עין יצחק חלק ב קצג

ע"ג) דמסל"ת נאמן דמוכח דס"ל ג"כ דעיקר האיסור בזה אינו רק מדרבנן. ע"כ כתב הרדב"ז לחלק דלא החמירו חז"ל רק בחשש א"א דחמירא משא"כ באיסור לאו. ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' ענף ה' בד"ה וכן יש להוכיח מקדושין כו' שכתבתי שם לדון ע"פ דברי הרמב"ם שהובא בח"מ סי' רפ"ד שכתב דהא דהחמירו לחוש למיעוטא דזהו מפני איסור כרת. ועיין במל"מ פ"א ה' יו"ט ה' י"ז דשקיל וטרי הרבה בהא דיבמות (דף קי"ט) דמה לי איסור כרת ומה לי איסור לאו ויש להאריך בדבריו: כח) והנה מצינו בב"ב (דף קל"ה ע"א) ההוא גברא דהוה מוחזק לן דלית ליה אחי כו' אם הקלנו בשבוי' נקל באשת איש. ופי' הרשב"ם דאיכא איסור חנק כו'. הרי דאף דהתם מיירי בחשש יבמה לשוק מ"מ דינה כמו חומרת א"א ולא מחלקינן בין א"א לחשש יבמה דליכא רק לאו. וכיוצא בזה כתבו התוס' ביומא (דף נ"ה ע"ב) ד"ה והתנן השולח חטאתו כו' א"נ י"ל דהא דקאמר אבל הגיע לגבורות לא ה"מ במביא גט משום חומר דאשת איש כו'. הרי דאף דהתם מיירי בחשש יבמה לשוק מ"מ דינה כמו חומר דא"א ולא מחלקינן ביניהם וראיתי בהגהת הב"ח שם בב"ב (דף קל"ה) הנ"ל דהעיר בזה. ולפי דבריו שם אין מזה תועלת כ"כ לענינינו ע"ש. וביותר יש להעיר מזה בהא דב"מ (דף כ' ע"ב) דההוא גיטא דאשתכח כו' א"ר חסדא לרבה פוק עיין כו' נפק דק ואשכח כל מעשה ב"ד יחזיר א"ל ר"ע לרבה היכי פשיט מר איסורא מממונא א"ל תרדא שטרי חליצה ומיאונין תנן פקע ארזא מר אמר משום לתאי דידי ומר אמר כו'. והתוס' שם ד"ה איסורא מממונא כו' כתבו די"ל דמ"מ בא"א החמירו דמים שאין להם סוף לא תנשא לכתחילה כו' עכ"ל התוס' א"כ מוכח משם דאין לחלק בין חשש אשת איש לחשש יבמה לשוק דהא א"ל שם שטרי חליצה ומיאונין תנן. ובודאי עיקר ראייתו הוא מן שטרי חליצה דהא מן שטרי מיאונין ליכא, כלל שום ראי' דהא במיאונין אין שם רק חשש בדרבנן ומנ"ל להוכיח על דאורייתא. וע"כ עיקר ראייתו הוא מן שטרי חליצה דהוי בדאורייתא. ואי נימא לחלק בין א"א דחמירא. לחשש יבמה לשוק וכמש"כ הרדב"ז לחלק ביניהם. א"כ מנלן לרבה להוכיח לההוא גיטא דאשתכח כו' מהך דשטרי חליצה. וע"כ מוכח דלא מחלקינן ביניהם. ועיין בפני יהושע בב"מ שם: כט) ומהך סוגיא מוכח דאף באיסור יבמה לשוק החמירו מדרבנן באיסור מים שאין להם סוף אם נטבע היבם במשאל"ס. ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' ענף ה' כתבתי לדון דביבם לא החמירו חז"ל בזה וע"פ דברי הרמב"ם והשו"ע ח"מ סי' רפ"ד דמפני כרת החמירו במשאל"ס ע"ש. אבל מן סוגיא דב"מ זו מוכח דגם ביבמה אסורה להנשא היכא דנטבע היבם במשאל"ס. דהא התוס' כתבו שם דעיקר קושייתו דקאמר היכי פשיט איסורא מממונא זהו כפי שכתבו התוס' בב"מ שם דזהו לפי דחז"ל החמירו במשאל"ס כו'. א"כ איך פשט ליה רבה מן שטרי חליצה ומיאונין. הא שאני חליצה דמותרת במשאל"ס משא"כ בא"א דהחמירו במשאל"ס כו'. ומוכח מזה דגם בחשש יבמה לשוק החמירו במשאל"ס וע"כ שפיר פשט לי' מחליצה. ואפשר לומר דבאמת רב עמרם דקאמר לרבה היכי פשיט מר איסורא מממונא. משום דס"ל דאין ראיה מן שטרי חליצה לפי דיש לחלק דשאני א"א דהחמירו בה ביותר משא"כ יבמה לשוק דליכא אלא לאו בלבד וכסברת הרדב"ז משא"כ רבה דלא מחלק ביניהם. [וגם רבה לשיטתו דס"ל ביבמות (דף פ"ב) דבדאורייתא ל"ש לאו ול"ש כרת ויש להאריך בזה וקצרתי]. וע"כ שפיר יליף לההוא גיטא דאשתכח כו' מן הך דשטרי חליצה. ותלוי עיקר דין זה בהיבם במשאל"ס אם החמירו חז"ל או לא בפלוגתת הנך אמוראי דשם: ל) שוב ראיתי כי יש לדחות כל זה והוא די"ל דהא דפשט ליה רבה מהך דשטרי חליצה ומיאונין. דעיקר ראייתו הוא מן שטרי מיאונין. ואף דבמיאונין דעיקרו הוא רק בדרבנן אין ראיה מזה על דאורייתא. מ"מ לפעמים יכול להיות תקלה ע"י מה דיחזירו לה השטר מיאונין לענין דאורייתא. והוא דאמרו ביבמות (דף ק"ט ע"ב) קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת דרב ס"ל דבבעל א"צ גט משני וכדקיי"ל בשו"ע אה"ע סי' קנ"ה סעיף כ'. משום דהוי ודאי קדושין דאמרינן דבא עליה לשם קדושין בודאי. והנה היכא דמיאנה ואח"ז הגדילה ובא עליה. נראה מן הסוגיא דיבמות שם דבזה לא אמרינן דבא עליה לשם קדושין אלא הדין הוא בזה כמו בכל הנשים היכא דלא היתה אשתו מעולם ובא עליה דלא מספקינן כלל דשמא קידשה אלא אמרינן דבעל לשם זנות וכמבואר בסי' קמ"ט סעיף ה' דלא אמרו כן רק באשתו שגירשה או במקדש על תנאי כו'. וכן בבעלה כ"ז שלא מיאנה בזה אמרו להחזקה דאין בועל בעילת זנות רק לשם קדושין. אבל במיאנה לא אמרו להחזקה זו כלל. ולפ"ז שפיר יש חשש בדאורייתא באיסור א"א במה דמחזירין שטרי מיאונין דהא יש לחוש שמא השטר מיאונין הוא מן אחרת דשמה כשמה. ובמה שמחזירין לה יהיה מזה חשש בא"א דאורייתא דאפשר דבאמת לא מיאנה מעולם ואפשר שהגדילה ובא עליה א"כ הוי קדושין גמורים. וע"י מה דיחזירו לה השטר מיאונין ויהי' בידה לראי' דמיאנה כבר א"כ אז לא יהיה ממש במה שבא עליה כשהגדילה. ותהיה מותרת ויכולה להנשא לכל כי יפסקו ע"י שטר מיאון זה דדינה כפנוי'. ומהא דאמרו מחזירין שטרי מיאונין משמע דאף בכה"ג מחזירין לה השטר מיאונין דהא סתמו ולא חילקו. א"כ שפיר הוכיח רבה דעביד כרב רבי'. ועיין בשבת (דף מ' ע"א). וכדקיי"ל כרב בקטנה שלא מיאנה וכו'. דמוכח מזה דאף בחשש אשת איש מחזירין בלא הוחזקו שני יוב"ש אף בשיירות מצויות: לא) וגם לפי מה דאמרו ביבמות (דף ק"ט) בקטנה שלא מיאנה וגדלה דגדלי קידושין אע"ג דלא בעל מדאורייתא וכמש"כ הב"ש בסי' קנ"ה ס"ק ל"ב וכמש"כ הרשב"א והנימוקי יוסף פ' ב"ש ואף בנתאכלו המעות כיון דתקנו רבנן נשואין הרי היא משתעבדת לפיכך גדלי קדושין בהדה מדאורייתא כו': והובאו באבני מלואים סי' ל"ז ס"ק ט"ז. א"כ יוכל לצאת מכשול דאורייתא בחשש איסור א"א בקטנה שלא מיאנה וגדלה אף בלא בעל. וכ"ז שלא תברר דמיאנה אינה נאמנת לומר דמיאנה א"כ יש עליה חשש א"א דאורייתא. אכן כשיחזירו לה השטר מיאון אזי תהי' פנוי' ותוכל להנשא לכל ע"י השטר מיאון שבידה. וכיון דסתמו ואמרו דשטר מיאונין מחזירין אע"ג דשיירות מצויות. ע"כ שפיר הוכיח רבה דגם בההוא גיטא דאשתכח כו' מחזירין ולא חיישינן לשני יוב"ש דלא הוחזקו. וע"כ י"ל עדיין דאין ראיה משטרי חליצה להך דגיטא דאשתכח. לפי דיש לחלק דשאני א"א דחמירא משא"כ בחליצה דליכא רק לאו וכמש"כ הרדב"ז. ואין קשה על הרדב"ז מהך סוגיא דב"מ הנ"ל. ויש להאריך עוד בכ"ז: לב) סיומא דפיסקא דמן דברי הרדב"ז הזה הוא סעד גדול להתירא בנ"ד. וע"כ אם אינו אפשר בקל שיחלוץ לה היבם. מותרת להנשא בלא חליצה וכמו שנתבאר בעז"ה: ידידו יצחק אלחנן בהרב מו"ה ישראל איסר זצ"ל החופ"ק סימן נה אל כבוד הרב הגאון וכו' א) מכתבו הגיעני ע"ד שאלתו נידן יבם ויבמה הדרים בבית אחת מקודם החליצה וגייסי בהדדי אם יש לחוש שמא בא עליה ותצטרך גם גט. וכמו במגורשת מן