עין יצחק חלק ב רח

דנאמנת האשה אף מה"ת כמו בהכרת שמו ואחיו דמה"ט גם בממון נאמנים כנ"ל. ע"כ בזה כ"ע מודו דדין האשה הוא כאיש דכמו דבאיש אם התירוה מתחילה ע"פ. דא"נ העד השני הבא לאח"ז להכחישו דלא תצא מהיתירא וכש"כ בניסת. דה"ה אם התירוה מתחילה אף ע"פ אשה דנאמנת מה"ת להעיד על הכרת האח דהדין הוא דא"נ הע"א כשר לאח"ז להכחישה והדין הוא דלא תצא מהיתירא ואין לנו להרבות במחלוקת בין הרמב"ן והרשב"א והנ"י עם הרמב"ם: כה) וכיון דנתבאר דאחר שהתירוה לחלוץ מן האיש הזה שמעידה האשה מן חמש נשים שזהו אחיו דאח"ז אם יבא איש א' לערער ולומר דהוא אחיו לא יהיה נאמן אם לא יהיה לו בירור ע"פ שני עדים. ע"כ דומה זה שפיר למה דס"ל לאביי דבח"ל דאי אתי בעל לערער לאחר שאמרה בפ"נ דלא יהיה מהימן דע"כ נאמנות הנך חמש נשים כיון דאינו נאמן לקלקלה בב"ד בלא עדים ומה שתקלקל אותה בידי שמים לזה אין לחוש כמבואר בירושלמי הנ"ל דאינה חשודה להכשילה היכא דלא יהיה תועלת לה. וה"ה בנידון הכרת האח כיון דלא יהיה נאמן האח שאינו ידוע לנו כ"כ מי הוא רק ע"י בירור בעדים. דלא חשדינן לה שתקלקלה בידי שמים כיון דא"נ בלא בירור גמור. וע"כ אף חמש נשים נאמנות בהכרת האח. ולדינא נקטינן כשיטת אביי דהתם וכמבואר בכל הראשונים דהא תניא כוותיה דאביי וכמבואר באה"ע סי' קמ"א סעיף נ"ד. ובסי' קמ"ב סעיף א': כו) ובאמת נלע"ד דעיקר הך מילתא אם חמש נשים נאמנות בהכרת האח דזה תלוי בפלוגתת רב יוסף עם אביי דלרב יוסף דס"ל דהיכא דסמכינן אדיבורה דידה לא מהימנא אף היכא דלא יהיה נאמן הבעל רק ע"י בירור גמור דמ"מ חיישינן שמא יבאו עדים לסייע להבעל המערער. דה"ה מה"ט הדין נותן דאינן נאמנות החמש נשים על הכרת האח דגם בכה"ג חיישינן דמכוונת לקלקלה ע"י ערעור של האח האמיתי שיבואו עדים אז ע"י ערעורו לסייעו ותהיה מקולקלת. אכן לשיטת אביי דנקטינן כוותיה הדין נותן דנאמנת על הכרת האח כיון דאין האח ידוע לנו מי הוא ומסתפקים אנחנו עליו ולא יהיה נאמן לערער על היתר החליצה בלא בירור גמור. ע"כ אינן חשודות לקלקלה בכה"ג כיון דזה מקרי קלקול בידי שמים ולא נחשדו ע"ז. והא דמבואר בסי' קנ"ח סעיף ד' דאינן נאמנות חמש נשים להעיד על מיתת היבם. מיירי שם היכא דלא נסתפקנו מעולם מי הוא אחי בעלה רק דמספקא לנו אם מת היבם או לא. בזה שפיר כתבו דא"נ כמו שאינם נאמנות על מיתת בעלה דמדמה שם השו"ע להדדי. ובבעלה הא עיקר הספק הוא אם מת או לא. וה"ה בכה"ג במיתת היבם דמוזכר שם בשו"ע. אבל היכא דמסופקים אנחנו על הכרתו מי הוא אחיו. בזה ברור הוא דנאמנות כיון דנקטינן לדינא כשיטת אביי דהיכא דא"נ לערער בלא בירור גמור אינן חשודות לקלקל אותה בידי שמים כיון דלא יהיה שום תועלת להן. משא"כ בסוטה להפסיד כתובתה פועלת מיד בשנאתה להנקם ממנה ע"כ א"נ להפסיד הכתובה: כז) ויש לומר דזהו כוונת המרדכי בפרק מ"ח שכתב דהנך חמש נשים דנאמנות בבדיקת השערות כמו שנאמנות להביא גיטה מפני שהכתב מוכיח וה"ה הכא דהוי מוכיח משום דעביד לגלויי וכן פסק הראבי"ה דנשים קרובות בודקות אותה דקאמר ואשתמודעינהו משמע אפילו מפי קרוב אפי' מפי אשה דגלוי מילתא בעלמא פ' החולץ עכ"ל. ואף שכתב המרדכי שם מתחילה בשם א' דנסתפק דשמא מכוונות לקלקלה כדי שתחלוץ ותנשא. אבל לאח"ז הביא להלכה דנאמנות החמש נשים על הבדיקות. וי"ל דזהו ג"כ ע"פ הסברא שכתבתי דהיכא דלא שייך ערעור של הבעל בלא עדים דלא יהיה נאמן דאז לא חשדינן להו שיכוונו לקלקלה. וה"ה בהנך בדיקות השערות דאף אם יערער לאח"ז לומר שהיתה קטנה בעת החליצה לא יהיה מהימן בלא עדים ע"ז וגם מה שיבדקו אותה עכשיו ולא ימצאו לה השערות אין זה ראיה כ"כ דהא י"ל דנשרו בנתיים. וכיון דלא יהיה מהני ערעורו בלא עדים ע"כ נאמנות ולקלקול בידי שמים לא נחשדו ע"ז. והתם הוי כש"כ דהא לא שייך לומר התם גבי בדיקת שתי שערות דיש לו טענות ברי להכחישה ולומר דיודע דלא היה לה השערות בעת החליצה דמנלן זה לו לידע זה וגם הא כבר חלץ לה בעצמו וכיון דלא שייך ערעורו בזה ע"כ לא חשדינן להו כיון דבעינן לזה שני עדים: כח) ומה שמסיים המרדכי דכמו דהתם בגיטין קאמרי שהכתב מוכיח ה"ה הכא מוכיח דהוי עביד לגלויי. כוונתו הוא דאף לפי המבואר שם בשיטת אביי דלכן נאמנות בח"ל לומר בפ"נ לפי דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה ועכ"ז הא אמרו במשנה בגיטין (דף כ"ג) ויבמות (דף קי"ז) דמה בין גט למיתה שהכתב מוכיח. וע"כ מוכח דבעינן ג"כ הך טעם דהכתב מוכיח לצירוף להסברא דאמר אביי דכיון דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה ע"כ אין חשודות לקלקלה דבשביל זה הטעם לחוד אין להקל רק ע"י צירוף הטעם דהכתב מוכיח. וע"כ הוכרח המרדכי לומר דגם התם בבדיקות השערות יש סברא זו לומר דהוי דבר מוכיח המסייע לדבריה משום דהוי מילתא דעביד לגלויי ומסיים המרדכי בשם ראבי"ה דהוכיח כן מן הא דאשתמודעינהו משמע אפי' קרוב אפי' אשה דגלויי מילתא בעלמא כדאמרו בפרק החולץ. ומדסתמו שם משמע דאף חמש נשים נאמנות שם וה"ה הכא בבדיקות השתי שערות. הרי להדיא דהמרדכי מסיק לדמות גם הכרת האח לבדיקות השערות דעל כולן נאמנות אף חמש נשים ואדרבה עיקר ראייתו לבדיקות השערות דנאמנות החמש נשים הוא מן מה שהוכיח הראבי"ה מהך דאשתמודעינהו דסתמו ואמרו אפי' קרוב ואשה ולא חילקו ביניהם א"כ מזה מוכח כמש"כ דנאמנות על הכרת האח אף החמש נשים. כיון דקיי"ל לדינא כאביי דבגיטין כנ"ל. ודברי המרדכי הנ"ל הובא בדרכי משה סי' קס"ט ס"ק ח': כט) וע"פ מש"כ דמבואר במרדכי דבעינן ג"כ הטעם שיהיה איזה הוכחה לדברי'. יש לדון עפ"ז במה שכתב הרמ"א בסי' ז' סעיף א' דבעדות שבוי' נאמנות הנך חמש נשים וכמש"כ הב"ש שם לבאר זה. דהא התם לא הוי הוכחה המסייע לעדותן. וע"כ י"ל דהנכון עם הח"מ דשם החולק על הרמ"א. ואפשר לומר דגם התם יש הוכחה המסייע לעדותה דהא מה"ת אוקמינן אותה על חזקת היתר ומה"ט אמרו דבשבויה הקילו וכיון דמה"ת א"צ לעדות כלל. ע"כ הוי זה הוכחה מעליא להאמין לנשים הפסולות ג"כ. וכמו התם בהובאת הגט דכיון דמה"ת א"צ קיום אמרו ע"ז שהכתב מוכיח לסייעה. וה"ה התם בשבויה ג"כ מקרי זה הוכחה המסייעה ונאמנות. והנכון כמש"כ הב"ש שם להכריע כדברי הגהות אלפסי וכמו שפסק הרמ"א שם: ענף ז ל) ונראה לענ"ד להביא ראיה מוכחת לכל מה שכתבתי דהדין הוא דאף חמש נשים נאמנות על הכרת האח. מן הא דיבמות (דף ל"ט) דקאמרי שם ואשתמודעינהו פליגי בה רב אחא ורבינא. חד אמר בעדים. וחד אמר אפילו קרוב אפי' אשה. והלכתא גלויי מילתא בעלמא הוא ואפי' קרוב ואפי' אשה.. ויש להקשות דל"ל למימר והלכתא כו' הא בלא"ה ידוע לנו דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא קיי"ל כמאן דמיקל. וכעין זה הקשו התוס' בחולין (דף מ"ו ע"ב) בד"ה והלכתא מגין כו' ומה דתרצו התוס' שם לא שייך הכא. וכן הקשה הרשב"א בחי' לחולין (דף ח') בפלוגתת רב אחא ורבינא שם בסכין טריפה דחד אמר בחמין וח"א בצונן והלכתא אפי' בצונן. דהקשה הרשב"א דהא בל"ז קיי"ל הלכה כמאן דמיקל ותי' הרשב"א דלפי דמסיק שם ואי איכא בליתא דפרסא כו' ע"כ אמרו והלכתא כו' עכ"ל הרשב"א. אבל הכא ביבמות דקאמר לעיל דמאן דמיקל ס"ל