עין יצחק חלק ב רו

להדיא בסוגיא מפורשת בנדה דדוקא משום חזקה דרבא מסייע להו נאמנות כו'. ואפשר לחלק דשאני בבדיקות השערות דזה לא הוי עביד לגלויי כ"כ דיכול להיות דנשרו לאח"ז. וע"כ לא מירתתי כ"כ לשקר דאף אם לא ימצאו השערות לאח"ז יש להם מקום התנצלות לומר דנשרו לאח"ז. ועפ"ז יש לדון בהא דאה"ע סי' קס"ט סעיף יו"ד ובב"ש שם ס"ק ז' וקצרתי. או די"ל דשא"ה בבדיקות השערות דיש לומר לאוקמי על חזקת קטנות דיש לפנינו וכמו דכתב הבית יוסף בסי' קס"ט בשם המרדכי פ' מ"ח שכתב זה הסברא דכיון שהוא בחזקת קטן אין הקרובים נאמנין להוציאו מאותה חזקה. והובא ביש"ש ליבמות פ' י"ב סי' כ"ו. וכן הוזכרה אותה הסברא במחנה אפרים ה' אישות סי' א' שכתב דהיכא דלא הוחזקה בשנים ה"ז בחזקת קטנה עומדת. [ומש"כ המרדכי שם דהא דנאמנים אשה וקרוב בהכרת אחיו מיירי היכא דהוא מוחזק שהוא אחיו. כבר כתב הב"ש בסי' קנ"ז ס"ק ב' דלא משמע כן מן הפוסקים]. ודוקא היכא דאין כנגדו חזקה המנגדתו בזה אמרו דאשה וקרוב נאמנין לברר הדבר דזהו אחיו הידוע לנו דיש לו אח עכ"פ. וזהו כעין סברת הר"נ בקידושין (דף ס"ג) דהובא באה"ע סי' ל"ז בב"ש ס"ק מ"ה וכמש"כ הבית מאיר בסי' קנ"ז ס"ק ו'. וע"כ התם גבי בדיקות השערות דיש לנו חזקת קטנות המנגדתו ע"כ בעינן שם לטעם דחזקה דרבא דלולי זה לא הי' נאמנין. אבל היכא דאין לנו לדון אוקי אחזקה הסותרו. בזה נאמנין אף היכא דליכא חזקה המסייעם. והעיקר הוא דהיכא דליכא אוקי אחזקה הסותרו בשעת עדותו דבא לפנינו להעיד. אז נאמן לברר מן התורה וע"כ אף בממון נאמנים אשה וקרוב לברר שם הלוה והמוכר לכתוב על שמו להשטר כמבואר בח"מ סי' מ"ט סעיף ב'. וכמש"כ הרי"ף ביבמות שם והרא"ש והנ"י בב"ב (דף קס"ז) ובמ"מ פ' כ"ד ה' מלוה. [ועיין בקצה"ח סי' מ"ט ס"ק ב' וקצרתי]. והא דר"ה (דף כ"ב ע"ב) דנאמן ע"א להעיד דקידשו את החודש משום דהוי עביד לגלויי אף דהוי נגד אוקי אחזקה לומר דלא נעשה דבר המחודש י"ל דשא"ה דהוא עד כשר. משא"כ בקרוב ואשה י"ל דאינם נאמנים היכא דאוקי אחזקה הסותרו כנ"ל. ועדיין יש לעיין ע"ז מהא דאה"ע סי' קנ"ז סעיף ו' וע' בבית מאיר שם ויש לחלק וקצרתי. ויש לנו מה להאריך בכ"ז. אך כיון שכתבו הפוסקים להכריע לדינא דלא כהריב"ש דה"ה אף בשעת מעשה נאמנים אשה וקרוב ע"כ כן ננקוט לדינא: טז) והעיקר מה דיש להסתפק בחמש נשים הפסולות להעיד על מיתת הבעל או על מיתת היבם דאפשר דפסולות ג"כ לעדות בהכרת האח או דאפשר דכיון דגלוי מילתא בעדות הכרת האח זה מקרי עביד לגלויי בקל וביותר מן עדות מיתת הבעל והיבם. ומה"ט נאמנין אף בממון וכמש"כ התשב"ץ בסי' פ"ג והריב"ש בסי' קנ"ה. ע"כ י"ל דלכן עדיף לן הנאמנות דחמש נשים בעדות הכרת האח מן עדות על מיתת פלוני. והנה המרדכי פ' מ"ח כתב דבדיקת השערות יכול להיות אף ע"י חמש נשים משום דהוי עביד לגלויי. ולפ"ז י"ל דה"ה בהכרת האח. אך אין זה הכרח כ"כ לנ"ד דיש לחלק דשא"ה דחזקה דרבא מסייעם. וראיתי במשנה למלך ה' גירושין פ' י"ב ה' י"ז שכתב בד"ה נ"ל דאם הועד על א' במשאל"ס ע"י הכשר להעיד כו' דיצאה מאיסור תורה אלא משום חומרא מדרבנן לא תנשא לכתחילה ושוב העידו א' מן ה' נשים אלו עדות המועיל להתירה לכתחילה בכי הא מילתא אפשר דסמכינן עלייהו כיון שעיקר העדות נתקיים ע"י אחרים ויצתה ע"פ כשרים מחזקת א"א ולא פסלו חכמים אלו הנשים אלא כשעיקר עדות תלוי בדיבורייהו כו' עכ"ל המל"מ. ומשמע לפי דבריו דלאו דוקא בחומרא דמשאל"ס דאם ניסת לא תצא כתב לסברתו אלא דה"ה בכל חומרא מדרבנן כיון דמה"ת יצתה מחשש איסור א"א דלדברי' יש להקל דיהי' החמש נשים נאמנות. אך לבסוף כתב המל"מ שם לחלק בסברא דהיכא דניסת לא תצא לא מציא לקלקלה. אבל בהסברא שכתב המל"מ שם מתחילה א"כ זה שייך בכל איסור דאינו רק מדרבנן ע"ש: יז) ולפ"ז אפשר לומר כיון דבהכרה ע"פ דין תורה נאמנים החלוץ והנחלצת בעצמם וכמש"כ התוס' ביבמות (דף ק"ו) והטעם הוא דמירתתי לשנות שמם בשקר. או דלכן מה"ת נאמנות בלא עדות ההכרה דזהו ע"פ סברת הרמב"ן והרשב"א והנ"י ליבמות (דף ק"ו) דכתבו לדמות זה לקדושין (דף ס"ג) דנאמן ליתן גט משום חזקה דא"א חוטא ול"ל. ואף שהעלו לחלק. עכ"ז אין זה רק מצד חומרא מדרבנן היכא דאינו רוצה לכונסה רק לחלוץ לה וכיון דמה"ת יצתה מחשש דאורייתא ע"י החליצה אף בלא עדות על ההכרה. ע"כ אפשר לומר דיהי' אף חמש נשים נאמנות להתירה ע"פ החליצה אף מדרבנן כיון דמה"ת יצתה מחשש דאורייתא וכפי מש"כ המל"מ מתחילה כנ"ל. אך באמת יש להוכיח דאף היכא דיצאנו מחשש דאורייתא עכ"ז כיון דנאסרת מדרבנן ובעינן בירור עכ"פ מדבריהם ע"כ כיון דפסלו חז"ל להנך חמש נשים לכן אינן נאמנות אף במה דהוי רק איסור מדרבנן. דהא בגיטין (דף כ"ג ע"ב) אמרו בהנך חמש נשים דדוקא בחוץ לארץ נאמנות לומר בפ"נ כיון דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה אבל בא"י דאי אתי בעל ומערער משגחינן בי' ע"כ אינן נאמנות. והא התם עיקר החשש אינו אלא חשש מדרבנן. דהא מה"ת קיי"ל דהוי כנחקרה עדותן בב"ד וא"צ לקיים כלל וכמש"כ התוס' בכתובות (דף צ"ב ע"ב) ד"ה דינא הוא כו' דאפילו גזלן מוחזק שהוציא שטר א"צ קיום מה"ת כו'. א"כ ה"ה הכא דמה"ת אינן חשודות אף חמש נשים לזייף את הגט ואפ"ה אינן נאמנות. הרי מבואר דאף במה דהוי רק חשש דרבנן פסלו חז"ל להנך חמש נשים. ואף באומרות בפ"נ אינן נאמנות בא"י וכמש"כ הרשב"א בחי' לגיטין שם והב"ש בסי' קמ"ב ס"ק ג' וקצרתי. וכן מוכח במה דכתב הרמ"א באה"ע סי' ז' סעיף א' בשם הגהות אלפסי לכתובות דהנך חמש נשים נאמנות בעדות שבוי'. והח"מ ס"ק ב' הקשה ע"ז ודעתו דא"נ. הרי דס"ל להח"מ בפשיטות דאף איסור שבוי' דאינו רק מדרבנן דג"כ פסלו להנך חמש נשים. ואף להרמ"א והגהות אלפסי שם דהכשירו. הא כתבו הטעם שם שאין לחוש שהן באות לקלקלה כמו שיש לחוש בא"א וכמש"כ הב"ש שם בס"ק ב' בארוכה. א"כ מוכח דאף באיסור דרבנן פסולות הנך חמש נשים. ע"כ עדיין יש להסתפק אם נאמנות הנך חמש נשים על הכרת האח דאינו רק מדרבנן: ענף ה יח) ונלע"ד לומר דהא דמצינו דפסלו חז"ל להנך חמש נשים דזהו רק היכא דעיקר העדות אף בנשים דעלמא דאינן נאמנות מה"ת רק מדרבנן כמו בעדות מיתת הבעל. דאף לשיטת הסוברים דע"א נאמן מה"ת בעדות מיתת הבעל. דזה אינו רק בע"א כשר אבל בעדות קרובים ונשים לכ"ע אינו רק מדרבנן. בזה מצינו דפסלו חז"ל להנך חמש נשים. ואף דמה דפסלו חז"ל אותם מן חשש שנאה אין זה חשש מה"ת דהא קיי"ל דאף שונא כשר להעיד מה"ת כמבואר בשו"ע ח"מ סי' ל"ג. זולת שונא גמור לשיטת הרש"ל ואף בזה חלקו עלי'. וי"ל דאף דפסלו חז"ל להנך חמש נשים דזה אינו רק במה דעיקר העדות דנאמנים נשים וקרובים אין זה רק מדרבנן ע"כ בכה"ג דיש לחוש לשנאתם לשנאתם לא תקנו חז"ל בכה"ג להאמינם. וכמש"כ כעין זה בשירי קרבן ליבמות בירושלמי פ' ט"ו ה' ד' בד"ה מתניתא אמרה כן שלא עשו זכרים כנקבות כו' ע"ש. וה"ה בהנך חמש נשים דפסולות להביא גט בארץ ישראל אף דמה"ת א"צ קיום עכ"ז כיון דכבר תקנו חז"ל להצריך קיום בכל השטרות. והדין הוא בשטרות דבעינן שני עדים כשרים על הקיום. וע"כ אף דבגיטין האמינו לע"א המעיד בפ"נ. זהו משום דבמקום עיגון הקילו חז"ל וכמבואר בגיטין (דף ג'). וכן בארץ ישראל לא הצריכו קיום כלל משום דהקילו בכה"ג משום חשש עיגון וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ב' ע"א) בד"ה ואם יש עליו עוררים כו'. ולכן בהנך חמש נשים החמירו חז"ל דפסולות להביא הגט ואוקמינן בזה על תקנתם שתקנו בכל השטרות להצריך קיום כדין ולא האמינום חז"ל. אבל היכא דעיקר נאמנות האשה הוא מה"ת כמו בהכרת אחיו דנאמנים מה"ת משום דהוי עביד לגלויי ביותר. ואף בממון נאמנים בכזה משום דהוי מילתא דעביד לגלויי ביותר