עין יצחק חלק ב רה

זה מן הא דנאמן ליתן גט. ולכן העיקר דאין לצדד כלל להקל בזה"ז ג"כ בלא הכרה ע"פ עדות: ענף ג י) והעיקר כמש"כ הראשונים הנ"ל לתרץ דשאני בהא דנאמן ליתן גט דחזקה דאין מקלקלין א"ע דמתייראין שמא יבא אח"ז בעלה ולא יהיה להם מקום להכחישו משא"כ בחשש שאינו אחיו יש להם מקום התנצלות ולומר דהאח שיבא לערער אח"ז דהוא בעצמו הוא שחלצה כבר או אח אחר היה לו שחלץ לה. ואף דלפ"ז גם בהא דקידושין יהי' יכולים להתנצל שגירשה כבר בגט. ע"ז נאמר דמתייראין לומר כן דיאמרו לה אחוי גיטך וכעין הא דכתובות (דף כ"ב ע"ב). משא"כ בחליצה דלא שייך כ"כ ריעותא לומר אחוי שטרך דנחלצה. דהא חזינן דבזה"ז לא נהגו לכתוב שטר חליצה מאחר שחולצת ברבים [גם י"ל דגם בזמן הש"ס היה לפעמים כן דלא כתבו שטר חליצה] וכמבואר בסי' קס"ט סעיף נ"ו בבאר היטב שם ובפי' סדר חליצה בסוף סי' קס"ט סוף ס"ק פ"ב בשם מהר"י מרגליות ע"ש. וה"ה בחליצה גם בזמן הש"ס כיון שחולץ לה עכשיו עכ"פ ויוצא קול שנחלצת עכ"פ. ע"כ לא מירתתי כ"כ אף שאין לה שטר חליצה מן אח השני האמיתי. משא"כ בגט דיאמרו לה אחוי גיטך כו' כן הוא כוונת הראשונים בתירוצם ואף דהאידנא קורעין הגט מ"מ הא נוטלת שטר פטור מב"ד כמש"כ בבאר יצחק סי' ח' ענף ו'. וכן מוכח באה"ע סימן קנ"ב סעיף ג' וקצרתי: יא) וראיתי בתשובת מהרשד"ם סי' רל"ט שהקשה על מה דאין חולצין אא"כ מכירין דמ"ש זה מן הא דסוף יבמות דבא א' ואמר אני פב"פ ומתירין את אשתו כו' ע"ש. והנה לפי דברי הראשונים בתירוצם מיושב בפשיטות קושיות המהרשד"ם הנ"ל דשאני בהא דסוף יבמות דהוי דייקא כו' דמתייראת שמא יבא בעלה לאח"ז ולא יהיה לה שום מקום התנצלות כלל. משא"כ בהכרת היבם דיהיה לה מקום להתנצל ולומר דהאח שיבא לאח"ז לערער דתאמר הוא האח שחלץ לה כבר או אח אחר היה לו שחלץ לה וכמש"כ הראשונים הנ"ל בתירוצם על קושייתם מן הא דקידושין. ופשט כוונתם י"ל דבחליצה יכולים לתלות בהאחים משא"כ בגט אינם יכולים לתלות זולת הבעל וקצרתי. והרשד"ם שם מסיק לדמות הכרת אחיו להא דיבמות (דף קכ"ב) וגיטין (דף ס"ו) דבשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין וה"ה במה דאין חולצין אא"כ מכירין דבמקום חשש סכנה יהיה מועיל החליצה אע"פ שאין מכירין אותו שהוא אחיו ע"ש. וזו היא ראיה אלימתא דהא גם התם גבי מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו דמסיק הגמ' דבשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין. א"כ התם ג"כ יש לה מקום התנצלות אם יבא בעלה לומר דלא גירשה מעולם דתוכל לומר דהבעל אמר כן בעת שהיה מושלך בבור והוא היה המושלך בבור וקשה על הבעל לברר ולהכחיש זה. ועכ"ז סמכו לומר דבשעת הסכנה כותבין כו' משום הסברא דלא חציף לשנות שמו בשקר. וה"ה כאן בהכרת אחיו י"ל דבעת הסכנה במקום עיגון יהיה מועיל הגדת היבם בעצמו לומר כי הוא אחי המת מה"ט דלא חציף לשנות שמו בשקר כזה: יב) אך מ"מ לדינא קשה לסמוך ע"ז. ומן הפוסקים משמע דבלא עדות על הכרת אחיו אף במקום עיגון אין לסמוך על היבם כ"ז דאין לו עדים המועיל על הכרתו. וזה לשון האור זרוע המובא בפי' סדר חליצה ס"ק ל"ה בהג"ה בזה"ל. כתב באור זרוע דבשעת הדחק כגון שהיבם רוצה לילך למדה"י ואין כאן עדים המכירים אותו. יחלוצו אע"פ שאין מכירין אותו ואח"כ תחזור אחר עדים המכירין וצ"ע כו' עכ"ל. הרי להדיא דאף במקום הדחק אין להקל כלל בלא עדות ההכרה. רק לענין אם יחלוצו עכשיו בלא הכרה ולבסוף כשיבאו עדים להכירו בזה העלה להקל בעת הדחק וסיים ע"ז בצ"ע. וראיתי בגוף הספר אור זרוע הגדול סי' תרע"ה שכתב כן ולא סיים בצ"ע. עכ"פ בלא בירור לאח"כ כתבו דאין להקל כלל אף במקום הדחק. וראיתי בפתחי תשובה לאה"ע סי' קס"ט ס"ק י"א שכתב בשם בית הלל שכתב בשם האור זרוע דבשעת הדחק כו' ואין כאן עדים המכירים יחלוצו אע"פ שאין מכירין וצ"ע עכ"ל. ונתן מקום לטעות דלא סיים דאח"כ תחזור אחר עדים המכירים. ובאמת מבואר בהאור זרוע להדיא דאח"כ תחזור אחר עדים המכירין. ומשמע דאף במקום עיגון ג"כ אין להתיר בלא עדות המכירין וכמש"כ לעיל: יג) ובעיקר קושיות הראשונים שהקשו על הא דאינו נאמן לחלוץ בלא הכרה ע"פ בירור מהא דקידושין דנאמן ליתן גט. הנה לפי מה דתירצו הנימוקי יוסף והרשב"א בתירוצם דסמכו על מה דאינה מקלקלת עצמה וחוששת שמא יבא בעלה לערער כו'. א"כ לפ"ז יש לתרץ בקצרה ולחלק דשאני במקום יבום וכמבואר ביבמות (דף צ"ד ובדף קי"ח) דאין האשה נאמנת לומר מת יבמי משום דלא דייקא כ"כ במקום יבם דסניא ליה. וגם בעד כשר איבעיא להו שם אם מהימן להעיד דמת היבם משום דלא שייך בזה דייקא כ"כ. ודוקא בבעלה סמכו על סברא דדייקא ומינסבא אבל במקום יבם היא עצמה אינה נאמנת לומר דמת יבמי. והב"ש בסי' קנ"ז ס"ק א' כתב בשם הרמב"ם הטעם דא"נ לומר מת יבמי משום דלפי שהוא באיסור לאו הוא קל בעיני'. ע"כ יש לחלק בפשיטות בין הך דקידושין דנאמן ליתן גט ובין הא דאין חולצין אא"כ מכירין. דשאני בחשש יבם דכמו דלא אמרינן דייקא היכא דאומרת מת יבמי וא"נ משום דאינה חוששת כ"כ במקום יבם. ה"ה דמה"ט אינה חוששת לחליצה אף אם תחלוץ מאחר. עכ"פ שתוכל להנשא לשוק ולא שייך כ"כ דייקא בזה. וראיה לזה דהא פליגי רב אחא ורבינא ביבמות (דף ל"ט) אם קרוב ואשה נאמנים על הכרת האח ומ"ד בעדים י"ל דה"ה ע"א כשר וכמש"כ הרא"ש ברפ"ק דב"מ כן בלשון עדים ואף דגבי מיתת הבעל מבואר בסוף יבמות דנאמנת אשה וקרוב וכמבואר במשנה שם ולא מחלקינן שם בין עד כשר לעד קרוב ואשה. וה"ה גבי יבום לפי שיטת רוב פוסקים דנאמן ע"א במיתת היבם. ובע"כ מוכח דשאני בהכרת אחיו דלא שייך כ"כ דייקא בזה. וקצרתי כאן ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' ענף ב' במה שהבאתי שם לדברי הנו"ב ולפלפל עפ"ז בהסוגיא דיבמות הנ"ל ויש להאריך בכ"ז וקצרתי כאן: ענף ד יד) ועכשיו נשובה לעיין בעיקר השייך לדינא בנ"ד והוא דידוע מה שכתב הבית יוסף בסי' קנ"ז שהביא לדברי הריב"ש בסי' קפ"ב דדוקא קודם מעשה נאמן אשה וקרוב בהכרת אחיו וכתב ע"ז הבית יוסף דמן דברי הפוסקים משמע דאפילו בשעת מעשה סומכין עליהן. והובא בגט פשוט סי' ק"כ ס"ק י"ד ובספר עזרת נשים להגאון בעל גט פשוט בס"ק כ"ד וכן הכריע הגאון ר"ע איגר זצ"ל בהגהות לח"מ סי' מ"ט סעיף ב'. והריב"ש בסי' קפ"ב הוכיח כדבריו מן מה שהקשה בעל התשב"ץ בסי' פ"ג על מה שכתב הרי"ף ביבמות פ' י"ג דלכן נבדקות ע"פ נשים משום דסמכינן על חזקה דרבא. דל"ל לטעמא דחזקה דרבא הא בלא"ה נאמנות משום דה"ל מילתא דעביד לגלויי והעלה בעל התשב"ץ לדברי הרי"ף בצ"ע. ועפ"ז הוכיח הריב"ש דבשעת מעשה לא מהימני אשה וקרוב והתם גבי בדיקות השערות דהיה בשעת מעשה בזה הוכרח הרי"ף לחזקה דרבא כן הוא קוטב דבריהם. ויש לתמוה על לשון הראשונים הנ"ל דהקשו כן על הרי"ף דהא כן מבואר להדיא בנדה (דף מ"ח) דאמרו דלכן נבדקות ע"פ נשים לאחר הפרק דחזקה דרבא מסייע ור"ש דלית ליה חזקה דרבא ס"ל דא"נ. א"כ הי' להם להקשות כן על המבואר בגמ' להדיא אבל על הרי"ף אין שום קושיא דהא הביא למה דמבואר בגמ' בפירוש: טו) ובאמת תקשה להחולקים על הריב"ש וס"ל דאף בשעת מעשה נאמנים אשה וקרוב דהא מבואר