עין יצחק חלק ב קצז

להסוברים דחרם ר"ג נוהג אף במקום מצוה מ"מ אין זה רק כל זמן שלא הציע הענין לפני ק' רבנים אבל ע"פ היתר ק"ר בודאי יכולין להתיר לו כמבואר להדיא בהתקנות הנ"ל במהר"ם מרוטנבארג. וכן כתב הכלבו שהובא בד"מ סי' א'. והיכא דהוי מקום מצוה בודאי נחשב לטעם מבורר דמתירין לו ק"ר. ע"כ אין זה מקרי עקירת דבר מה"ת כ"ז דלא הציע הענין לפני ק"ר וחל החרם כיון דיכול עדיין להשתדל היתר ע"י ק' רבנים. ולכן היכא דלא יהיה באפשרות בידו לקיים המצוה ע"פ איזה עצה בעולם עדיין י"ל דאין יכולת ביד כל גדולי הדור לעקור לאיזה דבר מה"ת בשב וא"ת אף במקום צורך גדול. והארכתי הרבה בהפרט הזה ע"פ המבואר באה"ע סי' קע"ח סעי' ט' בהגהת הרמ"א ובתשובת הרשב"א וקצרתי. ועיין מזה בתשו' מהריב"ל והובא בקצרה בקהלת יעקב בתוס' דרבנן אות ח' ז) נחזור לענינינו דיש להתיר לו שישא אשה אחרת לקיים מצות פו"ר ע"פ היתר ק"ר מן ג' מדינות וכפי המבואר פרטי דינים בזה בחתם סופר בהשלשת הכתובה והגט. ובאמת לפי המבואר בנו"ב במ"ת ח' אה"ע סי' ק"ב גבי שהה י' שנים דכל זמן דאינה רוצה לקבל הגט מרצונה אינו חייב ליתן לה הכתובה אף דישא אחרת. מ"מ דעתי בנ"ד שישליש הכתובה וע"פ החשבון במה שתחת ידה מכבר והמותר שישליש כהיום שיהיה בסך הכל כפי סך כתובתה וכמש"כ כת"ר. והנה כבר כתבתי בזה דיש לדון דכיון דהתרו להאשה שתקבל הגט ואינה מרוצית כלל די"ל דמחוייבת להחזיר לו ההוצאות מן ק"ר וכיוצא בזה וכדין כל מסרב כמבואר בח"מ סוף סי' י"ד במסרב לדין דמחוייב לשלם ההוצאות רק ברוצה לדון בעיר אחרת אינו חייב לשלם כמבואר כ"ז שם. א"כ בנ"ד דהדין ברור דמחוייבת לקבל הגט מרצונה והיא מסרבת וע"כ הוצרך הבעל להשתדל אחר היתר מן מאה רבנים וע"כ נקראת מסרבת וחייבת לשלם הוצאותיו כן כתבתי מכבר. וכעת נלע"ד דאף דדברי טעם הן עכ"ז למעשה אין אני אומר כן אלא ישליש כל כתובתה ולא ידקדק עמה בזה רק מה שיש ת"י האשה מכבר כפי שכתבו כת"ר זה ינכה וישליש המותר כנ"ל: ח) והנה הנו"ב במ"ת סי' ק"ב כתב דמה שלא אירע בכמה דורות להתיר למי ששהה י' שנים כמו שאירע במי שנשתטית אשתו דזהו לפי שחששו לדעת קצת פוסקים שאין דין זה נוהג בחו"ל וכמש"כ הנו"ב במ"ק סי' א'. ולענ"ד אין לחוש לזה דהא כלל מסור בידינו דדעת הפוסקים שלא הובא בשו"ע כלל אף בלשון יש אומרים דלא חיישינן להו כלל. א"כ הכא דלא הובא שיטת הקצת פוסקים דס"ל דאין דין זה נוהג בחו"ל בהשו"ע אף בשם יש אומרים. ע"כ לדינא נקטינן כשיטת רוב פוסקים דדחו להך שיטה. אלא דס"ל דהך דינא נוהג גם בחו"ל ואין לנו לחוש לשיטת קצת פוסקים. ואף דבאה"ע סי' א' סעיף ג' דכתב הרמ"א דבזה"ז נהגו שלא לכוף למי שלא קיים פו"ר דאחד מן הטעמים הוא ע"פ הא דיבמות (דף ס"ד) דאין ישיבת חו"ל מן המנין ע"ש. הנה לא אמרו כן רק לענין כפיי' אבל היכא דבא מעצמו לבקש להתיר לו בודאי החיוב עלינו להזדקק להתיר לו וגם שם יש טעמים אחרים. ובביאור הגר"א זצ"ל לאה"ע סי' א' ס"ק י' כתב דכל טענות דחויות הן והא דיבמות כבר דחאה הרא"ש מהלכה ע"ש. ומה דהעיר הנו"ב במה דלא אירע בכמה דורות להתיר למי ששהה י' שנים כבר העיר בזה המעיל צדקה בסי' ל"ג וכתב דלפי שאנו דרין בין האומות ויש בזה כמה חששות ע"כ לא שמענו למי שיעשה כזה ע"ש. לכן בנ"ד ובזה"ז שפיר יש להזדקק לזה לאחר שיזדקקו לזה ולעשות זה ההיתר ע"פ חוקי אדונינו הקיר"ה באופן המועיל ע"כ בכה"ג ליתא להחשש של המעיל צדקה: ט) ויש לומר עוד דעיקר הטעם דנמנעו מלהזדקק להיתר בעובדא כזה. לפי דחוששים דשמא כשיתירו לו אז לאח"ז לא ישא הבעל לאשה בת בנים א"כ יוצא תקלה מן מה שנזדקקו להתיר לו. [וכעין זה החשש כתב בשו"ת ושב הכהן סי' נ"ה. וידעתי מה דיש לחלק מן הנידון דשם. ויש לי הרבה לפלפל בדבריו. ועיין בב"ב (דף י"ג) בתוס'. ד"ה שנאמר לא תהו כו' ויש לחלק. אך לפי דאין גוף הספר הזה ת"י כעת ע"כ לא כתבתי מזה כעת]. ואף שבפירוש נאמר לו בעת ההיתר דעיקר ההיתר הוא באופן שישא אשה בת בנים. עכ"ז לאו כ"ע דינא גמירי והואיל דנפק שם היתר על אשתו יפוק חורבא מזה לאח"ז. דיהיה מיקל לעצמו לישא אשה אף שאינה בת בנים. ואף שיש להבעל חזקת כשרות מ"מ חיישינן שמא יהיה נפק מן חזקת כשרותו לאח"ז וחזקה בחשש דלהבא לא מהני וכעין שיטת ר' מנחם שבתוס' קדושין (דף מ"ה) ד"ה בפי' אמר מר כו' דשמא קידש לא חיישינן ושמא יקדש חיישינן משום דס"ל דחזקה לא מהני בחשש דלהבא וכמו שהארכתי מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ד'. אכן בנ"ד דאנו מכירין אותו דהוא ת"ח וירא"ב ויש לו חזקת כשרות אלימתא וברור לנו כוונתו כי עיקר השתדלותו להשיג ההיתר הוא רק כדי שיהיה ביכלתו לקיים מצות פו"ר. ע"כ אין לנו חשש הזה. וכבר כתבתי בספרי באר יצחק שם דחזקת כשרות אלימתא מהני אף בחשש דלאח"ז והוכחתי כן מן פסחים (דף צ"א) דסמכינן על הבטחת ב"ד ישראל לשחוט עליו הפסח משום שארית ישראל כו' אף דזהו בחשש דלהבא משום דחזקת כשרות אלימתא והוי בגדר רובא דמהני אף בחשש דלאח"ז ע"ש. וה"ה בנ"ד שפיר יזדקקו לו להתיר. משום דסמכינן דלא יצא מהם שום חשש תקלה כלל לאחר זמן כן י"ל בכ"ז: י) ויש לי להאריך בכ"ז אך באמת אין לנו הצורך להאריך כיון דבפירוש נאמר בהתקנה דאם יראו טעם מבורר להתיר יכולין ק' רבנים מן ג' מדינות להתירו. א"כ בנ"ד דיש לנו טעם מבורר מאד בודאי יכולין להתיר לו. ובתשו' משכנות יעקב סי' א' דכתב לחלוק על הרב המורה בכה"ג עיקר טעמו הוא במה שהתיר בעצמו בלא דעת גדולי הדור וק' רבנים וגם בלא השלשת כתובה וגם לא רצה הבעל לעמוד עמה לד"ת לפני א' מהגדולים אשר יבחר לו להיות שליש ביניהם הכל כמבואר שם. אבל בנ"ד דשלחו לה הב"ד שתלך עם בעלה לד"ת והאשה מסרבת וכמש"כ כת"ר בודאי הנכון להזדקק לו להתירו באופן שישליש הכתובה וכנ"ל. ומתחילה יציעו הענין לפני הממונים מטעם הממשלה שיעיינו שיהיה זה הענין הכל כפי חוקי א' הקיר"ה. ויצטרפו לזה דעת הרבנים הגאונים הסמוכים להם ואז הנני נמנה עמהם ממרחק מקום באופן שיתן גט ביד שליח להולכה כד"ת עם השלשת הכתובה כנ"ל ואח"ז ישתדל להשיג היתר עפ"ז מן מאה רבנים מן ג' מדינות חלוקות כמו ליטא וזאמיט ופולין או רייסין הכל כפי המבואר בחתם סופר כידוע. וקודם כל הדברים הללו כשיבא מכתבי לכת"ר יתרו בה עוד שלשה פעמים שתלך עמו לד"ת ותקיים כפי הד"ת אולי תתרצה עתה לקבל הגט מרצונה הטוב ע"י איזה פיצוי כפי האפשרות. ובאם לא תשמע לדבריהם כלל אז יעשו כפי המבואר הכל והנני נמנה עמהם להתירא וה' יהיה בעזר הענין. ובקשתי כפולה שישתדלו לבקש עצות כפי האפשריות שתקבל הגט מרצונה. אך אם לא תשמע אז יעשו כנ"ל: ידידו יצחק אלחנן בהרב מו"ה ישראל איסר זצ"ל החופ"ק. סימן נח נשאלתי נידון עגונה אחת שמת בעלה זה כמה שנים ובעת שניסת לבעלה היה לו אח עוזב דת וכעת אין אנו יודעים זכרו איכן הוא וע"א מעיד כי שמע מן פי בעלה שמת העוזב ונדרשתי לחוות דעתי בזה: