עין יצחק חלק ב רז

וזה עדיפא מכל עביד לגלויי דמיתה דלא מהימן מה"ת גבי ממון. וע"כ י"ל דבכה"ג לא פסלום חז"ל כיון דעיקר נאמנות שלהם מועיל אף מה"ת דנאמנים בעדותן מה"ת מצד עצם עדותן דקים להו דלא משקרי כיון דהוי עביד לגלויי מיד. ע"כ בכה"ג לא מצינו דפסלו חז"ל אף להנך חמש נשים ולא גמרינן דאורייתא מדרבנן היכא דליכא ראיה מוכרחת למילף. וכן מצאתי בכנסת יחזקאל סי' פ"ג שכתב כעין זה בשם הרש"ל דדוקא היכא דעיקר נאמנותם אינו רק מדרבנן בזה פסלו עדותם ע"ש: יט) אך ממה דאמרו בסוטה (דף ל"א) דחמש נשים בעדות סוטה א"נ לפוסלה מכתובתה. אף דעדות נשים בטומאת סוטה נראה דהוא מה"ת אפ"ה אמרו דא"נ להפסיד כתובתה מצד ששונאות אותה. הרי מוכח דלא כמו שכתבתי. אכן לפי מה שראיתי בספר מראות הצובאות בפתיחה לסי' י"ז שהוכיח דעדות נשים וכיוצא גם בטומאת סוטה א"נ רק מדרבנן. א"כ שפיר כתבתי דאין לנו ראיה מוכרחת למילף דגם היכא דנאמנת בעדותה מה"ת דגם התם פסלו חז"ל. ולכן כיון דליכא ראיה מוכרחת ע"ז. מוקמינן על הדין דאין לחוש שיעידו עדות שקר משום חשש שנאה. אך כבר כתבתי בספרי נחל יצחק סי' ל"ה סעיף ה' ענף ד' להוכיח מירושלמי סוטה פ"ו ה"ב וז"ל ועד אין בה אין לי אלא עד מניין אף עבד ושפחה ת"ל ועד אין בה מ"מ עכ"ל הרי דגם נשים ועבדים נאמנים בעדות סוטה מה"ת. ולכן שפיר יש להוכיח מן מה דפסלו חז"ל עדות הנשים הללו דלא תהיה נאמנת להפסיד כתובתה. דאף היכא דיש לה נאמנות מה"ת דג"כ פסלו חז"ל להנך חמש נשים: כ) ועכ"ז יש לדחות זה דהא מצינו לכמה תנאי בירושלמי סוטה פ"ו ה"ב שם דס"ל דאף ע"א כשר דנאמן לטמאותה ועכ"ז לא מהימן להפסיד כתובתה משום דלא מצינו לע"א דיהי' נאמן בממון כו' וז"ל שם. ואיכן מצינו ע"א בא"א כו' כשם שע"א נאמן לטמאותה כך נאמן להפסיד כתובתה חזר ר"ע להיות שונה כר"ט דא"נ להפסיד כתובתה עכ"ל. וראיתי שם במראה הפנים ד"ה ואיכן מצינו ע"א בא"א כו' שכתב והא דנאמן ע"א להעיד שמת בעלה הא כתבו התוס' דמשום עגונא הקילו. ובאמת אף לפי הסוברים דע"א כשר נאמן מה"ת בעדות מיתה ג"כ א"ש דהא הטעם הוא משום דהוי מילתא דעביד לגלויי אבל היכא דלא הוי עביד לגלויי וכמו הנידון דמיירי התם בעדות טומאת סוטה. בזה י"ל עדיין דאיכן מצינו בכה"ג דיהיה נאמן ע"א בא"א. וע"כ אין ראיה מירושלמי הלז להכריע כהסוברים דרק מדרבנן נאמן ע"א במיתה: כא) נחזור לענינינו דכיון דמצינו בירושלמי דכמה תנאי ס"ל דאף ע"א כשר א"נ להפסיד כתובתה וחזר ר"ע להיות שונה כר"ט ומתניתין דשם הוא עד שלא הודה ר"ע לר"ט. ועיין בקרבן העדה שם. ואף דלדינא קיי"ל כמבואר בהמשנה דע"א נאמן להפסיד כתובתה בעדות סוטה. עכ"ז י"ל דזה אינו רק מדרבנן. אבל מה"ת אמרינן דאין ע"א קם בממון. ובפרט בעדות נשים דמיירינן בודאי יש לומר דאף דנימא דעל טומאת סוטה שלא תשתה נאמנות מה"ת אבל להפסיד הכתובה י"ל דא"נ רק מדרבנן. ע"כ שפיר י"ל עדיין כמש"כ דאין לנו ראיה מוכרחת דאף בדאורייתא פסלו חז"ל להנך חמש נשים וכנ"ל: כב) אכן יש להוכיח דאף היכא דהוי מילתא דעביד לגלויי מיד. ג"כ חשדינן להנך חמש נשים דא"נ דמשום שנאתן לא מירתתי לומר שקר אף שיוכל להגלות מיד כיון דכוונתן לקלקלה על בעלה אף שיגולה שקרה. והוא דביבמות (דף קכ"ב) גבי מעשה בא' שעמד על ראש ההר ואמר איש פב"פ ממקום פלוני מת כו'. ובגיטין (דף ס"ו) גבי מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו כו' הקשו בגמ' שם דילמא צרה הואי כו' ומשני בשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין ולכן לא חיישינן לצרה ולשד וכמש"כ התוס' יו"ט ביבמות פ' ט"ז משנה ו'. וקשה הא שם בהיה מושלך בבור הוי מילתא דעביד לגלויי בקל ומיד. דמירתתי שמא ירדפו מיד לחפש בהבור או על ההר מי הוא האומר כן. ואפ"ה חשו לצרה דמחמת שנאתה דמכוונת לקלקלה לא מירתתי לשקר אף בדבר שיכול להגלות מיד. וע"כ קשה לומר לכל מה שרציתי לומר ולחלק. ואף שיש לי עדיין לדחות זה ההוכחה. עכ"ז קשה לבנות יסוד ע"ז. ועיין בקצה"ח סי' מ"ט ס"ק ב'. ולדעתי נראה דלא כדברי הקצה"ח בזה. ויש להאריך בזה הרבה וקצרתי: ענף ו כג) והעיקר מה שנלע"ד לומר בזה דהנה אמרו בגיטין (דף כ"ג) דאביי מסיק התם גבי הנך חמש נשים דבחוץ לארץ דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה נאמנים לומר בפ"נ משום דלא שייך לומר בזה דמכוונת לקלקלה דהא לא יוכל לבא לקלקול בידי אדם. וכבר אמרו בירושלמי ביבמות פ' ט"ו ה"ד ובגיטין פ"ב ה' ז' דכיון דאינה יכולה לקלקלה בב"ד אינה חשודה לקלקלה בידי שמים כו'. ורב יוסף ס"ל התם להיפך דבח"ל דאדיבורה דידה סמכינן לא מהימנא ובא"י כו'. וכתבו התוס' שם בד"ה אדרבה איפכא מסתברא כו'. ורב יוסף סבר דמ"מ יכולת לקלקלה בח"ל ע"י עדים וראיה שלא שלח לה הגט. וחזינן דאביי דפליג על רב יוסף משום דס"ל דדוקא היכא דיכול הבעל לקלקלה ע"י ערעורו לבד אף בלא עדים וראיה. אז חשו חז"ל לעדות חמש נשים דשמא מכוונת לקלקלה בב"ד ע"י ערעור הבעל שיבא לערער לומר מזוייף הוא ויהיה נאמן. ע"כ תשיג נקמתה בקל עלי' מצד שנאתה. אבל היכא דלא יהיה נאמן הבעל לערער בלא עדים וראיה אז מקרי זה קילקול בידי שמים דשמא לא יהיה לו עדים על ערעורו וממילא הוי זה הקלקול רק בידי שמים ואינה חשודה ע"ז. וה"ה בעדות חמש נשים על מיתת הבעל או על מיתת היבם כמבואר בסי' קנ"ח סעיף ד' דהא מיד שיבא הבעל לפנינו יהיה מיד הקלקול לפנינו לאשתו וה"ה בעדותן על מיתת היבם הידוע לכל מי הוא אחיו. וע"כ מיד כשיבא היבם יהיה מיד הקלקול להיבמה דהא כולן עדים ע"ז. אבל היכא דלא נודע לנו מי הוא אחי הבעל ועכשיו באו הנך חמש נשים להעיד שמכירין איש הזה שהוא אחיו וכיון שתחלוץ ע"פ עדותן אז אף שיבא אחד לאח"ז לערער דהוא אחי הבעל עכ"ז לא יהיה מהימן אם לא יבאו שני עדים להעיד ע"ז כיון שכבר הוחזקה בחזקת היתר להנשא לשוק אז אח"ז אף שיבא ע"א להעיד שזה האיש המערער הוא אחי הבעל דלא יהיה מהימן וכמבואר כעין זה בסי' קנ"ז סעיף ו'. דאין ע"א כשר נאמן להעיד שזה אחיו נגד מה שהוחזקה בחזקת שאין לו אחים. וה"ה היכא שכבר הוחזקה שנחלצת כדין והתירוה ב"ד להנשא וכל שכן כשניסת לשוק דאין ע"א נאמן להכחיש למה שהתירוה ע"י עדות אשה: כד) וכמו דמצינו באה"ע סי' י"ז סעיף ל"ח דשיטת הרמב"ן והרשב"א והנ"י דאם התירוה ע"פ אשה. דאינו נאמן ע"א כשר להכחישה לאחר שהתירוה וכמבואר בירושלמי יבמות פ' ט"ו ה' ו' דכ"מ שהכשירו עדות אשה כאיש שניהם שוין וכן הוא בירושלמי סוטה פ"ו ה' ד' ופ"ט ה' ז'. והובא הירושלמי הלז בתוס' סוטה (דף ל"א ע"ב) ד"ה הא חד וחד כו' וביבמות (דף קי"ח) בתוס' ד"ה אשה אומרת מת כו'. ואף לשיטת הרמב"ם דס"ל שם דאם התירוה ע"פ האומרת מת ונישאת ואח"ז בא עד כשר להכחיש דתצא וכמו שכתב המחבר לדעה הראשונה שם בסתם וזו היא שיטת הרמב"ם שם. י"ל דזהו דוקא בעדות מיתת הבעל דס"ל להרבה פוסקים בשיטת הרמב"ם דס"ל דע"א כשר נאמן מה"ת להעיד על מיתת הבעל. משא"כ אשה וקרוב א"נ רק מדרבנן כמו שהוכיחו מלשון הרמב"ם פי"ג ה' גירושין ה' כ"ט שכתב אל יקשה בעיניך שהתירו חכמים הערוה בעדות אשה וקרוב כו' לפיכך הקילו חכמים בדבר זה כו' עכ"ל הרמב"ם. מ"כ ס"ל להרמב"ם דע"א כשר דיש לו נאמנות מה"ת דנאמן להכחיש את האשה אף לאחר דנישאת ע"פ האשה משום דהאשה א"נ רק מדרבנן. אבל היכא