עין יצחק חלק ב רד

דהביא שם לדברי הר"נ שכתב דהא דנאמן ליתן גט דא"א חוטא ול"ל דאע"פ שהוא מתכוין לישא אותה אפ"ה כיון שרואה שאנו אוסרין אותה עליו אם איתא שלא קידשה היה מודה בדבר עכ"ל הר"נ. וסיים המקנה דאכתי יש לחוש שאין רוצה לחזור מדבריו הראשונים כדס"ל לכמה פוסקים בסי' כ"ח בח"מ גבי עדות שלא בפניו דאינו נאמן אח"כ להעיד בפניו משום דעביד אינש לאחזוקי דבוריה והעיקר הוא דמסתמא יודע דאין נאמן לכנוס ע"כ מסתמא לא נתכוין לישא אותה עכ"ל המקנה. ועיין מזה בשער המלך פ"ט ה' אישות ה' י"ב מש"כ בשם הריטב"א. ועיין מזה בספרי נחל יצחק סי' כ"ח סעיף ט"ו ענף ג'. והנה בספרי נחל יצחק סי' מ"ב סעיף ט' כתבתי לבאר דמצינו בש"ס דהיכא דלא הוי פשוט כ"כ הדין דאז אמרינן מי יימר דמחייבי לי רבנן כמו הא דב"ב (דף ה') גבי סמך לו כותל אחר דמגלגלין עליו את הכל דאף דלא הוי שום פלוגתא בזה עכ"ז אמרינן דאין זה דין פשוט לכל כ"כ. משא"כ היכא דקבע לו בנין קבוע דנאמן משום דזהו הוי פשוט מצד הסברא לכל ע"כ אין סברא לומר דטעי בזה ע"ש. ולפ"ז י"ל התם בקידושין דנאמן ליתן גט דלדברי המקנה דהטעם הוא התם דאמרינן דהיה קים להו לחז"ל התם דמסתמא ידוע לכל דזהו דין פשוט דלא נאמן לכנוס ע"כ אין מקום לחשוד אותו שאומר כן כדי שישאנה. אבל בהא דאין חולצין אא"כ מכירין שפיר י"ל דלכן אמרו חז"ל התם שלא לסמוך על החזקה דא"א חוטא ול"ל. די"ל דזהו לא הוי פשוט לכל כ"כ מצד הסברא דלא יהיה נאמן לייבמה דהא מצינו בתוס' יבמות (דף ק"ו ע"א) ד"ה ורבא כו' שכתבו דמה"ת חולצין אע"פ שאין מכירין. וי"ל דהטעם הוא דכיון דהכרת אחיו הוי מילתא דעביד לגלויי בקל דמה"ט נאמן בזה גם קטן כמבואר בסי' קנ"ז סעיף ב' ע"כ מה"ת סמכינן על היבם עצמו דלא חציף לשנות שמו בשקר דיגולה שקרו בקל. א"כ חזינן דהכרת היבם אינו דומה להא דקדושין בלא נודע מי הוא המקדש. ע"כ שפיר יש לומר דזהו לא הוי דבר פשוט לכל. ע"כ י"ל דטעי אינשי בזה וסברי דגם מדרבנן נאמן אף לייבמה דלא מסקי אינשי לחלק בין דרבנן לדאורייתא. לכן תקנו דאין חולצין אא"כ מכירין משום דלא שייך בזה לומר להחזקה דא"א חוטא ול"ל. די"ל דטעי מתחילה וסבר דיהיה נאמן לייבמה ואף דהגידו לו הב"ד בסוף דלא יהיה נאמן לייבמה עכ"ז אינו נאמן אף לחלוץ משום דחשדינן ליה דאינו רוצה לשנות דיבורו ועביד אינש לאחזוקיה דיבוריה: ו) והא דהקשה הרמב"ן וסייעתו על הא דאין חולצין אא"כ מכירין מן הא דקדושין. י"ל דהרמב"ן אזיל לטעמי' דהנה הרמב"ן בקדושין (דף ס"ג) כתב בהא דנאמן ליתן גט דאף דיש לומר דהגיד כן לפי דסבר דיהיה יכול לכונסה. עכ"ז כיון דמודיעין לו שאינו נאמן לכונסה דיינינן להחזקה דא"א חוטא ול"ל משום דאם האמת אינו כדבריו בודאי היה חוזר היום מן דבריו הראשונים. וס"ל להרמב"ן דלא חיישינן לאחזוקי דיבורי'. ע"כ שפיר הקשה הרמב"ן על הא דאין חולצין אא"כ מכירין הא אף באין מכירין יהיה נאמן מצד החזקה דא"א חוטא ול"ל כשיודיעו לו דאינו נאמן לכונסה. אכן לשיטת הסוברין דחיישינן לאחזוקי דיבוריה והוי כמו נוגע בדבר וכמש"כ השער המלך ה' אישות הנ"ל בשם כמה פוסקים דחשו לזה. ע"כ שפיר יש לחלק בפשיטות דשאני הא דקדושין דלא עביד דטעי בזה וכמש"כ המקנה. משא"כ בהכרת היבם דאף אשה וקטן נאמנים ע"כ חזינן דזה אינו דומה להנידון דקידושין. ע"כ שפיר י"ל דבזה לא קים להו לחז"ל לדון בזה לסברת המקנה שכתב דמסתמא ידוע לכל. די"ל דזה לא הוי ידוע לכל כ"כ ע"כ תקנו דא"נ לחלוץ כ"ז שאין מכירין: ז) ועפ"ז יש ליישב קושיות התוס' ביבמות (דף ק"ו) מן התוספתא דחולצין אע"פ שאין מכירין ומש"כ התוס' לתרץ דהתם מדאורייתא כו'. זהו דוחק דהא תנו שם בתוספתא דממאנין לאשה אע"פ שאין מכירין והתם הא הוי רק מדרבנן. א"כ ה"ה הך דחולצין כו'. ולפי מש"כ הטעם דאין חולצין כ"ז דאין מכירין משום דחשדינן אותו דאומר כן כדי שיהיה יכול ליבמה. א"כ היכא דבא מתחילה ע"מ לחולצה דאומר כן בפירוש. אז אין מקום לחשוד אותו וכעין דברי השער המלך בפ"ט ה' אישות בשם השמ"ק דכתב דהא דנאמן ליתן גט דמיירי בבא מתחילה על דעת לגרשה ולא לכונסה ע"ש. אך מה דהוכיח השער המלך שם מן הרמב"ם והטוש"ע דכתבו סתמא דנאמן ליתן גט דס"ל דלא חיישינן לאחזוקי דיבוריה. בזה י"ל כסברת המקנה דלכן סתמו בגמ' משום דקים להו לחז"ל דכה"ג ידוע לכל הדין דא"נ לכונסה. א"כ הכא בחליצה היכא דלא אמר מתחילה דבא ע"ד לחלוץ ולא ליבמה אז אמרו דא"נ לחלוץ ואף לאחר שמודיעין לו הדין חשדינן ליה דמחזיק לדיבוריה. אבל היכא דבא מתחילה בפירוש דבדעתו רק לחלוץ. י"ל דלא תקנו חז"ל בכה"ג. ובזה מיירי התוספתא דאמרו חולצין אע"פ שאין מכירין. כן י"ל לשיטת הסוברים דחיישינן לאחזוקי דיבוריה. ועיין בספרי נחל יצחק סי' כ"ח סעיף ט"ו שהארכתי בענין אחזוקי דיבורי': ח) ולפ"ז יש לצדד להקל בזה"ז דלא נהגינן ביבום. די"ל דנאמן לחלוץ אע"פ שאין מכירין דהא אין מקום לחשדו דנתן עיניה בה ושייך בזה ג"כ החזקה דא"א חוטא ול"ל כמו בהא דקדושין. ואף די"ל דזה הוי כמו דבר שבמנין דצריך מנין אחר להתירו אף היכא דבטל הטעם. עכ"ז הא כבר כתבו האחרונים לדון להקל בזה"ז בעדות יבמה וכמש"כ מזה הברית אברהם ח' אה"ע סי' מ"א ועי' מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' ענף ו' שהבאתי ראיה דבמקום עיגון לא מעגנינן בשביל דבר שבמנין היכא דבטל הטעם ע"ש בסי' ט' אות ל"ו מזה. ועיין מזה לעיל בסי' י"ט ענף ד'. והדברים ארוכין ואכמ"ל. אכן לדינא כיון שכתבו כל הפוסקים דאין חולצין אא"כ מכירין אף בזה"ז. ע"כ חס מלצדד כ"ז. והוא דבאמת העיקר כמש"כ הראשונים להקשות על הא דחליצה מן הא דקדושין דנאמן ליתן גט. ומש"כ לעיל לחלק דשאני הכא בחליצה דכיון דמה"ת חולצין אע"פ שאין מכירין כו' ע"כ לא מסיק אינש אדעתיה דיהי' חומרא מדרבנן בזה. באמת זה ליתא לפי מש"כ בספרי נחל יצחק סי' כ"ח סעיף ט"ו ענף ג' בשם המקנה ע"פ דברי הרשב"א והר"נ והמ"מ דהתם בקידושין אף דא"נ לכונסה עכ"ז אם כנסה אין מוציאין מידו משום דמה"ת נאמן אף לכנוס ע"ש. וכן מבואר להדיא באה"ע סי' ל"ז סעיף כ"ה דאם כנסה אין מוציאין מידו: ט) ואף דעדיין יש לחלק ביניהם ע"פ מה דנידון החליצה הוי גלוי מילתא בעלמא ומה"ט נאמן אף אשה וקרוב וקטן בזה. משא"כ בהנידון דקדושין דאף דנאמן שם עד כשר כמבואר באה"ע סי' ל"ז סעיף כ"ה. עכ"ז י"ל דלא מהימן שם קרוב ואשה. ואף דנימא דדינו ככל איסורים דנאמן גם קרוב ואשה דמ"מ הא קטן אינו נאמן בכל איסורים. ובחליצה נאמן גם קטן. ע"כ עדיין יש מקום לומר דמה"ט טעו אינשי בזה וסברי דכיון דהך מילתא דחליצה הוי גלוי מילתא בעלמא ביותר ועביד לגלויי בקל. א"כ מה"ט יש מקום סברא לומר דיהיה מהימן אף היבם בעצמו אף לכונסה וע"כ יש מקום לטעות בכה"ג. ועכ"ז הנכון לדינא עם כל הפוסקים דלא נחתי לחלק כן משום דפשט הגמ' דסתמו דאין חולצין כ"ז דאין מכירין משמע דליכא שום גווני דיהי' יכול לחלוץ כ"ז דאין מכירין. ואלו לפי מש"כ יש עדיין מקום לומר דהיכא דבא היבם מתחילה ע"ד לחלוץ ולא ליבמה. דאז אין מקום לחשדו דנתן עיניה בה דיהי' מהימן לחלוץ. וע"כ מוכח דאף היכא דלא שייך לומר דנתן עיניו בה ג"כ לא מהימן לחלוץ בלא עדות הכרה. ובפרט לפי מש"כ בספרי נחל יצחק סי' ט"ו ענף ג' ליישב קושיות השער המלך דבהא דנאמן ליתן גט לא שייך החשש דאחזוקי דיבוריה לפי דהא לא הוי תועלת מן אמירתו אם יחזור עכשיו ואינו דומה לעדות שלא בפני הבע"ד ע"ש. ע"כ אף להשיטת הפוסקים דס"ל גבי עדות שלא בפני הבע"ד דחיישינן לאחזוקי דיבוריה עכ"ז התם בקידושין לא שייך לחוש לזה. וע"כ מדאמרו דאין חולצין אא"כ מכירין שפיר הקשו כל הראשונים בפשיטות דמ"ש