה אי איהי שתקה כו'. א"כ בודאי כשיש לה פתח חרטה ואינה מתרת נדרה דמקריא פושע א"כ אמאי נוטלת כתובתה. אך י"ל דלכן יוצאת ונוטלת כתובה משום דחיישינן שמא יבא עלי' כדמצינו ביבמות (דף ל"ו ע"ב) גבי מעוברת חבירו דיוציאה בגט ולא מהני הפרשה דכיון דהיא אשתו חיישינן שיחתור איזה חתירות לבא עלי' וכמש"כ ר' עקיבא איגר זצלה"ה בדרוש וחידוש בארוכה (דף ח') באשה שזנתה דכופין מה"ט לגרשה ושקיל וטרי שם הרבה ובדברי התוס' זבחים (דף ב') וי"ל דשאני שם דמאיסה עלי' עי"ש: כג) וה"ה י"ל גבי נודרת ואמרה נטולה אני מן היהודים דחיישינן שמא יבא עלי' ויהא ביאה אסורה מן התורה. אך לשיטת התוס' דיבמות שם בד"ה ולא קתני יפריש כו' שכתבו דכיון דאסורה לי' מן התורה לא בעי' גט ולא חיישינן שיבא עלי'. א"כ אכתי תקשה גבי נטולה אני מהיהודים דהא יש בזה איסור מה"ת דאיך חיישינן שיבא עלי' ויוכשל באיסור תורה. ואפשר לומר דשאני איסור קונם לפי שנדרים לא בדילי אינשי מיני' כמש"כ הש"ך ביו"ד סי' פ"ח ולכן אף בדאורייתא חיישינן שיבא עלי'. אך בנטולה אני מהיהודים גבי יבם לא שייך לומר כן משום דאף דנדחק לומר דגם גבי יבמה חיישינן שיבא עלי' וכמש"כ התוס' ביבמות (דף מ"ב ע"א) בד"ה לאחר שלשה כו' דיבמה קרובה לביאה יותר מארוסה כו' יע"ש. עכ"ז תקשה דא"כ אמאי בנדרה לאחר מיתת בעלה מבקשין שיחלוץ לה הא אכתי איכא למיחש שיבא עלי' ביאה אסורה. וע"כ מוכח לומר דגבי יבמה לא שייך החשש שמא יבא עלי' ודוקא גבי אשתו נשואה לו כבר. בזה חשו שמא יבא עלי' ולא גבי יבם. לכן הוכרחתי לכתוב לעיל גבי נטולה כו' דיבמות (דף קי"ב) גבי יבם דשם מיירי דלא אסרה עצמה באותן שיולדו אח"כ. ומצאתי בתשובת הרדב"ז ח"ב סי' תשמ"ו דכתב ג"כ דהאשה שזינתה כופין בעלה לגרשה מחשש שיבא עלי' ורעק"א לא הביא הך דרדב"ז והרדב"ז הנ"ל נעלם מהאחרונים. ולכאורה יש להעיר ע"ז משבוי' דכתובות (דף כ"ז) ובאה"ע סי' ז' סעיף ט' אך י"ל בשבוי' הקילו וקצרתי. ועיין באה"ע סי' קי"ז סעיף א' ברמ"א: כד) וכ"ז מוכרח לפירוש הר"ן דסוף נדרים (דף צ') שכתב בהך דנטולה אני מן היהודים דכופין להוציא וליתן כתובה. אכן אין זה מוכרח כ"כ לפי מה שפירש הר"ן עצמו סוף פרק המדיר על הא דמדיר מתשמיש דאמרו יוציא ויתן כתובה דעל כתובה כופין ומבקשין ממנו על הגט. כמו כן י"ל גבי נטולה אני דסוף נדרים דיוצאת ונוטלת כתובה. דפירושו הוא דעל כתובה כפינן שיתן כיון דנדרה הנאה מהיהודים חזינן דאנוסה היא ועל הגט מבקשין ממנו. ובאמת עיקר סברתי שכתבתי לדון בנטולה אני דסוף נדרים דכייפינן להוציא דזהו מחשש שיבא עלי'. דזהו נסתר מהך דהמדיר מתשמיש דלשיטת הירושלמי ביבמות כ' יש מותרות וכתובות ס"פ אלמנה ניזונית דמשמע דאין כופין בשוטי והובא בתוס' יבמות (דף ס"ד) וכתובות (דף ע') ובר"נ ס"פ המדיר וברא"ש וש"פ שם. הרי דלא חיישינן שיבא עלי' ויהי' ביאת איסור מחמת הנדר. וזהו כש"כ מן אשה שזינתה דהא במדירה מתשמיש הוא הפושע. וחזינן דבכה"ג אף היכא דאסורה לו מחמת איזה איסור שנאסרה לו לאחר הנישואין דלא חשו שיבא עלי' דיהי' מן הכופין לגרשה מטעם זה. ואף הנך דסברי דגבי המדיר מתשמיש דכופין בשוטי זהו מטעם אחר וכמבואר שם דזהו לפי שהוא מורד מתשמיש ומעגנה. אבל לא מן החשש שיבא עלי'. ולא כמש"כ הפוסקים דהובא לעיל דסברי גבי אשה שזינתה דכופין לגרשה ולא מהני הפרשה. משום חשש שיבא עלי' ויחתור חתירות לבא עלי' כנ"ל. וע"כ מוכרח לחלק בין הענינים הללו: כה) וכעת ראיתי לחלק בפשיטות דשאני מדיר מתשמיש דלא חיישינן שיבא עלי' באיסור. משום דבנדרה היא וקיים לה הוא הא מצינו בכתובות (דף ע"א ע"ב) דאמרו דמסני סני לה וכמבואר באה"ע סי' ע"ד. וע"כ לא חשו בזה שמא יבא עלי'. והיכא דהבעל מדירה מתשמיש שאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אף דבזה אמרו בכתובות טעם אחר דמירתח רתח עלה והשתא מותיב דעתי' ולא משום דמסני סני לה. עכ"ז יש לומר טעם אחר בזה דלא חיישינן שיבא עלי' באיסור. דהא ביד הבעל להיות מיתשל על נדרו וכדאמרו ביבמות (דף פ"ח) דבידו לאיתשולי על נדרי הקדש וכיוצא ומה"ט מקריא נדרים בשם יש לו מתירין ומה"ט אמרו בערכין (דף כ"ג) דלא חיישינן לקנוניא גבי הקדש משום דכיון דנשאלין על ההקדש א"כ הא בידו לאיתשולי ולכן לא חיישינן לקנוניא. וה"ה הכא גבי המדיר מתשמיש היכא דהבעל מדירה הא כיון דבידו לבועלה בהיתר שיהי' נשאל על נדרו ע"כ הוי זה כעין חזקה א"א חוטא ושביק היתירא ואכיל איסורא כיון דיכול לעשות כן בדרך היתר. ולדון משום מים גנובים כו' זה אינו מכמה טעמים. ועיין ביאור הגר"א זצ"ל אה"ע סי' א' ס"ק ל"ג וקצרתי]. משא"כ היכא דאומרת נטולה אני מן היהודים דכיון דאסרה ע"ע התשמיש דכ"ע א"כ אנוסה היא דהתשמיש קשה לה וכמו דפירשו א"כ לא שייך בזה לומר דמסני סני לה. וגם לא שייך לומר דהא הוי בידו לאיתשולי. דהא הוי נדר שלה. וע"כ יש לחוש שמא יבא עלי' ביאת איסור בע"כ ולא מהני הפרשה כיון דהיא אשתו, ויחתור חתירות כו' כהסברא שהובא לעיל בשם רע"א זצ"ל. וע"כ שפיר כתב הר"נ בנדרים (דף צ') גבי נטולה אני דכופין להוציא וכמו שכתבתי לעיל להסביר זה כנ"ל. ואינו קשה על זה מן מש"כ הר"נ בכתובות ס"פ המדיר מתשמיש משום דיש לחלק ביניהם כמש"כ. [והא דאמרו בכתובות (דף ע"א ע"ב) דסברה מדאישתק מיסני הוא דסני לה. מוכח מלשון הפוסקים והב"ש דזהו לאו דוקא משום די"ל דסברה כן. וג"כ הוא לפי האמת וכמש"כ גבי לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע וכן הוא לפי האמת וקצרתי] ואתי שפיר כל הענינים הללו ואינן סתרי להדדי: כו) וראיתי בהריטב"א לסוף נדרים שכתב בנטולה אני מן היהודים דיוצאת ונוטלת כתובה. דאע"פ שהיא גרמה איסור לעצמה דגלי אדעתה דהתשמיש קשה לה מחמת חולי כו' או דבר שמזיקה התשמיש ולאו לאפוקי נפשה מבעלה קא עבדה וכיון דכן כופין לו לגרש וליתן כתובה דלא גרע הא ממקמץ ומצרף שכופין כו' עכ"ל הריטב"א. וגם דברי הריטב"א צריך ביאור דהא שאני מקמץ ומצרף דיכולה להנשא לאחר משא"כ בהך דנטולה כו' וכמו שכתבתי לעיל א"כ. תקשה דאמאי כופין לו הכא לגרש וכמו שהקשיתי לעיל. אכן י"ל דעיקר