עין יצחק חלק ב ריב

בלתי האשה הזאת דנושאה עכשיו דאף אם ישא אחרת ג"כ יקיים העשה דפ"ו לכן שפיר כתבו התוס' בב"ב דבכה"ג אינו דוחה העשה לל"ת משא"כ העשה דיבום דאינו יכול היבם לקיים הך מצוה רק ע"י האשה השומרת יבם לכן בכה"ג מצי אתי עשה לדחות לל"ת והוי הל"ת כאלו אינה עד שגם האשה אינה עוברת עליו. אף דאיהי לא נצטוה על עשה דיבום. ומה"ט גם בהא דכתובות (דף מ') דפריך הגמ' גבי אונס ניתי עשה ודחי ל"ת הא התם נמי אינו יכול לקיים העשה דלו תהי' רק באותה אשה. רק הגמ' משני התם דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל אף עליו ע"כ שא"ה. ואף דביבמות (דף כ') איתא דביאת כה"ג באלמנה פוטרת צרתה וכן גם היכא דצרה מותרת לגמרי הדין בבעל יבמתו האסורה פוטרת צרתה כמש"כ הרמב"ם פ"ו ה' יבום ה"י ואה"ע סי' קע"ד סעיף א' וג"כ הטעם משום עשה דוחה לל"ת וא"כ נימא בזה דיכול לקיים ע"י צרתה ובכה"ג לא דחי כמו הא דב"ב הנ"ל. עכ"ז יש לחלק דשאני התם דעכ"פ אין יכול היבם לקיים המצוה רק ע"י שומרת יבם או היא או צרתה אבל בלתי שם של היבמה אינו יכול לקיים המצוה כגון אם ליכא רק יבמה אחת דליכא צרה דאז ודאי דאינו יכול לקיים העשה זולתה ודוחה כה"ג כנ"ל וגם הא בלתי היבמה אין עלי' שום חיוב מצוה כלל והיא הגורמת לחייבו במצות יבום ולכן שפיר י"ל דדוחה ל"ת אף דהיא אינה מצווה על מצות יבום משא"כ בפ"ו דאינה זקוקה למצוה זו שום אשה בפרט וגם הא האשה אינה הגורמת כי יתחייב במצוה זו בזה אין העשה דפ"ו דוחה לל"ת כיון דהמצוה דפ"ו לא עלי' רמיא. ויש להאריך עפ"ז בכתובות (ד"מ) ובת"י שם בד"ה אי אמרה לא בעינא כו'. והקצה"ח בסי' צ"ז ס"ק א' הקשה כקושיות התוס' ישנים דכתובות הנ"ל. ובאמת כבר הקדימו הת"י ואכמ"ל. וכן נראה מן החינוך דס"ל דמ"ע דיבום וחליצה הוא רק בזכרים ע"ש. וסייעתא ממנו להכפות תמרים: ד) ולפ"ז י"ל דמה"ט מקרי עשה דיבום עשה השוה בכל מצד האשה משום דהא היבם אינו יכול לקיים המצוה דיבום בלתי היבמה לכן מקרי שפיר עשה השוה בכל משום דהא אינו יכול לקיים המצוה רק ע"י היבמה משא"כ איסור עשה דאלמנה לכה"ג הוי עשה שאינו שוה בכל משום דהא אינו נוהג רק בכהנים. אבל לעולם י"ל דאשה אינה מצווה על עשה דיבום וכמש"כ הכפ"ת הנ"ל וכן מוכח מהך סוגיא דכתובות הנ"ל דאמרו שם מ"ש שומרת יבם דלא דאמרינן לה זיל לא מפקדת וקשה נהי דלא נצטווה על פ"ו עכ"ז הא איהי מצווה על עשה דחליצה ויבום ובע"כ מוכח דלא נצטוה האשה ע"ז. וכן מוכח מן הא דאיתא שם גבי תבע לחלוץ דאין נזקקים לו רק משום עיגון של היבם וכמבואר בש"ע סי' קס"ה סעיף ג' וב"ש שם ס"ק ט' שכתב שם דאם האשה אינה רוצה בחליצה הרשות בידה אלמא דאיהי אינה מצווה על החליצה. (ועיין בספר איי הים ליומא (דף פ"ו) במאמר גדולה תשובה כו' שמפלפל בדברי הכפות תמרים הזה וקצרתי): הגה"ה ובילדותי אמרתי דאפשר לכאורה לדון דאף דנימא דאשה מצווה על יבום עכ"ז על מצות חליצה י"ל דאינה מצווה לפמש"כ התוס' בקידושין (דף כ"ט) בד"ה אותו ולא אותה כו' דאי מילה שלא בזמנה אינה נוהגת בלילה הו"ל מצות עשה שהז"ג ונשים פטורות. וכן כתבו גבי סמיכה בקדושין (דף ל"ו). א"כ ה"ה בחליצה לפי מה דקי"ל באה"ע סי' קס"ט דחלצה בלילה פסולה החליצה א"כ הו"ל מצות חליצה ג"כ מצות עשה שהז"ג ונשים פטורות. ואין לומר דשאני חליצה דהא המצוה עליו לעולם לחלוץ רק בלילה לא מהני החליצה דהא אי נימא כן א"כ קשה דאיך כתבו התוס' גבי מילה וסמיכה דהו"ל מ"ע שהז"ג דהא מהמצוה לא נפטר לעולם רק בלילה לא מהני המילה וכן הסמיכה. ובע"כ מוכח דהתוס' ס"ל דכיון דעכ"פ לא מצי לעשות המצוה בלילה לכן מקרי ג"כ מצוה שהז"ג משום דהא עכ"פ בלילה נפטר מהמצוה לפי שאינו יכול לקיים המצוה כלל בלילה. א"כ ה"ה בחליצה דאף דהטעם הוא משום דלא מקרי בי"ד בלילה עכ"ז כיון דעכ"פ לא מצי לקיים המצוה בלילה לכן הו"ל מצות עשה שהז"ג אי נימא דחליצתה בלילה פסולה בודאי לא מצד ספיקא דדינא דהחמירו הפוסקים לחוש לדברי ר"א דפוסל חליצה בלילה כמבואר ביבמות (דף ק"ד) לכן להך מ"ד דס"ל דחלצה בלילה פסולה החליצה יש לדון לשיטת התוס' הנ"ל דהו"ל עשה שהז"ג. אך פריעת בע"ח וכל מיני דנזקין אף דב"ד אינם יכולין לדון בלילה עכ"ז לא הו"ל מ"ע שהז"ג משום דהא המצוה חל על הבע"ח אף לפרוע בלילה אך לכפותו ע"פ ב"ד אינו יכול לכופו בלילה משום דלא הוי שם ב"ד עליהם. משא"כ היכא שאינו יכול לקיים כלל המצוה בלילה אף לכשירצה שפיר הו"ל עשה שהז"ג דהא בלילה נפטר ממצות חליצה כיון שאינו יכול לקיים זה בלילה עכ"פ יהיה מאיזה טעם שיהיה. והא דנגיחת שור תם אף דהו"ל קנסא ועיקר חיוב קנס לא הוי רק ע"פ ב"ד ואין דנים בלילה עכ"ז נשים חייבות משום דהא יליף בב"ק (דף ט"ו) דאלה המשפטים אשר תשים לפניהם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה. ויש לדון עפ"ז בהצריכות דב"ק שם. אך ז"א רק לשיטת התוס' הנ"ל. אבל הטורי אבן בחגיגה (דף ט"ז) ובמגילה (דף כ') פקפק על דברי התוס' הנ"ל וכתב דאף דאינה נוהגת בלילה עכ"ז לא הו"ל מצות סמיכה ומילה מצות עשה שהז"ג יעוי"ש. והנכון עמו כסברתו. ועיין בשאגת ארי' סימן נ"ג מזה ובמקנה קדושין (דף כ"ט) א"כ ה"ה חליצה אי נימא דאיהי מצווה על מצות יבום דה"ה על החליצה (ועיין מזה לקמן בענף י"א במאמר המוסגר). וגם הא מה שאינה חולצת בלילה זהו רק משום גביות כתובה אבל בלא"ה היה באפשרות לחלוץ גם בלילה ורק מפני הכתובה דיש לדון בזה ואין דנים בלילה. וגם הא אין זה פסול מה"ת בבירור. וע"כ העיקר דאין זה מקרי כלל מצוה שהז"ג ונדחין דברי. עד כאן מה שאמרתי בימי ילדותי: ה) א"כ לפמש"כ בשם הכפ"ת הנ"ל דהיא אינה מצווה על יבום כנ"ל א"כ שפיר אמרו דרק משום עיגון דידי' כפינן לה שתחלוץ אבל משום מצוה לא כפינן לה משום דהא איהי לא נצטוה. ואף שעל האיש יש חיוב מצוה עכ"ז הא לא מצינו בכה"ג דיכפו ורק לאותו שמוטל עליו המצוה כופין משא"כ לאחר כדי שיקיים חברו המצוה לא כפינן אבל בדידיה קשה דהא איהו מצווה על מצות יבום וחליצה א"כ אמאי לא כפינן ליה לחלוץ או ליבם משום מכין אותו עד שתצא נפשו וקשה כנ"ל: ענף ב ו) והנלע"ד לדון ולהוכיח דחליצה לא הוי מצוה רק הוא הכשר להיבמה להנשא לשוק וגם הוא פטור להיבם להפטר ממצות יבום המוטלת עליו ודומה לזביחה ושחיטה דלא הוי מצוה רק שאסור לו לאכול בשר כ"ז דלא שחטה וכמו כן חליצה דכ"ז דלא חלצה אסורה להנשא והיבם נפטר בחליצה ממצות יבום אבל בגוף החליצה לא קעבד מצוה. וראי' ברורה לזה מהא דסנהדרין (דף י"ט ע"ב) דמלך אין חולצין לאשתו ופי' רש"י שם משום שאסורה להנשא. ואי נימא דחליצה הוי מצוה בפ"ע א"כ קשה דאף דאסורה להנשא עכ"ז הא מחוייב היבם לקיים מצות חליצה דהיא מצוה בפ"ע וכמו כל המצות ומה בכך דאסורה להנשא ובע"כ מוכח דחליצה בעצמה לא הוי מצוה רק הכשר הוא לה להנשא לשוק ולכן באשת מלך דאסורה להנשא וגם מצות יבום משום דהא אין מיבמין אשת מלך. לכן בכה"ג אינה חולצת א"כ מוכח מזה דחליצה לא הוי מצוה בפ"ע: ז) והכסף משנה בפ"ב ה' מלכים כתב שני טעמים על הא דאשת מלך אינה חולצת. משום דהיא אסורה להנשא וגם הוא גנאי למלך שתהא אלמנתו חולצת מנעל יע"ש. אך עיקר הטעם הוי משום סברת רש"י הנ"ל דודאי לא פליג על רש"י רק הא שכתב עוד סברא משום דגנאי הוא למלך ע"כ הוא משום דהי' קשה להכ"מ דמפני מה אסור לחלוץ לאלמנתו של מלך דאף דאינה ראויה להנשא עכ"ז מפני טעם זה אין כופים לחלוץ. אבל אם רצה להחמיר ע"ע ולחלוץ מפני מה אסור לחלוץ. ומלשון אין חולצין לאשתו משמע דזהו הוי איסור כמו דתנן התם דמלך אינו חולץ וקאמר ר' יהודה התם אם רצה חולץ אלמא דמשמעות הלשון דאינו חולץ דאסור לחלוץ הוא ועל הא דאין חולצין לאשתו לא קפליג ר' יהודה. ולכן מבאר הכ"מ דלכן אסור לחלוץ משום שגנאי למלך כו'. אבל אין לומר משום גנאי למלך לחודא אין חולצין לאשתו. דזה לא הוי גנאי גמור. דאם היה גנאי גמור א"כ לא היה צריך רש"י לומר הטעם משום שאסורה להנשא דהא אף אלו היתה מותרת להנשא עכ"ז אין חולצין לאשת מלך משום שגנאי הוא וכמו דמלך אינו חולץ ואף