עין יצחק חלק ב רג

ניסת החמירו חז"ל וכ"כ המרדכי סוף יבמות. וכ"כ התוס' בקדושין (דף נ' ע"ב) בד"ה מקדשי והדר מסבלי דאף ברוב מסבלי והדר מקדשי חשו חז"ל למיעוט אף דיש שם גם חזקת פנוי' ובכל מקום אמרו דברוב וחזקה ה"ל המיעוט כמו מיעוט דמיעוטא. דמ"מ חשו חז"ל במקום חשש א"א. והטעם הוא כמש"כ הרמב"ם והובא בח"מ סי' רפ"ד סעיף ד' שהחמירו בדברים אלו מפני איסור כרת ע"ש. אבל ביבמה לשוק דלא ה"ל איסור כרת מצינו דהקילו היכא דה"ל רוב וחזקה לשוק כמבואר ביבמות (דף קי"ט ע"ב). א"כ ה"ה במקום תרי רובי ג"כ מקלינן משום דה"ל מיעוט שאינו מצוי ע"י הנך תרי רובי. גם יש לחלק דשאני יבמה לשוק דלא מקרי דבר שבערוה כמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' ענף ה' ובמק"א הארכתי בכ"ז. וכש"כ לפי מש"כ התוס' ביבמות (דף ל"ו ע"ב) ד"ה הא לא שהה כו' דהא דחשו למיעוט נפל זהו משום דהוי מיעוט המצוי. א"כ היכא דאיכא תרי רובי דלא מקרי מיעוט המצוי י"ל דהקילו חז"ל. ויש לנו לסמוך ע"ז ולהקל בנ"ד על סמך הנך תרי רובי: ידידו יצחק אלחנן בהרב מו"ה ישראל איסר זצ"ל החופ"ק. סימן ס ב"ה יום ג' ט' כסלו תרל"ו א) נשאלתי מן רב גאון א' ע"ד אשה א' שנטבע בעלה והתירוה מצד איסור א"א אך עדיין זקוקה ליבם כי היה ידוע אשר היה אח לבעלה ולא נודע אי' הוא וכעת נמצא א"ח א' בקיעוו אשר אחות בעלה מעידה כי זה הא"ח הוא אחי בעל האשה הזאת וכן אומר הא"ח הלז כי הוא אחי בעלה ודעתו להתירה. ואף דדעת הריב"ש בסי' קפ"ב דאין אשה וקרוב נאמנים לומר זה אחיו של פ' כשמעידין כן בשעת מעשה. עכ"ז העיקר כהחולקים וס"ל דאף בשעת מעשה מהימן אשה וקרוב להעיד כי הוא אחי המת ואף דאחות בעלה היא מן חמש נשים הפסולות להעיד דהא בת חמותה היא מן חמש נשים כמבואר ביבמות (דף קי"ז) ובסוטה (דף ל"א) עכ"ז דעתו להתירה וביקש ממני להזדקק לזה ולחוות דעתי: ענף א ב) תשובה בעז"ה הנה בעיקר הענין דאמרו ביבמות (ד' ק"ו) דאין חולצין אא"כ מכירין הקשו הראשונים היינו הרמב"ן בחי' ליבמות שם והרשב"א והנמוקי יוסף שם דמ"ש זה מהא דקדושין (ד' ס"ג) באומר קדשתי את בתי וא"י למי ובא א' ואמר אני קדשתי' נאמן ליתן גט ואינו נאמן לכנוס משום חזקה א"א חוטא כו'. ולכאורה הי' מקום לומר ולחלק ביניהם דשאני הא דאין חולצין אא"כ מכירין דכיון דכללא הוא דמי שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ע"כ אמרו דאין חולצין אא"כ מכירין דכיון דאינו נאמן לכנוס א"כ אינה ראוי' ליבום וע"כ אינו יכול לחלוץ כ"ז שאין מכירין אותו. וגם מה שאינו עולה ליבום מדרבנן ג"כ מקרי אינו עולה ליבום ואינו עולה לחליצה כמבואר ביבמות (ד' מ"א). אבל באמת זה אינו דהא אמרו ביבמות (ד' מ"א) דלכן הספקות חולצות ולא מתייבמות דזה מקרי עולה ליבום אם יבא אלי' ויאמר כו'. א"כ ה"ה הכא מקריא עולה ליבום אם יבאו עדים להעיד שזהו אחיו או אם יבא אלי' ויאמר כו'. וכמש"כ הרש"בא בחי' ליבמות (ד' מ"א ע"ב) בד"ה הכא אם יבא אלי' ויאמר כו' וכתב רש"י ז"ל וכל הנך דאמרי רבנן חולצות כו' אבל הכא דאפשר לשהויי משהינן כו'. והא דלא משני הכי בקידש א' משתי אחיות משום דאי בהוכרו ולסוף נתערבו כו' דהאי בת יבום היא אלא דאנן לא ידעינן מאן ניהו ונפ"מ דאפילו הוכרו ואיכא עדים במדה"י דידעי מאן ניהו לא משהינן לה כלל עד דאתי עדים דבת חליצה ויבום היא אי ידעינן לה משא"כ בקטנה אע"פ דידעינן דלא מיעברה לאו בת יבום היא מדרבנן עכ"ל הרשב"א. הרי דמוכח דאף לכתחילה לא מהדרינן דתהיה ראויה ליבום כיון דגם עכשיו ראוי' ליבום אם יבא אלי' ויאמר כו'. או אם יבאו עדים ולא משהינן עד דאתו עדים וכמו דחזינן בחליצה בתוך ג' חדשים דאם הי' שייך גם התם לומר אם יבא אלי' כו' לא היינו מצריכין להמתין על אחר ג"ח. לכן שפיר הקשו כל הראשונים הללו על הא דאין חולצין אא"כ מכירין דאמאי לא מהימן לחלוץ כמו בהא דקדושין דנאמן ליתן גט ולא לכנוס משום חזקה א"א חוטא כו'. משום דזה מקרי ראויה ליבום אם יבאו עדים או אם יבא אלי' ויאמר כו': ג) ומן התוספתא ליבמות פ"ו יש להוכיח דס"ל דאף היכא דשייך אם יבא אלי' ויאמר כו' דעכ"ז כיון דעכשיו כ"ז דלא נתברר לפנינו בבירור גמור ואין יכול ליבמה עכ"פ דגם בזה קרינן אינו עולה ליבום וע"כ אינו ראויה לחליצה. וז"ל התוספתא שם מעשה שבא לפני ר' יוסי א"ל רבי מהו לחלוץ בתוך ג' חדשים קרא עלי' מקרא ואם לא יחפוץ כו' הראויה ליבום ראויה לחלוץ כו'. [והובא זה ביבמות ד' מ"א] ואח"ז אמרו שם מעשה בחיפה באחד שהלך בעלה למדה"י והיה לו שומרת יבם ולו אח קטן משום ראב"צ אמרו תחלוץ שמא יארע בו דבר ונמצאת זקוקה לקטן וחכמים אומרים כשם שאין אומרים לו ליבם כך אין אומרים לו לחלוץ עכ"ל התוספתא. ופירושו שבעלה הלך כבר למדה"י והיה לו אח גדול ולא נודע אז אם בעלה חי או שמת כבר וחששו שמא יארע בו דבר היינו שהיבם גדול היה חולה ומסוכן או שהיה רוצה לילך למדה"י ולא יוודע מקומו ותהיה זקוקה ליבם קטן. ע"כ אמר ראב"צ שתחלוץ כעת מספק דאם יוודע לאח"ז כי בעלה מת מכבר יהיה מועיל חליצה זו להתירה לשוק. וחכמים פליגי וס"ל דלא מהני חליצה בכה"ג כיון שאינה ראויה ליבום אז כ"ז שלא נתברר שבעלה מת וקרינן בזה ג"כ כל שאינה ראויה ליבום אינה ראויה לחליצה. ואף דאם יבא אלי' ויאמר כו' או אם יבאו עדים ויעידו דבעלה מת מקריא עולה ליבום. מ"מ לכתחילה מהדרינן דתהי' ראויה ליבום ממש ולא יהיה שום מניעה לעכבה מן היבום. ואף דהוי דוחק לפרש כן בלשון התוספתא דאמרו ולו שומרת יבם. עכ"ז מוכרחין אנו לפרש כן בפשט לשון התוספתא לפי דאנן מעצמינו קשה לעשות איזה טעות סופר בהתוספתא. אך דתקשה ע"ז מן מה דהובא לעיל דמן יבמות (דף מ"א) מוכח דאף לכתחילה סמכינן לחלוץ היכא דשייך לומר אם יבא אלי' ויאמר כו' וכנ"ל: ד) וכעת ראיתי בהמרדכי לגיטין בסופו בהלכות הרשאה להולכות הגט שהביא להתוספתא הלזו בזה"ל מעשה באחד שהלך למדה"י והיה לו שומרת יבם כו' דחכמים ס"ל כשם שאין אומרים ליבם תוך ג' כך אין אומרים לחלוץ בתוך ג'. משמע דרבנן ס"ל כר' יוסי כו'. וכן ראיתי בהגהת הגר"א זצ"ל שגרס בהתוספתא הנ"ל דצריך לומר שהלך יבם למדה"י כו'. ועפ"ז מדוקדק לשון דאמרו ולו שומרת יבם וקאי הכל על מה דאמרו שם לעיל מיניה דמהו לחלוץ בתוך ג' חדשים. ע"כ אין שום ראיה מן התוספתא כלל לומר דלא ס"ל להכלל דאמרו בגמ' יבמות דהיכא דשייך אם יבא אליה ויאמר כו' דזה מקרי עולה ליבום. וע"כ שפיר הקשו כל הראשונים הללו כנ"ל. ואחר כותבי כ"ז ראיתי בספר קרן אורה על יבמות (דף מ"א) דהביא להתוספתא הלזו וסיים דנעלם ממנו פי' התוספתא זו. ובאמת העיקר כמבואר בהמרדכי ובביאור הגר"א זצ"ל דלא גרסי שהלך בעלה למדה"י ופשוט: ענף ב ה) ובעיקר קושיות הראשונים הללו. נלע"ד לדון ע"פ דברי המקנה בק"א לה' קדושין סי' ל"ז סעיף כ"ד