עין יצחק חלק ב ר

ארבעה ימים ללידתו וע"פ עדות נשים הוא וולד שכלו חדשיו וכפי המבואר בתשובת רע"א זצ"ל סי' פ"ט ובחמדת שלמה סי' פ' והעלה מעכ"ת להקל. וביקש ממני לחוות דעתי בזה. ומחמת רוב טרדתי אין לי יכולת לעיין הרבה בכ"ז וע"כ באתי רק בקצרה: ענף א א) תשובה בעז"ה והוא. כי הכרעת רע"א זצ"ל בתשובה סי' פ"ט והחמדת שלמה סי' פ' דנשים נאמנות בזה. והבית מאיר בסי' קנ"ו הכריע דנשים אינן נאמנות. ואף לשיטת הסוברים דניתן לי בן נאמן ע"א. שא"ה דהוי עביד לגלויי כמש"כ הרמב"ן. ובאמת לדינא הסברא נותנת דיהי' נאמנות נשים בזה. דהא כיון דנקטינן דמה"ת הוא ולד מעליא אף דמת בתוך ל' יום. ומה"ט באשת כהן כיון דלא אפשר עבדינן כרבנן ואף בחלה ומת כהכרעת רע"א זצ"ל דגם בזה אמרינן דהוי רוב מעליא. וע"כ אף דנימא דיש בזה חזקת איסור וכמש"כ הגהות מרדכי לכתובות פ' אלמנה ניזונית דמה"ט החמירו לחוש למיעוט וולדות משום סמוך מיעוט לחזקת איסור דמעיקרא היתה בחזקת איסורא לשוק והוי פלגא ופלגא מדרבנן ע"ש. ובאמת לדינא יש לדון הרבה בזה דזה לא מקרי חזקת איסור וכמש"כ כת"ר. אך קשה עלי להאריך בזה. אך אף לפי דברי המרדכי הנ"ל עכ"ז הא לא מקרי זה אתחזק איסורא. דקיי"ל דאין עד אחד נאמן אף בשאר איסורים כמבואר ביו"ד סי' קכ"ז. דהא כיון דמה"ת רובא עדיף מחזקה. אך רבנן החמירו בזה. ואף דנימא סמוך מיעוטא לחזקה. עכ"ז הא אין זה רק ספק השקול. והא בספק השקול נאמן ע"א אף בספק דאורייתא. ומכש"כ בדרבנן. א"כ מן הדין אין שום סברא להחמיר בע"א בזה ובוודאי נאמן ע"א לומר דכלו חדשיו. ודוקא בניתן לי בן ס"ל להרבה פוסקים דע"א אינו נאמן משום דהוי אתחזק איסורא מקודם דילדה. משא"כ בילדה וולד אך דהוי ספק אם הוא וולד קיימא דלדינא נקטינן דיש בזה רוב מה"ת. א"כ ליכא בזה חזקת איסור כלל והוי ספק השקול ומדרבנן. דמה"ת רוב עדיף. וע"כ הדין נותן דנאמן ע"א: ב) ואף דיש מקום לומר דיבמה לשוק הוי דבר שבערוה דלכן אף בספק השקול אינו נאמן ע"א היכא דלא הוי עביד לגלויי. עכ"ז הא כבר הכריע הנו"ב במ"ק סי' נ"ד להשיג על המרדכי והעלה דיבמה לשוק לא הוי דבר ערוה כיון דאין הוולד ממזר וע"ש. ועוד דאף לפמש"כ המרדכי דמקרי דבר ערוה. עכ"ז הא ידוע שיטת הרמב"ן המובא בהר"נ לגיטין בסוגיא דשליש דהיכא דליכא חזקת איסור נאמן ע"א אף בדבר ערוה. וכן כתב המהרי"ק בתשובה סי' ע"ב. א"כ לפ"ז בנ"ד דאף דנימא דיבמה לשוק הוי דבר ערוה. עכ"ז הא כיון דהוי רובא דאף דנימא סמוך מיעוט לחזקת איסור כמש"כ המרדכי לכתובות. מ"מ לא הוי רק ספק השקול דנאמן ע"א אף בדבר ערוה. ובפרט דלא הוי רק מדרבנן. אך עדיין יש להעיר על זה ע"פ הא דגיטין (דף ב' ע"ב) דאי' שם ולרבה כו' ליבעי תרי כו' אבל הכא דאתחזק איסורא כו' רוב בקיאין הן ואפילו לר"מ דחייש למעוטא סתם ספרי דדיינא מגמר גמירי והוי כמו מיעוט דמיעוטא. אלמא מבואר להדיא בסוגיא זו דאם חיישינן למיעוטא כמו לר"מ דלא מהימן ע"א וע"כ הוכרחו לתרץ דהוי מיעוט דמיעוטא דלא חייש ר"מ ג"כ. וקשה באמת לפי מש"כ הרמב"ן הנ"ל דהיכא דלא אתחזק איסורא נאמן ע"א. וכמש"כ המהרי"ק הנ"ל שם להוכיח מהאי סוגיא דאמרו אבל הכא דאתחזק איסורא הוי דבר בערוה דמשמע דאם לא אתחזק איסורא הי' נאמן ע"א מן הדין. א"כ לפ"ז תקשה דמאי מקשה הש"ס אליבא דר"מ דחייש למיעוט דלא יהיה מהימן ע"א. הא אף לר"מ דחייש למיעוטא אינו אלא ספק השקול וגם זה אינו ברור דהוי מה"ת וי"ל דז"א רק מדרבנן משום דמה"ת הא גם לר"מ רובא וחזקה רוב עדיף. וכמש"כ התוס' ביבמות (דף קי"ט) ד"ה מחוורתא כו' וקושיות רע"א שם תירצתי במק"א. ועיין בכורות (דף כ') בתוס' שם. עכ"פ ביבמות כתבו התוס' להסתפק בזה. וכיון דבספק השקול מה"ת נאמן ע"א כיון דלא אתחזק איסורא לשיטת הרמב"ן והמהרי"ק הנ"ל אף בדבר ערוה. א"כ ה"ה בהא דחייש ר"מ למיעוטא והוי כש"כ. א"כ מאי מקשה הגמ' ותקשה מזה על שיטתם: ג) ובאמת לפמש"כ יהיה מזה סייעתא למה שכתב הרמב"ן בחי' ליבמות (דף פ"ח) ד"ה מי דמי התם לא איתחזק איסורא הכא איתחזק כו' ועוד דהוי דבר שבערוה כו' בין הוחזק איסורא בין שלא הוחזק כו' אין דבר בערוה פחות משנים כו' ע"ש. וכן גירסת הר"נ בחי' לגיטין (דף ב'). הרי להדיא דהרמב"ן בחי' שינה שיטתו ממה שהובא בשם הרמב"ן בר"נ בסוגיא דשליש כנ"ל. וס"ל להדיא דדבר ערוה אף בלא איתחזק איסורא ג"כ אין ע"א נאמן. ולפי שיטתם וגירסתם א"ש בפשיטות מה דמקשה הגמ' בגיטין שם ולר"מ דחייש למיעוטא אמאי נאמן ע"א. דקאי על מה דאמרו שם לעיל ועוד דה"ל דבר ערוה כו'. א"כ משום דבר ערוה אף למ"ד דחייש למיעוטא אף דליכא חזקת איסור משום דהרוב מסלק להחזקה. עכ"ז כיון דחז"ל עשו זה לספק השקול. א"כ ה"ל ספק השקול בדבר ערוה. והדין הוא דלא יהיה מהימן ע"א ומוכרח מפשט הסוגיא כשיטתם וגירסתם בזה ועיין במהרי"ק סי' ע"ב מזה וקצרתי: ד) ולפ"ז הדין נותן ביבמה לשוק אי נימא כהמרדכי דס"ל דזה הוי דבר ערוה. ע"כ כיון דחז"ל חשו למיעוט וולדות דהוי נפלים אף דאיכא רוב מה"ת הסותרו. עכ"ז כיון דחז"ל חשו למיעוטא בזה והוי ספק השקול עכ"פ מדרבנן. א"כ הדין נותן דלא יהיה מהימן ע"א להעיד דכלו חדשיו דהא מצינו בגיטין הנ"ל דאף בספק דאינו רק מדרבנן דאינו נאמן ע"א בדבר ערוה. א"כ ה"ה בנ"ד. ואפשר דזהו טעם דתשובת הרא"ש דהובא בטוש"ע לאה"ע סי' קנ"ו דאשה אינה נאמנת לומר דכלו חדשיו. דטעמו דס"ל כהמרדכי דיבמה לשוק ה"ל דבר ערוה. וגם ס"ל כגירסת הרמב"ן והר"ן הנ"ל דלפ"ז מוכח דאף בספק השקול אין ע"א נאמן בדבר ערוה. ואף בספק דלא מיתסר רק מדרבנן אינו נאמן ע"א. ע"כ החמירו ג"כ בזה דאשה אינה נאמנת אף להעיד לחברתה דכלו חדשיו. ולפמש"כ הא מוכח פשט הסוגיא דריש גיטין הנ"ל כגירסת הרמב"ן והר"נ הנ"ל. אכן לפי גירסת המהרי"ק הנ"ל וכפי גירסתינו בגיטין שם וכפי גירסת התוס' שם דגרסינן אבל הכא דאתחזק איסורא ה"ל דבר ערוה כו' והוכיח מזה הגירסא המהרי"ק שם סי' ע"ב דמוכח מזה דדוקא באיתחזק איסורא אינו נאמן ע"א בדבר ערוה. אבל בלא אתחזק איסורא נאמן ע"א אף בדבר ערוה. א"כ תקשה דמאי מקשה הגמ' לר"מ דחייש למיעוטא כו'. הא אינו רק ספק השקול ונאמן ע"א. א"כ תקשה עדיין לפי שיטת הרמב"ן המובא בסוגיא דשליש בהר"נ ולפי המהרי"ק הנ"ל. מפשט הסוגיא הנ"ל: ה) והנלע"ד לתרץ זה בסברא די"ל דס"ל להש"ס דכיון דתקנו חז"ל לחוש למיעוטא הוי כמו דלא היה כאן לפנינו מעולם שום רוב רק פלגא ופלגא וממילא נשארת חזקת איסור דא"א דהא ליכא לפנינו שום דבר המנגדה משום דהא נתבטל הרוב מחמת גזירת חז"ל דחשו למיעוט אליבא דר"מ. ומקשה הש"ס שפיר לפ"ז דהא אין ע"א מהימן בדבר ערוה היכא דאתחזק איסורא. ע"כ שפיר י"ל עדיין כגירסתינו וגירסת המהרי"ק ושיטת הרמב"ן בר"נ בסוגיא דשליש הנ"ל. דע"א מהימן אף בדבר ערוה אם לא איתחזק איסורא. ושם שאני דכיון דחשו למיעוט והוי כמו פלגא ופלגא א"כ נשאר לנו ממילא החזקת איסור על מקומה בתקפה ואין ע"א נאמן וא"ש שיטתם. ולפ"ז יש לדון לכאורה ג"כ דלא יהיה ע"א נאמן לומר דכלו חדשיו בחשש יבמה לשוק. אף דנימא כהנו"ב דיבמה לשוק לא ה"ל דבר ערוה מ"מ הא כיון דחז"ל חשו למיעוט וולדות משום דהוי מיעוט המצוי של נפלים וכמש"כ התוס' ביבמות (דף ל"ו) והרא"ש שם. א"כ נסתלק הרוב מחמת גזירת חז"ל דחשו