עין יצחק חלק ב רט

אפי' קרוב אפי' אשה. א"כ אין כאן שום הוספה כלל במה דקאמר והלכתא. א"כ תקשה ל"ל למימר והלכתא. ואי בשביל דקאמרי הטעם דגלוי מילתא בעלמא הוא א"כ אכתי לא ה"ל לסיים אפי' קרוב אפי' אשה אלא היה יכול לומר בקצרה והלכתא גלוי מילתא בעלמא והוי ידענא דקרוב ואשה מהימני דהא זהו פלוגתת רב אחא ורבינא דלעיל מיניה. וכן יש להקשות ביבמות (דף מ"א ע"ב) דאי' שם נפלה לפני יבם קטן פליגי בה רב אחא ורבינא כו' ומסיק והלכתא לית לה כו' דל"ל למימר והלכתא הא בל"ז הלכה כמאן דמיקל. אך שם י"ל דנפ"מ אם תפסה דאף דבממון הוי לקולא להעמיד הממון בחזקת המוחזק עכ"ז אם תפסה יש מקום לדון לפי זה הכלל דיהיה מהני תפיסתה ע"כ אמרו והלכתא לית לה. לאשמועינן דזהו דין ברור וע"כ אף אם תפסה לא מהני תפיסתה. ומה דיש לעיין בזה דהא הוי ספק תקנתא ולא מהני תפיסה. עיין מזה בספרי נחל יצחק בקונטרס בספק תקנה וקצרתי. ועיין בב"מ (דף צ"ה ע"א) בתוס' ד"ה איתמר פשיעה בבעלים כו'. אבל הכא תקשה דל"ל והלכתא ואפי' קרוב ואפי' אשה הא אין בזה שום הוספה וחדוש כלל: לא) והנלע"ד לתרץ בהקדם מה דיש לדקדק בלשון הגמ' דקאמרי פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר אפי' קרוב אפי' אשה והלכתא גלוי מילתא בעלמא הוא ואפי' קרוב ואפי' אשה. דמפני מה מתחילה קאמרי אפי' בלא וא"ו ולבסוף אמרו ואפי' קרוב ואפי' אשה שני פעמים בהוספות הואוי"ן ובודאי הלא דבר הוא וכל דברי חז"ל בדקדוק נאמרים. וע"כ נלע"ד דקושיא א' מתורצת בחברתה ע"י קושיא השניה. והוא דהא כתבו התוס' במנחות (דף מ' ע"ב) בד"ה תכלת אין בה משום כלאים ואפי' בטלית פטורה מדקאמר ואפי'. ולא קאמר אפי' בלא וא"ו. משמע דבלא טלית פטורה איצטריך לאשמועינן דתכלת אין בה משום כלאים וכה"ג דייק פ' טרף בקלפי (דף מ"ו) אומר היה ר"מ כו' ומוכחא סוגיא התם דתרתי מילי אשמועינן ואומר ר"ת דהכא נמי אשמועינן דאף בלילה אין בה משום כלאים כו'. וכ"כ הרא"ש הלכות ציצית סי' א' בשם ר"ת דמדקאמר ואפי' ולא קאמר אפי' בלא וא"ו משמע דבלא טלית פטורה איצטריך לאשמועינן דתכלת אין בה משום כלאים כי ההוא דפרק טרף בקלפי (דף מ"ו) כו' מוכח התם מדקאמר ואפי' בוא"ו דתרתי מילי אתא לאשמועינן כו'. והובא כל זה בשאגת אריה סי' ל' וע"ש. הרי דזהו כלל בידינו דהיכא דקאמר ואפי' בוא"ו דכוונתם לרבות דבר חדש זולת הנאמר לעיל מיניה: לב) ונקדים למש"כ התה"ד בכתבי' סי' רל"ח בפלוגתת רב אחא ורבינא הכא דחד אמר בעדים וחד אמר בקרוב ואשה דבלשון עדים נכלל אף ע"א כשר וכמש"כ הרא"ש ריש פ"ק דב"מ אלא קרוב ואשה לא נכללו בלשון עדים. ועיין מזה באה"ע סי' קמ"ב סעיף י"א ובט"ז וב"ש שם. ולפ"ז נראה דמאן דאמר בעדים ס"ל דע"א כשר נאמן אלא דפליגי בקרוב ואשה דאין לנו להרבות במחלוקת ביניהם. וכש"כ לשיטת רוב הפוסקים דע"א נאמן ביבמה כמבואר בסי' קנ"ח דאין סברא לומר דמ"ד בעדים דיהיה ס"ל דבעינן דוקא שני עדים דהא הכרת האח הוא כש"כ מן עדות על מיתת היבם דסגי בע"א. אכן אי נימא דאף מאן דס"ל בעדים מודה ג"כ דע"א כשר נאמן רק דפליגי באשה וקרוב. לפ"ז אתי שפיר דהא אף דע"א כשר נאמן במיתת יבמה עכ"ז י"ל דבאמת מזה יהי' ראיה למש"כ הנו"ב במ"ת סי' קמ"ו דאף לפי דברי הרי"ף אין זה רק בע"א כשר אבל קרוב ואשה אינן נאמנים במיתת היבם. והא דקיי"ל דאשה וקרוב נאמנין בהכרת האח זהו משום דהך מילתא מקרי עביד לגלויי מיד ובקל ואף בממון נאמנים מה"ת מה"ט. אבל בעדות על מיתת היבם דאין זה עביד לגלויי בקל כ"כ ע"כ י"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן בין רב אחא לרבינא. ובמק"א הארכתי בכ"ז ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' ענף ב' ואכמ"ל. כי אין נצרך כ"כ לענינינו לפי דאף בל"ז אתי שפיר לכל מש"כ ולהנצרך לענינינו: ענף ח לג) והנה בפלוגתת רב אחא ורבינא דחד אמר בעדים וחד אמר אפי' קרוב אפי' אשה לא אמרו לשון ואפי' בוא"ו משום דלא היה כוונתם אז רק בקרוב בלבד ולא באותן קרובים הנחשדים בחשש שנאה. ואח"ז אמרו והלכתא גלוי מילתא בעלמא ואפי' קרוב ואפי' אשה בהוספות הואוי"ן להורות לנו ההוספה לדין מחודש לאשמועינן דאף קרוב מן אותן האמורים לקמן (דף קי"ז) ומבואר בירושלמי ליבמות פ' ט"ו ה' ד' דתנינן דכמו שאינן נאמנות החמש נשים דה"ה הזכרים מן אלו הקרובים דשם אינן נאמנות ור' יוסי מוכיח שם דלא עשו זכרים כנקבות כו'. והובא זה בסי' י"ז סעיף ד' בח"מ ס"ק י' בשם הש"ג. א"כ למאן דס"ל דעשו בזה זכרים כנקבות דנחשדים ג"כ מחשד שנאה להעיד על מיתת הבעל ע"כ באו חכמי הש"ס להורות לנו בהוספות הוא"ו דאמרו ואפי' קרוב לאשמועינן דאף קרוב מן הנך הנחשדים בחשש שנאה דאפ"ה נאמנות כאן להעיד על הכרת האח. ואף למאי דקיי"ל דלא נחשדו הזכרים על כך וכמו שפסק הש"ג דהובא בח"מ שם. עכ"ז היה מקום לומר ולחלק דשאני בעדות על מיתת הבעל. דהא חזינן דבעדות על מיתת הבעל מבואר במשנה סוף יבמות דקרובים ונשים נאמנות ע"ז מה שאין כן הכא גבי הכרת האח ס"ל לחד מ"ד דא"נ משום דבהכרת האח בחשש יבם לא שייך דייקא כ"כ משום דסניא לי'. וע"כ ס"ל להך מ"ד לחלק דעדות על מיתת הבעל עדיפא נאמנות של הקרוב ואשה משום דשם שייך ביותר דייקא ומינסבא. ע"כ מה"ט היה מקום לומר דהיכא דהקרוב הוא מן אותן שיש להם לחשדם דאומרים כן מחמת שנאה דאף דבעדות על מיתה לא עשו בזה זכרים כנקבות. דעכ"ז הכא בהכרת האח היה אפשר לומר דכ"ע מודו דא"נ ואפושי פלוגתא בין רב אחא ורבינא לא מפשינן. ע"כ אמרו והלכתא כו' ואפי' קרוב לרבות דאף הקרובים מן אותן שיש מקום לחשוד אותם דאומרים כן מחשד שנאה אפ"ה לפי ההלכה דפסקינן דקרוב נאמן בהכרת האח דגם אלו הקרובים נאמנים ולא מחלקינן ביניהם. ואח"ז אמרו ואפילו אשה בוא"ו להורות דכל הנשים אף אותן קרובות מן החמש נשים הפסולות להעיד על מיתת הבעל והיבם. אפ"ה נאמנות בעדות הכרת האח וקאי על למעלה דאמרו ואפי' קרוב וכמש"כ לעיל לבאר בטוב טעם דע"פ דין והסברא הם נאמנות הכא בהכרת האח: לד) ויש להמתיק זה ביותר ביאור ולהסמיך כ"ז למה שאמרו והלכתא גלוי מילתא בעלמא הוא ואפי' קרוב ואפי' אשה. דהא לעיל כתבתי די"ל דוקא אותן נשים שאינן נאמנות רק מדרבנן בזה אמרו חז"ל לפוסלן לאותן נשים החמש דנחשדו משום שנאה אבל היכא דמה"ת נאמנות אין מקום לחושדן דהא ע"פ דין קיי"ל דשונא כשר להעיד וכמו שמצאתי כעת בתשובת כנסת יחזקאל סוף סי' פ"ג שמחלק כן ע"ש. וע"כ אחר דאמרו והלכתא גלוי מילתא בעלמא הוא דהכוונה הוא דמה"ט נאמנות אף מה"ת וכמש"כ התשב"ץ בסי' פ"ג. וע"כ נאמנות אף אותן חמש נשים הפסולות להעיד על מיתה משום דבדאורייתא לא חשדינן אף לנשים דדעתן קלות. ע"כ זה אינו רק בדרבנן דפסולות מה"ט ולא במה דנאמנות מה"ת. או לפי מש"כ לעיל לבאר דלכן נאמנות בהכרת האח כיון דהאח שיבא לערער לומר דהוא אח ולא אותו שחלץ לה. דלא יהיה נאמן אם לא יהי' לו שני עדים משום דאף אם יהי' לו ע"א המסייעו לא יהי' נאמן לערער לאחר שהתירוה כבר אף לשיטת הרמב"ם והמחבר בסי' י"ז סעיף ל"ח. משום דשאני היכא דהאשה נאמנת מה"ת דבזה כ"ע מודו דאין ע"א נאמן להכחישה אם בא לאחר שהתירוה כבר וכמש"כ לעיל בארוכה. וכיון דבלא שני עדים שיבאו לסייעו לא יהיה נאמן לערער ע"כ מקרי זה כמו קלקול בידי שמים דאינה חשודה לקלקלה דיהי' מכשול בידי שמים על ידיה כיון דלא